מי הוא העושה יין נסך ודיני נגיעת - שולחן ערוך יורה דעה סימן קכ״ד

בשתיה. ואיתא בש"ס דאפילו תינוק בן יומו עושה יי"נ בשתיה וכן הוא בפוסקים:

מצות. כתב הב"ח נראה דאפילו בקיבל עליו בלבד שלא לעבוד עבודת כוכבים מגעו שרי בהנאה ולא נקט ז' מצות אלא לאורויי דאפ"ה אוסר מגעו בשתיה:

כראוי. כתב הש"ך דהיינו על הדרך שיתבאר לקמן רס"י רס"ח ומ"ש הרב ויש מקילין אפילו במגע וכו' נראה דה"ק וכ"ש בגר שמל וקיבל עליו כל המצות:

אסור. בשתיה וכתב הב"ח מיהו הא דיין של גר תושב שרי בהנאה וכן יין של עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבים בס' היינו דוקא בידוע שלא נגע בו העובד כוכבים מיהו לדידן בזה"ז בכל ענין שרי בהנאה במקום הפסד כדלעיל ר"ס קכ"ג וכ' מהרש"ל דהקראים דינם כגר תושב ומותר לשתות עם ישראל (ובנה"כ כתב דאוסרים במגען ואפילו אם נשבעו שלא נגעו אינם נאמנים מיהו אינם אוסרים רק בשתיה ולא בהנאה כגר תושב ע"ש:

וטבלו. אבל לא טבלו אע"פ שמלו מגען אוסר בהנאה דגרעי מבני השפחות דלק' ס"ד והא דאם מלו וטבלו מיד אין מנסכין היינו אם מלו וטבלו מרצונם אבל אם מלו וטבלו בע"כ לא מהני עד יב"ח שתשקע שם עבודת כוכבים מפיהם. ש"ך:

בשתיה. והש"ך חולק וס"ל דאוסרים אפי' בהנאה ומביא כמה הוכחות וראיות ע"ז מש"ס ופוסקים וסיים ומיהו לדידן דהאומות בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן כל מגע עובד כוכבים שרי בהנאה במקום הפסד כבסי' קכ"ג עכ"ל:

שמלו. הט"ז והש"ך חולקים על המחבר בדין זה ופסקו בקטנים של בני השפחות אע"פ שלא מלו מגען מותר אפילו בשתיה מיהו תינוק עובד כוכבים דלאו בן שפחה הוא אפילו מל עושה יי"נ בשתיה כל זמן שלא טבל דקי"ל דאינו גר עד שימול ויטבול:

שאומר. כתב הש"ך לפי שלא הביאו בב"י אלא הרשב"ץ שכתב כן לכן כתב דין זה בשם יש מי שאומר אבל דין זה ברור ומוכח בש"ס דלא בעי טבילה וה"ל כמו ישראל משוך בערלתו דאינו עושה יי"נ:

נגיעה. וכ"ש כחו וכה"ג בעובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבים דמותר אף בשתיה. ש"ך:

בערלתו. ואפילו הוא מומר לערלות דניסוך אינו תלוי במילה רק בעובד עבודת כוכבים וזה לבו לשמים:

ונאמן. והיינו דוקא שאינו ידוע שהיה מומר רק על פיו דאז נאמן במיגו דאי בעי אמר ישראל אני כך מחלק בש"ך:

שלהם. ע"ל סי' קי"ט ס"ז ט' י"א י"ב וסימן קכ"ו:

ששתה. בין ששתה מהחבית עצמה בין ששתה מהכוס והחזיר ישראל המותר לחבית אבל נגיעה לחוד בלא שכשוך אינו אוסר בהנאה [ואין חילוק בין שכשוך רב לשכשוך מועט אלא הכל אסור] וע"ל סי' קכ"ג סכ"א וכ"ב ולקמן סי"ד וכ"ד:

בהנאה. כתב הש"ך היינו מדינא אבל לדידן שרי בהנאה במקום הפסד ומיירי כגון שלא נגע ביין במינקת אלא כשרוצה להעלות היין מצדד החבית עד שיגיע היין במינקת דאל"כ אפילו לא העלה אסור בהנאה משום נוגע ביין ע"י המינקת דל"ד למודדו בקנה דלקמן סי"ט דהתם לא נתכוין לשכשוך כלל אבל הכא נתכוין לשכשוך ואסור בהנאה כ"כ התוספות מיהו לדידן שרי מגע עובדי כוכבים ע"י ד"א בשתיה במקום הפסד כדלקמן סכ"ד:

שיפסוק. וכתב בב"י בשם התוספות דממדת חסידות יש ליזהר דילמא קדם ופסיק העובד כוכבים ברישא:

עצמו. כתב הש"ך משמע דאפילו בהנאה אסור מיהו לדידן אפילו נגע ביין עצמו מותר בהנאה במקום הפסד:

בהנאה. ולדידן מותר בהנאה במקום הפסד. ש"ך:

והשאר. וימכור לעובד כוכבים חוץ מדמי יי"נ שבו כדלקמן סעיף כ"ג בהג"ה ואם יש ס' מותר אפילו בשתיה עכ"ל הש"ך:

מותר. כתב הש"ך ולדידן שרי אף בשתיה במקום הפסד ואין לפרסם הדבר וכן הוא בדינא דלקמן גבי פשט ידו ליטול דבר מהחביות [וכלל זה נקוט בידך בכל הלכות יי"נ דבכ"מ שמן הדין מותר בהנאה שרי לדידן אף בשתיה במקום הפסד. ומה שאסור בהנאה מן הדין לדידן שרי בהנאה במקום הפסד גם אם נתערב יי"נ שלנו משערין בס' ומותר אף בשתיה וה"ה היכא דאיכא לספוקי אם נגע עובד כוכבים בכוונה או לא תלינן להקל משום דהוי גזירה דרבנן. כתב בה"י הפ"מ היינו לפי ממון ערך זהב וחצי אף שיוכל למכור לעובד כוכבים מקרי הפ"מ וע"ל סי' ל"ה מ"ש שם בשם נ"ש]:

אסור בהנאה. ולדידן שרי בהנאה במקום הפסד ש"ך. וכתב הב"ח דאע"פ דהכנסת אצבעו היה לצורך הצלת יין אפ"ה חיישינן שמא לאחר הכנסת אצבעו וניצל היין ישכשך שוב לנסך לעבודת כוכבים והט"ז השיג עליו דלא חיישינן להא לגמרי וכמ"ש רמ"א בסכ"ג אלא דכאן מיירי שהיה ישראל שם ויכול להצילו וקדם עובד כוכבים והצילו דאז לא מקרי טרוד וחיישינן שפיר ע"ש:

ידע. או שלא ידע שהוא יין מותר אפילו בשתיה וכל היכא דלא ידעינן אי ידע או לא תלינן לקולא ביי"נ וה"ה אם איכא לספוקי אי נגע בכוונה או לא תלינן להקל משום דהוי גזרה דרבנן ובשל סופרים תולין להקל וע"ל סכ"ד ובסימן קכ"ה ס"ו עכ"ל הש"ך:

בשתיה. כתב הש"ך דצ"ע דהא קי"ל בר"ס קכ"ה דנאסר בניצוק בכח עובד כוכבים ואם כן ה"ה הכא יש לאסור (וע"ש מ"ש קצת יישוב ע"ז):

שיצא. כ' בית יוסף מדברי הרמב"ן משמע דאפילו סתם אחר כך הנקב אסור היין שבחביות עד הנקב כיון שמכח העובד כוכבים נעקר לשפוך אבל מתוך לשון הר"ן משמע דבסתם הנקב שרי וה"ה לדידן הכל אפילו מה שיצא לחוץ מותר בשתיה במקום הפסד כדלקמן סכ"ד ש"ך:

שהברזא. כתב הש"ך נ"ל דאפילו ראינו שהוציא הברזא כל שלא נגע בידו ביין עצמו שרי דכיון שאינו יודע בטיב ניסוך ה"ל מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א דשרי בשתיה והכא לגמרי שרי אפילו שלא במקום הפסד:

נאסר. כתב הש"ך אבל לדידן מותר כנ"ל ואם היה מהודק בחזקה כתב הרשב"א דאפילו היין יוצא ומטפטף שרי כיון שהיתה הברזא תחובה כ"כ בחבית שלא היתה קופצת מן החבית עכ"ל ב"י:

נאסר. בהנאה מן הדין. ש"ך:

שכשוך. ובט"ז כתב דנראה לי שיש להקל אפילו במגביה לענין הנאה אבל בשתיה אסור במגע לחוד כמ"ש בסימן קכ"ג ס"ו וע"ל סימן קכ"ה ס"ח:

לחוד. וכתב ד"מ לכן אני תמה על קצת המחמירים בנגיעה לחוד בלא שום שכשוך ונראה דאין לחוש כלל עכ"ל וכ"ש לדידן דשרי. ש"ך:

בשתיה. ולדידן מותר בשתיה במקום הפסד ש"ך והעט"ז מביא ראיה מן הש"ס דאפילו מן הדין מותר בשתיה אם זרק בחמתו ועי' לקמן בסימן קכ"ה ס"ה:

בכונה. כתב הש"ך כלומר שלא בכונה לנסך אבל אם לא כוון ליגע שרי בקנה אפילו בשתיה דה"ל מגע עובד כוכבים ע"י ד"א דשרי בשתיה כדלעיל סימן י"ד ולקמן סימן כ"ד:

הפסד. כתב הש"ך היינו אפילו הפסד מועט ולדידן שרי אף בשתיה במקום הפסד וכן בכל הסעיף כשכתב הרב מותר בהנאה לדידן שרי אף בשתיה וכן אם היו זבובים על פי החבית והתיז בין בקנה בין בידו מותר בהנאה ואסור בשתיה ולדידן שרי אף בשתיה במקום הפסד:

בשתיה. היינו דוקא כשנמשך אבל לא נמשך שרי אפילו בשתיה. ש"ך:

חכמים. ודוקא מה שמפורש בש"ס ופוסקים שנקרא טירדא אבל אין לנו להתיר דברים אחרים באומד הדעת לומר זה אין מתכוין לניסוך כ"כ הפוסקים:

בשתיה. ולדידן מותר אף בשתיה במקום הפסד. ש"ך:

חי. וכתב הט"ז אפילו אם היה מסוכן וגוסס באותה שעה ומת אחר כך אפ"ה אסור דבעלייתו נותן שבח לעבודת כוכבים:

לבסוף. מותר בהנאה כן הגיה בט"ז ואם לאחר שעבר האונס נמצא עדיין נוגע בו אסור בהנאה ואפי' הוא אונס דעלמא דלאו קרוב למיתה כ"כ הרשב"א:

אדם. ואפילו יתכוין העובד כוכבים לנסך בדרך זה ואומר בפירוש שמנסכו ע"י כך אין בדבריו כלום וה"נ אמרינן אם נוגע בכלי שהיין בתוכו שאין זה נקרא מגע עובד כוכבים ביין ע"י ד"א אלא הוא נוגע בכלי והכלי נוגע ביין וגם בקנה אפשר לומר כן שכל שקדמה נגיעת הקנה ביין לנגיעת אדם בקנה אין זה מגע עובד כוכבים ע"י ד"א דמשמע שהוא מגיע ד"א ליין אבל זה אינו נוגע אלא בקנה הנוגע ביין אבל צריך להתיישב בדבר זה עכ"ל הריב"ש וכתב הש"ך ונראה דלדידן דקי"ל סכ"ד דמגע עובד כוכבים ע"י ד"א שרי אף בשתיה במקום הפסד א"כ הכא שקדמה נגיעת הקנה ביין שרי בשתיה אף שלא במקום הפסד:

בהנאה. כתב הט"ז אבל בשתיה אסור דה"ל מגע עובד כוכבים ע"י ד"א וא"ל א"כ נימא בנוגע בכלי מבחוץ יאסור מטעם זה לק"מ דכשהכלי שלם לא שייך נוגע דכל נוגע ע"י ד"א היינו שהנוגע מביא ד"א בשעת הנגיעה ליין משא"כ בכלי שלם הכלי היה כבר יין בתוכו ואין לזה שום נגיעה ביין אבל הכא שהחבית נסדק והוה כאלו נתרחק מן היין לכן אסור בשתיה רק בהנאה מותר דלהצלת יין מכוין ומיירי כאן באין שם ישראל להציל ודלא כלבוש דכ' דכאן אפילו יש שם ישראל שרי בהנאה ולא דק כלל:

וחבקה. לשון הר"ן שרי להדק ע"י עובד כוכבים ומביאו ב"י וד"מ:

חוץ. אבל בהנאה בפ"ע א"א כיון דכמעורב חשבינן ליה הר"ן:

ישראל. כ' בתשובת ר"א מזרחי וה"ה אם יש ישראל שם ובשעה שנשמט הברזא היה עובד כוכבים יותר קרוב מהישראל ולא רצה העובד כוכבים להמתין על ישראל לסתום הנקב כדי שלא יהא היין נשפך ביני וביני או שהיה הישראל עוסק בענין אחר דינו כאין שם ישראל להציל וכתב עוד דלדידן דקי"ל דהאומות בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן ומגען שלא בכוונה מותר בשתיה ה"נ מותר בשתיה עכ"ל ומשמע מדבריו שם להדיא דה"ה ביש שם ישראל נחתינן חד דרגא ולדידן כולו שרי מיהו היינו דוקא במקום הפסד ש"ך וכתב הט"ז שנשאל בעובד כוכבים שתיקן חבית של יין לחזקו ומתוך הכאתו בחבית נפתח סדק א' והיה יין מקלח דרך שם וסתם אותו בידו ואשה היתה עומדת שם ונר בידה להאיר לו ולתקן ובתוך כך בא בעלה ומיחה בו וסתם הוא הסדק מה דין יין הזה והשיב באריכות ומסקנת דבריו להקל דכיון דהיה העובד כוכבי' בהול שלא יצטרך לשלם ההיזק קרינן ביה טרדא ומותר לדידן דקי"ל בזה"ז מגע עובד כוכבים שלא בכונה מותר כמ"ש רמ"א בסי' כ"ד כנלע"ד איברא דהאי מלתא חדתא היא ולא הוזכרה בפירוש בפוסקים אבל ברורה היא ולית בה ספיקא בס"ד עכ"ל:

בהנאה. כתב הש"ך ולדידן בהכניס אצבעו שרי בהנאה במקום הפסד ובהכניס ברזא ארוכה שרי אף בשתיה במקום הפסד כדלקמן סימן כ"ד אבל אם הוא בענין שאין יכול להציל אם לא ע"י שיכניס אצבעו ואין שם ישראל שיכול להציל שרי אף בשתיה במקום הפסד וכ"כ הב"ח הלכה למעשה להקל:

יוצא. כתב הש"ך אבל אם המינקת אינו מגיע עד שולי החבית אז אינו אסור בהנאה רק עד מקום שמגיע המינקת ומשם ואילך מותר בהנאה כמו בברזא דלעיל בסמוך ולדידן כולו שרי בהנאה במקום הפסד אפילו מגיע לשולי החביות וכתב הט"ז נראה דוקא שמניח ידו ע"פ המינקת שעל היין ממש הוה כנוגע בכל היין שבחביות אבל אם לא נגע שם אלא הגביה קצת המינקת ותפס בה מבחוץ ומתמת זה מנע היין לצאת עוד כדרך שעושים אם רוצים להפסיק הקלוח אז אין איסור אלא כדין עובד כוכבים המערה מכלי אל כלי דיש איסור במה שיוצא לחוץ וזהו בטל בחבית לדידן:

האחר. כתב ב"י דמיירי ביש קנה בנקב החבית דאז שייך לפלוגי בין קלוח שעומד במרזב לשאר היין הא אם אין קנה בנקב כולו אסור משום נצוק עכ"ל (ועי' לקמן סי' קכ"ו ס"ב):

שרי. כתב הש"ך וז"ל ומשמע דה"ה בכ"מ שאינו אסור מדין הש"ס אלא בשתיה לדידן שרי אף בשתיה מיהו כבר נתבאר לעיל ר"ס קכ"ג דשלא במקום הפסד קי"ל דאף בזה"ז עובדי עבודת כוכבים הן וכ"ק מהגאון אמ"ו ז"ל שאין להקל מטעם עובדי כוכבים בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא במקום הפסד ואמר שכך ראה ג"כ מכמה גדולי הוראה מיהו היכא דמותר מן הדין בהנאה משום שאינו עובד עבודת כוכבים כגון קטן וגר תושב וכה"ג דלעיל ריש הסימן אף לדידן אסור בשתיה אפילו במקום הפסד דמה בכך דהעובדי כוכבים בזמן הזה לא עובדי עבודת כוכבים הן הא בלא"ה אפי' אינו עובד עבודת כוכבי' אסור בשתיה עכ"ל והט"ז כ' דאם ידע העובד כוכבים שהוא יין וכוון למגען אלא שהיה טרוד אסור בשתיה ומ"מ כיון שכבר הורה זקן הב"ח להקל בשתיה בהצלת יין ע"י שמניח ידו על הנקב יש לתת טעם כיון דאין כאן מגע בכל היין אלא שמונעו מלצאת אין כאן אלא איסור כחו של העובד כוכבים י"ל בכי הא מילתא דיש לו טרדא בהצלת היין מקרי לענין זה שלא בכונה ושרי בשתיה אבל אם הניח אצבע בנקב ועובר על השולים אע"פ שעושה כדי להציל כיון שיש מגע ממש בפנים אסור אפילו לדידן בשתיה כנ"ל עכ"ל (ועי' בס"ק מ"ב מ"ש בשם הש"ך דאם הוא בענין שא"י להציל אם לא שיכניס אצבעו ואין שם ישראל דשרי במקום הפסד אף בשתיה וק"ל) ובתשובת מהרי"ל כתב שחבית יין היה ביד עובד כוכבים חתום בסתימת המגופה היטב רק שבמגופה היה חשש שמא שתה ממנו ע"י קנה חלול ופסק דמותר אפילו אם היה שותה דרך אותו קנה דהוי מגע עובד כוכבים ע"י ד"א ואי משום טפת יין החוזרת בטל בס' וכתב שאין כאן חשש אלא שמא הוציא ע"י מינקת כפופה שזכר המחבר בסכ"ג זה לא שכיח כלל דאין כל אדם יודע אותה חכמה עכ"ל וכתב הט"ז ע"ז ולפ"ז בגליל ששכיח מינקת כפופה ודאי יש לאסור ומ"מ למדנו כאן שאין איסור אם שותה דרך קנה חלול וכן זכורני בילדותי שנעשה מעשה כזה בפוזנא והסכימו שם כל החכמים להתיר וכן עיקר ואין להחמיר בזה במקום הפסד מרובה וכן אם הוציא העובד כוכבים יין ביד מן החבית דרך מינקת קטן שרגילין בו מוכרי יין והוציא קצת כשיעור שמחזיק אותה מינקת והוא נוגע ביד ביין שהוא בפי המינקת גם כן יש להתיר בדיעבד בהפסד מרובה אם הוחזר להחבית דחד דינא הוא עכ"ל:

כיוון. אה"נ אפילו הוי מכוין דשרי לדידן אלא קושטא דמילתא נקט ונ"מ דשרי אף שלא במקום הפסד והא דאסור מה שיצא לחוץ משום דמסתמא נגע בו והא דלא חיישינן שמא נגע בידו ביין בשעה שיצא לחוץ דאז נאסר גם מה שבפנים ע"י ניצוק דלמה לו לעשות כן וכמ"ש ס"ס קכ"ט ובסי' ק"ל ס"א עכ"ל הש"ך וכתב הט"ז דיש להקשות על רמ"א ממ"ש בס"ס קכ"ט בשפחה שאינה נאמנת לומר מן החבית לקחה היין משמע שאם בבירור לקחה אסור אפילו היין שבחבית וכן משמע בסי' קכ"ט ס"א נראה דטעם האיסור אפילו לדידן בהוציא עובד כוכבים ע"י ברזא דקרוב הדבר שנגע בקילוח היוצא דכן הוא רגילות במתעסק להוציא יין מהחבית דרך ברזא וה"ל מגע ממש ואם הברזא תחובה בקנה חלול שאין שייך לומר כן יש להתיר היין שבחבית בהפסד מרובה כמ"ש ר"ס קכ"ו ובמרדכי פרק השוכר מחלק עוד בין נקב צר לרחב דבקל נוגע ברחב מ"ה נמי לא התיר רמ"א כאן אלא בדקר בסכין שהוא נקב קטן ואין קרוב ליגע בהוצאת הסכין בקלוח הדק היוצא ועמ"ש בסי' ק"ל ס"א דהכא מיירי שעדיין הסכין שם אבל אם כבר סתמו העובד כוכבים אסור עכ"ל (ובנה"כ חולק על כל זה וס"ל דלדידן מותר ע"י ברזא ואפילו נגע בקלוח דה"ל מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"ש):

בנוד. אפילו נדנדו הרבה שרי ט"ז ופי' הב"י דהיינו בנוד סתום דאילו בפתוח אין להתיר אלא במקום הפסד וע"ל בסי' קכ"ה בס"ח ט' י':

מותר. דאין דרך ניסוך בכך ועוד דמעשה לבינה בעלמא קעביד כדלעיל סכ"ב:

בסכין. שאינו מכוין רק לסתום הכלי ולא ליגע ביין והוי כמו ע"י ד"א שלא בכוונה ולדידן אף ביד שרי במקום הפסד כיון דהוי מגע שלא בכוונה ש"ך וכתב הט"ז אף דיש יין בלוע בהנעורת מ"מ מה שיוציא לחוץ הולך לאיבוד עכ"ל:

ירגילו. (וכ' בנה"כ שאירע לו מעשה כזה שהעובד כוכבים נגע ביין וא"ל אל תירא שאל אביך ויגדך שהוא מותר מאחר שעשיתי להכעיס ואסרו לו אביו הגאון ז"ל ע"ש):

שאינו מזכיר כו'. בתוספתא איזהו גדול כל הנודר ומזכיר שם עבודת כוכבים ומשמשיה:

אלא בשתיה. כרב ועתוס' שם ב' ד"ה לאפוקי כו' והשיב לו ר"ת כו':

גר תושב כו'. שם ס"ד ב':

דהיינו כו'. שם כחכמים אבל בת"ה ש"א כתב דפלוגתא דר"מ וחכמים הוא לענין להחיותו כמש"ש ס"ה א' א"ל רב יוסף והתניא כו' אבל להתיר יי"נ בהנאה כל דלא פלח לעבודת כוכבים מותר ואף שלא קבל עליו בפני ג' שלא לעבוד עבודת כוכבים וכמש"ש דשדר קורבנא כו' ידענא כו' וה"ה לענין יי"נ דהוא משום ע"ז כמש"ש כ"ט ב' ואינו אסור רק בשתיה משום בנותיהם ועתוס' שם ד"ה יין כו' ושם נ"ז ב' סד"ה לאפוקי וי"ל דמאי כו' וכ"כ הרמב"ם בעצמו שם וכן כל עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבים כגון אלו הישמעאלים כו' וכמש"ל ס"ו ועכ"מ וב"י שם שכ' דנקט גר תושב לרבותא דאפ"ה אוסר בשתיה:

וכן גר שמל כו'. דהא אין מלין אותו עד שיקבל עליו כל המצות כמ"ש בפ' החולץ (מ"ז) ועדיף מגר תושב ת"ה ותוס' ס"ד ב' בד"ה אין כו' אלא שדעת ר"י שם אף בגר תושב להתיר מגעו אף בשתיה וכפי' מש"ש מיחדין כו' וכ"ש בגר שמל ולא טבל ואינו אסור אלא סתם יינם בשתיה וכמ"ש בהג"ה ויש מקילין כו' וכ"כ הרא"ש שם אבל רש"י שם ד"ה אבל מייחדין כ' לא נגע כו' משמע דמגעו אוסר וכ"פ הרשב"א והר"ן ואף תוס' שם כ' סד"ה הנ"ל אעפ"כ לא רצה כו':

וכ"ז כו'. תוס' ד"ה הנ"ל מעשה צלאו כו' וע"ל סי' רס"ח:

אבל כו'. גמ' שם יינו כשמנו וכנ"ל:

הלוקח כו'. דלא כשמואל נ"ז א' כמש"ש לאפוקי לדר"נ א"ש כו' איתביה כו' ומדרסן ורוקן קי"ל כמ"ד טהור דבשל סופרים הלך אחר המיקל וקי"ל כרב א"כ ע"כ הא דשמואל ליתא. ת"ה ועתוס' שם ד"ה לאפוקי כו' ולא הזכיר עבדים שמלו ולא טבלו דגדולים כבר כ' בס"ב וכן גר כו' וכנ"ל דכל דלא פלח לעבודת כוכבים אינו אסור רק בשתיה. וקטנים אמרינן שם דלא קאי אעבדים ודינו כבר מבואר בס"א ואע"ג שדעת תוס' דעבדים שמלו ולא טבלו גרועין מגר שמל ולא טבל משום דבע"כ מלין ודעתם דאסור אפילו בהנאה ועתוס' שם ד"ה גדולים כו' ושם ס"ד ב' בד"ה אין כו' אין דעת הרשב"א כן וכן הרמב"ם שכ"ז הוא לשון הרמב"ם:

אוסרין היין בשתיה כו'. כנ"ל ס"א וכמ"ש בס"ג ודלא כדעת תוס' שם ד"ה גדולים כו' ובזה מתורץ קושית תוס' דשם וא"ת דלישני כו':

אבל מגע כו'. גמ' שם תרגמא אבני כו':

כיון שמלו כו'. הרמב"ם והרמ"ה אבל הרשב"א כתב דאע"ג שלא מלו דמילה אינו מעלה ולא מוריד לענין שתיה דכל שלא מל ולא טבל לאו גר הוא כמש"ש נ"ט א' ובפ' החולץ ולא נקט מלו אלא משום גדולים ותדע מדפריך לרב ואם איתא מאי קושיא התם בשמלו וכן תניא להדיא בתוספתא וכן בני השפחות שלא טבלו בין מולים בין ערלים הרי אלו מדרסן טמא יינם בגדולים אסור ובקטנים מותר ואיזהו גדול כל הנודר כו' כנ"ל:

אם השפחה כו'. ערש"י שם ד"ה וכן בני השפחות כו':

כל עובד כוכבים כו'. עמש"ל ס"א:

יש מי כו'. ע"ל סכ"ד בהג"ה:

משוך כו'. כמ"ש בפ' הערל (ע"ב):

ומומר כו'. כמ"ש בפ"ק דחולין (ד"ה):

ונאמן. כ"כ ב"י בשם א"ח. וצ"ע מ"ש מהאי טבחא בפ"ג דסנהדרין (כ"ה א') דאמרינן איערומי קמערים וכ"ש בדלא חזינן כלל ועהג"א בפ"ז דחולין סט"ז בד"ה כ' ראבי"ה כו' ומעשה במומר כו' ואף ריב"א לא התיר אלא משום שהפקיד כו' ואף בזה נחלק הרשב"א משום איערומי וכ"כ ב"י בשם ש"ל ואמרינן בפ' החולץ (יבמות מ"ז א') בגר צריך להביא ראיה ועש"ך שכתב דא"ח מיירי שאינו ידוע שהיה מומר כ"א ע"פ וכמש"ל סי' רס"ח ס"י בגר:

האנוסים כו' אבל כו'. כרשב"ג בבכורות ל"ה א' דאיפסיקא כוותיה בפ' בתרא דיומא ואע"ג דסתם מתני' בספ"ד דבכורות כר"מ דקתני התם זה הכלל כו' סתם ואח"כ מחלוקת היא וכ"פ הרמב"ם וש"פ וכמש"ל סי' שי"ד ס"ג. שם (וע"ל סי' קי"ט ס"ק י"ח):

ואין אוסרין כו' ודוקא כו'. אע"ג דעובדי עבודת כוכבים בפרהסיא כיון שמיראה הן עושין ישראלים הן ועמש"ל סי' קי"ט סי"ב:

אבל אם כו'. כמש"ל ס"ח ומומר כו':

אע"פ שעשו כו'. כמ"ש בכתובות נ"א ב' אר"י הני נשי כו' א"ל רבנן כו' ודאי שבקינחו כו':

דלאו בר כו'. כמש"ש והא מר הוא דאמר כו':

שני שידע כו'. ממש"ש נ"ח א' חרם כו' וכמ"ש בסי"ב:

ושלישי כו'. כמש"ש נ"ז א' מדדו בין כו' וכדעת הטור ובהג"ה לקמן סי"ט שכ' וי"א כו' אבל לפי מ"ש בש"ע שם ביד אסור ואף שטיפוח מותר ביד כמש"ש מטעם אחר הוא ועב"י שם צ"ה א' בד"ה ומ"ש בין מדדו כו' וד"ה ודע דתנן כו' ועוד יש לדברי הטור כההוא עובדא דאתרוג דסי"ג וכמ"ש בב"י כאן בד"ה כיצד וג"כ ליתא לדברי המחבר כמש"ש בסי"ג ובב"י שם:

או ברגלו. שם נ"ו ב' ההוא ינוקא כו' ההוא עובדא כו' והשמיטו הרי"ף הני תרי עובדי וכ' הרשב"א והר"ן משום דס"ל דתנא דאגרדמים שם נ"ח א' פליג אהא דס"ל דיש ניסוך בפיו וה"ה ברגל [וגם השמיט הא דמדדו ביד ורגל ג"כ מהא דאגרדמים דאפי' שלא בכוונה אסור וער"ן]. וב"י כתב משום דס"ל בת"ק דר' נתן דמשוה רגל ליד אלא דמתיר בהנאה משום דבעבידתיה טריד ובהא לא ס"ל כוותיה אלא כתנא דמתני' שם ס' ב' דדוקא בקנה וכמש"ל סי"ט. והרא"ש ס"ל ג"כ דניסוך דרגל שמיה ניסוך אלא דמפרש ההוא דינוקא וההוא דמדדו משום דטרוד בעבידתיה וכמש"ש אמתני' דמדדו בקנה וה"ה נמי מדדו ביד כו' וכן נמי עובד כוכבים שדרך כו' אבל נגע כו' ע"ש וכ"כ הטור כאן וכ"מ בגמ' שם מדמדמי ההוא עובדא למדדו וקאמר דאי משכח תנא כר"ש כו' אבל הרשב"א כתב כפשטו משום דניסוך דרגל לא שמיה ניסוך אפילו בכוונה וז"ש בהג"ה וי"א כו' ופי' התוס' שם ד"ה מהו והרשב"א והר"ן דהבעיא הוא לענין הנאה להשתכר באיסורי הנאה דגת של עובד כוכבים היה ושיטת הרא"ש היא המחוורת והא דקאמר והא קמנסך כו' והא כו' ניסוך כו' משום דס"ל כר"נ דביד אסור אפילו בעבידתיה טרוד וכמש"ש אילימא משום כו' אימור דאר"נ כו': (ליקוט) או ברגלו. דלא כינוקא ושמואל משום עובדא דאגרדמים דאף בפיו ואף שלא בכוונה וכן סתמא דמתני' מדדו בקנה דוקא ומפרש דרבא שם נ"ז ב' דשרא לזבוני לעובד כוכבים ס"ל כת"ק דקאמר מדדו בין ביד כו' משום דשלא בכוונת ניסוך וה"נ אבל קי"ל שם דלא כרבא אלא אפי' בפיו ושלא בכוונה אבל הקשו עליו א"כ מאי פריך על רבא מהא דאגרדמים לימא אנא כת"ק דר"נ ס"ל ולפחות הל"ל כתנאי וער"נ שם וגבי עובדא דאגרדמים (ע"כ):

או בד"א כו'. טור וערש"י ס' ב' בד"ה מדדו כו' ודוקא משום דמתכוין לד"א ושם ד"ה לזבוניה לעובד כוכבים כו' וברא"ש סי"ג וריב"ם ז"ל פי' דאסור כו' ובהג"א סד"ה ולכך הגלגל כו':

וישכשך. רמב"ם רפי"ב ולמד ממש"ש נ"ט ב' א"ל ר"א נקטוה כו' וכמו שסיים שם הרמב"ם אבל אם פשט ידו לחבית ותפסו את ידו כו' וכ"כ הראב"ד בהשגות שם וכ"כ רש"י שם ד"ה כי היכי כו' שאין כו' ושם ס' ב' ד"ה לזבוניה כו' ושם נ"ז א' ד"ה אי משכחנא כו' ושם נ"ט ב' סד"ה כל כו' וכ"ד תוס' וע"ש נ"ט ב' בד"ה נקטוה ובסד"ה ה"ג ודלא כב"י שכתב דתוס' חולקים ע"ז ועש"ך וודאי ההיא דמדדו וחביתא דאפקע י"ל משום דבעבידתיה טריד אבל ההיא עובדא דאתרוגא קאמר בהדיא דלא לשכשך וער"ן שם:

אפילו בפיו. מעובדא דאגרדמים שם נ"ח א' ובידרושלמי מהו שיעשה יי"נ בפיו ר' אדא כו' והביאו הרא"ש שם וכ' ולפי התוספתא כו' ע"ש וכ"כ בת"ה ש"ב והאריך שם ע"ש ועתוס' שם ד"ה איקלע כו' וז"ש כגון כו' או כו' והוא שם בברייתא שקדם כו' או שטעם כו':

אם נגע כו'. ערש"י ס' ב' ד"ה או שהיה כו' דוקא משום שהוא דרך טיפוח וכן בדברי הרמב"ם וש"ע כדי שתנוח הרתיחה ור"ל שאינו דרך שכשוך הלא"ה אסור אע"ג דבעבידתיה טריד לשיטת הרי"ף והרמב"ם דבידו אף שעוסק בד"א אסור בהנאה כמ"ש בסי"ט אבל להפוסקים דאפילו ביד עצמו מותר א"צ לטעמו של רש"י אלא משום דבעבידתיה טריד ועהג"א שם סי"ח ד"ה חבית כו': (ליקוט) אם נגע כו'. ממש"ש ע' ב' ההיא רביתא כו' אבל מתוכה הוי אסור ובריש טבול יום ורתיחת כו' ומודים ב"ה בשאר הטומאות שאפי' רתיחת יין חדש חיבור כ"ש ביי"נ דהא ניצוק אינו חיבור לטומאה וליי"נ חיבור לר"ה כמש"ש (ע"ב א') מרדכי פ"ה סי' אלף שנ"ז (ע"כ):

ואם נתערב כו'. שם בגמ' אימר דאמרי אנא כו' ועתוס' שם בד"ה איקלע כו' לכך פי' ר"י כו' אבל ודאי השאר כו' ומדרבנן נשמע לרשב"ג כו' ושם ע"ד א' איפסיק הלכתא בסתם יינם כרשב"ג:

ליטול כו'. כפי' ראשון בתוס' שם נקטוה כו' והרמב"ם השמיטו כ"ז דאזיל לשיטתיה דמגע ביד אפילו עוסק במלאכתו אסור אלא משום דלא שכשך וכשיטתו דס"ל שכשוך ממש בעינן אבל תוס' וש"פ ס"ל דכל שהכניס ידו הוא שכשוך וכמ"ש בת"ה דכל מגע א"א בלא שכשוך אא"כ נקטוה לידיה:

חבית כו'. וכן כו'. תוס' נ"ט ב' ד"ה ה"ג כו' ועיקר דינא דר"פ יתבאר בסעיף כ"ג:

ודוקא כו'. כמש"ל סכ"ד: (ליקוט) ודוקא כשידע כו'. הג"א פ"ה סכ"ו סד"ה אשר ואפי' אם הברזא יוצאה חוץ לקנה כו' (ע"כ):

אבל אם כו'. טור וכמו עובד כוכבים אדנא כו' וכמש"ל ר"ס קכ"ה וכ"כ המרדכי והג"א שם סי"ב ד"ה אלא הלכה וראבי"ה כו' וכ"ז לשיטתם דס"ל כרש"י שם ע"ב ב' ד"ה דגוואי כו' ותוס' שם ד"ה כחו וכמ"ש בטור ר"ס קכ"ה אבל לפי מ"ש בש"ע שם דכולו אסור ה"נ וכ"כ כאן בת"ה בשם הרמב"ן דכה"ג כולו אסור ומ"ש במרדכי והג"א שם או החזירה כו' הקשה הב"י ע"ז דהא זהו דר"פ דאיתמר בגמ' וכ"מ דברי הטור שלא כ' אלא רישא דהוציאה לבד ובד"מ תי' דאפשר דר"פ דוקא באצבעו ודבריו דחוקים ולכן השמיטו ג"כ כאן:

ואם הוציא כו'. כמש"ל סכ"ד ובהג"ה שם: (ליקוט) אבל אם אינה עובדת כו' כמו כחו. כמ"ש בסנהדרין (ע"ז ב') האי מאן דכפתיה כו' גירי דידיה וה"מ בכח ראשון כו' והכא כולה כח ראשון וער"נ. ואם הוציא שלא בכוונה כו'. שם בר"נ (ע"כ):

(ליקוט) אם היתה ברזא ארוכה כו'. הג"א פ"ד סי"ב ד"ה אלא כו' וע"ש בהג"א הנ"ל (בליקוט שבס"ק ל"ג) השיב רשב"א כו' וצ"ע שם (ע"כ):

עובד כוכבים כו'. כמש"ש ע' ב' ההוא רביתא כו' וערש"י שם ד"ה אופיא כו' ודוקא כו' אלמא כיון שא"י בטיב תלינן לקולא ה"נ בשוטה תלינן שזרק כלים כו' ועבה"ג:

אם נדנד כו'. דדמו למדדו בקנה דאסור בשתיה:

אבל אם כו'. כמו זיקא שם ס' א' וחביתא דאיפקע לפותיא שם ב' ועהג"א סי"ב בד"ה עובדת כוכבים. עובדת כוכבים שנתנה כו':

יש מי כו'. ממ"ש ס' א' ואי מצדד כו' והא דזיקא שם דאר"א אין דרך ניסוך בכך יש מפ' בנוד קשור ובירושלמי אהין דמרגיל זיקא מלעיל לרע אין בו משום מערה מכלי אל כלי משמע ג"כ בכה"ג וכן איתא שם במקצת ספרים והוא דקטור פומיה והרמב"ם כתב שאוחז פי הנוד בידו ובמש"ל בסי' קכ"ה ס"ט וכובא חסרא דשריא משום דלא ניחא ליה בקרקושו כמ"ש רש"י שם אבל בת"ה וש"פ חולקים עליו ועתוס' שם ד"ה זיקא כו' דאין דרך כו' וכ"כ בת"ה וש"פ והביאו ראיה ממש"ש ע"ב ב' בעובד כוכבים המערה כו' דגואי כו' וא"א בלא קשקוש וכשיטתם דס"ל דקשקוש כ"ד וכנ"ל וז"ש ורבים חולקים כו':

נטל כו'. שם עובד כוכבים אדנא כו' ושם ע"ב ב' בעובד כוכבים המערה כו' וסובר דכולו נאסר וז"ש נאסר היין וכמש"ל ר"ס קכ"ה ודוקא שהגביהו הלא"ה ס"ל דלא נאסר וכתב ב"י שכ"מ מהרי"ף והרא"ש אבל המרדכי והג"א ורשב"א והטור וש"ע לעיל סי"ד כתבו אבל אם אינה כו' וצ"ע (ע"ל סי' קכ"ה ס"ק ה'):

הגביה כו'. ממש"ש בזיקא וכובא וכן ממש"ש במערה כו' דגואי שרא ומה שיצא דוקא משום דכחו: (ליקוט) הגביה ולא כו'. ממש"ש ע"א ב' מדמשכיה עובד כוכבים קנייה יי"נ לא הוי כו' וע"ל סי' קל"ב ס"ב (ע"כ):

וכ"ש בו'. ממש"ש ועובד כוכבים אכובא חמרא שרי ושם ב' אבל לפותיא כו':

מדד כו'. כמש"ל בדעת הרי"ף דדחי ההיא פלוגתא דר"נ ורבנן מקמי מתני' דס"ל דטרוד בד"א אינו מועיל להתירו בהנאה אלא דוקא במגע ע"י ד"א: (ליקוט) מדד כו' שבכל אלו כו'. ודוקא בקנה ומטפח בחבית ס"ל משום דאינו שכשוך וכן נפל לבור דמתני' שם וכמש"ש בעובדא דאתרוגא וכמש"ל סי"ג ע"ש וז"ש כדי כו' (ע"כ):

או כו'. עב"י וע"ל ס"ז או שטפח כו':

וי"א כו'. הרא"ש שם דמ"ש במתני' מדדו בקנה ל"ד אלא דמעשה שהיה כך היה כמ"ש במתני' זה היה מעשה כו' ופ' כרבנן דר"נ וכ"פ ש"פ: (ליקוט) וי"א דאפי' כו'. עמש"ל דרי"ף דחאה מהלכה מפני ההיא דאגרדמים והר"נ דחה דבריו אבל הביא ראיה ממש"ש נ"ט ב' ההוא חביתא כו' אר"פ כו' אע"ג דדמי למדדו ביד אבל הרא"ש ובשם הראב"ד תי' שם וכמ"ש למטה בהג"ה ואין לדמות כו' ובסכ"ג בהג"ה ודוקא שהיה כו' (ע"כ):

עובד כוכבים שדרך כו'. שם ברא"ש מעובדא דינוקא ועובדא דנהרדעא שם נ"ו ב' ומדמי שם למדדו כו':

וראו כו'. שם דצייריה כו' ומשום שלא יגע בכוונה וינסך ועמש"ל סי"א:

וכן אם כו'. כעובדא דחרם שם נ"ה א' וכפי' ר"ת בתוס' נ"ט ב' ד"ה נקטרה כו':

ואפי' נודע כו'. הרא"ש שם ס"י בשם הראב"ד:

ואין כו'. שם סי"ב מדלא התירו ההיא דברזא דסכ"ג וכן ההיא דאגרדמים שם נ"ח א' וכ"כ בת"ה וכ' דלכן טעי רבא שם בההוא עובדא דמחוזא משום דלא כיון עד שהשיבוהו מהא דאגרדמים והראב"ד תי' ההיא דברזא בדרך אחר הביאו הרא"ש והרשב"א שם וכמ"ש בסכ"ג בטור והג"ה ודוקא כו':

וה"ה כו'. דמש"ש משום דדמי ליה כו' ל"ד אלא כל שהוא שלא כאונס. ת"ה:

ישראל כו' ולא כו'. כמו ע"י כלי כמש"ל סי"ח בהג"ה. שם:

חבית כו' אבל כו'. גמ' שם:

ובחביות של כו'. תוס' שם ד"ה מעשה כו' פי' רשב"ם כו' וש"פ:

חבית כו'. הרי"ף ורמב"ם וכלישנא בתרא אלא שהרמב"ם מתיר שלמטה אף בשתיה אבל הראב"ד ורשב"א הקשו עליו היאך אפשר דחציו אסור וחציו מותר כשתיה וודאי דהוא טפי חיבור מניצוק ואפילו מאן דשרי בניצוק מודה כה"ג וראיה מדתניא בתוספתא דטבול יום והביאו הר"ש שם בפ"ב מתני' ז' תניא כו' אבל מן הצדדין כו' דר"י כר"פ כו' ובתוספתא דדמאי קרא שם בשולי החבית לא ישתה מפיה בפיה לא ישתה משוליה לפי שהם מעורבין ואם באיסור דמאי הקל חוששין לתערובת כ"ש באיסור יי"נ החמור ורש"י ותוס' פ' דלא כר"פ אלא כת"ק דר"י דכולו אסור אלא דלרש"י כולו מותר בהנאה וס"ל כרמב"ם דמ"ש ואידך שרי אפילו בשתיה אלא שלהרמב"ם מה שאסור אסור אף בהנאה ולרש"י דוקא בשתיה אבל תוס' אוסר כולו בהנאה וכדברי הראב"ד והרשב"א הנ"ל דמ"ש ואידך שרי בהנאה קאמר:

וימכור כו'. כמש"ש ע"ד א':

ודוקא כו'. הרא"ש שם בשם הראב"ד אבל הרא"ש ורשב"א חולקין שם עליו וכנ"ל ססי"ט בהג"ה:

וכ"ז כו. כנ"ל סי"ד:

או ברזא כו'. בתוס' שם ד"ה ה"ג כו' וכנ"ל:

ואם הוא כו'. עבה"ג ודלא כר"ת בתוס' שם דמדמי ההוא ברזא למינקת:

ואם לא כו'. עתוס' ס' א' בד"ה אר"פ. אבל נגע בקילוח כו'. ושם ע"ב ב' סד"ה אמר להו. וניצוק דמיתסר כו':

היין כו'. כל בו בשם הראב"ד וכמש"ל סי' קכ"ו ס"ג ועש"ך בשם ב"י וב"מ בתוס' הנ"ל:

מגע כו'. עתוס' שם ד"ה ה"ג כו' ועבה"ג:

או. מרדכי והג"א סט"ו בד"ה ולכך הגלגל כו'. ועבודת כוכבים כו':

וכן אם כו'. וכמש"ש נ"ח ב' ג"כ בכחו שלא בכוונה כו':

וה"ה כו'. כנ"ל סי"ד בהג"ה:

ובזה"ז כו'. הג"א שם ס"ח ד"ה ושרי כו' וש"פ:

וה"ה כו'. כנ"ל ס"ז. ד"מ ועט"ז וש"ך:

יין שהיה כו'. משום כחו וכנ"ל וכמש"ל ר"ס קכ"ה:

נוד כו'. תוס' ס' א' ד"ה זיקא כו':

ברזא כו'. שם בתוס' הנ"ל:

חבית כו' ואם היין כו'. הרא"ש שם אההיא עובדא דחביתא דאיפקעה מכאן היה נראה לרשב"ם כו' והטור ועתוס' הנ"ל ד"ה זיקא ושם ב' ד"ה מעשה כו':

בידו אבל כו'. רצונו בזה לתרץ קושית ב"י דקאמר הרא"ש והטור שאם היה כו' בסכין כו' משמע דוקא בסכין ואח"כ כ' מיהו כו' ואח"כ כ' ואם אינו נוגע כו' וכמ"ש בב"י שם:

והרוצה כו'. הג"א שם ד"ה הרוצה כו':

עובד כוכבים כו'. תוס' נ"ח ב' ד"ה כתב כו' ומרדכי והג"א שם ס"י בד"ה מיהו כו': (ליקוט) עובד כוכבים כו'. ערש"י ס"א א' ד"ה דקאזיל כו' דלמא נגע אבל בחמתו מותר וה"ה להכעיס וז"ל מרדכי סי' אלף שכ"ט וכ"כ ראבי"ה וז"ל היכא דזרק העובד כוכבים חפץ לבור או בחמתו אפילו קאזיל מיניה ומיניה שתפס בו מותר בשתיה כו' וכ"כ ר"ב פ"ב דחולין דמותר משום דאין אוסר דבר שאינו שלו היכא דלהכעיס קמכוין ר"ל כמ"ש שם מ"א א' ור"נ ור"ע ור"י אמרי אפילו למ"ד כו' ה"מ עובד כוכבים כו' (ע"כ):

[משוך וכו' ומומר. עיין בתשובת חתם סופר סי' ק"כ שכ' אודות ישראל שדרך יין והעידו עליו שני עדים שדרך בליל שבת אחר צה"כ וב' מעידים שלא יצאו עדיין הכוכבים הנה מדברי כולם נלמד שעכ"פ דרך בגת סמוך לשבת מאד והוא רשע וראוי לגעור בו ושלא להאמינו על איסורים אבל לומר שיהיה אותו היין יי"נ על שחילל שבת לא ידענא כו' ומכ"ש אם לא נודע שנגע בהיין רק מה שדרך והוציא ע"י כחו וא"כ היין שיצא קודם שנעשה מומר היה מותר ומה שיצא אחר כך נתערב זה בזה וקמא קמא בעל ע"ש:

[ כגון ששתה. עבה"ט מ"ש אבל נגיעה לחוד כו' ועיין בתשובת ח"ס סי' קי"ח שכ' דנגיעת עובד כוכבים ע"י בית יד אינו אוסר ואין זה ענין להא דקי"ל לקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה דמ"מ לאו שמה נגיעה דלקיחה תליא בכחו כו' ומינה דהדורך בהפסק סודר סביב המקל אוסר ע"י כחו ע"ש]:

במקום פסידא. עיין בדגול מרבבה שכתב דהרמ"א בכאן מיירי במקום שידוע שהם עובדי כוכבים אבל אל"כ מותר לדידן במקום פסידא אפילו הגביהו ושכשך דודאי לא גרע זה ממגע עובד כוכבי' ע"י דבר אחר לקמן סעיף כ"ד בהג"ה ע"ש וכ"כ בספרו תשובת נו"ב תניינא חי"ד סי' ס"ט וע"ש בסי' ע' שכתב דכל זה אם הכלי היה חסר אבל אם היה מלא יש לחוש לדברי רש"י דבמלא חיישינן שמא נגע כל שאין הישראל מתכוין להשגיח ולשמור אותו שלא יגע. ומבואר שם דאם היה חומץ יין אף שאנו מחמירים בחומץ כ"ז שאינו מבעבע כדאיתא בסי' קכ"ג ס"ו עכ"פ מידי ספק חומץ לא נפיק ויש להקל אפילו אם היה מלא ע"ש:

שלא בכוונה. עבה"ט ועיין בתפל"מ שחילק ע"ז דדוקא כח עובד כוכבים או נגיעה בלא שכשוך שלא בכוונה מותר בשתיה משא"כ נגיעה בשכשוך דאי הוי בכוונה אסור אף בהנאה ובלא כוונה נחתינן חד דרגא ומותר בהנאה אבל בשתיה אסור ע"ש עוד ולע"ד צ"ע:

ה"ז. מותר בהנאה. עש"ך מה שחלק על הלבוש וכן הט"ז ריש ס"ק כ"ה השיג עליו. ואא"ז בתשובת פנים מאירות ח"ג סעיף ט"ו הצדיק דברי הלבוש ע"ש:

כל מגען מקרי שלא בכוונה. עט"ז ס"ק כ"ה וס"ק ל"ה ועיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ג סי' ט"ו שהורה באחד ששכר עובד כוכבים למשוך חביות יין מן המרתף ולהושיבם על העגלה והם אומנים בזה ובקיאים במלאכתם להושיב כל חבית על תקונו ואירע שנתהפך המגופה למניה והתחיל היין לקלח מהחבית והניח העובד כוכבים את ידו לסתום פי החבית והגביה החבית עד שבא פי החבית למעלה אף שישראל עמד שם מותר היין בשתיה ואף שלא במקום הפ"מ ע"ש טעמו:[

להכעיס. ע' בתשובת ח"ס סי' קכ"ז אודות ראובן שעשה יין כשר אצל עובד כוכבים וחתם היין כד"ת אך להביא לביתו לא היה יכול עד שיטול השררה המעשר וכשבא השר לקבל המעשר נתן עיניו ביין ישראל ופתח החתימות מן היין ונתן אצבעו ביין ואמר בזה"ל עכשיו ישתה מן היין היהודי כבר נגעתי בו אך מיד אחר הליכת השר מן המרתף סגר העובד כוכבים המרתף והלך והודיע לראובן שיינו פתוח והלך ראובן עם העובד כוכבים וחתם היין מחדש ויש בזה הפסד גדול והנה בזה היין איכא ב' חששות א' מצד נגיעת השר כפי דברי העובד כוכבים בעל המרתף והב' מצד שנתייחד היין אצל בעל המרתף בלא חותם בשעה שהיה השר במרתף וגם אח"כ. כי מאן לימא לן שמיד בא להיהודי אולי שהה זמן מה ועוד מאן לימא שהאמת אתו שמא זמן רב קודם ביאת השר פתחו בעל המרתף לזייף וליהנות בחליפין ותולה עתה בהשר ואמר שעשה כן להכעיס. והאריך מאד בזה והעלה הלכה למעשה להתיר היין מכמה טעמים עיין שם]: