אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין - שולחן ערוך יורה דעה סימן שפ״ח

ואחר שהנץ כו'. ויש פוסקים דאינו אסור אלא ביום ראשון וביום ב' מותר מיד אפי' קודם הנץ החמה וכ"פ הב"ח. ואם שמע שמועה קרובה דינה כיום קבורה דאסור להניח תפילין. כן משמע מדברי הרמב"ן והמחבר לקמן סי' ת"ב ס"ב וכ"פ בתשו' משאת בנימין סימן פ"ב ופשוט הוא:

אסור להניח תפילין. גם ביום שמועה קרובה אסור להניח תפילין כ"כ הרמב"ן וב"י מביאו לקמן סימן ת"ב:

ראשון. כתב הט"ז דגם ביום שמועה קרובה אסור להניח תפילין כן כתב הרמב"ן ומביאו ב"י לקמן סימן ת"ב עכ"ל:

החמה. כתב הש"ך ויש פוסקים דאינו אסור אלא ביום ראשון וביום ב' מותר מיד אפי' קודם הנץ החמה (כשיאיר היום) וכ"פ הב"ח עכ"ל (ועיין בה"י):

אבל כו' ואחר כו'. וכן משמע בפ"ב דסוכה (כ"ה ב') ועמ"ש בא"ח סי' ל"ח:

מיבעיא כו'. כמש"ש (בסוכה שם) לענין סוכה: (ליקוט) מיבעי כו'. כמ"ש (שבת י"ב א' וש"מ) חייב אדם למשמש כו'. תה"א (ע"כ):

אבל בשעת כו'. כמש"ש שנאמר פאר וערש"י שם:

אסור להניח . עבה"ט בא"ח סי' ל"ח סק"ד שכתב בשם מהריט"ץ בחידושיו פ' א"מ דדוקא יום המיתה שהוא יום הקבורה פטור מתפילין יום ראשון אבל כשהמיתה יום אחר והקבורה יום אחר חייב בתפילין אפילו ביום ראשון עי"ש ועי' בדגמ"ר שהביאו ג"כ והשיג עליו והעלה דאפילו אם הוא יום קבורה לחוד אסור בתפילין עי"ש ועיין בשו"ת זכרון יצחק סי' ב' שכתב שגם אביו הגאון בעל משנת חכמים השיג על דעת מהריט"ץ הנ"ל ע"ש:

ביום ראשון. עבה"ט וכתב בספר אליה רבה בא"ח סי' ל"ח סק"ד דיש להסתפק באם שמע אחר שהתפלל ערבית דקי"ל לעיל סוס"י שע"ה דאותו יום אינו עולה ומונה מיום המחרת אי מניח תפילין ביום שני שנקרא לו ראשון ומדברי הט"ז לקמן סי' ת"ב סי"א משמע דמניח תפילין עכ"ד ועי' בס' חומות ירושלים ס' רס"ד שכתב דשם לא משמע כן ודעתו שיניח בלא ברכה ויכסה אותם ע"ש: