מתי חל על העיסה חיוב חלה - שולחן ערוך יורה דעה סימן שכ״ז

וגזל ביד כהן. כלומר שצריך להחזירה אם טעו ונתנו לו:

אם יש בו עומר. כלומר כשיעור חלה:

ויערב הקמח. היינו דוקא כשיש באותו שמתערב שיעור חלה ומ"מ צריך שלא ישאר שם בעריבה שום קמח שלא נתערב במים כשיעור חלה מפני שאז אין החלה פוטרת מה שיתערב אח"כ אא"כ התנה כדמפרש ואזיל:

וכן אם מתנה וכו'. כלומר ברישא אינו מקדיש החלה מיד אלא מפרישה מיד ואומר הרי זו מוכנת לחלה ולא תתקדש זו שבידי עד שתעשה כולה עיסה א' ולכך מותר אף שנתערב אחר ההפרשה שיעור חלה דהא אינה מתקדשת אלא לאחר שנעשו כולם עיסה א' וכאן קאמר דה"ה אם מקדישה מעכשיו אלא שמתנה שכשיתערב הקמח אח"כ כשיעור החלה תחול החלה זו אף על הקמח מותר:

וטוב ללמד לנשים כו'. היינו כשמפרישין החלה מיד כשנותני' מים ומתערב בקמח ובשיש לחוש שיתערבו אח"כ שיעור חלה וכמ"ש הרב אבל עכשיו שנהגו שאין מפרישים עד אחר גמר לישה א"צ ללמדם כן:

האידנא כו'. כלומר דבזמן הש"ס שהיו עושין עיסתן בטהרה תקנו להם חז"ל לנשים שיפרישו החלה מטהרה מיד שידבק הקמח מעט כי חששו שמא תטמא העיסה ויצטרכו להפריש חלה טמאה ולא תהיה ראויה לכהן אבל האידנא שכל העיסות טמאות טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ויפריש החלה על כולו:

וגזל ביד כהן. בגמרא פ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ו) מוכח אפי' יודע הנותן שאין מפרישין חלה קמח לא אמרינן דודאי גמר ונתן לשם מתנה דטעמא משום דאתי לידי חורבא זימנין דלא ידע כהן הדין על בוריו כדאיתא בגמ' שם ובזה מתורץ קושיא שם בגמ' למה הוצרך בגמ' לומר טעמא דחורבא ולא מתרץ בקיצור דאין אדם יודע שפיר הטעם בחלה ומוהר"ר מאיר ז"ל מלובלין דחק עצמו לתרץ קושיא זאת בדרך רחוק ולפי מה שכתבתי א"ש דתנא סתמא קתני המפריש חלתו קמח דמשמע אפי' אם הוא ת"ח אפ"ה הוה גזל ביד כהן ואי לאו טעמא דחורבא היה קשה למה לא נימא בזה אדם יודע הדין על בוריו ונתן לשם מתנה אלא ודאי כיון שיש לחוש שיבוא לידי חורבא ויבוא לידי אסור ע"כ לא פלוג רבנן דגזרינן באינו תלמיד חכם שיבוא לידי איסור דוק בגמ' שם ותמצא שכן הוא בלי ספק כן נראה לי:

עד אחר כל העריכה. דאל"כ אינה חלה על המתגבל אחר כן אע"פ שהתנה:

ותטמטם בשעורים. פי' דרך החטים ללוש ולגלגל יפה אבל השעורים כשילוש אותם עיסתו מתפרדת ואינו יכול לגלגל יפה ע"כ מטמטמו ביד עד שידבקו קצתם בקצתם עד שיהיו גוף אחד:

וגזל. כלומר שצריך להחזירה אם טעו ונתנו לו והט"ז כתב דבש"ס מוכח אפי' יודע הנותן שאין מפרישין חלה מקמח לא אמרינן דודאי גמר ונתן לשם מתנה דגזרינן זמנין דלא ידע כהן הדין על בוריו ויבא לידי איסור:

ישאר. שאז אין החלה פוטרת מה שיתערב אח"כ אא"כ התנה כדמפ' ואזיל:

העריכה. דאל"כ אינה חלה על המתגבל אח"כ אע"פ שהתנה. ט"ז:

להמתין. דדוקא בזמן הש"ש שהיו עושין עיסתן בטהרה חששו שמא תטמאה העיסה ויצטרכו להפריש חלה טמאה ולא תהיה ראויה לכהן אבל האידנא שכל העיסות טמאות טוב להמתין עד אחר גמר הלישה. ש"ך:

בחטים. פירוש דרך החטים ללוש ולגלגל יפה אבל השעורים כשילוש אותם עיסתו מתפרדת ואינו יכול לגלגל יפה ע"כ מטמטמו ביד עד שידבקו יחד ויעשו גוף אחד עכ"ל הט"ז:

ודוקא כו'. עבה"ג וכ"כ בסמ"ג והוא איננו מוסכם לכ"ע דרוב פוסקים פסקו דלא קי"ל כראב"י שהוא שיטה וכמ"ש בכמה מקומות רבו מלספר אלא דבהא אפי' ת"ק מודה וכמ"ש בקדושין שם בעא מיניה ר"א מר"י אמר כו' א"ל כל כו' ת"כ דר"י כו' וה"ה כאן שבידו ללוש וכ"ה בתוספת דנזיר י"ב א' ד"ה באשה. ומשני כי משוי כו' ואר"ת דיש בידה כו' כדאמרינן כו' ומ"מ בהאי טעמא לחודא כו' פי' דמשום ה"ט מה שבידו ללוש שיכול לעשות שליח אלא משום ה"ט כיון שיכול להפריש עתה מעיסה מגולגלת משא"כ ביבמה שא"א לגרש בלא ביאה בשום תקנה ואף שמדברי תוס' משמע דוקא מעיסה מגולגלת תוכל להפריש משלה או משל חבירתה אבל לא מקמה עצמו וכמש"ש פירות ערוגה כו' ולא היא דכן אמר שם ג"כ פירות ערוגה זו מחוברת כו' ול"ד על ערוגה זו תלושה דה"ה על מחוברת אחרת או על עצמה מדפריך שם איתביה האומר כו' מתקיף כו' ואלא כו' אלא לישנא דמתני' נקט וכן תוס' נקטו לישנא דגמ' ועס"ב: (ליקוט) ודוקא כו'. כראב"י בקדושין ועבה"ג וכדעת הרמב"ם וקצת מפרשים שפסקו כראב"י וכמ"ש בא"ע ס"ס מ"ם אבל א"צ לזה דכה"ג אפי' רבנן מודי כמש"ש ואפשר דס"ל דגם רישא ראב"י היא ולכן פ' כראב"י דר' יוחנן ס"ל כוותיה ואע"ג דר"י ס"ל דדשלב"ל לא קנה כמו שפריך עליו ממתני' ס"ל דהאי לאו דשלב"ל הוא כמש"ש רבה ורב יוסף בשחת וכן ר' חנינא ע"ש (ע"כ):

והוא שלא כו'. כ"ה גירסת הרמב"ם וכ"כ בפירושו שם וכ"כ הר"ש והרא"ש שם שגירסא זו עיקר ושכ"ה בירושלמי ע"ש:

ואם אמר כו'. ירושלמי והביאו הר"ש ל"ל ובלבד שלא יהא כו' א"ר מתנא מתני' כו' ושם ומפרש בירושלמי מה לימדו כו' וכ"כ הרא"ש וש"פ:

וכן אם מתנה כו'. הוא דברי הטור וחידש כאן בש"ע בזה אף קמח שיתערב אח"כ אע"ג שכבר קידש החלה לכשנעשה עיסה ועוד אף שמפריש שלא מן המוקף וכמ"ש הר"ש שם וקצת תימא היאך מפריש כו':

וטוב כו'. הר"ש והרא"ש:

אם כו'. שם ושם ור"ל ולא אמרינן דבטיל ברוב וכמ"ש הר"ש שם ולפ"ז צריך ללמד כו' ושמא כו' ומיהו בתוספתא כו':

וצריך ליזהר כו'. הרא"ש וכ"ה בר"ש שם ואפי' התנאי אינו מועיל כו' וכמ"ש בספ"ג דגטין המניח כו' אם אבדו כו':

האידנא כו'. ער"ש שם ירושלמי בפ' אלו עוברין כו' תפתר בעיסה כו' בדין היה כו' וכ' הרשב"א וסה"ת לפיכך האידנא כו':

אוכלים כו' ותיעשה כו'. לשון הרמב"ם ועבפי' שם ד"ה ותיטמטם כו':

אם לא כו'. ספרי הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש מן הלחם ת"ל מלחם הארץ תרימו כו' וכ"ה במתני' וגמ' בכמה מקומות וערי"ף בפ"ג דפסחים: