דין כלאים וציצית למת - שולחן ערוך יורה דעה סימן שנ״א

מכלאים. כדלעיל סי' ש"א סעיף ז':

אך שפוסלין כו'. והב"ח כתב דאין לפסלן אלא יש לקשרן זה עם זה או לכסותם תוך הכנפות ע"ש:

וי"א שא"צ ציצית. כשנפטר רבינו גרשון אמר ציצית חוץ ונחלקו בפירוש דבריו יש אומרים דרצונו לומר יסירו הציצית מהטלית ויש אומרים דהכי קאמר שישימו אותן חוץ לארון:

שפוסלין. והב"ח כתב דאין לפוסלן אלא יש לקושרן זה עם זה או לכסותם תחת הכנפות וכתב הט"ז כשנפטר רבינו גרשום אמר ציצית חוץ ונחלקו בפירוש דבריו י"א דרצונו לומר יסירו הציצית מהטלית ויש אומרים דה"ק שישימו אותן חוץ לארון עכ"ל:

אין כו' וי"א כו'. עתוס' דנדה ס"א ב' ד"ה לא כו' ובברכות י"ח א' ד"ה למחר כו': (ליקוט) אין כו'. כמ"ש בפ"ד דמנחות (מ"א א') ההיא שעתא ודאי רמינן כו' ואע"ג דבפי"ב דא"ר אמר אבא שאול התירו תכלת מאפליוני ועליה סמכו תוס' וש"פ כ' בספר תה"א (ובמלחמות סוף מ"ק) דחכמים חולקין על אבא שאול כמ"ש במס' ציצית אין מתירין ציצית על המת אבא שאול בן בטנית מתיר אמר אבא שאול אבא אמר לי כשאמות התר לי ציצותי לפי שיש בהן משום קדושה וחכ"א אין בהן משום קדושה אלא עושה אותן תכריך למת ומרדעת לחמור והלכה כחכמים וכן אמרינן ברפ"ד דמגילה ת"ר תשמישי כו' (ע"כ):

(ליקוט) וי"א כו'. ערא"ש פ"ג דמ"ק סי' קכ"ז (ע"כ):

בטלית שיש בו ציצית. עי' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קכ"ד שכתב דמי שלא היה יכול לקיים מצות ציצית בחייו מפני אונס שהיה מוכה בידיו וכה"ג אפשר דאין לקברו בטלית לפמ"ש התוס' בברכות ובמנחות דמי שלא נזהר בציצית בחייו אין קוברין אותו בהן דהוי לועג לרש אך אין סברת התוס' מוכרחת כל כך לכן העושה לו טלית לא הפסיד ולזה הדעת נוטה כשהניח ממון לעשות משלו אמנם לגבות מעות לצרכו או לעשות מקופת חברה של ג"ח הנמנע אין לתפוס אותו על כך ע"ש:

שיש בו ציצית. עי' במג"א סי' כ"ג סק"ב ועי' בתשו' נו"ב תניינא חי"ד סי' ר"ה וסי' ר"ו דהלכה כהני אמוראי דפליגי אר"א וס"ל דכל מתי ח"ל יזכו לעמוד בתחיית המתים ע"ש:

בציצית. עי' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קס"ו שכתב דאין קפידא אם מלבישים את המת בטלית חדש שלא נעשה לשם מצוה דלא כאיזה לומדים שחשבו שאין להלביש המת כ"א בטלית שלבש אותו בחייו למצות ציצית ע"ש: