דין על הנסים בחנוכה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרפ״ב

הרשעה בחט"ף [ב"י], להשכיח' תורתך ולהעבירם חוקי וכו' בלא ממי"ן [ש"ג במרדכי] וכ"ה בכ"ה בשם רד"א, י"א אלו להודות וכו' ול"נ שי"ל ימי חנוכה אלו כמו שאנו אומרים ותתן לנו את יום חג פלוני הזה: אף על פי שאין מוסף. דיום הוא שנתחייב בד' תפלות:

א"א כשם. דלא ישאל צרכיו בג' אחרונות וי"א ס"ל דצרכי רבים שאני כמו בזכרנו ומי כמוך:

בברכת מודים. דכולי מילי דחנוכה הודאה נינהו: בב"י העתיק בשם א"ח דא"ל הרשעה בחיר"ק שהוא שם דבר אלא בקמ"ץ והוא שם התואר לאומה שהיא רשעה. עוד העתיק בנוסח זדים ביד עוסקי תורתך אע"פ שאין זה דבר והיפוכו מ"מ נתיסד ע"ש הפסוק זדים הליצוני עד מאד מתורתך וכו':

אין מחזירין אותו. וכן בכל יום שאין בו קרבן מוסף דלאו דאורייתא נינהו:

כששכח על הנסים כו'. נ"ל כ"ש בתפלה דאם שכח שיוכל לומר נוסח זה ועיין בס"ג:

אע"פ שאין מוסף כו'. הטעם דמ"מ יום הוא שנתחייב בתפלת מוסף ובהגמ"ר כ' בזה דאם לא אמרו מחזירין אותו וכ' ב"י דזהו לשיטת ראבי"ה דס"ל דעכשיו הוה חובה כמו תפלת ערבית ולא דק בזה דאותה דיעה ס"ל אע"ג דבחול אין מחזירין אותו מ"מ בשבת שיש בו מוסף מחזירין אותו והוא בכלל מ"ש בפ' ב"מ ימים שיש בהם מוסף מחזירין אותו ובאמת גם בשחרית ערבית ומנחה מחזירין אותו לדיעה זו ומוסף דנקט הוא לרבותא דאע"ג דאין מוסף בחנוכה מ"מ מיקרי ימים שיש בהם מוסף ועכ"פ יפה פסק ב"י דאין מחזירין דלא מקרי ימים שיש בהם מוסף אלא דיש בו מוסף מצד קדושת היום ההוא לענין אותה תפלה משא"כ בשבת חנוכה שיש מוסף מצד השבת לא מצד חנוכה ע"כ אין מחזירין כלל משום על הניסים ששכח בשום פעם בחנוכה ועבסי' תרצ"ג מ"ש בדברי המרדכי בזה:

כשם שעשית. נראה דלפי נוסח זה צ"ל כן תעשה לנו דהא לפ"ז הוא דרך תפלה וזה טעם הי"א שא"א אותו מטעם שאין מבקש צרכיו [בתוך] ג' אחרונות וכיון דמסיק ב"י בזה הרשות ביד המתפלל לעשות כמו שירצה בזה א"כ מ"ש רמ"א בס"א שבב"ה יאמר כשם שעשית כו' ובב"ה בנודה לך הוה הודאה ואפ"ה יכול לומר כן כ"ש שיכול לומר כן בתפלה אחר שגמר התפלה שיאמר דרך בקשה תעשה לנו ניסים כשם שעשית כו'. ובנוסח על הניסים כתוב בלבוש שי"ל בימים ההם ובזמן הזה בוי"ו כדי לכלול כל הניסים שעשה לאבותינו ולפרוט אותו הנס דעכשיו מעין המאורע שבכל יום עושה לנו ניסים גלוים ונסתרים כמו שעשה לאבותינו ג"כ גלוים ונסתרים עכ"ד ולא נ"ל כן דא"כ ק' ל"ל בימים ההם ודאי היה בימים ההם שהיו אבותינו חיים בשלמא להנוסחא בזמן בזה בלא וי"ו הוכרח לומר כן דאל"כ הוה המשמעות שבזמן הזה שאנו קיימי' בו נעש' נס לאבותינו ע"כ צ"ל בימים ההם בזמן הזה כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחדש ותו דהא בעובר במקום שנעשה לו נס אומר ברוך שעשה לי נס במקום הזה כדאי' סי' רי"ח ולא אמר ובמקום הזה לכלול ג"כ שאר ניסים נסתרים אלא דאין זה בנוסח כלל וטעות הוא לומר ובזמן בוי"ו כנלע"ד:

כשמגיע. וה"ה שיאמר כן בתפלה אחר גמר התפלה דרך בקשה. יש לומר הרשעה בחטף ב"י. להשכיחם תורתך ולהעבירם חקי וכו' בלא ממי"ן ש"ג מרדכי וכ"כ בכנה"ג. בזמן בלא וא"ו ט"ז דלא כלבוש שכתב לומר ובזמן הזה בוא"ו ע"ש. וי"ל שמונת ימי חנוכה אלו להודות וכו'. מ"א:

ס"ג אין אומרין. עתוס' במגילה ד' א' ד"ה פסק. משום דאמרו חכמים כו':

כרב הונא ורב ששת שבת כ"ד

הרי"ף והרא"ש מהא דתני ר' אושעיא שם וכ"כ התו' שם ובשם תוספתא דברכות וכ"פ הטור בשמם

טור

מסקנת הגמ' שם

טור בשם י"א ואביו הרא"ש דלא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות

שם בשם י"א דכיון דצורך רבים הוא שרי וכ"כ בא"ח שכך היא הנוסחא ברוב התפלות וכ"כ בנוסח הרמב"ם ובמס' סופרים