שולחן ערוך - יורה דעה · סימן רס״א

ואין מלין כו'. ואם עבר ומלו שלא מדעתו היכא שהאב הוי מוהל חייב ליתן לו י' זהובים כמו שנתבאר בח"מ סוף סי' שפ"ב:

מדעתו. כתב הש"ך ואם עבר ומלו שלא מדעתו היכא שהאב הוא מוהל חייב ליתן לו י' זהובים כמ"ש בח"מ ס"ס שפ"ב:

ואם לא כו'. דוקא בדידיה וכמ"ש בשבת קל"ג ב':

ובכל יום כו'. כמ"ש בפ"ק דר"ה (ו' ב') לענין בל תאחר לאפוקי מדעת הרמב"ם:

ואין מלין כו'. כיון שמוטלת עליו וכמ"ש בכסוי הדם בחולין פ"ז א' ת"ר ושפך כו' אזהרה לכל כו' מעשה בא' כו' וכן בב"ק צ"א ב' ובפסחים ז' ב' לא סגיא כו' אבי הבן כו':

ואין האשה כו'. קדושין שם במתני' וגמ':

האיש כו'. בחולין שם כוס של ברכה אתה כו':

כי אין כו'. בפ' הערל (ע"ט א') א' מג' מדות גומלי חסדים וכ"ש כה"ג:

ולכן ב"ד כו'. כי מוטלת עליו שמצווים כל ישראל כנ"ל ואין אחר ובמ"ע כופין כמ"ש בפ' הכותב (פ"ו) בד"א במל"ת אבל במ"ע כו':

כשיגדיל. עיין מ"ש לקמן סי' ס"ה ס"ק כ"ד בשם תשובת זכרון יוסף סימן כ"ו:

מדעתו. עבה"ט בשם ש"ך ובס' לבושי שרד כתב בשם מהר"י עמדין דהיינו כשהאב עצמו רצה למול אבל אם נתן האב המצוה לאחר וקדם אחר ועשאה לא מפקינן מיניה. ואין צורך בזה להביא בשם מהרי"ט דכ"כ הרמ"א בח"מ סוס"י שפ"ב ע"ש בסמ"ע ובש"ך. ועיין בתשובת זכרון יצחק סימן כ"ח שכתב דמי שהיה רוצה למול את בנו בשבת ובא אחר ומלו פטור מליתן יו"ד זהובים דהא דעת הרא"ה הביאו הטור לקמן סי' רס"ז דאין לו לאב למול את בנו בשבת אם יש אחר דמילה הוא פסיק רישא לגבי דידיה דהוא מכוין לתקן את בנו אבל לגבי אחר לא מקרי תיקון ושרי ונהי דאנן לא קי"ל הכי כמ"ש בש"ע שם סעיף ז' מ"מ בודאי דיכול לומר קים לי כדעת הרא"ה ע"ש. ונראה לי דלדידן אין נפקותא בזה דהא מבואר בח"מ סוס"י שפ"ב דבזה"ז אין מגבין אותן דבמידי דלית ביה חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו אלא דאם תפס לא מפקינן מיניה ע"ש א"כ לכתחלה בלא"ה אין מגבין אפי' אם היה בחול ובאם תפס פשיטא דאפילו היה בשבת לא מפקינן מיניה:

ואין האשה חייבת. עיין בשער המלך פ"א מהלכות מילה לענין עבד אי מחייב למול את בנו ע"ש:

כופין אותו. עיין בספר לבושי שרד שכתב בשם מהר"י עמדין דרשאים להטעותו להבטיח לו שכר ולא ליתן לו ע"ש: