שהאלילים ותשמישיהם אסורים בהנאה - שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״ב

אפילו אם שרפה. פירוש ישראל אבל עובד כוכבים ששרפה ביטלה:

אסור ליהנות בגחלתה. נראה לי אפילו דיעבד אסור וראייה דהכי איתא סוף פרק משילין גחלת של הקדש מועלין בה שלהבת לא נהנין ולא מועלין גחלת של עבודת כוכבים אסור פירש"י שנא' לא ידבק בידך מאומה מן החרם ושלהבת מותרת ופרכינן מ"ש שלהבת עבודת כוכבים דשריא לגמרי דקתני מותרת ואפילו מדרבנן לא גזרו בה ומ"ש שלהבת הקדש דקתני לא נהנין ומשנינן עבודת כוכבים דמאיסא ובדילי אינשי מינה לא גזרו בה רבנן הקדש דלא מאיס ולא בדילי אינשי גזרו ביה רבנן ואם איתא דגחלת אין אסורה אלא לכתחלה ע"כ לומר שמדרבנן בעלמא היא אם כן מצינו גם בעבודת כוכבים דגזרו בה ובגמרא משמע דלא גזרו בה אלא ברור דאיסור דאורייתא יש בגחלת משום לא ידבק כדפירש"י וא"כ אפילו דיעבד אסור והב"י כתב מכח קושיא בסי' זה דדוקא לכתחלה אסור בגחלת וכתב עליו מו"ח ז"ל שכן הוא פשוט ולע"ד לא דקו בזה כלל והקושיא של הב"י יתבאר בסעיף ו' בעזרת השי"ת דלא קשה מידי:

מותר ליהנות משלהבתה. פי' כשאין שם אלא השלהבת לחוד אבל אם השלהבת קשורה בגחלת פשיטא שאסור לחמם משלהבת טפי מגחלת גרידא וכן מוכח בפרק כל שעה (פסחים דף כ"ז) במאי דאמרינן באבוקה כנגדו כו' והיתר דשלהבת הוא לפי שאין בה ממש ונראה פשוט דבגחלת אפילו עוממות ואינם לוחשות אסור כיון שיש שם ממש ול"ש הנאה רבה או זוטא דהא כתיב לא ידבק בידך מאומה:

נטל ממנה כרכר. פי' עץ חד לארוג בו לפי הנראה לע"ד דהרב בעל הש"ע לא יצא ידי כל חובת העיון בדינים אלו כמו שנבאר בס"ד בפרק כל שעה (פסחים דף ל"ט) ת"ר תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת ר' אומר הפת אסורה וחכמים אומרים מותרת בישלה ע"ג גחלים דברי הכל מותר ומוקמינן להרישא דחדש יותץ ולא סגי בצינון ויחזיר ויסיק בעצי היתר כשירצה לאפות בו פת דהוה זה וזה גורם דהיינו התנור נגמר כבר באיסור כיון שחדש היה וע"י היסק של איסור נגמר ונתקיים אחר כך יהיה עוד היתר בהיסק שני והאי תנא ס"ל זה וזה גורם אסור ופסקו הפוסקים דלא קי"ל כן אלא כר"י דפ' כל הצלמים בדין דזורעים תחתיה הנזכר לקמן סעיף י"א וע"כ תנור חדש יוצן ולא יותץ ומ"מ לענין אפיית הפת בו פסקו כרבי דהתם הטעם לפי שיש שבח עצי איסור בפת ההוא ואין שם סיוע מן ההיתר ופליגי בגמ' שם שמואל ור' יוחנן חד אמר שבח עצים בפת הוא בגחלים לוחשות פי' בוערות וחד אמר לוחשות נמי שרי אלא דוקא כשהאבוקה כנגדו פי' שמבעיר העצים האסורים בפי התנור ונ"ל דהאי מ"ד דמתיר בלוחשות ס"ל דאע"ג דבעבודת כוכבים אסור בגחלת שאני התם דכתיב לא ידבק בידך מאומה ומ"ה אפילו בגחלים עוממות אסור התם וגם למ"ד דאסור בערלה בלוחשות צריך אתה לחלק בין ערלה לעובד כוכבים לענין עוממות זה נ"ל פשוט ופסק הרא"ש שם לחומרא דלוחשות אסורות דהוה שבח עצים בפת וכ"כ הטור בקיצור פסקי הרא"ש שם אבל הרמב"ם פסק לקולא שהרי כתב פרק ט"ז מהלכות מ"א תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה בין חדש בין ישן יוצן ואח"כ יחם אותו בעצי היתר ואם בישל בו קודם שיוצן בין פת בין תבשיל הרי זה אסור בהנאה דיש שבח עצי איסור בפת גרף את כל האש ואח"כ בשל בחומו של תנור הרי זה מותר שהרי עצי איסור הלכו להן בישל הפת ע"ג גחלים מותר אע"פ שהם בוערות עכ"ל והטור כתב בסי' זה ואפילו למה דקי"ל זה וזה גורם מותר אם אפה פת ואבוקה כנגדו אסור דיש שבח עצים בפת משמע דפוסק לקולא דגחלים בוערות מותר ותימה למה לא הביא לכל הפחות דעת אביו שזכרנו שאוסר הפת אפילו באין אבוקה כנגדו אלא שהגחלים לוחשות. ונראה דלא חש להביא דעת אביו להחמיר בגחלים לוחשות מאחר שבמסקנא מביא דעתו ודעת הרמ"ה דאפילו למ"ד בזה וזה גורם מותר כאן אסור אפילו אין שם אלא חום עצי איסור לחוד בלא גחלת כלל מ"ה לא דקדק הטור להביא תחלה בגחלים לוחשות אלא נקט שם אבוקה כנגדו שהוא היותר פשוט לאיסור לכ"ע אפי' בערלה אבל לא למידק מינייהו דבלוחשות מותר. וכל זה הוא לענין הדין דיש שבח עצים בפת דהיינו שאין שם אלא גרם האיסור לחוד כגון שאפה הפת אצל האבוקה או גחלים לוחשות או תנור חדש שנגמר בעצי איסור ולא ציננו ואפה בו פת אבל לענין זה וזה גורם לחוד כגון שבישלו בתנור חדש שצננו והסיקו שנית כתב הטור דקי"ל כמ"ד זה וזה גורם מותר והרמ"ה כתב אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר הכא באליל בפת שנאפה בעצי איסור ובבגד שנארג בכרכור של אליל אסורים וכן יראה מדברי א"א ז"ל שהביא המשנה לפסק הלכה עכ"ל והך עצי איסור דהרמ"ה פירשו בתנור ישן ולא ציננו דלא הוה אלא זה וזה גורם. ותמה ב"י דהא בגינתא דאזדבל בזבל דעבודת כוכבים אמרינן בגמרא זה וזה גורם מותר וא"כ המשנה שאסרה פת שנאפה בעצי איסור דלא כהלכתא היא וע"כ פסק כאן בסעיף ד' שהוא מדברי רמב"ם דאין איסור אלא אם האש בתוך התנור דאז אסור מכח שבח עצים אבל אם גרף האש מותר דאז אין כאן שבח עצים רק זה וזה גורם ומותר אפי' בע"א ולכוונה זו הגיה רמ"א בעוד שהאבוקה כנגדו ונעלם ממנו דעת הב"י ז"ל מה יעשה בכרכור של איסור שנארג בו הבגד דשם אין שייך שבח כרכור בבגד ואע"ג דאמרינן בגמרא בצריכותא דכרכור דאיתא לאיסורא בעיניה מכל מקום אין זה מקרי יש שבח דתרי מילי נינהו כמ"ש הר"ן בפ' כ"ה וז"ל ומיהו אפה בו הפת אפי' בתנור ישן ועצי איסור אסור אע"ג דזה וזה גורם מותר הא אמרינן פרק כל שעה דיש שבח עצים בפת הלכך חמור מזה וזה גורם כי ניכר האיסור בהיתר והני מילי כשאבוק' כנגדו דלא קלי איסורא אבל על גבי גחלים מותר לפי דקלי איסורא עכ"ל הרי לפניך דשבח עצים שייך אפילו במידי דקלי איסורא ואינו תלוי בקיום האיסור בעין כלל ותו דהיה ליה לבעל התלמוד לומר בכרכור דיש שבח כרכור בבגד כמ"ש בפת אלא ודאי דאין שייך בזה שבח כרכור ואין שם אלא איסור מצד זה וזה גורם שהכרכור מועיל לחוט שיוכל לאורגו נמצא שנגמר הבגד על ידי החוט והכרכור. והמשנה שאסרה בכרכור היא ג"כ דלא כהלכתא לפי דעת הב"י דבחדא מחתא מחתינהו תנא דמתניתין לדינא דבגד ודינא דפת והוצרך התלמוד למיעבד צריכותא בינייהו ואי ס"ד דבדין הפת קי"ל להתיר ובדין הכרכור לאיסור לפי ההלכה היאך שייך למיעבד צריכותא בינייהו הא יש חילוק רב ביניהם וכן מוכח מדברי הטור בשם הרמ"ה שכתב דוקא באליל אסור הבגד ש"מ שאין איסור מצד שיש שבח האיסור דא"כ בשאר איסורים ג"כ כמ"ש הטור לפני זה באבוקה כנגדו וזה אסור בגמ' אפילו בערלה אלא ע"כ הטעם משום זה וזה גורם כמו שזכרנו. ועוד קשה לי והרי כתב הרא"ש בפי' פ"ק דחולין הביאו ב"י סימן זה במה דמתיר מסוכנת ששחט בסכין של עובד כוכבים ולא דמי לתנור חדש שאסור התנור או אפה בו הפת בתנור שאסור הפת וכן כרכור שארג בו הבגד לפי שהבגד כולו נעשה באיסור כו' הרי פסק בפירוש להלכה שהפת והבגד אסורים אע"פ שהם זה וזה גורם אף על גב שאין שם אבוקה נגדו שהרי מדמה אותו לתנור חדש דאמרינן בו יותץ ולא מהני ביה היסק שנית בעצי היתר אע"ג דלא הוה אלא זה וזה גורם לחוד ה"נ בפת זה שנאפ' בעצי איסור בתנור ישן בלא אבוקה נגדו ובודאי זו היא כוונת הטור שכתב וכן יראה מדברי א"א שהביא המשנה והקשה הב"י דהא גם הרי"ף הביאה ולדידי ניחא שרמז על מה שכתב הרא"ש פ"ק דחולין להקשות ממשנה זו כמו שזכרנו משמע שהלכה היא ואע"ג דבפרק כל שעה כ' הרא"ש למ"ד זה וזה גורם מותר חדש יוצן היינו בערלה אבל לא בעבוד' כוכבים וכמו שנכתוב בסמוך. ובפרישה כתב במ"ש הטור דלמ"ד זה וזה גורם מותר ותנור חדש יוצן א"ל ממה שאסר הרא"ש הכרכור הבגד שאני תנור דגם מתחלה היה תנור אלא שנגמר ע"י העצים של איסור ביותר והוה כסכין ששחט בה מסוכנת דלא הוה אלא הכשר בעלמא עכ"ל ותמהני על שכתב כ"כ שלא בדקדוק דהרי כתב הרא"ש בהדיא פ"ק דחולין דאף תנור חדש אסור כמו פת וכרכור. והנלע"ד דאה"נ דלפי מה שמסיק הטור בשם הרא"ש כהרמ"ה הכי נמי תנור חדש יותץ כמ"ש ב"י דמ"ה כתב הטור חדש יותץ ע"כ נראה דבר ברור דודאי הך מתני' הלכתא היא ומה שהקשה ב"י מגינתא דאזדבל כו' לק"מ דחילוק רב ביניהם דכל מה שיש הכרח אל האיסור וא"א זולתו או אע"פ שיש ג"כ גורם דהיתר אסור בעבודת כוכבים מ"ה בתנור חדש שנגמר בעצי איסור ובפת שנאפה בעצי איסור בתנור ישן שא"א לפת להיות נאפה בלא עצים וכן בגד א"א להיעשות בלא כרכור על כן אסורים משא"כ בגינתא דאזדבל בזבל דעבודת כוכבים דהזבל משביח הקרקע וכן ההיא דאין זורעין תחתיה מפני שעושה צל שנזכר בסעיף י"א אלו דברים עושים שבח לחוד אבל מ"מ אפשר להיות זולתם אלא שלא היה טוב כ"כ ע"כ מותר בזה וזה גורם ובהדיא מחלק הרא"ש פ"ק דחולין בין ההוא דתנור ופת וכרכור לההיא דזורעין תחתיה והיינו כמו שכתבתי וא"ל לפי זה במאי דבעי לאוקמי בפרק כ"ה (דף מ"ט) שדה שנזדבלה דמותר כר' אליעזר ואמאי לא פריך דלמא התם שאני שהוא נגמר על ידו בלא"ה דחה לה שם. ודבר זה מצינו גם כן לענין מסייע סימן קכ"ה סעיף ג' דיש חילוק אם יש ממש במסייע או לא שגם הישראל צ"ל גדול ובטור שם כתב בשם הרשב"א לחלק אם יש כח לעובד כוכבים לבדו כו' ואע"ג דמיקל שם בצירוף שניהם שאני יי"נ דהקילו בו רבנן אלא דמ"מ אנו רואים שם שסברא היא לחלק במסייע הכי נמי אם המסייע הוא הכרח גדול אסור בזה וזה גורם וזה בעצמו כוונת הרא"ש פ"ק דחולין שזכרנו דהטעם לאיסור בפת ובגד לפי שהם נגמרים באיסור ר"ל שא"א להיות בנמצא זולתם ואע"פ שלענין ערלה מסקינן בפ' כ"ש לעיל דאף הפת מותר מצד זה וזה גורס לזה כתב הרמ"ה דגבי אליל שאני ויש ראיה ברורה לזה מדאיתא בפרק כ"ש (דף כ"ז) אימר דשמעת ליה לר"א דהפת אסור בעובד כוכבים דחמיר אסוריה כו' ואע"ג דאמר שם אח"ז שר"א אמר כן בכל האיסורים מ"מ הפוסקים ס"ל להלכה כחילוק זה גם בפרק כ"ה (דף מ"ט) נזכר סברא זו כמה פעמים לחלק בין עבודת כוכבים לשאר איסורים ותפסו הפוסקים עיקר כן לענין אם הזה וזה גורס הוא בענין שנגמר באיסור ע"כ ס"ל להרמ"ה והרא"ש דגבי עבודת כוכבים אין להתיר זה וזה גורס כל שעיקר גמרו על ידו של איסור ג"כ אבל באין עיקר גמרו על ידו כ"א מסייע ומשביח מותר ובערלה ושאר איסורים כל זה וזה גורם מותר ואין שם חילוק. גם דברי הרמב"ם צ"ל כן שכתב בפ"ז דהלכות עבודת כוכבים נטל ממנה כרכר שזכר הש"ע בסעיף זה וכן מה שזכר אח"כ נטל ממנה עצים וכו' עד גרף את כל האש שלא כתבו הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים להאי גרף וכו' וגס כשכתב בעבודת כוכבים הדין דפת אסור לא הזכיר הטעם משום שבח עצים בפת ובמ"א זכר טעם זה ודבר זה ודאי עשה להורות לנו דבעבודת כוכבים אפילו בלא שבח עצים דהיינו אין אבוקה נגדו אפ"ה אסור מטעם זה וזה גורם אלא דבהלכות מאכלות אסורות פרק ט"ז כתבו והעתקתיו לעיל וכתב הב"י שבעבודת כוכבים סמך הרמב"ם על מה שכ' בהלכות מ"א ועל כן צירפו כאן בש"ע בסעיף ד' לדינא דכאן דגרף מותר ודוחק גדול הוא דא"כ היה לו לרמב"ם לכתוב כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות כדרכו אלא נ"ל דבעבודת כוכבים פסק לחומרא כסתם מתניתין דאסור בזה וזה גורם הוה אפילו בלא שום גחלת ואבוקה של איסור ורמ"א שהגיה בעוד שהאבוקה כנגדו נמשך אחר דברי ב"י ולא שת לבו לדקדק במה שזכרנו והדברים מכוונים מאוד לפי ע"ד ומו"ח ז"ל רצה ליתן טעם על הרמ"ה דמחמיר בפת ובגד לפי שגוף האדם נהנה מהם ולא נתן לבו על מ"ש בסעיף י"א בזריעה תחתיה דמותר עוד כתב דלא קי"ל כהרמ"ה אלא כרוב הפוסקים וזהו שלא בדקדוק דכבר כתב כן הרא"ש בפירוש וביארנו דהכל מודים בזה רק שהב"י הבין דברי הרמב"ם להקל כמו שזכרנו ובאמת אינו לפי ע"ד גם הרי"ף שהביא המשנה כצורת' אה"נ דס"ל כן להחמיר דאל"כ היה לו לכתוב הך מתני' לאו הילכתא היא ולא לסמוך על קושיא מבחוץ מכח גינתא דאזדבל ומכח זה נוציא המתניתין מהלכ' וכן נראה לע"ד ברור כשמש שיש להחמיר בזה וזה גורם הללו גבי עבודת כוכבים דמי ירים ראש להקל נגד מה שכתב הרא"ש בפי' וכן הרמ"ה והרמב"ם ולסמוך על פירוש דחוק ברמב"ם ולהקל:

בעוד שהאבוקה כנגדו. כבר כתבתי שלפי ע"ד אף בלא זה אסור וכן מה שכ' הש"ע בסמוך גרף וכו' דזה אינו בעבודת כוכבים אלא בערלה ושאר איסורים ונמצא שהרמב"ם ס"ל כהרא"ש אלא דמ"מ נראה דבחד מילתא פליג מדכתב בעבודת כוכבים הסיק בו תנור יוצן משמע אפי' בחדש שנגמר באיסור מהני ליה היסק של היתר ולא כמ"ש בסמוך בשם הרא"ש והרמ"ה ונראה טעם הרמב"ם דלא שייך נגמר באיסור אלא באין צורך אחר זה לשום תיקון כההיא דפת שנאפה בעצי איסור וכרכר משא"כ בתנור חדש שנגמר בעצי איסור מכל מקום אין האדם נהנה ממנו עד שיבוא מעשה שני שיאפה הפת בעצי היתר:

גרף את כל האש כו'. משמע דקאי אף אתנור חדש ומותר דהוי ליה זוז"ג והקשה ב"י דהא התנור החדש נגמר באיסור וכי אפה באותו חום אין כאן גרם היתר דאין זה וזה גורם אלא אם הוא מחממו פעם שני אח"כ בהיתר וכן פירש"י בהדיא פ' כ"ה דף מ"ט. ותירץ דהרמב"ם מריה דהאי דינא ס"ל אף בתנור חדש בפעם האחת הוה זה וזה גורם כיון דתנור גופיה אינו אסור אלא שנגמר בעצי איסור והלכו להם ותימא מ"ש מקערות וכוסות דסעיף ה' דהויין אסורים בהנאה וכן קשה מקדירה בסעיף ז' ע"כ צ"ל דהרמב"ם לא התיר בגרפו אלא בתנור ישן ואל תתמה על שלא נזהר לפרש דבר זה דסמך על מ"ש אח"כ קערות וכוסות וקדירות כו' כמו שכתב הש"ע בסעיף ה' וקדירה היינו תנור וכל זה כתב הרמב"ם לענין ערלה דמותר בזה וזה גורם בתנור אבל לענין עבודת כוכבים כבר זכרנו שהרמב"ם סבירא ליה להחמיר בזה וזה גורם דתנור וגם גרפו אפי' בתנור ישן אסור מטעם זה וזה גורם וכן מה שכתב הטור ואם אפה בו את הפת קאי אישן ומ"ה כתב דמותר למ"ד זה וזה גורם מותר דלדעה הראשונה אין חילוק בין עבודת כוכבים לערלה:

קערות כו'. שבאלו משתמשים בלא צירוף היתר מה שאין כן בתנור חדש וציננו וחוזר ומסיקו אלא דקשה הא דנקט נמי קדירות וקדירה הוה ממש כמו תנור חדש וציננו וכן נקט בגמרא בהדיא תנור ונראה דהרמב"ם מיירי כאן מקדירות קטנות ששותין מהן מ"ה נקטיה בהדי כוסות וצלוחיות אבל אותן שמבשלין בהן ה"ל כמו תנור חדש דאמרינן בו יוצן והיינו מטעם שצריך אח"כ להיסק היתר קודם שיאפה בו הפת כמ"ש בסמוך לדעת הרמב"ם:

פת שבשלה על נבי גחלים כו'. הרב לטעמיה אזיל דכמו דבערלה אמרינן כן כמו שזכרנו לעיל ה"נ בעבודת כוכבים ומ"ה מקשה מההיא דאמרינן ריש סימן זה דגחלת של עבודת כוכבים אסור ותירץ דשם לא מיירי רק לכתחילה וכבר הוכחנו בתחילת הסימן דאינו כן אלא איסור גמור יש בגחלת של עבודת כוכבים ואפילו דיעבד ואפי' עוממות משום לא ידבק בידך וגו' וכאן בעבודת כוכבים הכי נמי דאסור למה דפסקו רמ"ה והרא"ש בעבודת כוכבי' אפי' בזה וזה גורם דפת וכרכר בעבודת כוכבים דאסור ה"נ ודאי כ"ש דאסור בבישול ע"ג גחלים של עבודת כוכבים כן נראה לע"ד:

קדירה שבישלה בעצי כו'. זה לשון כסף משנה על דברי הרמב"ם אלו ה"ק אם בישל תבשיל בקדירה ונתן תחתיה עצי איסור תחילה ואחר שנתבשל קצת בעצי איסור נתן תחתיה עצי היתר ונגמר בישול התבשיל אסור ויש לתמוה דהא אפי' מדלית מהכא עצי היתר ה"ל למשרי דה"ל זה וזה גורם קדירה דהתירא ועצים דאיסורא דומיא דתנור חדש שציננו עכ"ל. ואח"כ הביא פירוש אחר דחוק מאד כאשר העיד הוא בעצמו עליו והשאירו בצ"ע ולא ידעתי מקום לתמיהתו דהא גם בתנור ישן אסור כל שיש אבוקה של איסור כנגדו וכאן הרי העצים האסורים תחת הקדירה ויש שבח עצים בקדירה משום הכי אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר כאן אסור כמו בשבח עצים דפת לעיל דאסור אפילו בתנור ישן. והלבוש הבין דברי סעיף זה דמיירי שבפעם א' הונחו שם עצי איסור ועצי היתר ואפ"ה אסור דשמא נתבשלה הקדירה תחילה מחום של עצי האיסור ונאסר ולא דק דודאי לא חיישינן לזה וראיה מפרק כ"ש (דף מ"ט) בשאור של חולין ושאור של תרומה שנפלו לעיסה דחשיב ליה התם זה וזה גורם ואם איתא לחשש זה ניחוש גם כאן שמא השאור של תרומה עשה פעולתו תחלה אלא ברור דלא מחזקינן איסורא בזה וכאן מיירי שבבירור בישל תחילה בעצי איסור וכמ"ש הכסף משנה ועוד הקשה בעל כסף משנה דהא בלישנא קמא בגמ' דנקיט קדירה לענין אם נצרפה היא בעצי איסו' מיירי דומיא דתנור דנקט בהדיא ובההיא גופה אמר בלישנא בתרא ואינו ענין לפי' רבינו עכ"ל נ"ל דלא קשה מידי דודאי גם הרמב"ם מפרש כרש"י בלישנא בתרא דאסור בקדירה מטעם דהא יש בה הנאת תשמיש קודם הבישול משא"כ בתנור שאין נותנין בה פת אלא אחר היסק שני' ומזה הוציא רמב"ם דין זה שלו דהיינו מדחזינן בלישנא בתרא מחמיר כיון שמשתמשין בקדירה בצונן קודם שיתחיל לבשל ולישנא קמא לא חשיב לזה הנאה בפני עצמה אלא שייך לבישול שאחריו מזה ילפינן בקדירה ישנה שהיתה התחלת הבישול של התבשיל של איסור בעצי איסור וגמרו ע"י היתר דודאי גם לישנא קמא מודה דאסור דכאן הוה בישול באור באיסור במקצת:

ואע"פ שזה וזה גורם כו'. הרמב"ם כתב סעיף זה בהלכות מאכלות אסורות כגון ערלה וכלאי הכרם ושם שייך להקשות שפיר האי ואע"פ וכו' אבל בעבודת כוכבים לא זכר כלל דין זה דקדירה היינו כמ"ש בסמוך דבעבודת כוכבים באמת זה וזה גורם אסור כהרמ"ה והרא"ש והמחבר כאן אזיל לשיטתו דלא מחלק בין עבודת כוכבים לשאר איסורים וכבר הוכחנו שיש חילוק ביניהם ונראה דמ"ה לא הביא הטור דינים אלו שזכר המחבר בסעיף ו' ז' אף ע"פ שהם תלמוד ערוך לפי שאין כאן נפקא מינה מהם דכאן בעבודת כוכבים זה וזה גורם באמת אסור אפילו בתנור ובתלמוד הם אמורים לענין ערלה וניחא תמיהת הב"י על הטור בזה:

אבל ביצים שעליה. כיון שהם אינם מזיזים משם לכך גזרו עליהם כעל האילן עצמו:

ולא יעלה על האשירה כו'. לפי שנהנה ממנה שהיא לו במקום סולם:

אסור לישב בצלה. זהו ל' רמב"ם ובגמ' אמרינן דאפילו בצל צלה אסור ופרש"י כל זמן שלא עברה מדת אורך הצל מדת גובה האילן הצל עב וחשוך ונקרא צלו ומכאן ואילך הצל דק וקלוש והוא צל צלו וכ"פ בטור ותמהו הר"ן והכ"מ בשם הרמב"ם על שלא אסר בצל צלה ולענין הלכה ודאי אסור שכן הוא תלמוד ערוך:

אבל לעבור בצלה כו'. דאף ישיבה אין בהאיסור מדינא כיון דלא מכוין אלא שמא ישהה בישיבה ואתי לכווני על כן העבר' בעלמא מותר אבל תחתיה אסור מחמת טומאת אלילים:

צל בית אלילים. פי' דוקא אשירה שעשויה לצל אסור בכל גווני אבל בית אינו עשוי אלא לדור בתוכו ע"כ מותר צל שלאחריו כדאמרינן בפ' כ"ש בהיכל זה דעת הראב"ד בטור אבל התוס' כתבו כחד שינויא דחומרא דאליל שאני ולפיכך אפי' בבית אליל אסור הצל בכל גווני וזהו היש אוסרין שמביא המחבר בסוף הסעיף ולכאורה משמע דהיש אוסרין אוסר גם באם גוזל הרבים והא ליכא למ"ד דמשנה שלימה היא דמותר אפילו באשרה וכן אמרינן עוד לעיל במשנה ברבן גמליאל שאומר היא באה בגבולי אלא נ"ל דלא קאי אלא אריש הסעיף דמתיר צל של בית אליל:

לפיכך שדה שזבלה כו'. משמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא וכן בפרה שפטמה כו' משום דכל זה וזה גורם דמותר היינו דוקא דיעבד ואע"ג דכתב ריש הסעיף דמותר לזרוע כו' דמשמע אפילו לכתחלה שאני התם דבשעת זריעה אין כאן הנאה אלא אח"כ ממילא קאתי כן כ' ב"י בשם הר"ן ולעיל בסעיף ג' כתבתי החילוק שבין זה וזה גורם דכאן דמותר להרמ"ה כמו שכתב הטור ובין זה וזה גורם דלעיל דאסור להרמ"ה:

ופרה שפיטמה כו'. עיין מה שכתב רמ"א בסי"ס לחלק אם נתפטמה כל ימיה באיסור דאסור:

לא גרע מנוי. ע"כ נראה דאפילו לישב בצילה אסור ואע"ג דכתב ב"י בספר בדק הבית בשם רשב"א דמותר לישב בצלן דלא הוה אלא תקרובת עכ"ל לא קי"ל כן דהא הטור הביא דעה זו בשם י"א דהוה תקרובת ומותר כיון דלא הוה כעין פנים ואחר כך מסיק דהוה משום נוי ואם כן אין ראיה מרשב"א בזה:

שרפה. פירש ישראל אבל עובד כוכבים ששרפה ביטלה. ט"ז:

משלהבתה. כתב הט"ז פי' כשאין שם אלא השלהבת לחוד אבל אם השלהבת קשורה בגחלת פשיטא שאסור לחמם משלהבת טפי מגחלת גרידא והיתר דשלהבת הוא לפי. שאין בה ממש ונראה פשוט דבגחלת אפילו עוממות ואינם לוחשות אסור כיון שיש שם ממש ול"ש הנאה רבה או זוטא דהא כתיב ולא ידבק בידך מאומה וא"כ אפילו דיעבד אסור והב"י כתב דדוקא לכתחלה אסור וכתב עליו הב"ח שכן הוא פשוט ולענ"ד לא דקו בזה כלל עכ"ל וכ"כ הש"ך בס"ק י' דאף בדיעבד אסור אם נהנה מגחלתה:

מקלקל. ואין זה הנאה שבחייה עומדת לג' דברים לגדל ולדות ולחרישה ולאכילה. רש"י:

חדש. וכגון שחתך בה בקעת לאליל דאל"כ הא בלא"ה מותר דתשמישי אליל אינם אסורים עד שישתמשו בהם וכמ"ש בר"ס קל"ט ש"ך:

אסורה. כתב הש"ך מלשון זה משמע שכל הבהמה אסורה ולא מהני הולכת הנאת שכר סכין לשחוט בה לים המלח דיש כאן הנאה מרובה דשמא היתה מתה אם לא שחטה משא"כ בחתך בה בשר דאין הנאה מרובה כ"כ סגי בהולכת הנאה לים המלח ודרך הפסד והשחתה מיירי כגון שהחחיכות עומדות לדורון וכיוצא בו עכ"ל:

הבגד. ולא מהני הולכת הנאת הכרכר ליה"מ רק דוקא דמי כל הבגד וע"ל בסימן ק"י ובסימן ק"מ ומשמע שכל שלא נתערב לא מהני הולכת הנאה ליה"מ וכן גבי פת בס"ד ודלא כלבוש בא"ח סימן תמ"ה ס"ב שכתב גבי פת שנאפה בגחלי חמץ דיוליך הנאת האיסור ליה"מ ומותר בהנאה עכ"ל דליתא מיהו נ"ל מוכח מהירושלמי וכמה שאר פוסקים דיכול למכור הבגד והפת לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כשהעובד כוכבים יחתוך הבגד והפת לפני הישראל בענין שא"א שימכרנו שוב לישראל אחר כמו גבי יי"נ לעיל סימן קל"ד והא דבהולכת הנאה ליה"מ אסור היינו משום דכל זמן שלא נתערב ויש כאן איסור אליל בבגד או בפת אין פדיון לאליל אבל כשמוכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו דאין לו שום הנאה בעולם מאליל והאיסור עצמו אינו בידו מותר. ועיין בס"ס כ"ג ובסי' נ"ז סכ"א סימן פ"ד סעיף ה' וסוף סימן פ"ו וסימן קל"ד סי"א ע"כ לשון הש"ך:

יחם. דאז הוי זוז"ג ומותר וכתבו התוס' ושאר פוסקים אע"ג דזוז"ג אסור לכתחלה הכא כיון דלית ליה תקנתא אלא בנתיצה כדיעבד דמי ומ"מ בחדש דמותר כשיסיק אותו אח"כ היינו דוקא כשנותן עצים בתחלה וסתמא דמלתא מסיקים אותו תחלה ואח"כ נותנים שם הפת אבל אסור ליתן שם לכתחלה הפת ואח"כ יסיקוהו. ש"ך:

אסור. כ' הש"ך ומשמע דאפי' בישן מיירי והיינו ע"כ כשאבוקה כנגדו וכמו שפי' הרב דאי ע"ג גחלים או בחומו של תנור כ' בסמוך דמותר אבל לפע"ד אפי' בחומו של תנור או ע"ג גחלים אסור הכא דדוקא בערלה יש לחלק כך בין גחלים לאבוקה כנגדו אבל לא בעבודת כוכבים עכ"ל וגם הט"ז הסכים לזה לדינא דיש לאסור בעבודת כוכבים אפילו בחומו של תנור או ע"ג גחלים ע"ש:

יוליך. לשון הש"ך משמע הא כל שלא נתערב לא מהני הולכת הנאה לים המלח ומיהו כבר כתבתי דאפי' בלא תערובות יש היתר למכור לעובד כוכבי' כשיחתוך וכו' (כמ"ש לעיל ס"ק ו' ע"ש) ומ"ש דשאר כל הככרות מותרים משמע אפי' באכילה ול"ד ליי"נ שאסור בשתיה שנאסר משום מגע עובד כוכבים אבל פת בשביל שנאפה בדבר האסור לא מיתסר אלא משום הנאה אסרינן להאי פת וכיון שהוליך ליה"מ תו לא מתהני מעובד כוכבים:

מותר. כ' הש"ך משמע דאפי' אחדש קאי וכן מ"ש בס"ו בישול ע"ג גחלים כו' משמע דאחדש נמי קאי אבל לא נ"ל דאע"פ שהרמב"ם לא חילק בין חדש לישן היינו בערלה שגחליה ואפרה מותר אבל בעצי אליל שגחליה ואפרה אסורים איך יהיה מותר בבישל ע"ג גחלים בתנור חדש הא כולו גורם דאיסורא הוא ועצי איסור עדיין לא הלכו להם ובאמת הב"י אזיל לטעמיה דס"ל דגחלת של אליל אינה אסורה אלא לכתחלה דוקא אבל בעיני יפלא דא"א לומר כן מכח כמה ראיות מש"ס ותוס' ופוסקים ע"ש שמאריך בזה ומסקנתו דלא כהמחבר אלא דגחלת של עבודת כוכבים אפי' בדיעבד אסורה וכ"פ הט"ז דאפי' בתנור ישן וגרף ממנו את כל האש ובישל או אפה בחומו של תנור אסור אף בדיעבד וכ' עוד הש"ך שגם בזה יש לתמוה על המחבר שבא"ח סי' תמ"ה פסק גבי חמץ דאם בישל או אפה. אותו הפת והתבשיל אסורים בהנאה וכן הפחמין שלו אסורים בהנאה ומשמע שם בב"י דאפי' אם בישל בגחלים עוממות ואפרו של חמץ הפת והתבשיל אסורים וכאן כ' בבישל על גבי גחלים דאפי' הן בוערות מותרות וצ"ע עכ"ל:

בהנאה. הפעם דבקערות וכוסות משתמשין אח"כ בלא גורם היתר וקדרה נמי אע"פ שא"א לבשל בה בלי עצים מ"מ הדרך ליתן בה מים ובשר ואח"כ שופתה על האש וא"כ משתמש בה בלא גורם היתר. ש"ס. ולפ"ז היכא דברור לו שלא השתמש בה עד אחר ששפתה לעצי היתר התבשיל מותר אלא דלכתחלה אסור בכל ענין מ"מ יש לתמוה על המחבר דמ"ש מתנור חדש שאפו בחומו שהפת מותר הא כשאפה בו נמי ליכא גורם דהתירא כלל ואפשר לחלק בין לכתחלה לדיעבד או בקערות וכו' שעיקר עשייתן על שם האש אבל כל זה דחוק עכ"ל הש"ך והט"ז כ' דמיירי כאן מקדירות קטנות ששותין מהן אבל אותן שמבשלין בהן ה"ל כמו תנור חדש דאמרי' בו יוצן:

פת. ע"ל ס"ד ס"ק ח' מ"ש שם שהט"ז וש"ך חולקים על דין זה ע"ש:

שבשעה. ומיירי שבבירור בישל תחלה בעצי איסור. ט"ז ע"ש:

שצריכים. מפני שצריכים לאילן וגזרו בהו רבנן כעל אילן עצמו. רש"י:

יעלה. לפי שנהנה ממנה שהיא לו במקום סולם:

נעבדת. פי' שנטעו מתחלה שתהא נעבדת כמ"ש בסי' קמ"ה ע"ש. ש"ך:

בצלה. ובש"ס אמרינן דאפי' בצל צלה אסור ופירש"י כל זמן שלא עברה מדת האורך הצל מדת גובה האילן והצל עב וחשוך נקרא צלה ומכאן ואילך הצל דק וקלוש והוא צל צלה:

רץ. ומשמע בש"ס ורבינו ירוחם דהיכא דאין לו דרך אחרת א"צ לרוץ. ש"ך. וגם משמע בש"ס דדוקא בגוזלת את דרך הרבים מותר אם אין דרך אחרת:

שלאחריו. כ' הש"ך לפי שאינו עשוי לצל מש"ה מותר אפי' לישב בצלו דאילו לעבור אפי' בצל אשרה שרי כמ"ש הרב:

לעבור. אפי' שלא במרוצה והיינו דוקא בשאין לו דרך אחרת אבל ביש לו אפי' היא גוזלת רבים אסור אפי' לרוץ וכן מוכח בש"ס עכ"ל הש"ך:

אוסרים. ארישא קאי דאוסרים אפי' בבית לישב בצל שלאחריו דס"ל דצל אשרה ובית הכל שוה אבל באינך גווני אין מי שאוסר. ש"ך וט"ז:

גורמין. ואע"ג דזוז"ג אסור לכתחלה מ"מ ירקות דהנאה דממילא אתי מותר אפי' לכתחלה. הר"ן:

שפטמה. משמע דוקא בדיעבד אבל כתחלה לא וכן בשדה שנזדבלה כו'. ט"ז וש"ך:

חגם. וכ"ש אם כהנים יושבים תחתיו ואין טועמין מפירותיה כלום דאסור כ"מ בש"ס ודו"ק. ש"ך:

מנוי. ואע"ג דנוי אלילים אינם אסורים עד שישתמשו כדלעיל ר"ס קל"ט זהו שעומדים בפני אלילים הוי תשמישן. ש"ך וכ' הט"ז דנראה אפי' לישב בצלן אסור ואע"ג דכ' ב"י בבדק הבית בשם הרשב"א דמותר לישב בצלן דלא הוי אלא תקרובות לא קי"ל כן דהא הטור מסיק דהוי משום נוי עכ"ל:

שנהנה. וכן להריח בריח של עבודת כוכבים אסור והאי בנוי פי' בעבודת כוכבים עצמן שנעבדו אסור להסתכל בהן לראות נויין אבל צורות שנעשו לנוי ולא לעבוד מבואר בתוס' והרא"ש דמותר עכ"ל הש"ך:

מתכוין. כתב הש"ך בשם הפוסקים דאפי' אפשר לו לילך למקום אחר מותר כשאינו מתכוין ומיירי בענין שיכול לאטום אזניו ולעצום עיניו ולסתום נחיריו שלא יהנה מן הקול והמראה והריח מותר כשאינו מתכוין להנאתם דלא הוי פסיק רישיה הא לא"ה אסור אבל כשמתכוין אפילו אם אפשר לו לילך למקום אחר אסור עד כאן לשונו:

כשם כו'. נ"ד ב' כל שאתה כו' ואף לאידך דאמר הוא כו' מודה בזה ושם ל"ד ב' המקדש בפרש כו' אב"א קרא כתיב לא ידבק כו':

(ליקוט) ואם הסכין כו'. כמש"ש בגמ' מותר כו' ול"ק הרמב"ם דיעבד אלא משום ישן (ע"כ):

ואם היתה כו'. משמע דאף בדיעבד אסור וכ"פ הרשב"א והר"ן וכמו כרכר דס"ג ועצים דס"ד אלא שכ' דבהולכת הנאה לים המלח סגי כמו שם והיינו לשיטת רש"י אבל לפי מ"ש תוס' ורמב"ם ובש"ע שם דדוקא בנתערב אסור לגמרי ולכן כ' הרמב"ם דאסור לגמרי אבל הרא"ש והטור כ' דכאן בדיעבד מותר לגמרי ול"ד לכרכר ועצים דכולו נעשה באיסור וראיה מדפריך שם ותיפוק ליה משום שמנונית ומשום שמנונית לא נאסר כולו ואף במסוכנת שיש הנאה מרובה אעפ"כ לא נאסר בדיעבד ותדע דאמרינן בעבודת כוכבים מ"ח ב' ולא יעבור כו' ואם עבר כו' זורעין תחתיה ירקות כו' אבל לא כו' ול"ק ואם זרע אסור משמע דבדיעבד מותר ואמרינן שם רפ"ה ס"ב א' השוכר כו' קנס קנסו חכמים כו' אבל בלא"ה מותר וערא"ש שם:

אסור בהנאה נתערב כו'. כדעת תוס' דדוקא נתערב פליג ר"א ולא ברישא ודוקא הנאת הבגד ולא הכרכר וערא"ש פ"ג ס"ט דלא כרש"י שם מ"ט א' ד"ה אפה כו' ועתוס' שם ד"ה יוליך כו':

יוליך כו'. שם בגמ' איפסיק כר"א:

בין חדש כו'. שם כמ"ד זוז"ג מותר דאיפסיק בע"ז מ"ט א' כוותיה ועבה"ג ס"ק ז' והן דברי תוס' בפסחים שם ד"ה בין כו' וש"פ:

בעוד שהאבוקה כנגדו. גמ' שם וכמ"ד אף לוחשות מותרות וכמ"ש בס"ו וכרבי שם דקי"ל כוותיה כמש"ש והן דברי הטור אבל הוא תמוה דלא אמרינן אלא באותן שאפרן מותרין וכמ"ש הרא"ש בפסחים שם סוף ס"ב והא דשרי בעוממות לד"ה כו' וכ"כ הטור בשם הרמ"ה וכ"ד הרמב"ם וכבר תמהו האחרונים והאריכו בזה וכ' הש"ך שכ"ה בתוספתא פ"ק דערלה תנור שהסיקו בקליפי ערלה כו' אפה ובשל בגחלים מותר בכולם חוץ מעצי אשרה:

(ליקוט) נתערבה כו' אותה הפת כו'. כן פי' תוס' שם והרא"ש בשמם וכ"ד הרמב"ן במלחמות שם ובפ"ב דפסחים ורש"י ורז"ה כתבו דא"צ להוליך אלא דמי עצים ומותר אפילו אותה הפת ואפילו לא נתערבה ורא"ש כתב דוקא נתערבה אבל מותר בהולכת דמי עצים ואפילו אותה הפת וכ"ד הרי"ף שכתב א"ר הלכה כר"א דאמר אם נתערבה כו' ומשתרי ליה כולהו וכ"ד הר"ן שם שכתב שדעתו כרש"י ואפילו לפי' הראשונים שאנתערבה קאי מ"מ בהולכת דמי עצים סגי ומשתרי אף אותה הפת ע"ש וכ' שם ובמלחמות שם אבל בתערובת יין ביין בין יין ביין בין סתם יינם אינו מותר בפדיון אלא דוקא חבית בחבית דל"ד למכירה כמ"ש רש"י שם מ"ט ב' ד"ה ונשתרי כו' ול"ד כו' דלא אמרו שם אלא אפילו חביות ול"ד לפת כמש"ש רש"י בד"ה אלא כו' ולדברי הרמב"ן ותוס' אף בפת אינו מותר כה"ג דהא אותו פת לא מהני בהולכת דמי עצים ע"ש ושם בארוכה ודעת הרי"ף דיי"נ בפדיון שוה למכירה דכ' שם בההוא דאתעריב ליה כ' חבית דסתם יינן וכ' במלחמות שם והר"נ שם דמפרש בחמריה היינו יין ביין וזה אינו מותר אלא בסתם יינם במכירה וכ"ש בפדיון וכ" המרדכי שם. ורז"ה כ' דאינו ענין זה לזה ואפילו יין ביין מותר ואפי' ביי"נ וה"ה בפת אפילו בלא תערובת מותר כנ"ל (ע"כ):

ושאר כל כו'. משמע אף באכילה וכדעת הרא"ש שם בשם ה"ר יונה ודלא כהרז"ה וע"ש: (ליקוט) מותרים. כתב הרז"ה בפסחים שם והרא"ש בעבודת כוכבים שם בשמו דוקא בהנאה ומשם ה"ר יונה בשם תוס' דמותר אף באכילה ול"ד לחבית יי"נ דאסור בשתיה דכאן משום איסור אכילה אינו נאסר כמ"ש תנור שהסיקו בכמון כו' ולא אסור אלא באיסור הנאה וכמ"ש בהג"ה הא כו' וכיון שמוליך הנאת כו' מותר בכל (ע"כ):

גרף כו'. לשון הרמב"ם לענין ערלה והוא גמ' שם ע"ה א' בעא מיניה כו' ועתוס' שם ד"ה וגרפו כו' ודלא כמו ששנה בהגהת בה"ג כאן דקמ"ל דאף לכתחלה מותר:

ה"ז מותר. בתנור ישן דבחדש ודאי אסירא כמו בקערות וכוסות כו' דס"ה וכ"כ בט"ז דלא כמ"ש בב"י וכ"מ:

הא דאמרינן כו'. כמ"ש תנור שהסיקו בכמון של תרומה מותר כו' ולכן אמרינן המבשל בשבת יאכל. שם במרדכי [והיא דברי תוס' ס"ו ב' ד"ה אמר כו' וכ"כ רש"י שם ד"ה שאין בה כו' ותוס' דפסחים כ"ו ב' בד"ה חדש כו' ור"ש בפ"י דתרומות מתני' ד']: (ליקוט) הא כו'. וכ"ה ברא"ש ס"פ כל הצלמים שם בדברי ר' יונה מהא דתנור כנ"ל (ע"כ):

פת שבשלה כו'. כלישנא בתרא וכ"פ הר"ן. והרא"ש פסק לחומרא כלישנא קמא דדוקא בעוממות:

קדירה כו'. כן פי' מש"ש קדירה אסורה דהא קבלה בישולא כו':

מפני שהעוף כו'. מפרש דמסתמא מביא העוף ממקום אחר אבל הראב"ד כ' דוקא שידוע שהביא ממ"א: (ליקוט) מפני שהעוף כו'. דקי"ל כר' יוחנן שם כמש"ל סי' קמ"ו סי"א (ע"כ):

ולא יעלה כו'. שם יתיז כו' וערש"י שם ד"ה יתיז כו':

האשרה בין כו'. כת"ק שם מ"ח א' איזו אשרה כו' ועלה קאי לא ישב כו':

אסור לישב כו'. ואף בצל צלה טור וכ"ה בגי' הגמ' שלפנינו אבל הרמב"ם מתיר בצל צלה וכגי' בלישנא בתרא מכלל דבצל צלה מותר ותו לא אלא שהוא מפרש דצל צלה היינו צל השריגים והעלים אבל הטור מפרש כפירש"י דהיינו הצל שארוך יותר מקומתה וכ"כ הר"ן וש"פ וכ"ה בירושלמי שם תמן אמרין בשם ר"ח צלה אסור וצל צלה מותר איזהו צלה ואיזהו צל צלה תמן אמרין כל שאלו תפול והיא נוגעת בו זהו צלה כל שאלו תפול ואינה נוגעת בו זהו צל צלה והרי"ף והרא"ש השמיטו כ"ז וכן הש"ע:

קצרה כמוה. תוס' שם ד"ה אי כו':

ואם לאו כו'. רמב"ם והשמיט מש"ש במתני' דדוקא גוזלת את הרבים שמפרש גוזלת היינו שהדרך תחתיה ובכלל דליכא דירכא אחרינא הוא והשמיט הא דאמרינן שם דוקא באדם חשוב שלא היה גורס שם ה"ד אי דליכא כו' עד מתני' וכן הרי"ף ל"ג לה אבל הראב"ד מפרש גוזלת את הרבים שקדם הדרך ואח"כ בנה הבית ע"ז וכמ"ש בס"י:

ודוקא לעבור כו'. מדקאמר ברישא לא ישב ובסיפא לא יעבור ועבר"ן שם:

צל בית. מלת צל יתירה וליתיה ג"כ בטור:

תוכו. כנ"ל דאפילו לעבור תחתיה אסור:

תוך ד"א. שם י"ז א':

צל שלאחריו כו'. כמ"ש בפסחים כ"ו א' שאני היכל כו' וכתי' ראשון של תוס' שם ד"ה שאני ובעבודת כוכבים שם ד"ה לא ישב כו':

ואפילו תוכו כו'. כפי' שם במשנה כנ"ל:

(ליקוט) אם גוזל כו'. ודוקא דליכא דירכא אחרינא כמש"ש וכמ"ש בס"ט וצ"ע על מה שהשמיטו (ע"כ):

ויש אוסרין כו'. כתי' שני של תוס' הנ"ל (וכ"מ בירושלמי ע"ש) וע' ברמזים בעבודת כוכבים שם ס"ה: (ליקוט) ויש אוסרין כו'. קאי ארישא על שלאחריו ועמש"ש ועתוס' דפסחים כ"ו א' ד"ה שאני כו' ונראה שמזה למד המרדכי שם דשלא כדרך הנאתן מותר לכתחלה. אבל הרא"ש שם כ' דאסור מ"מ מדרבנן וכ"כ ש"פ וכ"כ תוס' בעבודת כוכבים י"ב ב' (ד"ה אלא כו') וצ"ל דבצל לא גזרו רבנן וצ"ע ואלו ב' הדעות תליא בסברות שכ' תוס' דעבודת כוכבים שם י"ב ב' ועתוס' מ"ג ב' ד"ה א"ל כו' (ע"כ):

מותר ליטע כו'. שם מ"ט א' איפסיק כר' יוסי וערש"י שם ד"ה אלא לעולם כו' ואע"ג דשם מ"ח ב' למימרא דר"י כו' ורבנן כו' ואפ"ה קאמרי רבנן אבל לא ירקות היינו לס"ד דזוז"ג מותר דוקא היכא שב' הגורמין מתערבים יחד כגון גביה וקרקע משא"כ בצל וקרקע אבל למסקנא בכ"ע מותר וזהו דעת הרמב"ם וש"ע אבל הרמב"ן כ' דאף למסקנא אסור בימות החמה כדקס"ד מעיקרא ומ"ש לדבריהם דרבנן היינו רבנן דפליגי אר"י דאמר שוחק כמש"ש:

לפיכך כו'. גמ' שם ודוקא דיעבד וכמש"ש דזוז"ג דוקא דיעבד אבל בירקות מותר אף לכתחלה כיון דהנאה ממילא אתי ל"ד למבטל איסורא לכתחלה. ר"ן שם (קאי גם עמ"ש בס"ק כ"ט):

אילני סרק כו'. ויש מתירין משום דתקרובת הוא ואינן אסורין אלא כעין פנים וכמ"ש בסי' קל"ט ס"ג וע' בטור ובבד"ה בשם הרשב"א ונ"ל דפלוגתייהו כעין פלוגתת רש"י ותוס' מ"ד ב' במרחץ וע"ש ברש"י ד"ה שאין הקדש כו' ובתוס' שם ד"ה וכי כו':

מרחץ כו'. לשון הרמב"ם וגי' במתני' דבר אחר על בבא ב' ד"א א"א נעשה מרחץ כו' נוי למרחץ שאם נותנין לך ממון כו' והוא טעם על מ"ש שהוא לנוי ולא לעובדה:

ואם היה דרך כו'. גמ' שם אר"א תשובה כו':

ומיהו דבר כו'. פסחים כ"ה כ"ו אפילו היכא דאפשר וכן בספ"ח דברכות נ"ג א' ת"ר היה מהלך בשוק של עבודת כוכבים כו':

משלהבתה. עבה"ט בשם ט"ז ועי' בספר שער המלך פ"ו מהלכות עבודת כוכבים שכתב דכן מבואר בהרא"ש פרק בתרא דביצה ותימה על הט"ז שלא הביאו ע"ש:

שבשלה ע"ג גחלים. עט"ז סק"ב וסק"ח ובש"ך סק"י מה שתמהו על המחבר ועיין בשער המלך פ"ו מהלכות עבודת כוכבים שהוסיף עוד לתמוה על המחבר דס"ל דגחלת של עבודת כוכבים אינה אסורה רק מדרבנן ולכתחלה דוקא דא"כ מאי פריך בגמרא שם מאי שנא שלהבת של עבודת כוכבים דשריא ומ"ש של הקדש דאסירא מאי קושיא הא א"ל דבעבודת כוכבים דגחלת לא הוי רק מדרבנן לא גזרינן שלהבת אטו גחלת דהוי גזירה לגזירה ובהקדש כו' ולכן העלה דאף המחבר לא אמר אלא דווקא בגחלת הבא מעצי עבודת כוכבים או מעצי אשירה כמו שדקדק בש"ע כאן וכן מ"ש בב"י מיירי ג"כ בהכי אבל אם נאסרו בעודן גחלת כגון שעשאו תקרובת עבודת כוכבים בהא ודאי מודה דאסור מדאורייתא והשתא פריך שפיר כו' ע"ש:

בין שהיתה נעבדת בין כו'. עי' בתשובת שב יעקב סימן ל"ד דבאין בו לא הא ולא הא מותר ליהנות ממנו אף לכתחלה אף ששמה אשירה ובל"א איין לינדין בוים ע"ש: