שולחן ערוך - אורח חיים · סימן תרע״ט

בערב שבת וכו'. ובדיעבד אם הדליק של שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ (לבוש) ונ"ל דבאשה המדלקת כיון שהמנהג שמקבל' שבת בהדלקתה כמ"ש סי' רס"ג ס"י א"כ לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק [עמ"ש ס"ס תרע"ו]:

בעוד היום גדול. משום דא"א בע"א חשוב הכשר מצוה [ת"ה] ונ"ל דוקא אחר פלג המנחה כמ"ש סי' תרע"ב וכ"מ בב"ח:

נ"ח תחלה. דאי ידליק של שבת תחלה קבלי' לשבת ואתסר עליה מלאכה כ"כ בה"ג. והתוס' חולקי' וס"ל דלא תליא קבלת שבת בהדלק' הנר ולדידן שיש מנהג פשוט שהאשה המדלק' נר שבת מקבל' שבת עלי' ואסור' במלאכה רק אחרי' בני הבית עדיין מותרי' ע"כ איש שמדליק נר שבת ושכח להדליק של חנוכה אסור לו להדליק של חנוכ' אח"כ אלא יתן לאחד מבני ביתו להדליק' ולא כלבוש שמתיר בדיעבד בזה להדליק אח"כ כיון שלא קבל בפירוש שבת:

ואח"כ. וכתב הלבוש דמי שהדליק של שבת תחלה ולא קבל שבת במחשבתו שיכול להדליק אח"כ ע"ש. וט"ז חולק עליו וכתב דאינו יכול להדליק הואיל לדידן שיש מנהג פשוט שהאשה המדלקת נר שבת מקבלת שבת עליה ואסור' במלאכה רק אחרים בני בית עדיין מותרים ע"כ איש שמדליק נר שבת ושכח להדליק של חנוכה אסור לו להדליק של חנוכה אחר כך אלא יתן לאחד מבני ביתו להדליק ע"ש. ונ"ל דבאשה המדלקת כיון שהמנהג שמקבלת שבת בהדלקתה כמ"ש סי' רס"ג ס"י א"כ לכ"ע לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק. מ"א ע"ש:

גדול. דוקא אחר פלג המנחה. ב"ח:

ס"א בע"ש. הוא דעת בה"ג בסי' רס"ג ס"י: ומברך. עמ"א בשם ת"ה ועתוס' דפ"ק דיבמות ו' א' ד"ה שכן. ונראה לר"י כו' ואפ"ה ה"א דדחי. אבל ברשב"א ור"ן משמע דוקא משתשקע חמה או קודם. ע"ש:

טור בשם בעל הלכות גדולות

וסיים שם כיון דא"א בענין אחר חשיבה הכשר מצוה וכו'