אבקת רוכל · חלק י״ב סימן ד׳

קשיא לי על דבריו דא"כ למה ליה לטור לכתוב בתפלה ובתחינה הכי הול"ל ואפי' על אלו אין מתריעין אלא להשמיע קול שיבואו לעזרה וגם על מה שכתב כ"ת דאם עושים מעצמם דהרמב"ם קאמר דאין מוחין בידם אבל לכתחילה אין מורין כמותו ע"כ תמהתי דאתו להא מי אצטריך הטור לומר דמסתברא דהרמב"ם בלא"ה נמי מאן דעביד כהרמב"ם לא מחינן בידיה מאחר שיש לו אילן גדול לישען עליו ועוד אם נטיית סברתו כדברי הרמב"ם למה לא יורה הוראה כדבריו. ולע"ד נראה שבסי' רפ"ח כתב פי' הלכה כדברי רש"י ולא חשש לכתוב כדברי הרמב"ם כלל לפי שסמך על מה שעתיד לכתוב בסי' תקע"ו וכן מצאתי בקצת מקומות הטור שדרכו לעשות כן וכעת אזכור שנים מהם האחד הוא בטור א"ח סימן קע"ג המתחיל לכתוב דיני אכילת בשר וגבינה והשמיט קצתם לפי שסמך ע"מ שכתב בטור י"ד סי' פ"ט אע"פ שחזר וכפל קצת דברים שכתב מטור א"ח סי' קע"ג השמיט קצתם לפי שסמך על שכבר כתבם שם השני בטור א"ח סימן של"א כתב ואפי' ספק אם נולד לשבעה או לשמונה ולא גמרו שעריו וצפרניו מלין אותו בשבת דאי האי הוא שפיר מתיר כו' ודבריו שם הם כחלום בלא פתרון כי הם הפך פסק הרא"ש ופסק הרמב"ם אלא שסמך על מה שכתב בטור י"ד סי' רס"ו על דברי הרמב"ם נראה דאפי' לא גמרו שעריו וצפרניו שרי ממ"נ כו' ועל דברי הרא"ש כתב ואיני מבין דבריו דודאי מלין אותו ממ"נ כדפרישית עכ"ל עם היות שיש לי בו דקדוקי דברים אין זה מקומם ועל שאר פרטים לא אאריך פן אהיה לטורח אנן לענין נדון שלפנינו אל יחר בעיני אדוני ואדברה כי נלע"ד דחולה שהתנדב צדקה לומר במי שבירך שמברכין אותו שהש"ית ירפאהו רפואה שלימה בין שהוא חולה שיש בו סכנה בין שהוא חולה שאין בו סכנה וכן פשט המנהג בכל המקומות שעברתי ושישבתי וכמה פעמים אמרו כן לפני כמה חכמים גדולי עולם ולא ראינו מי שפקפק בדבר מעולם ונראה לי שהטעם מפני שלא מנעו חכמים להתפלל על החולה אלא כשהוא בענין שמאותה תפלה ימשך צער לחולה או למבקר ומתפלל כדקאמר מר וזהו כשבא להתפלל עליו שא' מתנאי התפלה היא הדמעה ומפני כך חוששים שמא מתוך התפלה יעורר הבכי אבל כשאומרים מי שבירך אין הכוונה להתפלל עליו בדרך תפלה ממש אלא לומר שירצה השם פעליו וצדקותיו שהוא עושה באותה שעה תזכרנה לפני ה' ובזכות זה ירפאהו רפואה שלימה ואין דברים אלו מעוררים צער ובכי אלא מחזיקים לב החולה ולב אוהביו ומיודעיו להבטיחם שינצל מחוליו בשכר המצוה הזו ועוד דאפי' אם המי שבירך הוא דרך תפלה אין בכך כלום כיון שהוא נוסח קבוע באומר' לכל מתנדב תרומה לה' והש"צ מוסיף או גורע לברך לכל נדיב לב די מחסורו אשר יחסר לו כפי מה שצריך לו כי לא' אומר שיתן לו בנים זכרים ולא' אומר ה' יחיה בניו וישמרם ולא' אומר ה' יבנה לו בית נאמן ולא' אומר ה' ינחמהו מאבלו ולא' אומר ה' ירפאהו רפואה שלימה כו' והרשות נתונה ביד ש"צ להוסיף ברכה כפי הצורך א"כ הו"ל כאלו הנוסח של המי שבירך כך הוא ודמי להא דאמרינן בירו' נוסח ברכה כך הוא ואני תפלה לאל חי יאיר עינינו במאו' תורתו נאם נרצע לעבודת תורתך הטרוד ועלוב יוסף במוהר"ר אפרים קארו