ניקב הוושט כו'. היינו קודם גמר שחיטת הוושט אבל לאחר ששחט רובו כשר אפילו לדידן דפסלינן כל הלכות שחיטה במיעוט בתרא דהתם היינו במיעוט הנשאר עצמו אבל מה שנשחט כבר נכשר ועוד דשאני הכא דלא אירע הפסול דרך שחיטה כלל וכן משמע מפרש"י ריש דף ח' ע"ש ומשאר פוסקים ואף שעדיין לא נשחט הקנה מ"מ אין טרפות פוסל בוושט שנשחט כבר וכמ"ש הרשב"א וכ"פ מהרש"ל פ' השוחט סי' י"ז וכ"כ הדרישה וכ"ש אם ניקב הוושט אחר שנשחט כולו קודם שחיטת הקנה דכשר דלא כהב"ח ודו"ק:
ב׳
וניקבה הריאה כו'. אע"פ שחיי הריאה תלויין בקנה וחיי המעיים תלויין בוושט אפ"ה שייך בהן טרפות עד שישחוט שניהם קנה וושט. טור:
כנגד המקום ששחט כבר. כתב רש"ל בפ' השוחט סי' י"ז נ"ל אם נפסק הקנה עצמו אחר שחיטת הקנה שלא נטרפה בזה וכן אם ניקב הוושט לאחר שנשחט ודין המוזכר בכאן הוא קודם שגמר שחיטת הוושט אבל לאחר ששחט הרוב לא מסתבר כלל שיפסול ע"כ:
ב׳
קודם ששחט הקנה טריפה. דלא אמרינן כיון ששחט הוושט הוו המעיים כמונחים בסל וכן הריאה אחר שחיטת הקנה דקי"ל יש טריפות לחצי חיות ולכאורה יש להקשות מזה על מ"ש בסמוך בשם רש"ל דאין איסור בנקיבת הוושט אחר שחיטת רובן י"ל שאני הכא דיש בעלמא טריפות למעיים בפני עצמן בלא הוושט וע"כ גם כאן אוסר הנקב בהם אחר שחיטת הוושט משא"כ בוושט עצמו דכיון שנשחט רובו הרי הוא כמאן דליתיה:
טריפה. וכתב בש"ך היינו קודם גמר שחיטת הושט אבל לאחר ששחט רובו כשר אפי' לדידן דפסלינן כל הלכות שחיטה במעוט בתרא דהתם היינו במעוט שנשאר בעצמו אבל מה שנשחט כבר נכשר ועוד דשאני הכא דלא אירע פסול דרך שחיטה כלל ואפי' אם עדיין לא שחט הקנה כלל כן פסק מהרש"ל וכל האחרונים דלא כהב"ח שמחמיר בזה:
ב׳
טריפה. וכ' בש"ך אע"ג שחיי הריאה תלוים בקנה וחיי המעיים תלוים בושט אפילו הכי שייך בהם טרפות עד שישחוט שניהם קנה וושט וכ' בט"ז ולא דמי למ"ש לעיל דאם ניקב הושט אחר שחיטת רובו דיש להתיר יש לומר דשאני הכא דיש בעלמא טריפות למעיים בפני עצמן בלא הושט ע"כ גם כאן אוסר הנקב אחר שחיטת הוושט משא"כ בוושט עצמו דכיון שנשחט רובו הרי הוא כמאן דליתא:
(ליקוט) ניקב כו'. עבה"ג וגם ממ"ש (י"ז ב') צריכה בדיקה אתלת רוחתא. ת"ה (ע"כ):
ב׳
שחט הקנה כו'. עתוס' שם ל"ב ב' ד"ה והדר ביה כו': (ליקוט) שהם כו'. כפי' תוס' שם דמש"ש והדר ביה ר"ז כו' ר"ל מבעיותו שבעי ר"ז כו' ומשני לעולם כו' ומ"ש כאן מאחר שנולדו כו' לא פריך אלא לדברי רבה וקי"ל כר"ז לחומרא ועוד דקשיא רר"ל אדר"ל כמש"ש ומי ארשב"ל הכי כו' ולא ידעינן מהי חזר בו. ור"ח מפרש כפירש"י דמ"ש הדר ביה מההיא דכאן דפריך מאחר כו' ומשני לדבריו כו' מ"ש כאן מאחר כו' כפי' תוס' וליה לא ס"ל אלא בכ"ע טריפה אלא לר"ל דמכשיר מאחר כו' וקיי"ל כר"ז כנ"ל. אבל בת"ה פסק כר"ל וכרבה דהוי ר"ז יחיד לגבייהו ועוד מדאמר רב אחא ב"י ש"מ מדר"ל כו' ש"מ כר"ל ס"ל וכ"ש לפירש"י דלר"ז מותר הכל קי"ל כר"ל לחומרא בשל תורה כו' (ע"כ):
שולחן ערוך יורה דעה סימן כ״ו, מתוך חלק יורה דעה. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
