ומעתה נ"ד פשיטא שאין דומה לחלק השני שאביו של בעל הבית לא הניח מלהשתמש בפתח זה מעצמו אלא ע"כ נעלו פתחו לפניו וגם לחלק הראשון לא דמי שהסכמה מדברת במי שהוציאו הגוי מביתו שלא יהיה רשאי שום יהודי להכנס בבית ההוא תוך שלש שנים ומשמע שאם שהתה שלש שנים מבלי יושב שאז יורשה כל איש יהודי לשכו הבית ההוא מהגוי אבל מי שהוציאו היהודי בעצמו מביתו וכי תעלה על דעתך שאחר שתשהא שלש שנים בידו שיהא פטור ומותר אדרב' זה ראוי לקונסו יותר שעבר על הסכמת הקהל והוציא היהודי מביתו ולא שב מדרכו ופשיטא דאפי' אם שהת' בידו כמה שני' יש לו דין עליו ומוצי' מידו דלא אמרו שתשהא שלש שנים אלא לבטל עצת הרמאין פן ילכו ויאמרו לנכרי תוציא את פלוני מביתו ולא ידעו הבריות כי אני עשיתי ואח"כ אני אקחנה ממך ואעלה לך שכר יותר ממנו ולפיכך התקינו שכשיוציא הנכרי את היהודי מביתו לא יהיה רשאי שום יהודי ליכנס לתוכה תוך שלש שנים רצופות דהשתא ליכא למיחש לרמאים דאין לך מי שפורע שכירות שלש שנים מבלי שידור בבית משום תועלת הבא לו לאחר שלש שנים אבל כשהיהודי בעצמו הוציא את חבירו מביתו ונכנס בה מה לי תוך שלש מה לי אחר שלש הא ודאי דלעולם יש זכות עליה ומוציא ביתו מידו זהו אומדן דעתי שלכך נתכוונו הקהילות בהסכמתן ובכל דוכתא אזלינן בתר אומדנא בפרק יש נוחלין גבי מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו ובפ' אע"פ גבי שלא כתב לה אלא ע"מ שהוא כונסה אסיקנא דתרויהו אזלינן בתר אומדנא וכן בכמה דוכתי וכ"ש דבמידי דהסכמה אית לן למיזל בתר אומדן דעתא וכבר כתבתי והוכחתי דלא הוזכרו שלש שנים אלא כשהוציאו הנכרי מביתו אבל כשהוציאו היהודי ונכנס הוא במקומו אפילו אחר כמה שנים לא איבד זכותו ועוד דכיון שהתוגר בעל הבית והחצר הנז' לא מנע לבעל הבית מלהשתמש בפתח הפתוח לחצר אם כן לא הוציאו הנכרי מחזקת תשמישו בפתח ההוא ועדין זכות הפתח ההיא ביד בעל הבית מחמת הגוי כמו שהיה מקודם וגם היהודי בעל החצר לא בא להוציא מידו חזקת הפתח ההוא כדי להחזיקה לעצמו אלא שמנעו מלהשתמש דרך הפתח ההוא מפני ההיזק המגיע לו במה איבד בעל הבית זה את חזקתו ועוד דכיון שלא פרץ את פצימיו חשוב כפתוח כמו שכתבתי א"כ לא יצא מחזקתו מעולם כמו שהוכחתי מהסכמה לא להרע כחו של שוכר באה אלא לייפות כחו ועוד שההסכמ' לא להתיר אחר שלש באה אלא לאסור בתוך שלש וא"כ מי זה שעלה על דעתו לסייע את בעל החצר מכח ההסכמה ואם נאמר דה"ק אפי' לפי ההסכמה כיון שעברו שלש שנים איבד זכותו האי טענה ליתא מששא מכח הטענות שכתבתי הילכך בעל הבית יש לו זכות בפתח הנז' וכל שאין נכנסים אצלו תוגרמים הבורסקים וגם אין מגיע ריח רע לבני החצר פותח הפתח ומשתמש על ידה בחצר וגם נכנס ויוצא בפתח זה לחצר ומהחצר לדרך הרבים ומדרך הרבי' לחצר כאחד מבני החצר ואין מעכבין על ידו
אבקת רוכל · חלק ק״י סימן י״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
