שחיטה אינה צריכה כוונה - שולחן ערוך יורה דעה סימן ג׳

ואם מצא הנוצה כו'. ולא חיישינן שמא לא שחט הרוב בעוף וע"י פרכוס ונפילת העוף נתרחב השחיטה ונעשה רוב כמ"ש הר"ב בסימן כ"ד ס"ה וע"ל סימן כ"ה ס"ק ד':

אינה צריכה כוונה. מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים שפסול דהיינו שוחט שלא בכוונה לשוחטה דכתיב ושחט את בן הבקר עד שתהא השחיטה לשם בן בקר ש"מ בחולין כשר ומ"מ אם נפלה בלא כח גברא אמרינן בסמוך דפסול משום דזבחת הוי לכל הפחות כמו ועשית שצריך להתכוין לשום מעשה דבעינן כח גברא ובפרישה בהג"ה כן הקשה במה דאמרינן כאן מדגלי רחמנא כו' אמאי לא נימא כן גבי ושחט דדרשינן מיניה ריש השוחט דלא לשוויה גיסטרא ה"נ נימא מדגלי בקדשים כן ש"מ דבחולין שרי בגיסטרא ונכנס שם לדחוקים ולק"מ דהא פירש"י על גיסטרא שלא יחתוך כל המפרקת לשנים והיינו שא"צ לחתוך כל המפרקת כמו שיתבאר בסימן כ"ד וא"כ קולא הוא דקמ"ל קרא בקדשים ק"ו בחולין ואעפ"י שראבי"ה פירש שאסור לחתוך כל המפרקת לשנים וכבר כתב רמ"א שהמנהג כך להחמיר יתבאר שם דאינו אלא חומרא בעלמא ואין האמת כן וגם לראבי"ה אין כאן קושיא כלל דזה פשוט דבעינן בחולין שחיטה כמו בקדשים וכל שנתמעט בקדשים מן ושחט ממילא לא הוה שחיטה כלל ע"כ פוסל גם בחולין דהא עכ"פ שחיטה בעינן משא"כ מידי דאימעט מן בן הבקר או שאר לישני דקרא נימא דדוקא בקדשים אמעוט דבחולין לא כתיבי הנך לישני ולא בעינן להו כלל דלא בעינן בחולין רק מה שבכלל ושחט וזה פשוט לכל מבין:

כוונה. מדגלי רחמנא גבי קדשים ש"מ בחולין כשר:

החליד. כתב בש"ך ולא חיישינן שמא לא שחט רוב וע"י פירכוס ונפילת העוף נתרחב החתיכה ונעשה רוב וע"ל סי' כ"ד סעיף ה' ולקמן סי' כ"ה:

אפילו מתעסק כו'. שם ל"א ב' מדגלי רחמנא מתעסק כו':

או שזרק כו'. ברייתא שם ושם ובדרך לא זו אף זו דבמתעסק אפילו רבנן מודו כמ"ש שם ורבנן נהי דלא כו':

בין כו' או כו'. ע"ש ל' ב':

(ליקוט) ואפי' כו'. שזהו רבותא יותר כמש"ש וצריכא דאי כו' ועתוס' י"ב ב' ד"ה זרק כו' ובבא ראשונה אפילו לרבנן כמש"ש ב' ורבנן נהי כו' (ע"כ):

וכן כו'. ג"כ מטעם הנ"ל דבעינן כח גברא וכמ"ש בתוספתא ולא כו' כנ"ל (ס"ס ב'): (ליקוט) וכן אם כו'. ול"ד למש"ש ב' לר"ג שנפלה מן הגשר וכן בספ"ב דב"ק בנזקין היתה אבן מנחת כו' ונפלה בנזקין חייב דכאן בעינן כח גברא כנ"ל וכמ"ש בסי' ז'. הרא"ה דלא כת"ה (ע"כ):

שזרק סכין. עיין בתשובת זכרון יצחק סי' צ"ו שכתב דאם זרק סכין לנועצה בכותל ושחטה בהמה שנשחט אמה או בנה היום יש לאסור השחיטה משום דכתב התב"ש בסק"ט דחולין סתמא כשר משום דסתמייהו לשחיטה עומד וא"כ כיון שהבהמה שנשחטה בלא כוונה אסור משום או"ב לאו לשחיטה עומד ביום ההוא ואסור משום שהיה בלא כוונה עכ"ד ע"ש. ולפ"ז ה"ה אם זרק סכין בשבת ג"כ השחיטה פסולה דהא לאו לשחיטה עומד ביום ההוא משום איסור שבת מיהו באמת נראה דבתרווייהו השחיטה כשירה דאין ענין זה כלל לדברי התב"ש דהכא אע"ג דלאו לשחיטה עומד ביום ההוא משום אסור שבת או או"ב עכ"פ עומד לשחיטה למחר. וגם היום אף דלאו לשחיטה עומד מ"מ הא אינו עומד לשחיטה פסולה וא"כ יותר עומד לשחיטה כשירה משחיטה פסולה דלשחיטה פסולה אינו עומד כלל אבל לשחיטה כשירה עכ"פ עומד למחר. ותדע דהא ודאי יש הרבה בהמות שאינם עומדי' לשחיטה ביום ההוא רק לחלבה או לגדל ולדות כמבואר בא"ח סי' תק"ה לענין חליבה בי"ט ואם כדבריו דבעינן שיהא עומד לשחיטה ביום ההוא א"כ מוכרח לומר דגם בהנך בהמות אסור שחיטה בלא כוונה וא"כ הו"ל להפוסקים לפלוגי גם כאן דדוקא בעומדת לאכילה. אלא ודאי דלא בעינן שיהא עומד לשחיטה ביום ההוא רק כיון דסוף בהמה לשחיטה כשר בלא כוונה:

ושחט. עיין בתשובת מקום שמואל סי' כ"ט:

כשירה. עיין במג "א סי' קנ"ח ס"ק י"ב שכתב דבזה לא שייך לברך ע"ש: