שלא להשביע בשם אלילים של עובדי - שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״ז

סימן קנ"ו. בסופו ועיין בח"מ ר"ס קפ"ב בטור ופוסקים מדין שותפות עם העובד כוכבים:

כמו כרע בל. וכן בעל צפון ושאר אלילים הכתובים וכן כתב הפרישה ופשוט הוא:

אלהיך יהיה כו'. והב"ח כתב דדוקא אלהים יהיה בעזרך מותר אבל אלהי"ך אסור ודלא כהעט"ז:

ואסור להזכירה כו'. בטור כתוב בלשון זה ואסור אפילו להזכירה בשמה לחנם שלא לצורך עכ"ל האי אפילו קאי על שני רבותות. האחת דלא תימא דוקא נודר אסור קמ"ל אפילו הזכרה בעלמא. שנית דהא דאמרינן בגמרא שאסור לומר לחבירו שמור לי בצד עבודת כוכבים פלונית וכתב הרא"ש שאין לומר דוקא בכהאי גוונא שיש לו צורך בו אסור אלא ה"ה שלא לצורך אסור וקרא אורחא דמילתא נקט א"נ דאפשר להפך הסברא לאידך גיסא דאפשר שמשום שיש לו צורך בו לא החמירו להזכיר דהכל יודעין שלסימן בעלמא נקטיה וכיון שהוא לצורך אין איסור קמ"ל דאפילו לצורך וכתב הטור על זה דבאמת אפילו שלא לצורך אסור וכ"ש לצורך דנראה כמו שנותן בה ממש ורבותא זאת יותר פשוט מן אידך גיסא ועל פי זה ניחא לשון הרא"ש והטור ממה שהקשה עליהם ב"י:

אלהיך יהיה בעזרך. אגב שיטפיה לא דק בהוראה זו כי למדה מדברי הרמב"ם סוף פרק ה' דגיטין ועיינתי שם שלא נתכוין לזה ח"ו להתיר אמירה זו אלא התם קאי על ומחזיקין ידי עוברי עבירה בשביעית דהיינו שעושין מלאכה בשביעית ואפ"ה יכול לומר להו אלהים יהיה בעזרך או יצליח מעשיך וקאי על השם יתברך אך שבדפוסים ישנים של רמב"ם כתוב אלהיך ובלי ספק הוא טעות סופר דאם כן אין לו שייכות לשם דלא מיירי מזה כלל וכן הוא בדפוסים חדשים בהדיא כמו שכתבתי ואמירה זו דאלהיך נראה שהוא איסור גמור שמחזיק ידי עובדי אליל ובלבוש כתב הטעם להיתר לפי שהוא מתלוצץ עליו ואין זה כלום דמכל מקום העובד כוכבים סובר שבאמת אינו מתלוצץ ונמצא מחזיק ידי העובד כוכבים בזה ע"כ אין לזה היתר כלל וכבר הצעתי כן בפני מו"ח ז"ל) וקבע כן להלכה בשמי:

קנ"ו. בסופו ועיין בח"מ ר"ס קפ"ב בטור ופוסקים מדין שותפות עם העובד כוכבים. ש"ך:

אלהיך. כתב הט"ז לא דק בהוראה זו דלמדה מדין שביעית והתם שייך לשון זה לומר לישראל דקאי על הקב"ה אבל חלילה לומר לעובד כוכבים בלשון נוכח דהוה מחזיק ידי עובד כוכבים אלא יאמר אלהים יהיה בעזרך וכן הב"ח קבע כן להלכה עכ"ל:

ה"ז לוקה. שם ס"ג א'. והראב"ד השיגו דהא אמרינן שם דדוקא לר"י ועבמהרי"ק ס"ס ע"ו ודבריו א"ל שחר ולח"מ תירץ דהרמב"ם מיירי באית ביה מעשה וכמ"ש בתמורה (ג' ב') בש"ש ה"ד אי נימא דאמר שלא אוכל כו' וגמ' פריך שם בסנהדרין מדסתם משמע בכ"ע:

בין לצורך כו'. שם שלא יאמר כו' וכתב הרא"ש לכאורה משמע דוקא כה"ג ומיהו נראה דבכ"ע אסור דקרא סתמא כתיב אלא דקמ"ל דאף לצורך אסור כו':

שם חגים כו'. ז"ל הג"מ ספ"ה כתב רא"מ שאין אסור אלא שם שניתן לה לשם אלקות אבל שם הדיוטות אע"פ שעשאוהו אלוה כיון שבזה השם אין בו אלהות ואדנות וגם לא ניתן לו לשם כך מותר דכתיב ושם אלקים כו' בשם אלהות הקפיד הכתוב וכן תנן (ע"ז ח' א') אלו כו' קלנדא סטרנורא וקרטסים שאלו שמות הדיוטות הן ובכמה מקומות הוזכר אותו האיש ותלמידיו בש"ס כו' וכ"כ המרדכי:

והוא שלא כו'. רי"ו וכ"מ בהג"מ כנ"ל:

מותר כו'. רמב"ם בפי' ספ"ה דגיטין מש"ש בגמ' ס"ב א' אחזוקו:

אלקיך. צ"ל אלקים וכ"ה בנוסחא שלפנינו ברמב"ם שם ונוסחא מוטעת נזדמנה לו להרב:

אסור לגרום. עיין בתשובת רדב"ז החדשות סימן קס"ו שכתב דבזמן שהוא כמציל מותר ובלבד שלא יאמר לו השבע לי בשם עבודת כוכבים פלוני אלא אומר לו סתם השבע לי והוא ישבע לו במה שירצה ע"ש:

בא"ח סי' קנ"ו. דשם כתב בהגהה ויש מקילין בשותפות עם העובד כוכבים משום שאינם נשבעין בעבודת כוכבים כו' אלא משתפים ש"ש ודבר אחר ולא מצינו שיש בזה משום לפ"ע דהרי אינם מוזהרים על השיתוף ועי' בתשובת נודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סוף סי' קמ"ח שהאריך להוכיח מה דמרגלא בפומייהו דאינשי שאין העובדי כוכבים מצווים על השיתוף הוא טעות ויצא להם זה מלשון הרמ"א הנ"ל ובאמת כוונת הרמ"א דמה שמשתף בשבועה שאינו אומר אלי אתה רק שמזכירו בשבועתו עם ש"ש בזה מצינו איסור לישראל דכתיב ובשמו תשבעו אבל עובדי כוכבים אין מוזהרים ע"ז אבל כשעובד עבודת כוכבים בשיתוף אין חילוק כלל בין ישראל לעובד כוכבים ע"ש וכ"כ בתשובת מעיל צדקה סימן כ"ב ע"ש וכ"כ בתשובת שער אפרים וכן מצאתי בפמ"ג לעיל סימן ס"ה בשפ"ד סוף ס"ק מ"ה ע"ש ולע"ד אף שהאמת כן הוא מ"מ אי אפשר לומר כן בדעת הרמ"א ז"ל דמדבריו בד"מ לקמן סימן קנ"א המובא בש"ך שם סק"ז מבואר להיפך ע"ש ועיין בספר משנת חכמים ריש הלכות יסוה"ת סוף לאו א' שהביא דהגאון מהור"ר ישעיה בערלין זצ"ל מברעסלא כתב אליו בדבר זה והאריך בעוצם ידו דאין ב"נ מוזהר כלל על השיתוף וגם הוא ז"ל השיב לו באריכות וגוף הפלפול שהיה ביניהם לא נזכר שם:

מותר לומר. עט"ז וש"ך ועיין בתשובת מקום שמואל סימן ל"ד: