א׳
ואפי' היה רבו. דבמקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב וע"ל סי' רמ"ב סכ"ב:
שמותר לפשוט כלאים מחבירו אפילו - שולחן ערוך יורה דעה סימן ש״ג
שמותר לפשוט כלאים מחבירו אפילו. שולחן ערוך יורה דעה סימן ש״ג - 2 סעיפים, ולצידם ש״ך, באר היטב, ביאור הגר״א, פתחי תשובה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
יורה דעה · סימן ש״ג
סעיף א׳
שמותר לפשוט כלאים מחבירו אפילו בשוק. ובו ב' סעיפים:הרואה כלאים של תורה על חבירו אפילו היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו מעליו מיד ואפילו היה רבו (וי"א דאם היה הלובש שוגג אין צ"ל לו בשוק דמשום כבוד הבריות ישתוק ואל יפרישנו משוגג) (טור בשם הרא"ש) ואם היה של דבריהם אינו קורעו מעליו ואינו פושטו בשוק עד שמגיע לביתו (וכן בבית המדרש אין צריך למהר לצאת) (טור) ואם היה של תורה פושטו מיד:
סעיף ב׳
אסור להלביש את חבירו כלאים:
ש״ך · יורה דעה סימן ש״ג
ב׳
דאם היה הלובש שוגג. דהיינו שאינו יודע כלל שהוא כלאים אבל אם אחר שמצאו ישהנו עליו נמצא שהוא משהה אותו במזיד עליו. כן משמע בטור וכ"כ ב"י:
ג׳
אין צריך לומר לו בשוק. עד שיגיע לביתו:
ד׳
אסור להלביש כו'. משום לפני עור לא תתן מכשול:
נחלת הכלל · Ashlei Ravrevei: Shulchan Aruch Yoreh Deah, Lemberg, 1888
באר היטב · יורה דעה סימן ש״ג
א׳
שוגג. היינו שאינו יודע כלל שהוא כלאים אבל אם אחר שמצאו ישהנו עליו נמצא שהוא משהה אותו במזיד עליו כן משמע בטור וכ"כ ב"י. ש"ך:
נחלת הכלל · Torat Emet 357
ביאור הגר״א · יורה דעה סימן ש״ג
א׳
ואינו פושטו כו' ואם כו'. ר"ל דגם במוצאו בבגד שלו הדין כן כגי' שלנו בבגדו כו' וכמ"ש בספ"ג דמנחות:
ב׳
וכן בבה"מ כו'. ירושלמי פרק בתרא דכלאים והביאו הר"ש שם מתני' ד' וכתב ובפרק כו' ושמא כו' וכ"כ הרא"ש שם ובנדה ועוד כתב שם בפירושו ול"נ דוקא כשהוא עצמו מוצא כלאים בבגדו כו' אבל אדם שרואה בבגדי חבירו כו' וכ"כ בנדה בתי' האחרון וכגי' הנ"ל בבגדו:
ג׳
אסור כו'. תוספתא פ"ג דמכות לענין מלקות וכתבה הרמב"ם ע"ש: (ליקוט) אסור כו'. לשון הרמב"ם המלביש את חבירו כלאים אם היה הלובש מזיד הלובש לוקח והמלביש עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול ואם לא ידע הלובש שהבגד הוא כלאים והיה המלביש מזיד המלביש לוקה והלובש פטור וז"ל התוספתא פ"ג דמכות המלביש את חבירו כלאים והמטמא את הנזיר אע"פ שהמלביש מזיד והמטמא מזיד חייב היו שניהן שוגגין פטורין וע"כ ט"ס וכצ"ל בזמן שהמלביש מזיד והמטמא מזיד המלביש והמטמא חייב היה הלובש מזיד והנטמא מזיד הלובש והנטמא חייב היו שניהם שוגגין שניהם פטורין. אבל במקיף ומשחית וקורח ושורט וכתובת קעקע אינו כן בשניהם מזידין שניהם חייבים כמ"ש בתוספתא שם וכמש"ל סי' ק"פ וי"ל כאן שלא נצטוו אלא הלובש והנטמא (ע"כ) (ועיין בב"ח שגורס ג"כ בהתוספתא כנ"ל וע"ש טעמא דמילתא. ולפ"ד הרמב"ם בפ"ה מה' נזירות ופ"ג מה' אבל ל"ג והמטמא את הנזיר אלא ה"ג והמטמא את הכהן. כ"ש): (ליקוט) אסור כו'. לשון הרמב"ם סוף הל' כלאים המלביש את חבירו כלאים אם היה הלובש מזיד הלובש לוקה והמלביש עובר משום ולפני עור לת"מ ואם לא ידע הלובש שהבגד הוא כלאים והיה המלביש מזיד המלביש לוקה והלובש פטור והרא"ש תמה עליו בתשובתו להרשב"א ועכ"מ שם וע"ל סי' ק"פ סי"א שכ' אם שניהם מזידים שניהם לוקים וכ"ה בתוספתא שם וכמש"ש ע"ש (ע"כ):
נחלת הכלל · Ashlei Ravrevei: Shulchan Aruch Yoreh Deah, Lemberg, 1888
פתחי תשובה · יורה דעה סימן ש״ג
א׳
דאם היה הלובש שוגג. עיין בשו"ת שאגת אריה סימן נ"ח שחולק על זה:
ב׳
שמגיע לביתו. עיין בנחלת צבי שכתבתי דהאי עד שמגיע קאי גם ארישא אאינו קורעו מעליו דכשיגיע לביתו גם חבירו קורעו מעליו אף שאינו אלא כלאים דרבנן ע"ש:
נחלת הכלל · Ashlei Ravrevei: Shulchan Aruch Yoreh Deah, Lemberg, 1888
על הסימן הזה
שולחן ערוך יורה דעה סימן ש״ג, מתוך חלק יורה דעה. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל