שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ל - 1 סעיפים, ולצידם ש״ך, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, פתחי תשובה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
יורה דעה · סימן ר״ל
סעיף א׳
ובו סעיף אחד:מתירין שבועות ונדרים [*פי' שאדם עושה בינו לבין עצמו] אפילו נשבע בהזכרת השם (כן נהגו על פי ש"ס ופוסקים עיין בית יוסף) : הגה ומ"מ לא ישאל עליו לכתחלה אלא מדוחק ועיין לעיל סימן ר"ג (הגאונים וע"פ) כל נדר שיש בהתרתו נדנוד עבירה אין להתירו (הר"ד כהן וריב"ש סי' תל"ב) י"א כל מי שנשבע שלא לעשות איזה דבר כגון שנשבע שלא למכור חפץ פלוני ועבר ומכרו אין במכירתו כלום הואיל ועבר על שבועתו. (במרדכי הגהות דשבועות):
מתירין כו'. כתב בתשובת מהר"מ מינץ סימן ע"ג ומ"מ מתי שיבא לידי כה"ג להתיר להמון עם הפרוצים בנדרים אני משים עליהם להתענות בה"ב וכה"ג לפי האדם ולפי הנדר וכן ליתן מעות לדבר מצוה זהוב או כהאי גוונא לפי עשרו כדי שלא יזלזלו בנדרים שאומר מאי אכפת לי אם אשב"ע כל מה שארצה אלך אצל חכם ויתיר לי וכן שמעתי מרבותי עד כאן לשונו וכן נכון לעשות:
ב׳
אלא מדוחק. או לצורך מצוה כן הוא בריב"ש בשם הרמב"ן שמביא בית יוסף ס"ס זה והוא פשוט:
ג׳
נדנוד עבירה כו'. ע"ל סימן רכ"ח סט"ו:
ד׳
י"א כו'. ובח"מ סי' ר"ח כתב הרב בסתם דמכירתו מכירה והסמ"ע שם פסק כהי"א דהכא שאני ע"ש שהאריך אבל הב"ח שם פסק דספיקא דדינא הוי והמע"ה וכן עיקר לפי שגם מתשובת הרא"ש כלל ז' סי' ד' נראה שחולק ע"ז שכתב דהא דאמר רבא בריש תמורה דאי עביד לא מהני היינו במצות שאי אפשר לבטלן ככל הנהו דמייתי התם אונס שגירש ותורם מן הרעה על היפה כו' אבל התקנה וחרם וכה"ג שאפשר לבטלו בהא מודה רבא דמהני כו':
יש אומרים כל מי שנשבע כו'. הטעם דכיון שעבר על השבועה אין במכירתו כלום כההיא דפ"ק דתמורה כל מאי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מידי וכבר נתבאר דלא קים לן הכי בח"מ סי' ר"ח בדברינו ולעיל בי"ד סימן רכ"ח סעיף ל"ה:
בהזכרת. כתוב בתשובת מהר"מ מינץ ומ"מ מתי שיבא לידי כה"ג להתיר להמון עם הפרוצים בנדרים אני משים עליהם להתענות בה"ב וכה"ג לפי האדם ולפי הנדר וכן ליתן מעות לדבר מצוה זהוב או כה"ג לפי עשרו כדי שלא יזלזלו בנדרים שאומר מאי איכפת לי אם אשבע כל מה שארצה אלך אצל חכם ויתירני וכן שמעתי מרבותי עכ"ל וכן נכון לעשות. ש"ך:
ב׳
כלום. ובח"מ סי' ר"א כתב הר"ב בסתם דמכירתו מכירה ובסמ"ע פסק שם כהי"א דהכא ע"ש שהאריך והב"ח פסק שם דספיקא דדינא הוי והמע"ה וכן עיקר. ש"ך:
שלא למכור. עיין בתשובת נו"ב תניינא חלק אה"ע סי' קכ"ט אות ד' שכתב דע"כ לא קאמר המרדכי אלא בנשבע לחלוטין שלא למכור דבר זה שאז א"א בשום אופן שימכור כ"א שיעבור על השבועה הרי גוף המקח נעשה באיסור אבל אם נשבע שלא למכור כ"א בידיעת פלוני ועבר ומכר עד שלא שאל את פלוני א"כ המקח היה יכול להיו' בהיתר רק מה שעשה בלי ידיעת פלוני עשה הוא איסור והרי זה דומה לשוחט בשבת ויוה"כ כו' ע"ש.
ב׳
כלום. עבה"ט ועיין בתשובת מהר"ם לובלין סימן ע"ב ובשו"ת ארבעה טורי אבן סימן כ"ד ובתשובת נו"ב תניינא חלק או"ח סימן קל"ה ובחלק יו"ד סוף סימן ט' ובחלק אבן העזר סימן קכ"ט אות ד' ואות ז' [בתשו' חתם סופר סי' ו' מ"ש בזה]:
שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ל, מתוך חלק יורה דעה. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
