דין אם ניטל השליא - שולחן ערוך יורה דעה סימן מ״ה

או עוף כו'. והתוס' והפוסקים כתבו לר"ח בעוף טרפה וכן הוא בהגהת ש"ד סי' פ"ח ובא"ו דמהרש"ל סי' צ"ו וז"ל כ' ראבי"ה שאם ניטל בעוף המעיים וזהו שהביצה מונחת בו ר"ח ור"י פוסקים בעוף לאיסור מא"ז עכ"ל וכ"פ הב"ח דיש להחמיר היכא דליכא הפסד מרובה וכ"פ באו"ה כלל נ"ה דין ט' וכן מסיק בד"מ וכ' וראיתי בא"ז כדבריהם:

וכ"ש ניקב. כלומר לפי הכלל דקי"ל לקמן סי' נ' ס"ב דכל אבר שאם ניקב טרפה כו' אם ניטל טרפה אלא דיש מחמירין בניקב כו' וכ"כ בד"מ אבל בניטל האם לכ"ע כשרה כדאיתא במשנה ובש"ס בהדיא:

ויש מחמירין כו'. והב"ח כ' דנראה מסוגיא דש"ס פא"ט ופ' אחד דיני ממונות דמדינא אסור בניקב או נימוק האם ולפיכך אפילו בהפסד מרובה אסור מיהו בנחתך מקצתו כשרה עכ"ל ולא נתבררו לי דבריו וכן בתוספות פא"ט (דף מ"ח ע"א) והאגודה שם סימן מ"ז משמע להדיא דניקב האם כשרה וכן משמע מרוקח סי' שצ"ח וכן נראה מדברי שאר פוסקים:

בניקב כו'. ומבואר בהגהת ש"ד ובאו"ה שם דבנחתך כשרה ומביאם בד"מ והכי איתא בש"ס פ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל"ג ע"א):

והכי נהוג כו'. וכ"כ מהרש"ל בא"ו שלו שם דיראה לנהוג הכי אלא שבספרו פא"ט סימן מ"ב חזר בו עיין שם:

ויש מחמירין. הוא הרוקח שמביא ב"י וכ' עליו ואיני יודע מנין לו דסברא הוא דלא חמיר נימוק מניטל עכ"ל וכ"כ רש"ל שלא נראה לו כדברי הרוקח דמנין לו לחלק בין נימוק לניטל ואין להוסיף על הטרפות עכ"ל גם רמ"א בד"מ כ' דהרא"ש ורשב"א ור"ן ור' ירוחם מכשירין אלא דבאין הפסד מרובה החמיר כאן. ומבואר בב"י ע"פ מסקנת התו' שגם בעוף בשלל של ביצים שלו דינו כמו בבהמה באם. רש"ל הביא מעשה שמצאו מחט תחוב בשלל של ביצים והטריפוה משום שהוא בחלל הגוף ושמא ניקבה אחד מהאיברים וכן הוא באו"ה:

עוף. כתב מהרש"ל בשם ראבי"ה שאם ניטל בעוף המעיים שהביצה מונחת בו דטריפה וכ' הב"ח דיש להחמיר היכא דליכא הפסד מרובה. (ופר"ח חולק ויש לחקור אם נמצא לה ב' האם מה דינה ויראה דזה תלוי בחילוק הפירושים בהאי דכל יתר כנטול דמי עיין כנה"ג קס"ג):

נימוק. כ' הש"ך דבנחתך כשירה. (והב"ח החמיר אפי' בהפ"מ בניקב או נימוק האם מיהו בנחתך מקצתו כשירה. ופר"ח כתב לדינא נקטינן להקל בניקב ובנחתך קצת ובנימוק ומכ"ש ניטל ע"ש. ולפ"ז בעוף שנמצא לפעמים בשלל של ביצים שקורין בל"א גשוואל"ני אייע"ר והביצים נימוקים כמו מוגלא כשר בהפ"מ לרמ"א ולש"ך ופר"ח אפי' בלא הפ"מ אם נימוק הולד במעי בהמה עיין פר"ח וכנה"ג דמכשירין דומיא דנימוק האם שהולד מונח בו ורוב הפוסקים מטריפין הולד והבהמה (עיין בס' א"ח סי' י"ח ופר"ח ס"ס זה):

להטריף. וכ"ש ניטל וכ"כ תוס' פ' א"ט דף מ"ח אם ניקב בית השתן או ניטל טריפה. שוורים המשתינים דם צריך לבדוק השלחופית ששם מי השתנה אם לא ניקבה מותרים באכילה (הגהות לה"פ) וכ' מהרש"ל שמצאו מחט תחוב בשלל של ביצים והטריפוהו משום שהיה בחלל הגוף ושמא ניקבה א' מאברים הפנימי':

או עוף. עתוס' נ"ו ב' ד"ה איבעיא כו' ומיהו שמא כו' ונראה דגרסינן כו'. וכ"פ הפוסקים:

וכ"ש כו'. כמש"ל סי' מ' ס"ה:

ויש מחמירין כו'. דמדמין לטחול ועד"מ ולפי מש"ל סי' מ"ג ס"ב דנחתך שוה לניקב וכאן כשר כמ"ש בבכורות כ"ח וסנהדרין ל"ג א"כ ה"ה לניקב: (ליקוט) ויש מחמירין כו'. א"ל שחר כמ"ש סי' נ' ס"ב ואין לדמות לטחול כמ"ש הרא"ש רפ"ג דדוקא טחול שאין נקובתו כשאד נקובות שדוקא בסומכיה כו' ועוד דא"כ הל"ל הורו בטרפחת כטחול ולא ה"ל למיתליא בזפק דהא זפק כשר בניקב לכ"ע (ע"כ):

ניטלה כו'. כמ"ש (נ"ד א') דאין להוסיף על הטרפות ועוד דדמי לחלחולת כו' שם נ' א' הואיל וירכים כו' אין חוזרין לגוף וה"ה כאן:

ויש אוסרין. שסוברין שהוא בכלל בני מעיים:

או עוף. [עבה"ט ומ"ש ויש לחקור אם נמצא לה ב' האם כו'. עיין בספר לבושי שרד סימן י"ח שכתב דתרנגולת שנמצאו בה שני מעיים שהביצה מונחת אינו כשר אלא בהפ"מ ואולם אם אינם דבוקים זה בזה מי שירצה להתיר באין הפ"מ אין מזחיחים אותו אכן אם אחת גדולה ואחת קטנה כשר גם באין הפ"מ אפי' אם הם דבוקים יחד מיהו אם אחת מהן דבוקה באבר אחר דמיטרף בנקב כגון בדקין וכיוצא אינו כשר אלא בהפ"מ בין שהגדולה דבוקה בין שהקטנה דבוקה ע"ש בטעם הדבר]:

או נימוק. עבה"ט ומ"ש לענין גישוואלני ביצים בעוף עיין בזה בתשובת אמונת שמואל סימן י"ח שכתב בפשיטות להתיר ועיין בשו"ת קרית חנה סי' י"א שפקפק ע"ז וסיים מ"מ קבלתי מרבותי להתירו בלי פקפוק ע"ש ועיין פמ"ג שדעתו להחמיר באין הפ"מ. ועיין בתשובת מקום שמואל סי' כ"ח:

אפילו בניקב. עיין בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סי' נ"ה בענין בהמה שבחייה היו יוצאים מי רגליה תמיד ושוב נשחטה והיה מים בחלל הגוף וכתב דאין הטפטוף ראייה לנקיבת כיס השתן להטריפו ע"י זה ולכן יש להכשיר בהפ"מ בבדיקת כל איברים הפנימים וגם הוושט היטב שאין בהם שום ריעותא והריאה צריכה נפיחה ואמנם לפי שקשה בדיקה זו מאד לעיין בכל אבר וגם הריאה צריך להניח בפושרין ולבדוק ולכן קשה להקל אפילו בהפ"מ יותר טוב להחמיר ע"ש. ומה שהשיג שם על השואל שכתב שאף הב"ח בתשובה שרוצה להכשיר דוקא בעוף אבל לא בבהמה וכתב הוא ז"ל שלא ידע הפרש בין עוף לבהמה. הנה השואל הזה כוון לדבר הפר"ח שכ"כ בהדיא הביאו הבה"ט בסימן מ"ח סק"ב וכדומה שלא עיין בתשובת ב"ח עצמו שכתב שם בהדיא הטעם דעוף אין לו כיס השתן ע"ש: