השומע שחבירו נודר ואמר אמן - שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ט

ואמר אמן כו'. ע"ל סימן רל"ד סנ"ד וסימן רל"ו ס"ב וסימן רל"ז ס"ב:

אין צריך לקבל דבריו. שהרי זה יכול לאסור נכסיו עליו בע"כ ואם כן מה צורך שיקבל עליו דבריו:

א"צ לקבל דבריו. בב"י פירש שיכול לאסור את שלו על חבירו בעל כרחו ואין צריך שיקבל חבירו את דבריו ופירושו תמוה דא"כ היה לו לכתוב רבותא אפי' שהוא מוחה בפירוש ומסרב מלקבל דבריו אפ"ה חל עליו בעל כרחו ולמה כתב שאין צריך לקבל דהיינו שהוא שותק ונראה דהכי פירושו דאם ראובן מדיר את שמעון שלא יהנה מנכסי עצמו אין צריך לקבל שמעון את דבריו וזה מבואר בסי' רל"ו שכתב הטור וז"ל וגם אין לו לישבע על חבירו שיעשה שום דבר כו' ואין חבירו מחוייב לעשותו אלא א"כ קבל שבועתו ובש"ע שם הוסיף מדברי הרמב"ם שאם קיימו את דבריו הם משובחים שלא הרגילו להוציא שבועה לשוא קמ"ל מצד הדין אין צריך זה לקבל דברי חבירו והטור כתב הדין הזה גבי נדר וגבי שבועה כן נראה לי נכון וברור:

לקבל. הטעם איתא בב"י שהרי זה יכול לאסור נכסיו עליו בע"כ וא"כ מה צורך שיקבל עליו דבריו וכתב הט"ז דזה תמוה דא"כ ה"ל לכתוב רבותא אפילו אם מוחה בפירוש ומסרב מלקבל דבריו אפ"ה חל עליו בע"כ ולמה כתב שא"צ לקבל דהיינו שהוא שותק ונראה דהכי פי' דאם ראובן מדיר את שמעון שלא יהנה מנכסי עצמו א"צ שמעון לקבל את דבריו (ובנה"כ כ' שאין פי' זה מחוור דקשה היכא קאמר אבל כשחבירו מדירו פירוש הא אינו יכול להדירו וכו' אלא הדבר פשוט כמו שפירש הב"י ולק"מ דכיון דנקט ברישא שהוא קבלת דברים וכו' ע"ש):

אחד כו'. מתני' רפ"ד דנזיר וגמ' דשבועות כ"ט ב':

או דבר כו' כעניית כו'. כמש"ש ל"ו א' בו קבלת דברים ומזה הטעם כמוציא מפיו דמי בתוספתא פ"ג דנזיר האומר לחבירו הריני נזיר ואת אם אמר הן שניהן אסורין ואם לאו הוא אסור וחבירו מותר כו' ע"ש:

אבל כו'. עש"ך וברפ"ה דנדרים מ"ו הא מינס וכו' ובפ"ז דכתובות (ע' א') המדיר את אשתו כו' ואי צריך לקבלתה לא פריך וכיון דמשועבד לה כו' וכן בנדרים רפ"ב (ט"ו ב') ועוד דא"כ היא נתנה אצבע כו':

לקבל דבריו. עבה"ט ועיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' קס"ו שנשאל בא' שחטף פירות מיד חבירו ואמר חבירו הפירות האלו יהיו אסורים לך ולא השגיח ואכל אם צריך כפרה מצד שאכל דבר האסור לו וכתב דאף דאדם יכול לאסור פירותיו על חבירו והוי עליו כהקדש הני מילי אם היה אוסר עליו קודם שחטף אבל עכשיו שאינו בידו ואינו ברשותו שהרי חטף אדעתא למיגזל והגבהה קונה בכ"מ אינו יכול לאסרו מיהו אם חטף אדעתא לשלם לו יש חילוק אי קייצי דמייהו כדאיתא בפרק הספינה דף פ"ח מיהו אי אסרינהו עליו קודם שהגביהו אם אכל אף שרוצה לשלם אח"כ מ"מ צריך סליחה וכפרה כמי שאכל דבר איסור ע"ש: