סימני חגבים - שולחן ערוך יורה דעה סימן פ״ה

ויש לו שני כרעים כו'. ואין חילוק בין ראשו ארוך ויש לו זנב או אם אין ראשו ארוך ואין לו זנב. טור:

אלא א"כ שמו חגב. והצייד נאמן כמו לעיל סי' פ"ב גבי עוף וכן כתב הרמב"ם:

חגבים אינם טעונים שחיטה. אבל מכל מקום אסור לאכלן חיים וכדלעיל ר"ס י"ג:

ציר חגבים טמאים מותר. משמע אפילו הציר בעין מותר וכן דעת הרמב"ם בחבורו ובפי' המשנה וכן דעת הר' שמשון והברטנורה פ"י דתרומות משנה ט' אבל דעת הראב"ד פ"ז דעדיות משנה ב' דציר חגבים טמאים אוסר אפילו חגבים אחרים טהורים וכ"נ דעת הראב"ד בהשגות ובעל קרבן אהרן פ' שמיני סוף פ' ד' סתם כפי' הרמב"ם וסייעתו ומהרש"ל פא"ט סי' קכ"א פסק שאינו אוסר תערובתו אבל הציר בפני עצמו אסור ע"ש:

אא"כ שמו חגב כו'. ועכשיו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפי' בידוע ששמו חגב לפי שאין אנו בקיאין בשמותיהן:

אינם טעונים שחיטה וכו'. הטעם דאתרבי חגבים בפסוק דזאת תורת הבהמה כמשמעו והעוף כמשמעו עוף ולא שרץ העוף דהיינו מינין קטנים וכל נפש חיה הרומשת במים אלו דגים ולכל נפש השורצת על הארץ אלו חגבים הרי שהזכיר חגבים אחר דגים מה דגים אינן טעונין שחיטה אף חגבים אינן טעונין שחיטה וכ"כ בה"ג וכו':

מותר. ולא מבעיא דאינו אוסר את תערובתו אלא אפילו הציר עצמו טהור וטעמו לפי שאין לחגבים דם אלא לחלוחית בעלמא:

כרעים. כתב הש"ך ואין חילוק בין ראשו ארוך ויש לו זנב או אם אין ראשו ארוך ואין לו זנב:

מסורת. כ' הש"ך והצייד נאמן כמו לעיל סי' פ"ב גבי עוף והט"ז כתב ועכשיו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפילו בידוע ששמו חגב לפי שאין אנו בקיאין בשמותיהן:

שחיטה. ומ"מ אסור לאכלן חיין כדלעיל ר"ס י"ג:

מותר. כ' הש"ך משמע אפילו הציר בעין מותר. (וטעמו שאין לחגבים דם אלא לחלוחית. הרמב"ם. אבל דעת הראב"ד דציר חגבים טמאים אוסר אפילו חגבים אחרים טהורים). ומהרש"ל פסק שאינו אוסר תערובתו אבל הציר בפני עצמו אסור עד כאן לשונו:

ואע"פ כו'. עבה"ג. ושם ס"ו א' במאי קמיפלגי כו' ותנא דמתני' מדלא קאמר סי' חמישי ואין ראשו כו' ש"מ דכתנא דר"י ס"ל וכן הסוגיא בפ"ב דע"ז דגרסינן שם דכ"ע ל"פ דשרי וכמ"ש בספ"מ דשבת דהוה מעבר כו' ולתנא דר"י אייתר חגב ששמו חגב ור' יוסי במתני' ע"כ מפרש דברי ת"ק: (ליקוט) ואע"פ כו'. עתוס' ס"ה א' ד"ה רי"א כו' וסד"ה אלו. וא"ת דהשתא כו' ונראה כו' ובע"ז שם וש"מ אבל הרי"ף וקצת פוסקים ס"ל דת"ק ור"י פליגי ופ' כת"ק דא"צ לשמו חגב ואפ"ה ראשו ארוך מותר וכ' הרמב"ן דס"ל כתנא דת"כ ועבת"ה (ע"כ):

חגבים. ע"ל ר"ס י"ג: