באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה - שולחן ערוך אורח חיים סימן ס״ו

כתבו התוס' רפ"ב דברכות כל מה שאסור לדבר אפי' בלה"ק אסור: שואל בשלום. אפי' בל' לע"ז (תר"י) ומהר"ם טיקטין כתב בגליון הרי"ף בשם נימוקי מהרא"ש דוקא בפנים חדשות שואל ומשיב שאם לא ישאל יבא לידי שנאה ובב"ה שאין אנו שואלין בשלום חלילה לשאול או להשיב אפי' מד"ת לא בין הפרקים ולא בפסוקי דזמרה עכ"ל, ובס' החינוך כתב ומי שלא ראינו שיקפיד על חבירו כלל לא יפסיק אפי' בין הפרקים עמ"ש סי' ר"ז וסי' ק"ד ס"ה:

גדול ממנו בחכמה. כ"כ הרב"י בשם חי' הרשב"א והמעיין שם יראה דליתא רק כוונתו דמי שגדול ממנו בחכמ' הוי מפני הכבוד וכ"ה בגמ' ואם הקור' גדול ממנו אינו מפסיק אפי' לת"ח משמע שם ברשב"א דף י"ט דמותר לכתחלה לשאול בשלום הקור' אף על פי שיודע שיצטרך להשיבו ובת"ה סי' קל"ה אית' דת"ח מופלג בדורו הוה בכלל מורא ע' סי' תע"ב ס"ה:

באמצע הפסוק. וי"א דוקא היכא דסליק ענינ' אבל באמצע ענין כגון ושמתם את דברי אלה על לבבכם לא יפסיק ואם פסק חוזר לתחלת הפסוק [כ"מ ספ"ב]:

וי"א שלא לברך וכו'. כאן נרש' המ"מ ב"י וכ' הל"ח כבר מחק הב"י הכלל בבד"ה וכתב שיברך עליהם וכ"כ הרא"ש בתשובה עכ"ל, ואני אומר אם הרב"י חזר ביה הרמ"א לא חזר בו כי תלי' באשלי רברבא כי בד"מ סי' נ"ד כ' בשם א"ז ובשם ר"א מפראג דלא יברך על טלית וכ"כ בתשב"ץ בשם מהר"ם ועמ"ש סי' נ"ד וז"ל תר"י תפילין מפני שחובה להתפלל עמהם מפסיק אבל טלית שאינו אלא חובת מנא אינו מפסיק בברכות של ק"ש כדי שיתעטף ויברך ויתפלל בציצית עכ"ל וגם הרא"ש בתשובה לא כתב שיברך אלא בתפילין ובש"ע העתיק דבריו בסי' פ' ולכן דקדק רמ"א וכ' והכי נהוג לענין טלית וכ"כ בהג"מ:

מפסיק. דאם פוסק לשאול מפני כבוד בשר ודם ק"ו מפני כבוד הקדוש ברוך הוא ומה"ט נ"ל דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך:

מודים בלבד. פי' מודים אנחנו לך [ל"ח ומהר"מ בהקדמת סמ"ק] ובברכו אומר ברוך ה' המבורך ל"ו ואמן יש"ר עד עלמיא וישתוק וישמע עד אמן שאחר יתברך ויענה אמן כי יש מחלוקת אם חייב לומר כל הנוסח של יתברך כמ"ש בב"י סי' נ"ו ומתתקבל ואילך לא יענה אמן כי אינו אלא מנהג ועל ברכת התורה עונה ברוך ה' המבורך לעולם ועד וגם אמן ובקדושה יאמר רק קדוש וברוך ולא ימלוך [כ"ז בל"ח] ובהגהת י"נ משמע שעונין גם ימלוך שזה שייך לקדושה אבל בתוספתא פ"ק דברכות משמע כדברי ל"ח, ונ"ל שבאמן יש"ר אומר ג"כ תיבת ית' דהפליג מאוד בב"י בעונש המפסיק בין עלמיא ליתברך ע"ש:

דאמן שעונים כו'. כתב ב"י בשם מהרי"א הטעם משום דהוה סיום ג' ראשונות ושומע תפלה הוי סיום אמצעיות והא דלא חשיב אמן של ברכת שים שלום לפי שזה אף היחיד עונה סיום י"ח ולפיכך אין לו להפסיק בשבילו מאחר שיוכל לאומרו ביחיד עכ"ל, וכתב לבוש דלדידן דקי"ל בסי' רט"ו דיחיד אינו עונה אמן אחר סיום י"ח צריך להפסיק בק"ש לענות אמן אחר שים שלום ובל"ח כ' דלא יפסיק אלא יסמוך על אמן שאמר בעושה שלום וכנ"ל מאחר דהרב"י כ' בשם הפוסקים דאף לשני אמנים אלו לא יפסיק א"כ הבו דלא לוסיף עלה ומי יודע מאיזו טעם ייחד הירושלמי שני אמנים אלו: כתב מט"מ שאף כשמתפלל ביחיד יאמר אחר עושה שלום ואמרו אמן שאומר כן להמלאכים השומרים אותו:

שאינו מפסיק. ועולה ישראל במקומו ולא דמי להנחת תפילין דתפילין צורך קריאת שמע הם, (רשב"א סי' קפ"ה) וכתוב בלבוש דנוהגים להפסיק ואין לשנות המנהג מפני המחלוקת ומכל מקום לא יקרא עם החזן כלל ויסמוך על פשט הזוהר כמ"ש סי' קמ"א ס"ב (ל"ח), וכ"כ בכ"ה שיעלה, ומכל שכן שלא יפסיק לומר לחזן שיאמר מי שבירך, ונ"ל דאפי' שהה כדי לגמור כולה א"צ לחזור לראש דזה לא הוי אונס עיין ריש סי' ס"ה:

לאמת ויציב. כיון שויציב הוא ג"כ לשון אמת אין להפסיק בין אמת לויציב [ב"י הרא"ש ל"ח] וכ"כ בפי' הי"מ על דרך הקבלה אבל דעת הש"ע אינו כן עס"ס זה ומ"מ יש ליזהר בזה:

אינו אומר אמן. כ' בש"ג דאין להפסיק בין גאולה לתפלה אפי' מפני הירא':

וי"א דעונין כו'. והמדקדקים ממתינים בצור ישראל כדי לענות אמן ובס"ט משמע שיש להמתין בשירה חדשה, ונ"ל דאם ירצה יוכל לכוין לסיים עם הש"ץ ואז אינו מחויב לענות אמן ע' סי' נ"ט ס"ד:

אירעו אונס וכו'. והיה מתיר' שיעבור זמן ק"ש וקרא [רש"י] וה"ה אם מתיר' שיעבור זמן תפלה מתפלל בלא תפילין וכשיבואו אח"כ לידו יניחם במנחה או יניחם באמצע היום ויאמר איזה מזמור עססי' ל': צ"ע מי שאין לו תפילין אם טוב יותר להתפלל עם הצבור בלא תפילין או מוטב שיתעכב אחר תפלת הצבור להשאיל תפילין מחבירו כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין. וקצת משמע בתוס' דתפלת צבור עדיף, אך יש להוכיח מדאמרי' ס"ס קי"א דסמיכת גאול' לתפלה עדיף מתפלה עם הצבור ותפילין עדיף מסמיכת גאולה לתפלה כמ"ש כאן א"כ ק"ו שתפילין עדיפי מתפלת צבור וגם יש להוכיח קצת מדפירש"י רב נתייר' שיעבו' זמן ק"ש ולא פי' שרב קרא בלא תפילין כדי להתפלל עם הצבור אע"כ צ"ל דמוטב להתפלל בתפילין מלהתפלל עם הצבור כנ"ל:

לא יניח אז. דהנחה הוי הפסק עסי' צ"ז:

לא יצא י"ח המצוה כתקנה. אבל ידי ק"ש יצא [טור] עסי' ס"ב ומ"ש סי' קי"ג:

ואין לו פנאי. צ"ע וכי מי התיר לו לפסוק מפני שאין לו פנאי ובאמת משמע ברוקח דמי שאין לו פנאי יקרא קריאת שמע לבדה בלא ברכות ואח"כ כשיהיה לו פנאי יקרא הברכות עם קריאת שמע ויתפלל וכ"ה בירושלמי שהביא ראיה משם שקרא ק"ש שנית אחר ג' שעות וכ"ה לעיל ססי' מ"ו ע"ש ובב"י וכ"ה סי' ס' ס"ב ודברי רמ"א צ"ע:

כגון אביו או רבו. במשנה אומרים סתם מפני היראה. ופירש"י מפני אדם שיירא ממנו שמא יהרגנו. והקשי הרא"ש והרשב"א פשיטא שאין דבר עומד בפני פ"נ ותי' דמיירי מיראת מי שגדול ממנו כמ"ש הש"ע כאן וקשה הא איתא בגמרא להדיא בפ' א"ע דף ל"ב לענין תפלה א"ר יוסף ל"ש אלא למלכי ישראל אבל למלכי עכו"ם פוסק ותקשה לך התם נמי פשיטא וי"ל דהתם לא הוזכר מפני היראה שיהרגנו תכף אלא אדרבה סתם מלך אינו הורג תכף אלא מתוכח בדברים ע"פ הדין וא"ל למה עשית כן. ומתוך כך יתרץ דבריו ובודאי יתפייס מתוך שיראה שלא עשם כן דרך מרידה בו אלא לכבוד הש"י וא"כ ה"א שלא יפסיק קמ"ל דלא יסמוך ע"ז. ודבר זה יש בו ג"כ יראה וזה עיקר הרבות' שיש כאן רשות להפסיק אם ירצה ובזה מתורץ מה שקשה שם בענין מעשה דההוא חסיד עם הגמון שהקשה לו הלא כתיב ונשמרתם לנפשותיכם ומה השיב לו החסיד ואפי' א"ת שזה החסיד סמך עצמו על זכות התפלה מ"מ מה השיב על הקושיא וכפי מ"ש ניחא דמ"ה א"ל החסיד שם המתן עד שאפייסך בדברים דלכאור' זהו מיותר היה די לו לומר תכף אלו היית עומד לפני מלך ב"ו כו' אלא דבזה רמז לו התי' ע"כ אתה תמתין לי ולא תמיתני תכף כי אין זה חוק השררה אלא תחלה תשאלני למה עשית כך ומתוך כך אפייסך בדברים נמצא שלא עברתי על ונשמרתם וגו' ואע"ג דנקט הרמב"ם מלך או אנס כו' ואפ"ה מקשה הרא"ש עליו היינו מלך שהוא דומי' דאנס דנקט בתריה וזה מוכח מדאמר מפני היראה משמע שכבר ידוע שיש יראה באונס נפשות משא"כ כאן דאי בל' יראה לפירש"י שחושש שבא עליו צר ואויב להרגו והוא צריך להציל עצמו וע"כ יפסיק דבר זה הוא פשיטא ע"כ פירשו דקאי על יראת אדם חשוב. ובזה נ"ל ליישב גם פירש"י דבאמת לא נתכוין לזה שבא עליו אויב להרגו אלא כההי' דאין עומדין דבא נגדו איזה מלך וירא שמא יהרגנו אחר שאינו מפסיק ולא יקבל התירוץ ממנו. ועל פי' הרא"ש ק"ל ממה שמצינו גבי יעקב כשבא אליו יוסף לא הפסיק בק"ש כמ"ש רש"י בחומש והרי מצינו במקום אחר שחלק לו כבוד בשביל המלכות כדכתיב ויתחזק ישראל ופרש"י מכאן שחולקין כבוד למלכו' וא"כ למה לא הפסיק בשמע בשבילו וי"ל דבפסוק הראשון הי' עוסק ובו אין מפסיקין כמ"ש הש"ע כאן:

והכי נהוג לענין טלית. דבציצית אינו חובת גברא שאם אין לו טלית פטור מציצית ויכול לקרות ק"ש בלא ציצית ודאי הוי הפסקה.

תיבת מודים. בלבד פי' מודים אנחנו לך ולא ממעט אלא מודים דרבנן:

אחר ברכת האל הקדוש לפי שהוא סיום שלש ראשונות ואחר שומע תפלה הוא סיום האמצעיות אבל אחר סיום ג' אחרונות לא חשיב לפי שזה עולה היחיד אחר סיום י"ח לפיכך לא יפסיק דיוכל לומר זה בעצמו [ב"י בשם אבוהב]:

יש מי שאומר שמפסיק. הוא בעל המנהיג שהביא הטור. ודיעה השני' היא הרשב"א והכריע ב"י כמותו דרב מובהק הוא ומו"ח ז"ל כ' דהחושש לכבוד התורה יכול לסמוך ולהפסיק ולעד"נ דבק"ש עצמה שהיא דאורייתא לא יפסיק אבל בברכותיה שהם דרבנן יש לפסוק כבעל המנהיג מאחר שהטור מביאו והוא ג"כ רב מובהק לנו ע"כ יפסיק לקרות בתורה:

אחר גאל ישראל. אבל בתפלה אומר גואל ישראל כדלקמן סימן קנ"ו והוא תלמוד ערוך בפ' ע"פ בק"ש והלל גאל ישראל ובתפלה גואל ישראל משום דרחמי נינהו פי' מתפלל על העתיד: ונהירנא בילדותי היה רופא א' זקן שמו מהר"ר שלמה שהלך בסוף ימיו לא"י שאל מן הגאון מהר"ר מאיר ז"ל בלובלין על מ"ש) במערבית בא"י מלך צור ישראל וגואלו שהוא נגד התלמוד ולא היה בידו להשיב ואמ' שבבואו לביתו יתיישב בזה וכן שאלתי אחריו את מו"ח ז"ל ועוד הרבה רבנים ואין בפיהם מענה וכן י"ל מדברי הטור שהבי' כאן בשם הירו' צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים וכו' וצור ישראל וגואלו וכו' עכ"ל והרי באמת ויציב א"ל אלא גאל. ונ"ל דבאמת הוי גואל ישראל שפיר גם בק"ש דהוא ל' הוה וכל ל' הוה משתמש בין לשון עבר בין ל' עתיד כמו שפירש"י בריש איוב ע"פ ככה יעשה וזה מוכח גם כאן דהא בתפלה צ"ל ל' עתיד ואפ"ה מהני ל' גואל שהוא ל' הוה א"כ ה"נ מהני לשעבר ובגמ' לא בא למעט אלא שבתפלה לא יאמר לשון גאל ישראל אבל להיפך ה"נ דמהני וזה עיקר:

ואמת ואמונה ערבית. ע"ש שאנו מפקידים בידו נשמותינו בכל לילה ומאמינים בו שישיבנה אלינו וזהו אמת ויציב שאמת וקיים את דברו להשיב הפקדון [טור]:

בשלום. אפי' בלשון לע"ז ובכל מקום שאסור לדבר אפי' בלשון הקודש אסור. תוס' רפ"ב דברכות ומהר"ם טיקטין כ' בגליון הרי"ף בשם נמוקי מהרא"ש דוקא בפנים חדשות שואל ומשיב שאם לא ישאל יבא לידי שנאה. ובבה"כ שאין אנו שואלין בשלום חלילה לשאול או להשיב לא בין הפרקים ולא בפד"ז עכ"ל ובס' החינוך פרשת ואתחנן כ' ומי שלא ראינו שיקפיד על חבירו כלל לא יפסיק אפי' בין הפרקים עמ"א. (ובס' אליהו רבה פילפול עמוק בש"ס ופוסקים):

בחכמה. ומ"א כ' דמי שגדול ממנו בחכמה הוי מפני הכבוד. ואם הקורא גדול ממנו אין מפסיק אפי' לת"ח. ומשמע בהרשב"א דמותר לכתחילה לשאול בשלום הקורא אעפ"י שיודע שיצטרך להשיבו ובת"ה סי' (קל"ה) [קל"ח] איתא דת"ח מופלג בדורו הוי בכלל מורא עיין סי' תע"ב סעיף ה'. מ"א:

מלך. אפי' מלך ישראל הוא בכלל מי שירא ממנו דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. ע"ת:

הפסוק. ודוקא היכא דסליק עניינא אבל באמצע ענין כגון ושמתם את דברי אלה על לבבכם לא יפסיק ואם פסק חוזר לתחלת הפסוק כ"מ ספ"ב מ"א וכתב ר"י חסיד דוקא שלום ולא יותר עיין ע"ת ובס"ק א':

טלית. דבציצית אינו חובת גברא שאם אין לו טלית פטור מציצית ויוכל לקרות ק"ש בלא ציצית ודאי הוי הפסקה (ועיין במ"א ובספר אליהו רבה):

הפסוק. דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב"ו ק"ו מפני כבוד הקב"ה. ומה"ט נ"ל אם שמע קול רעמים יפסיק ויברך. מ"א:

בלבד. פי' מודים אנחנו לך בלבד. ובברכו אומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד ואמן יש"ר עד יתברך. וישתוק וישמע עד אמן שאחר יתברך ויענה אמן. ומתתקבל ואילך לא יענה אמן כי אינו אלא מנהג. ועל ברכת התורה עונה ברוך ה' המבורך לעולם ועד וגם אמן. ובקדושה יאמר רק קדוש וברוך ולא ימלוך ל"ח. ובהגהת י"נ משמע שעונין גם ימלוך שזה שייך לקדושה. אבל בתוספתא פ"ק דברכות משמע כדברי. ל"ח מ"א:

הקדוש. משום דהוא סיום ג' ראשונות ושומע תפלה הוי סיום אמצעית. והא דלא חשיב אמן של ברכת שים שלום. לפי שזה אף היחיד עונה אחר סיום י"ח ולפיכך אין לו להפסיק בשבילו מאחר שיכול לאומרו ביחיד ב"י בשם מהרי"א: וכתוב לבוש דלדידן דקי"ל בסי' רט"ו דיחיד אינו עונה אמן אחר סיום י"ח צריך להפסיק בק"ש לענות אמן אחר שים שלום ובל"ח כ' דלא יפסיק אלא יסמוך על אמן שאומר בעושה שלום והסכים עמו המ"א ע"ש:

תחנונים. ויש ללמוד ג"כ במכ"ש דיוכל להפסיק בפסוקי דזמרה ע"ת. ונ"ל דאמנים דעלמא שאינן מהנהו דכתבינן בס"ק ז' וח' מותר לענות אם עומד בפסוקי דזמרה או בברכת ק"ש. ועיין סי' נ"א ס"ק ג' במ"א ובסי' נ"ט סעיף ד' ובהג"ה. ובסי' זה סעיף ט' ובמ"א ס"ק י"ד ודו"ק. אבל ב"ה וב"ש נ"ל דאסור לענות בפסוקי דזמרה או בברכות ק"ש עמ"א סי' קכ"ד ס"ק ט':

מפסיק. ועולה ישראל במקומו ובלבוש כ' נוהגים להפסיק ואין לשנות המנהג מפני המחלוקת ומ"מ לא יקרא עם החזן כלל וכ"כ הכנה"ג שיעלה ומכ"ש שלא יפסיק לומר לחזן שיעשה מי שבירך וכתב מ"א וצ"ל דאפילו שהה כדי לגמור כולה א"צ לחזור לראש דזה לא הוי אונס עיין סי' ס"ה וכן הסכים הב"ח והל"ח דיעלה. וט"ז כ' דבק"ש שהיא דאורייתא לא יפסיק אבל בברכותיה שהם דרבנן יפסיק. ומינה דבפסוקי דזמרה נמי יפסיק והע"ת כתב לדברי האוסר בק"ש ה"ה דאסור בברכותיה רק בפסוקי דזמרה יש להקל. ועיין סי' קל"ה ס"ק ו' במ"א. ובכה"ג מחלק דאם קורא סתם כהן קרב א"צ להפסיק אבל אם קראוהו בשמו אפילו איכא כהנים אחרים יפסיק ע"ש ובהלק"ט ח"א סי' כ"ד מחלק באם אין שם כהן אלא הוא יעלה מפני כבוד הציבור ע"ש. והפר"ח פסק כהרשב"א דלא יעלה אפילו אם קראוהו בשמו ולא יש אחר בקהל ע"ש:

אמת. ויש ליזהר שלא להפסיק בין אמת לויציב מ"א ע"ש. ועיין תוס' י"ט פ"ב דברכות משנה ב' והפר"ח כ' על התוי"ט שכתב על המחבר מה שלא פסק כן ע"ש ולא הבנתי ולדעתי דברי התוי"ט המה ברורים וכדבריו כ' ג"כ המ"א ע"ש:

ישראל. ובתפלה יאמר גואל ישראל. כ' ט"ז שאלתי את מו"ח ז"ל ועוד הרבה גאונים על מ"ש במערבית בא"י מלך צור ישראל וגואלו שהוא נגד הש"ס פרק ע"פ דבק"ש והלל גאל ישראל וכו' ע"ש שנדחק מאוד לתרצו. כ' בש"ג דאין להפסיק בין גאולה לתפלה אפילו מפני היראה:

אמן. המדקדקים ממתינים בצור ישראל כדי לענות אמן ובסעיף ט' משמע שיש להמתין בשירה חדשה וכתב המ"א ונ"ל דאם ירצה יוכל לכוין לסיים עם הש"ץ ואז אינו מחויב לענות אמן. עיין סי' נ"ט ס"ד והרא"ם ח"א סי' ו' הכריע שאין לענות אמן אחר גאל ישראל אפי' אחר הש"ץ עיין ע"ת:

תפילין. והיה מתירא שיעבור זמן ק"ש וקרא. וה"ה אם מתירא שיעבור זמן תפלה מתפלל בלא תפילין וכשיבאו אחר כך לידו יניחם באמצע היום או במנחה ויאמר איזה מזמור עי' ס"ס למ"ד. צ"ע מי שאין לו תפילין אם טוב יותר להתפלל עם הציבור בלא תפילין או מוטב שיתעכב אחר תפלת הציבור להשאיל תפילין מחבירו כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין פסק המ"א דמוטב שיתעכב אחר תפלת הציבור וישאול תפילין כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין ע"ש:

עליהם. והפר"ח חולק וס"ל דכיון דשרי להניח תפילין בין גאולה לתפלה יוכל לברך ג"כ ולא מיקרי הפסק ע"ש. ובספר אבן העוזר פסק ג"כ דיכול לברך על תפילין לאחר גאל ישראל ע"ש. ובנזדמן לו הטלית פסק שאסור להתעטף בו כלל עד אחר תפלת י"ח. אבל היכא דמתבייש לישב בלא טלית מוטב להתעטף בין הפרקים ויברך עליו ע"ש. עוד פסק דמותר לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה ואסור להמתין בשירה חדשה ע"ש:

כתקנה. אבל ידי ק"ש יצא:

ונכון. ומ"א כ' דברוקח משמע דמי שאין לו פנאי יקרא ק"ש לבדה בלא ברכות ואח"כ כשיהיה לו פנאי יקרא הברכות עם ק"ש ויתפלל וכ"ה לעיל ס"ס מ"ו ע"ש:

ס"א כגון אביו כו'. הרא"ש דבאביו נאמר איש אמו ואביו תיראו וברבו תנן מורא רבך כו' דלא כרש"י ורמב"ם שפי' אנס דזה אצ"ל כמ"ש בפ"ב דפסחים וש"מ שאין לך דבר שעומד בפני פ"נ כו' ואף לתפלה מפסיק כמ"ש בפ"ה וז"ש וכ"ש כו': או מי כו'. רשב"א וכמ"ש בב"ק מ"א ב' עד שבא ר"ע כו' ועתוס' שם: ואפי' כו'. ירושלמי שם עד כדון באמצע הפרשה אפילו באמצע הפסוק ר' ירמיה מרמז ר' יונה משתעי ר"ה בשם ר' יוסף ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר בם ור' ירמיה יחידאה לגבייהו: חוץ כו'. כ"מ בשם רמ"ך שכ"ה בירושלמי וז"ש בפ' ויפול יוסף כו' שיעקב היה מקבל עמ"ש אז: אם לא כו'. כנ"ל וכמו בתפלה:

ס"ב אם שכח כו'. עתוס' י"ד ב' ד"ה ומנח כו' הנה דעת ר"י שבין תפילין ובין טלית יניח ויברך מדכ' והר"מ מקוצי כו' ודעת תוס' דבתפלין מנח ומברך וטלית לא יתעטף וכ"ד הרא"ש והטור ודעת הר"מ מקוצי דבין תפילין ובין טלית יתעטף ויניחם בלא ברכה אלא שבב"י נסתפק בדעת הרא"ש דאפשר שסובר כהר"מ מקוצי ג"כ שלא יברך על התפילין ובטלית ס"ל כדעת התוס' שלא יתעטף כלל וכ' דזהו דוקא בין גאולה לתפלה אבל קודם גאל ישראל ודאי שמותר להתעטף בציצית דהא אף במלאכה מותר חוץ מפ' ראשונה כמ"ש בסי' ס"ג ס"ז ופ' שלא יברך על שניהם כדעת הר"מ מקוצי וכפי שיטתו דהרא"ש והרשב"א ס"ל כוותיה וכמ"ש בסעיף ח' בש"ע אבל בד"מ דחה דבריו ופי' דהרא"ש ס"ל דמברך אתפילין וטלית יתעטף בלא ברכה אלא שפי' דמיירי קודם גאל ישראל אבל אחר גאל ישראל הסכים לפסק הב"י וכמ"ש בתוס' י"ג ב' ד"ה שואל כו' דבין גאולה כו' וכמ"ש בהג"ה שם וכ"פ בהג"ה כאן שכ' והכי נהוג כו' ומ"ש ויש אומרים כו' הוא דעת הר"מ מקוצי אבל דעת הש"ע להכריע דבאמצע הפרק לא יברך על שניהם ובין הפרקים יברך על שניהם דלא כמ"ש בב"י ולמד כן מדברי הרא"ש בתשובה כלל ד' ס"א וכמ"ש בטור סי' פ' ובהג"ה שם ומברך עליהם וכשיטתו דמפ' דברי הרא"ש דאין מברך על תפילין ואפ"ה ס"ל כאן דמברך וס"ל דה"ה בטלית וכ"כ בבדה"ב אבל לפי מ"ש בד"מ דהרא"ש ס"ל דמברך אתפילין אף באמצע הפרק ע"כ אין מחלק בין באמצע לבין הפרקים:

ס"ג לקדיש כו'. דלא גרע ממפני יראה וכבוד ועוד מדאיבעיא להו שם כ"א ב' אם להפסיק בתפלה מכלל דבק"ש ודאי מפסיק: וכן למודים כו'. כמ"ש שם אם יכול כו' אלמא הוי כמו קדושה ואף שרש"י ותוס' פי' משום השתחוואה מ"מ כ' בד"ה עד מיהו לכתחילה כו' וז"ש וי"א דאמן כו': אבל לא כו'. עתוס' שם ד"ה עד כו' אבל אין נראה כו' וז"ש בהג"ה וכן כו' מהאי טעמא ג"כ: וי"א כו'. תוס' שם בירושלמי שם כו' ועמ"א ס"ק ו' ומ"ש אבל בתוספתא פ"ק כו'. טעה בפי' התוספתא דשם אקדושה דיוצר וכמש"ל סי' נ"ט סי"ג ומ"מ דברי ל"ח עיקר וגם מ"ש ונ"ל כו' אינו עיקר כמש"ל סי' נ"ו שברמב"ם וטור וכל הפוסקים איתא להדיא עד עלמיא:

ס"ד יש כו'. כמ"ש בסעיף הקודם: ויש כו'. שלא אמרו להקדימו אלא משום כבוד הכהונה וזה שא"י אין זה הקלה בכבודו ואף שמצוה לקרות בתורה לא אמרו להפסיק אלא בתפילין וכמש"ל בסעיף ב' רשב"א סי' קפ"ה וכדעת תוס' הנ"ל:

ס"ה לאמת ויציב כו'. ל"ד אלא אמת בלבד כמ"ש בגמ' שנא' וה' אלהים אמת וכ"כ בתר"י להדיא וכמ"ש בס"י בהג"ה ובס"ו בש"ע וכפי' תר"י בגמ' שם חוזר ואומר אמת כו' וכ"כ בטור ואע"ג דבמתני' קא' בין ויאמר לאמת ויציב ל"ד כמ"ש בין שמע לוהיה אם שמוע: אלא כו'. תר"י ורא"ש דלא כהרמב"ם שכ' דגם בין אלהיכם לאמת מותר כמו באמצע הפרק דלשון לא יפסיק מ' לגמרי ומזה נראה ראיה למ"ש בס"א דכ"ש בפסוק ראשון ולענין הלכה אין נראה כן דלא עדיף מאמצע הפרק דהא עיקר הטעם הוא מפני שהוא פסוק אחד ובכ"מ שמותר להפסיק באמצע הפרק אפילו באמצע הפסוק מותר כמש"ל ס"א:

ס"ו אם כו' או כו'. כן פי' תר"י כנ"ל:

ס"ז אינו כו'. ר"ל אע"ג דאף על ברכת עצמו יש לענות כמ"ש בסי' נ"א מ"מ כאן לא יענה אף אחר ברכת הש"ץ משום הפסק ע"פ הזוהר כמ"ש שם: אבל אם כו' ר"ל כשיטתו וכמ"ש תוס' דאין לענות רק אחר בונה ירושלים כמש"ש:

ס"ח צריך כו'. ד' ב' ט' ב' ל"א ב':

ס"ט אין לענות כו'. תוס' י"ג ב' ד"ה שואל וכמ"ש ל"א א' אין אומר כו' וכמ"ש ברא"ש שם מפני שצריך כו' ודברי התוס' צ"ע דתלו תניא בדלא תניא בתפלה אמרינן שם בהדיא כ"א ב' ובין גאולה לתפלה משמעות קל וכבר תמה בת"ה ותמה עוד דבין גאולה לתפלה אין שם משמעות וע' מ"ש שם דלא משמע שם כן: וכיצד כו'. תוס' שם:

ס"י י"ח המצוה כו'. אבל ידי ק"ש יצא דברכות אינן מעכבות טור וכמש"ל סי' ס': מי שהוא כו'. עמ"א וכמש"ל סי' ס' ס"ב:

ברכות י"ג וכר"י

לפי' הגאון והרא"ש

ירוש' ד' ע"ש

כן מצא הרא"ש כת'

ב"י

שבלי הלקט

סמ"ק ורבי יונ' רא"ש ורוב המפרשי'

בעל המנהיג

הרשב"א בתשובה

ברכות י"ג

שם י"ד

שם וכרבה

לדעת ר"מ בפ"א מהלכות ברכות וע"פ הזוהר

ברכות י"ט

שם י"ד

שם בתו' בשם ר"מ מקוצי

ב"י

תוספות שם בדף י"ג והמרדכי שם

מהרי"ק בסי' מ"ב בשם ר"ת

ברכות י"ב

לפירוש הטור: