שולחן ערוך - יורה דעה · סימן ש״ח

איסור עבודת הבכור ואיסור גיזתו. ובו ה' סעיפים:הבכור אסור בגיזה ועבודה ואפי' אם עבר וגזזו או תלשו בידו או אפילו נשר הצמר מעצמו אסור בהנאה לעולם לא שנא מת מעצמו ל"ש שחטו אח"כ ואפי' על ידי מומחה אין השחיטה מתרת הצמר שנתלש מחיים אבל צמר המחובר השחיטה מתירתו כבשרו:

אם נתלש מחיים ועודנו מסובך בשאר הצמר את שנראה כשאר צמר ניתר בשחיטה ואת שאינו נראה כשאר הצמר והוא שעיקרו הפוך כלפי ראשו אין השחיטה מתירתו:

כשבא לשחטו או לראות מומו (מותר) לתלוש הצמר של מקום שחיטה כדי לעשות מקום לשחיטה (והצמר שתלש אסור בהנאה) (ב"י בשם הרמב"ם) ודוקא ביד אבל לא בכלי כדי שלא יהא נראה כגוזז:

גיזת בכור אפי' גיזת בעל מום שנתערב בגיזי חולין אפי' אחת בכמה אלפים כולן אסורות שהרי הוא דבר חשוב ומקדש בכל שהוא:

האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד: הגה או יקבר (טור) וי"א דדוקא שארג דבר חשוב כגון ציור בבגד אבל אם אינו דבר חשוב בטל ברוב (ג"ז בטור ורא"ש):