הלכות תפלה וזמנה - שולחן ערוך אורח חיים סימן פ״ט

עם הנץ החמה. מ"כ בשם רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ"ל, ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית כמ"ש הטור סי' רל"ה לענין מעריב ומ"מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ"כ:

משעל' ע"ה. היינו האור הנוצץ בפאת המזרח קודם עלות השמש שעה וחומש שעה [הרמב"ם] ר"ל קודם הנץ החמה דאמרי' מע"ה עד הנץ החמה ה' מילין בפ"ט דפסחים ומ"מ צ"ע על הרמב"ם דהא הוא בעצמו פ"ג דפסחים משנה ב' כתב התי"ט בשמו דשיעור מיל הוי ב' חומשי שעה וא"כ ה' מילין ב' שעות ולמה כ' שעה וחומש ואף לפי מ"ש בסי' תנ"ט ס"ב דמיל הוא רביעית וחלק כ' א"כ ה' מילין הוי שעה ומחצה ונ"ל דפסק כמ"ד מע"ה עד הנץ החמה ד' מילין משום דאסיק בתיובת' לאידך מ"ד ומ"מ דבריו סותרין למ"ש בפסחים פ"ג ע"ש:

והאיר פני המזרח יצא. כ"כ רי"ו אבל שאר הפוסקים כתבו סתם אם התפלל משעל' ע"ה יצא וכן נ"ל דהא מדין בעליי' ע"ה כשר להקרבת תמיד אלא דחישי' דילמ' אתי למיטעי לכן בעינן האיר פני המזרח כדאי' ביומ' רפ"ג וכ"ה ספ"ב דמגילה במשנה וכלן שעשו משעלה ע"ה כשר ול"ד למ"ש בסי' רל"ג דמשום דילמא אתי למיטעי אפי' בדיעבד לא יצא דהתם הוי טעות המצוי דא"א לכוון כ"כ השעה כדאי' פ"ק דפסחים אבל בע"ה ליכא למיטעי אלא כשעולה מאור הלבנה כדאי' ביומ' רפ"ג:

שליש היום. ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות עמ"ש סי' רל"ג ועמ"ש סי' קכ"ד ס"ב וסי' רל"ב ס"א דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום:

ואחר חצות וכו'. עד שיגיע זמן מנחה ויתפלל מנחה שתים דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות עמ"ש סי' רל"ג והב"ח חולק ואין דבריו מכוונין:

זמן תפלה. היינו מע"ה עס"ה:

לראות איזה עסק. ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר לו צפרא דמרא טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה"ג אסור:

אין לחוש כ"כ. כתוב בל"ח היינו כשאין משכים לפתחו דלא הוזכרה בגמר' לאיסור אבל במשכים לפתחו אסור דהא פריך בגמרא מההיא דבפרקים שואל מפני הכבוד והתם כבר אמר הברכות וכ"כ הב"ח (והע"ת עשה עצמו כאלו לא ידע) אבל מה שהקשה דברי הש"ע אהדדי לא ידעתי מאי קא קשיא ליה:

וי"א שאפי' במוצא וכו'. ולא יתן לו שלום אף על פי שרגיל ליתן לו שלום [כ"מ ברשב"א]:

או לילך לדרך. נ"ל דאם אין השיירא ממתנת לו מותר לילך לדרך עס"ס זה וסימן צ' סי"ז:

אבל מים מותר. דלא שייך בהו גאוה:

לרפואה מותר. משמע אפילו אוכל ושותה דבר דשייך בו גאוה כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה אף על פי שאינו חולה שרי וכ"מ בב"י בשם מהרי"א:

אם רצה. ז"ל הב"י כיון דהאידנ' בלא"ה אין מכוונים כ"כ מותר להתפלל אף על פי שאינו יכול לכוין ומ"מ הרוצה לסמוך על הרמב"ם לאכול ולשתות קודם מותר ע"כ ועסי' צ"ח ס"ב:

צריך להפסיק. ואף על גב דבתפלת המנחה א"צ להפסיק כמ"ש סימן רל"ב הכא שאני כיון דאסמכוה אקרא דלא תאכלו על הדם צריך להפסיק וא"כ אסור להתחיל לאכול בלילה אם יודע שתמשך הסעודה עד שיעלה ע"ה כגון בסעודה גדולה עסי' רל"ב ס"ו מיהו אינו מוכרח כ"כ ובס' טוב הארץ כ' בשם הרח"ו שאפי' קם בחצות הלילה אסור לטעום קודם שמתפלל וכ"מ בזוהר:

וי"א שא"צ. כיון דתפלה דרבנן אפילו התחיל אחר שעלה ע"ה א"צ להפסיק ומיהו משום ק"ש צריך להפסיק אם התחיל באיסור כמ"ש ס"ס ע' וצ"ל דקור' ק"ש בלא ברכות עסי' ס'. ונ"ל דאם בירך ב"ה ועוסק בשתיה לכ"ע צריך להפסיק וכמ"ש סי' רל"ט:

בשעת הדחק וכו'. צ"ע דרוב העולם אין נזהרין בזה ואפשר דנוהגים כאידך פוסקים דפסקו כרשב"א דמסמך גאולה לתפלה עדיף ועוד דרש"י פי' תפלה מעומד עדיף כדי שיוכל לכוון והאידנ' בלא"ה אין מכוונין כ"כ לכן מוטב לסמוך גאולה לתפלה, ומשמע מדברי רש"י דאם יוכל להתפלל מיושב בדרך מוטב שיסמוך גאולה לתפלה משיתפלל בביתו מעומד דגם במיושב יכול לכוון וכ"מ ברא"ש לחד שינוי' מיהו איתא בגמ' דהיושב בקרון או בספינה ההולכים חשוב כמהלך לענין זה ופשוט דאם יכול להכיר חבירו ברחוק ד"א יקרא גם ק"ש בביתו: איתא בגמ' רב אשי בשבת' דרגלא היה דורש תכף כאור הבוקר ומתפלל בשעת הדרשה מיושב והעם נשמטים א' א' ומתפללין ולא היה מאחר הדרשה כדי להתפלל קודם הדרשה ע"ש ומיהו נ"ל דוקא בימיהם שהיו כל מעשיהם לש"ש והיו מורי' ומיסרים את העם בדרשה אבל האידנ' אין לבטל התפלה מעומד בשביל הדרשה ועוד דאיתא שם כשהגיע לביתו חזר והתפלל מעומד:

הכי עדיף טפי. ולסבר' זו אם הוא בדרך וראה שיעבור זמן ק"ש יקרא ק"ש על הדרך וג' ברכותיה ואח"כ כשיבא למלון יתפלל מעומד מיהו נ"ל דיקרא אותה בדרך בלא ברכותיה עססי' מ"ו:

ואחר חצות כו'. בטור כתוב ואם עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהו איכא. וכתב ב"י ע"ז ב' דרכים האחד הוא דלמדו הטור ממה דפריך בגמ' על רבנן דאמרי עד חצות וכ"ע עד חצות ותו לא והאמרינן טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ומשני כל יומ' מצלי ואזיל עד חצות שכר תפלה בזמנה יהבי ליה מכאן וא לך שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה מזה נלמד לר"י דלאחר ד' שעות הוי כן דמה לי אחר ד"ש לר"י ומ"ל אחר חצות לרבנן וכ' דלפי' לאו דוקא אחר ד"ש לר"י אלא גם עד הלילה הוה כן דכיון שעבר הזמן הוה לר"י אחר זמן שלו כמו לרבנן אחר זמן שלהם והא דלא נקט הטור אלא עד חצות לאו דוקא הוא. והקשה ע"ז כיון דילפינן אחר ד"ש מן לא התפלל שחרית יתפלל במנחה שתים נילף ג"כ להא מילתא כי היכי דבלא התפלל שחרית דיש לו תשלומין במנחה היינו דוקא בלא ביטל במזיד אבל במזיד אין לו תשלומין כלל וא"כ גם בתפלת שחרית אחר ד"ש נמי הוי דינא הכי ולמה כתב הטור דאפי' עבר במזיד ולא התפלל קודם ד"ש דמתפלל אחר כך לפיכך כתב דרך שני דיליף הטור אחר ד"ש לר"י מסבר' כיון דלרבנן אפי' לכתחלה מתפלל עד חצות ויש לו שכר תפילה בזמנה הוה כן לר"י לכל הפחות לענין שכר תפלה שלא בזמנו ולפ"ז תכף אחר חצות אסור להתפלל והוי ברכה לבטלה ול"ד לאחר מנחה דמתפלל שתים דהתם מתפלל בזמן תפלת מנחה. והביא ראיה מדברי רשב"א שנזכיר בסמוך ועפ"ז כתב רמ"א דבריו בכאן דאחר חצות אסור כו' וק"ל על דרך השני דהא אמרי' בפי' בגמ' כולי יומא מצלי ואזיל משמע עד הלילה מצלי אלא שאין לו שכר כמו בזמנו וזה הוה ג"כ לר"י דהא הקושיא הוי לר"י כמו לרבנן מלא התפלל שחרית כו' ממילא הוי התי' ג"כ לדידיה כמו לרבנן. וע"ק מה פריך בגמרא וכ"ע עד חצות ותו לא מלא התפלל שחרית כו' דלמא אה"נ דעד חצות ותו לא אלא דבמנחה עדיף טפי כיון שהוא זמן תפלה. ונ"ל דדרך הראשון הוא אמת אלא דאין מקורו של דין זה מלא התפלל שחרית כו' כמו שחשב הב"י ומזה נמשך לו לומר דאם ביטל במזיד קודם ד"ש דאחר כך אין לו תיקון ויצא לו מזה קושי' על הטור כמ"ש אלא המקור הוא ממ"ש בגמ' כולי יומא מצלי כו' וזה הוה גם לר"י ובגמ' אמרו לרבנן דעד חצות יש לו שכר של זמנו ואח"כ כולי יומא אפי' אחר מנחה יש לו שכר שלא בזמנו. מזה נלמד גם לר"י דכל היום יש לו תשלומין אלא דאם הוא לאחר ד"ש שעדיין לא הגיע שעת מנחה ודאי יש לו להתפלל אפי' לכתחלה אפילו אם ביטל במזיד עד אותה שעה כמ"ש בגמר' כולי יומא זמן צלויי אלא דאין לו שכר תפלה בזמנו ואחר שהגיע זמן מנחה שהוא ו' ומחצה אז אסור לו להתפלל בההי' שעתא שחרית כיון שזמן מנחה הגיע ע"כ צריך להקדים תפלת מנחה ואח"כ יתפלל לתשלומין שחרית ויש לו שכר תפלה שלא בזמנה וכיון שבזה יש איסור להתפלל קודם שיתפלל מנחה ע"כ אמרו בזה דאם ביטל במזיד עד אותה שעה אין לו תשלומין שאחר חצות שוין ביה ר"י ורבנן דמתפלל עד ו' ומחצה היינו חצי שעה אחר חצות ומ"ה לא זכרו רי"ף והרא"ש כאן שיעור אלא סתמ' אם עבר והתפלל אחר ד' שעות אלא שהרמב"ם והטור כתבו אחר ד' שעות עד חצות וגם הם לא אתי למעוטי ההיא אחצי שעה אלא למעוטי אחר זמן מנחה גדולה והא דלא כתבו עד ששה שעות מתוך דהייתי אומר עד בכלל ויכול להתפלל אפי' אם הגיע ששה שעות ומחצה ובאמת אסור עד שיתפלל מנחה תחלה ע"כ כתבו עד חצות שאפי' אם תאמר עד בכלל אין כאן טעות דהרי יש עוד חצי שעה אלא דבין אחר ד"ש לעד חצות פליגי וס"ל לר"י דגם בההיא שעת' לא יהיבי ליה שכר תפלה בזמנה אע"פ שמתפלל תיכף באותה שעה בלא הקדמת תפלת מנחה לפניה. ומ"ש ב"י ראי' לדרך השני מתשובת רשב"א במחילה מכבוד רבינו הב"י נ"ל שאין משם ראיה דז"ל אהא דמסקנא טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים כו'. ומיהו דוקא בזמן תפלה והוא עסוק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילתו אבל שלא בזמן תפלה לא שאם לא כן מאי מתפלל ערבית שתים ומתפלל מנחה שתים דקאמר לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר ומתפלל אחר חצות טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלים כל הלילה עכ"ל קסבר רבינו הב"י דהרשב"א אתי למעוטי אפילו קודם זמן המנחה דהיינו ו' ומחצה שלא יתפלל ול"נ לע"ד דהא דומיא דלא התפלל מנחה נקט הרשב"א בהוכחתו דהיה לו למנקט טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה ושם לא ממעט אלא אחר זמן תפלת ערבית שהרי אין שום זמן מפסיק בין סוף זמן מנחה להתחלת ערבית אלא פשוט דגם לענין תפלת שחרית לא אתא הרשב"א למעוטי אלא שתכף אחר שיתפלל מנחה יתפלל לתשלומין שחרית וזה מבואר בהדיא בלשונו שכתב והוא עוסק בתפלתו כו' אבל אם ימתין אח"כ אין שייכות תשלומין במה שיתפלל אח"כ שנית דאל"כ לא הי' לו לבעל התלמוד לתלות תשלומי שחרית בתפלת המנחה אלא היה לו לומר שאחר חצות לרבנן יוכל להשלים תפלת שחרית וכן בתפלת המנחה כל הלילה א"ו נתכוון שיהי' התשלומין בזמן שהוא עוסק בתפלה בלא"ה ולא אח"כ זה הנלע"ד ברור ונכון בפי' דברי הטור וש"כ ודברי רמ"א כאן הם עולים גם כן להלכה דאחר חצות אסור להתפלל דהיינו אחר שהגיע זמן מנחה גדולה שהיא ו' שעות ומחצה אסור לו להתפלל אא"כ יתפלל מנחה תחלה ואח"כ ישלים של שחרית אבל קודם לזה דהיינו אחר ד' שעות עד שעת המנחה גדולה יתפלל שחרית אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה כנלע"ד להלכה ולמעשה:

ואם התחיל לברך כו'. ק"ל דהא בגמרא פריך על מה שאסרו נתינת שלום קודם התפלה ממתני' דבין הפרקים שואל ומשיב ופרש"י והא ק"ש קודם תפלה היא וקתני שואל ולפ"ז מאי פריך דבמתני' כבר התחיל בברכות ק"ש ומכח קושיא זאת פסק בת"ה לענין עשיית חפציו דלא מהני מה שאמר מקצת ברכות קודם ברוך שאמר כמ"ש רמ"א בסמוך א"כ מכ"ש כאן דלא מהני' ותו דהש"ע עצמו כתב בסמוך לענין עשיית חפציו דאסור עד אחר י"ח דוקא ולמה היקל כאן לענין נתינת שלום וא"ל דהש"ע מחלק בין נתינת שלום לעשיית חפציו בזה דהא עיקר ההוכחה דלא מהני גבי עשיית חפציו מקצת ברכות הוא ממה שמקשה בגמ' מבין הפרקים כמ"ש והיינו גבי נתינת שלום. ונ"ל דודאי לענין נתינת שלום גם כן לא מהני מקצת ברכות אלא דכאן מיירי מכריעה לחוד בלא נתינת שלום כמ"ש ב"י בהדיא בשם א"ח בזה סיים דאם אמר מקצת ברכות שאין לחוש כ"כ כלומר בכריעה לחוד אין לאסור אבל בנתינת שלום ודאי לא מהני וכמ"ש אחר כך לענין עשיית חפציו:

או לילך בדרך. הב"י בשם מהרי"א כתב שזה דוקא לדעת הרא"ש שמביא הטור בסוף הסימן דתפלה בבית עדיף והב"י עשה חילוק דכאן מיירי שהרשות בידו להתעכב אלא שרוצה למהר כו'. ונראה דא"צ לכל זה דכאן מיירי אפילו ילך בדרך קצרה באופן שעוד היום גדול שבבואו שם יוכל להתפלל מעומד מ"מ אסור מצד עשיית חפציו קודם התפלה משא"כ לקמן דיצטרך להתפלל שלא במעומד בדרך ואין שייך לקמן איסור דעשיית חפציו קודם התפלה דשם משכים לדרך ועדיין לא הגיע עיקר זמן התפלה:

צריך להפסיק. ולא דמי למנחה דאמרינן במתני' פ"ק דשבת אם התחילו אין מפסיקין ש"ה דאסמכוהו אקרא ואיכא לאו דלא תאכלו על הדם:

החמה. כ' רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ"ל וכתב המ"א ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית ומ"מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ"כ:

ע"ה. היינו האור הנוצץ לפאת המזרח קודם עלית השמש שעה וחומש שעה. עמ"א מ"ש. (וכתב בספר אליהו רבה דדוקא כשהאיר פני כל המזרח ולא סגי כשהבריק השחר כנקודה בלבד ולא כמ"א ודלא כמנחת כהן ע"ש שהביא כמה ראיות לדבריו):

היום. ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו לפי ענין היום והם נקראים שעות זמניות אע"ג דכתבתי בסי' א' ס"ק ו' בשם הזוהר דלענין חצות לילה חשבינן הלילה לי"ב שעות. שאני הכא דלגבי הקב"ה לילה כיום יאיר עמ"א סי' רל"ג ס"ק ד' ועיין סי' קכ"ד ס"ב דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום:

להתפלל. והב"ח חולק ע"ז ומתיר להתפלל אחר חצות עד שיגיע זמן מנחה גדולה ע"ש וכן פסק הט"ז למעשה רק שמזמן מנחה גדולה שהוא ו' שעות ומחצה יתפלל מנחה תחלה ואחר כך ישלים של שחרית ע"ש וכ"כ השכנה"ג ופר"ח ומ"א כתב דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות א"כ יתפלל מנחה שתים. (ובס' אליהו רבה הכריע כדעת הב"ח וט"ז. מיהו אם עבר במזיד נ"ל לפסוק כש"ע):

תפלה. היינו מע"ה:

שלום. מי שיש לו עבדים או משרתים שצריך שישמשהו יזהירם מבערב שבקומם ממטתם ירחצו ידיהם ויברכו הברכות ויקרו פרשה א' של שמע ואח"כ יכול לעשות צרכיו הלק"ט ח"ב סי' ד' ובתשובת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ב כתב עליו דכל זה הוא ממדת חסידות אבל מדינא אין קפידא. ע"ש:

עסק. ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר צפרא דמרא טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה"ג אסור. מ"א:

לחוש. פירוש דאז מותר לכרוע כשאין משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו בין לכרוע או נתינת שלום אפילו התחיל הברכה אסור. ל"ח ב"ח מ"א וט"ז ופר"ח:

טב. ולא יתן לו שלום אע"פ שרגיל ליתן לו שלום. מ"א:

י"ח. ואם אין השיירא ממתנת לו מותר לילך לדרך. מ"א ע"ש ועיין ט"ז:

מותר. דלא שייך בהו גאוה. ועם צוק"ר אסור. ובמקום דצריך רפואה מותר לשתות מים וצוק"ר קודם שיתפלל הרדב"ז ח"ד סי' רל"ח ולאיש זקן וחלש שאינו יכול לעמוד על נפשו עד עת יציאת הציבור מבה"כ בפרט בשבתות וי"ט שלפעמים מתעכבין עד חצות יותר טוב להתיר לו להתפלל בביתו בנחת ויקדש ויאכל מידי בצפרא ואח"כ ילך לבה"כ ויכוין לבו עם הציבור בתפלת שחרית ויתפלל אחר כך עמהם מוספין של יום ולא שישתה הקא"וי או הגיקול"טי בלא קבלת עול מלכות שמים תחלה כי ודאי ע"ז נאמר ואותי השלכת אחר גויך. לקט הקמח. וכ"כ הפר"ח דקאו"י יכול לשתות ובפרט במצרים שאין הדעת מתיישב בלא קאו"י אבל קאו"י עם צו"קר או כל מיני תרגומא כדי שלא לשתות הקאו"י אליבא ריקנא אסור ע"ש ומהרח"ו ז"ל כתב דאפילו קם בחצות הלילה אסור למיטעם מידי עד אחר התפלה כמ"ש בזוהר. ושמעתי שאחד מן הגדולים התיר שתיית הקאו"י דדוקא מידי דמרבה דם אסור. יד אהרן:

בשבת. ואחר תפלת מוסף אסור כיון שהגיע זמן קידוש. רש"ל:

מותר. אפילו דבר דשייך בו גאוה כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה אע"פ שאינו חולה שרי. מ"א:

וישתה. הא דאמר אם רצה משמע שאינו מחויב. הטעם משום דעכשיו בזמן הזה בלא"ה אין מכוונים כ"כ ומ"מ אם רצה לאכול ולשתות קודם כדי שיכוין מותר עמ"א:

להפסיק. אם בירך ברכת המזון ועוסק בשתיה לכ"ע צריך להפסיק. מ"א. ועיין בס"ק י"א דכתבתי בשם מהרח"ו שאפילו קם בחצות הלילה אסור לטעום אחר התפלה. ובבאר היטב אשר לפני כתב לחלק בין אכילה לשתיה דאכילה אסור ובשתיה מותר:

תפלה. עיין ב"ח. וכן הוא במהרש"ל ומהרש"א ע"ש. וע"ת לא דק ע"ש:

לאחרים. כ"כ מהר"י. ומיהו בתוס' משמע דלא ס"ל האי סברא לחלק בכך דא"כ לא הוי ראיה מההיא דרב משי ידיה ומתני לן פרקן וכו' דלמא שאני התם שלמד לאחרים וק"ל. והרוקח כתב ת"ח שביטל תפלה בשביל לימודו אפילו למד כל היום ולאחרים מעלה עליו כאלו לא למד אותו יום:

ק"ש. ואם יכול להכיר חבירו ברחוק ד"א יקרא גם ק"ש בביתו. מ"א:

לתפלה. ונוהגין כהרשב"א דמסמיך גאולה לתפלה עדיף לכן אין נזהרין בזה ומתפללין גם כן בדרך עיין מ"א:

ס"א כדכתיב כו'. שם ט' ב' כ"ט ב': ואם כו' כמש"ש ל' א' ועתוס' שם ד"ה אבוה כו' וכמו ק"ש וכן כל שמצותן ביום כמ"ש סוף פ"ב דמגילה וזמנה הוא בזמן התמיד כמ"ש שם ואמרינן בפ"ג דיומא וברפ"ג דתמיד צאו וראו כו' וז"ש והאיר כו' וכ"ה ברא"ש ועמ"א: ונמשך כו'. כ"ז א' א"ר כהנא כו': שהוא כו'. כמ"ש בסי' נ"ח: ואם טעה כו'. שם כולה יומא כו' וה"ה לר"י מד' שעות הרי"ף והרא"ש וש"פ אלא דמדברי הרי"ף והרא"ש מ' דוקא טעה וכ"מ בגמ' דהא מדין טעה ולא התפלל שחרית אתי ושם במזיד לא כמ"ש שם אבל הרמב"ם והטור כ' אפילו עבר מתפלל עד חצות ועב"י שדחק בזה וכבר השיג עליו לח"מ וצ"ע: ואחר כו'. מדקאמר מתפלל מנחה שתים ול"ק שמתפלל כל היום אלא דוקא עם מנחה וכן בכולם ועמ"א דזמן מתחיל מחצות כמ"ש ברפ"ג דיומא כ"ח ב':

ס"ב להקדים כו'. שם: ואפי' זה כו'. תר"י שם אבל שלום אסור אף בכה"ג ואף שאמרו שם במשכים לפתחו היינו לאפוקי שפגעו באקראי כמ"ש תוס' שם ד"ה במשכים כו' ורש"י שם. ב"ח בפי' הר"י: וכן אסור כו'. כן פי' רי"ו בשם גאון נתינת שלום הנ"ל: ואם התחיל כו'. א"ח שם ועמ"א ובזה מתורץ דל"ק דבס"ג פ' עד סוף י"ח ואהדדי אתמר בגמ' שם אבל לפ"ז ל"ק דכריעה לפי' א"ח באינו משכים לפתחו לא הוזכר בגמ' כמ"ש מ"א: ואם אינו כו'. קאי אלעיל וכפי' רש"י ותוס' שפגעו כנ"ל: וי"א כו'. שמפני זה אמרו אסור לעשות חפציו כו' הרשב"א:

ס"ג אסור כו'. ה' ב' וכפי' תוס' שם ד"ה אלא כו' וכ"ש לפי' רש"י: או כו'. י"ד א' וכגי' הרי"ף ורא"ש וש"פ לצאת לדרך וע' רמזים פ"א ס"ז ופ"ב ס"ו: וטוב להחמיר כו'. שהרי לענין שאלת שלום ודאי בתפלת י"ח איירי כמש"ש מתיב כו' בפרקים כו' וה"ה לזה דהא כהדדי מיתנייא ת"ה: אבל כו' וכן אוכלים כו'. דבזה לא שייך גאוה ולהכי אמר א"ת גוך כו' ול"ק כפשטיה להורות דבמקום שלא שייך גאוה מותר ועב"י: ובין כו'. ואין אסור משום קודם קידוש דאפילו מים אסור כמ"ש בסי' רע"א כיון שלא הגיע זמן קידוש. טור בשם הרא"ש: וכן כו'. רי"ו כנ"ל:

ס"ד הצמא כו'. הרמב"ם לא כתב אם רצה אלא אל יתפלל כו' וכמ"ש בפ"ו דעירובין כל שאין דעתו מיושבת כו' ובספ"ד דברכות לעולם ימוד כו' אלא דבסי' צ"ח ס"ב כתב הטוש"ע ועכשיו כו' וכ' ב"י ומ"מ הרוצה לסמוך כאן על הרמב"ם הרשות בידו וז"ש אם רצה:

ס"ה וי"א כו'. הוא דעת הרשב"א וכמ"ש במנחה וס' ראשונה הוא דעת תר"י והרא"ש ול"ד למנחה דכאן איכא לאו דלא כו':

ס"ו אפי' כו'. כן פירש"י שם: והיינו כו'. דאל"כ קשיא קושיית תוס' ממש"ש י"ד ב' ומתני' כו' וערש"י שם שפי' שהקושיא הוא ממתני' כו' ואמרו שם וכ"ת בדלא כו' אמלא אפילו בדמטא מותר והוצרך רש"י לזה ממה דפריך וכ"ת כו' ואי מתפילין מאי ס"ד הא גם תפילין א"י להניח אז דזמן א' להם וכ"ת כותיקים הא טעמן של ותיקין הוא משום סמיכות גאולה לתפלה ורב לא היה חושש מדמנח תפילין בין ק"ש לתפלה לפום ס"ד והא דלא פריך גמ' מתפילין משום דבראשונה פריך אימור דאמר ריב"ק כו' ופריך ותו מי כו' ר"ל דאף בקריאה לקריאה דלא ס"ל כלל דריב"ק ולכן קא' מי סבר כו' ול"ק ותו והאמר כו' וט"ס ברש"י שם בד"ה ומתני' שכ' דהיינו עשייה וצ"ל קריאה: ואם הוא כו'. שם י"ג ב':

ס"ז מותר כו'. מדקאמר במתני' סמוך למנחה דוקא:

ס"ח בשעת כו'. כת"ק וכאבוה דשמואל ולוי ואע"ג דרב אשי קאמר לא חזינא כו' היינו בשבתא דרגלא אבל בדרך מודה וערא"ש: אם כו' ע"ל סי' נ"ח סעיף ג': ואע"פ כו' הכי כו'. גמ' שם:

ברכות כ"ו

הרא"ש שם

במשנה וכרבי יהודה

שם בגמ'

שם י"ד

ר' יונה שם ור' ירוחם בשם גאון

א"ח

הראב"ד ורשב"א

ברכות יד

שם י'

טור בשם אבי העזרי ושאר פוסקים

הרמב"ם פ"ה מה"ת

רמב"ם שם לגירסת הב"י

רא"ש בשם ר"י ושאר פוסקים:

ברכות ה' לפירש"י והרא"ש

רבי' יונה שם

רמב"ם פ"ו מה"ת

ברכות ל' וכאבוה דשמואל ולוי