מי הם הפטורים מישיבת סוכה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תר״מ

נשים כו'. ואחרים לא יברכו לישב בסוכה לנשים אא"כ מברך לעצמו כמ"ש סי' תקפ"ט ס"ו:

כבן ה' כבן ו'. כל חד לפום חורפי' עססי' תי"ד:

חייב בסוכה. ואמו אינה חייבת לחנכו כמ"ש סימן שמ"ג אך י"א שהב"ד מחויבים לחנכו ולכן אף על פי שאין אביו כאן אין להקל שיאכל חוץ לסוכה (ת"ה סי' צ"ד) עסי' תרי"ו, ומ"מ משמע דאחר לא יכול להאכילו בידי' כמ"ש סימן רס"ט:

שמקיז דם. דהא שמחה הוא לו דהא מרבה בסעוד' וגם היה יכול לעשות לפני החג [הג"א שם] ולפי טעם זה מי ששותה משקה המשלשל אף על פי שמצטער הרב' מ"מ חייב בסוכ' דה"ל לעשותו קודם החג או אחריו ולכן לא יעשנה במועד אבל בדיעבד נ"ל דפטור מסוכ' דהא סכנה הוא לו לישב בסוכה:

מפני הרוח. ובכלן פטור אף מאכילה [ב"י בשם רוב הפוסקים]:

או בשינ'. פי' במקו' דיליכא צינה:

אינו יוצא. ולכן יש למחות באותן העושים סוכות ברחובו' שא"א לישן שם מחמת מורא הגנבים [לבוש] אבל אם אינו מתירא לנפשו רק שמתירא שיגנבו כלי תשמישו יוצא דהא יכול להכניסם בליל' לביתו [תשובת רמ"א סימן כ"ט ר"מ]:

לא תחת הסכך. משום אהל אבל על (כל) הסכך אפי' בחול אסור [רוקח] ומיהו אם נראה לכל שמכוין להגין שרי דיש לסמוך אהמתירין בססי' תרכ"ט ומשום אהל נמי ליכא כיון דליכא חלל בינו לסוכה כמ"ש סי' שט"ו ס"ב וכ"כ הרוקח וכ"ה בהדיא בגמ' דף כ"ד דדוקא לר"ח אסור ולרבנן שרי:

דצריך לכפוף. דהא משך סוכה קטנה ז"ט כדי ראשו ורובו ולראשו ורובו עכ"פ בעינן י"ט אלא ע"כ שכופף קומתו (ת"ה) וצ"ע די"ל שבעת השינה מסלק השלחן ושוכב באלכסון של הסוכ' שהוא י"ט פחות חומש ורגליו חוץ לסוכ' בבית ע' ברש"י ריש סוכה ולפמ"ש התוס' בעירובין דף מ"ח דגופו של אדם ג"א חוץ מראשו א"כ בעי' לראשו ורובו יותר מי"ט ומוכח שפיר, אמרי' בגמ' שהרוח הי' משיר קסמין של סכך על המאכל ויצא רב יוסף א"ל אביי והא אנן תנן משתסרח המקפ' א"ל לדידי כיון דאנינא דעתאי כמו שתסרח המקפה דמי (ופירש"י רב יוסף מאניני הדעת הי' כדאי' בפ' ע"פ דתניא כו') דר"ל דוקא ר' יוסף שידוע שהי' מאניני הדע' אבל שאר כל אדם אין יכול לו' אינסטניס אני אלא בעינן עד שתסרח המקפ' אלא אם כן ידוע שהוא איסטניס עסי' תרכט סי"ד וססי' תרי"ד ואי' דף כ"ו שאם יש יתושים בסוכה מותר לישן בכילה אף ע"פ שיש לה גג י' [עסי' תרכ"ז] משמע דזה עדיף מלישן חוץ לסוכה דאיכא מ"ד דיצא בזה:

אבל. ואף ע"ג דצער הוא לו לישב בסוכה דחפץ להיות מתבודד כדי להיות טרוד בצער קמ"ל דאיבעי ליה ליתובי דעתי' [הרא"ש דלא כמהרי"ק] והע"ש לא ע"ש וכתוב בספר תניא אם המת הי' חביב כ"כ שאין יכול להסירו מלבו פטור ע"כ ומיירי שמצער בישיבתו בסוכ' כמש"ל:

חתן. דאין שמח' אלא בחופ' במקום סעודה ובסוכה א"א לעשות חופה משום צער חתן לפי שהמקום פרוץ והוא בוש לשחק עם כלתו [גמ'] וא"כ בזמן הזה שיש לנו סוכה עם ד' דפנות צריך לישב בסוכ' דקי"ל כרבא ועוד דהא הרא"ש וב"ה וטור מחייבים בכל ענין ומיירי שנשא ערב הרגל עסי' תקמ"ו וע' בא"ע סי' ס"ב ס"י:

בני החופ' פטורים. נרא' דהכי נהיגי עלמא (רשד"מ בי"ד סי' ר"ב וע' בספר רצוף אהב' סי' נ"ג):

חייבים בסוכ'. ול"ד לסעודת חתן שהיא מצו' גדולה לשמח חתן וכלה ונקראת סעודת מצוה בכל מקום אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא עכ"ל מהרי"ק פירוש אף על גב שצר להם המקום לשבת שם וא"א להם לשמוח שם כ"כ מ"מ חייבין בסוכ' דאע"ג דסעודת מצוה הוא כמ"ש בי"ד סי' רס"ה סי"ב מ"מ אינה מצוה כ"כ דלא מצינו בגמ' בהדיא כמו סעודת נישואין דאי' פ"ג דפסחים בהדיא ע"ש וא"כ די להם בי' אנשים וע' בספר נחלת שבעה שכ' שגם הסעודה שעושין באשכנז בלילה שלפני המילה שמזמנין המוהל והסנדק ושאר קרובים ואוהבים נקרא סעודת מצוה לענין נדר ואינו מוכרח אדרבה מוכח במהרר"מ שהביא דדוקא כששולח סבלונות מקרי הלילה שלפני החופ' סעודת מצוה משמע דבמקום שאין שולחין סבלונות לא מקרי סעודת מצוה וכמ"ש סי' תקנ"ח א"כ ה"ה הלילה שלפני המיל' ע"ש דף נ"ג ולכן יש להחמיר לענין נדר:

שלוחי מצו'. אפי' הולכין ביום פטורים גם בליל' ודוקא כשצריך לטרוח אחר סוכה אבל בלא טורח צריך לישב בסוכ' עסי' ל"ח וה"ה אם אין יכולי' לישן כ"כ בטוב בסוכ' ויהיו יגעים למחר ולא יוכלו לקיים המצו' כראוי פטורין:

וחייבים בליל'. כשלן בלילה בישוב [תוס' ור"ן] משמע דצריך לעשות לו שם סוכה וכ"מ בא"ח וז"ל וכיון דהולכים ביום חייבים בליל' י"ל שהולכים בכפרי' יחמירו לשוב לבתיהם אם אין סוכ' באותו העיר ואף ע"פ שיש מקום לבעל דין לחלוק המחמיר תע"ב עכ"ל בב"י פי' דמדינא חייבים לעשות שם סוכה ואם אין עושין חייבין לשוב לבתיהם אף על פי שי"ל אם אין להם סוכ' בעת האוכל פטורין כמו אם ירדו גשמי' שא"צ להמתין מ"מ המחמיר תע"ב כי זה מקרי פושע כיון שהיה לו לעשות שם סוכה ולא עשה וכל זה בהולכין מכפר לכפר לתבוע חובותיהם אבל כששוהה בכפר א' ג' או ד' ימים חייב לעשות שם סוכה וכמ"ש ס"ס זה והלבוש כ' דאין חייב לעשות שם סוכה בין העכו"ם והא דקאמר חייבים בלילה היינו כשיש שם סוכה במקום שלן ולא דק דהא כתבו התוס' כשמגיע ליישוב חייב ומקום עכו"ם נמי קרי ישוב ועוד דלפי' הא דקאמר פטורים ביום היינו שא"צ להמתין עד שיגיע לסוכה וא"כ יום ולילה שוין והל"ל בסתמא דאם רוצה לאכול ואין שם סוכה א"צ להמתין ומה לי הולך בדרך או יושב בביתו אלא ע"כ ה"ק הולכי דרכים ביום פטורים ביום אפי' מגיעין למלון אין חייבין לטרוח ולעשות סוכה שם כיון שדעתם לילך לאלתר וחייבים בלילה לעשות שם סוכה וכ"מ מל' רש"י ור"ן ותו' דוק ותשכח ולכן יש להחמיר וכ"כ ב"י בשם א"ח דאין פטורין אלא כשלן בדרך או במקום שאין ישוב ע"ש אך אם בא לכפר סמוך לעת האוכל א"צ להמתין על עשית סוכה כמו בירידת גשמים ואם הוא בשדה אפי' כל ימי החג א"צ לטרוח ולעשות שם סוכה כדאיתא בגמ' ריש דף כ"ו דאין שם ישוב:

שומרי העיר וכו'. צריכים לילך סביב העיר כ"מ בגמ' ולכן לא פריך וליעבדו סוכה התם ובירושל' איתא דוקא בשומרי גייסות אבל בשומרי ממון הוי כשומרי גנות ופרדסין אבדומא הוי ישן תוך חנות ושאל לר"ח וא"ל שישן תוך הסוכה: אותן היושבים בחנות אף על פי שרגילין ברוב הפעמים לאכול ביום שם מ"מ בסוכות צריכים לאכול בסוכה דומיא דשומרים ביום היו צריכין לעשות סוכה שם ה"נ מחוייבין לעשות סוכה שם אפי' אם דרים חוץ לעיר וחניותיה' בעיר מחוייבים לעשות שם סוכה בעיר כי שם ביתו: בירושלמי רב הונא היה הולך בדרך והיה צמא ולא רצה לשתות עד שנכנס לסוכה:

חייב לעשות סוכה. ואף על פי שאין יכול להכניס שם כל כלי תשמישו מ"מ הוא דר שם כדרך שדר כל השנה [ר"ן]:

והעושין יין. ואם היין מונח בחצר צריך לישב בסוכה עבי"ד סי' קל"א:

נשים וכו'. משום דה"ל מ"ע שהז"ג ונשים פטורות:

כבן ה' כבן ו'. פי' כל חד לפום חורפיה ובפ' כיצד משתתפין א"ר אסי קטן בן ו' יוצא בעירוב אמו פי' אם עירבה לעצמו ולא זיכתה לו בעירוב מוליכתו עמה דכגופה דמי דמסתמא דעתה היתה על הקטן דלא סגי ליה בלאו אמו מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בערוב אמו ושא"צ לאמו אין יוצא בעירוב אמו ותנן נמי גבי סוכה כה"ג קטן שא"צ לאמו חייב בסוכה ואמרי דבי רבי ינאי ור"ל וכמה כבן ד' כבן ה' וע"ז בעי רב יהושע לתרוצי ונשאר בתיובת' ואח"כ פריך על רב אסי ממה דתניא קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש ומשני לרב אסי עד ועד בכלל לימא תהוי תיובתא דר' ינאי ור"ל ל"ק הא דאיתיה לאבוה במתא והתינוק נכנס ויוצא עמו לא קרי ליה צריך לאמו מבן ד' ולמעל' וברייתא בדליתי' לאבו' במתא הוי שיעורא עד בן ו' ורי"ף ורמב"ם לא כתבו אלא דברי רב אסי לחוד משום דלא סמכי' אהאי שינויא דאיתי' לאבוה דהא לא משני הכי לרב אסי אלא משני עד בכלל ורבי ינאי ור"ל הוא דמשני הכי משום דלא ס"ל עד בכלל וכרב אסי נקטי' מדמייתי בגמ' ס"פ אע"פ וכ"פ התו' והרא"ש והטור פסקו בעירובין לעיל סי' תי"ד כההיא חלוקא דיש לאבוה במתא או לא וכאן לא זכרו חילוק זה אלא פסק הטור כבן ו' כבן ז' והיינו כרב אסי דרב אסי נקט בן ו' היינו (בן ו') [ז'] שלימות והטור דנקט בן ז' [היינו בן תחלת ז' ובודאי קשה למה לא פסק גם כאן כמ"ש בה' עירובין ספי"ד וכ' ב"י לפרש דברי רבינו הטור כאן דנקט כבן ו' כבן ז' פי' אם איתי' לאבוה במתא שיעורו כבן ו ואי ליתיה במתא שיעורו כבן ז' ודרך זה רחוק לע"ד דהטור יכתוב דרך רמז כזה אלא נלע"ד דגם הרא"ש והטור ס"ל דר' אסי ור' ינאי ור"ל פליגי דהיינו לרב אסי בין בעירוב בין בסוכה שיעורו כבן ו' שלימות ואין חילוק באית' לאבוה או לא ור' ינאי ור"ל ס"ל יש חילוק. ונראה להרא"ש והטור לפסוק כרב אסי בעירוב דהיינו להחמיר שלא תעשה אמו איסור להוליך בנה עמה כשיש לו אב בעיר דהא לר' ינאי ור"ל יש איסור בזה אבל כאן בסוכה דחיוב החינוך הוא מדרבנן ובשב ואל תעשה כהכא דלר' ינאי ור"ל אין עליו חיוב אפי' מדרבנן ולרב אסי יש חיוב עליו וכיון שהיא מילתא דרבנן אזלי' לקולא ולא מחייבינן ליה לטרוח ולחנכו אא"כ הוא בן ו' שלימות ותחלת בן ז' וזהו שנתכוין רבינו הטור כאן שכתב חייב מדרבנן לחנכו דלאיזה צורך זכר שהחיוב הוא מדרבנן אלא על הכונה שזכרנו דכיון שאין בזה אלא מלתא דרבנן לא הטריחוהו בחיוב עד שיהיה בן ז' אלא יהא שב ואל תעשה משא"כ בעירוב שאמו רוצה לעשות מעשה להוליכו עמה לא תעשה כן עד שיהיה מותר לד"ה דהיינו בן ה' שנים כנ"ל נכון וברור בדברי הטור ומ"ש כאן בש"ע כבן ה' כבן ו' פירושו שלימות כדעת הטור שזכרנו.

שמקיז דם חייב בסוכה. בהג"א סיים שם דלא הוה חולה אלא אדרבא הוא שמח ומרבה באכילה ושתיה ותו דה"ל שלא להקיז כמועד אלא קודם או אח"כ עכ"ל. משמע לי מזה דלא מיירי אלא במקיז לשמור הבריאה לחוד ואין מרגיש בחולי אבל אם מרגיש בחולי ויש קצת קרירות פשיטא שפטור מסוכה שאפי' בתבשיל שמתקלקל בשביל הקרירות כתב בלבוש שפטור מסוכה כ"ש באם יש היזק לגוף מחמת הקרירות.

אבל לא תחת הסכך. דאז יבטל הסכך כדלעיל:

מי שלא יוכל לישן כו'. דבר זה הוא שאלה בת"ה סימן צ"ב ופשט' ממה דאמרינן בסוכה קטנה ששיעורה ז' על ז"ט ואין בה מקום לשכב אלא א"כ כופף רגליו ואפ"ה כשירה ואני אשתומם ע"ז דודאי צער גדול הוא לשכוב כן כל הלילה במקום צר ומה היא שאלה בזו ולמה הוצרך רמ"א לכתוב דבר זה דאי בא לומר שלא יוכל האדם להנצל מן שינה בסוכה מחמת דוחק המקום נאמר לו כיון שעשית סוכה באופן זה שלא תוכל לשכב אף ידי אכילה לא יצאת שהרי היית יודע שאינך תוכל לשכב ותצטער בשכיבה והיית עושה תחלה באופן זה אין מועיל אפי' לאכילה כמ"ש רמ"א בסמוך והוא מדברי המרדכי ואי מיירי שמתחלה היתה ראוי' לשכב ואח"כ בא איזה ענין שנעשה רחוק וצר לשכב ובזה שפיר יש להסתפק אם פטור משינה כיון שהוא מצטער ע"ז לא השיב כלום ממה שהביא מסוכה קטנה דבסוכה קטנה עשאה מתחלה באופן זה שיסבול דוחק בשכיבה וע"ד כן עושה כן הסוכה אבל כאן שהיתה ראוי' ונולדה הצער של השכיבה אח"כ בזה ודאי ה"ל דין מצטער ופטור משינה דמ"ש משאר צער שנולד לו ואי קמ"ל דשרי לעשות סוכה בענין שיסבול צער בשכיבה זה פשיטא דהא בפירוש אמרו דשרי לעשות סוכה קטנה ז' על ז' וכ"ש כשהיא גדולה קצת יותר ואיני יודע ליישב הדבר למה הכניסו עצמם בת"ה ורמ"א לומר דאין זה מקרי מצטער דודאי מקרי מצטער ופטור משינה כשנולד לו דבר זה אחר שלא היה כן מתחלה ופטור משינה אלא א"כ עשה אותה מתחלתו ע"ד כך וזה נ"ל ברור:

אלא בדבר שדרך בני אדם כו'. והא דמצינו בפ' הישן דרב יוסף הי' יושב בסוכ' ובאו קסמים ע"י הרוח ואמר פנו לי מנאי מן הסוכ' וא"ל אביי הא תנן משתסרח המקפ' השיב לו אנא דאנינא דעתאי כמי שתסרח המקפה דמי הרי דאזלי' בתר דעת היחיד י"ל דכל אניני הדעת שוין בזה ולגבי דידהו מקרי רבים ואין לומר בטל' דעתן אצל כל אדם:

אלא אם ינצל עצמו מן הצער. דכעין דיר' בעי' ואין דרך בני אדם לעמוד בדירתו בצער כ"כ המרדכי בשם רא"מ וק' פשיטא למה יפטר כשאין לו צער בסוכ' טפי מביתו דזה הל"ל באין לו צער בשניהם דלמה יבטל מצות סוכה בחנם. וי"ל דס"ד דטעמ' דפטור במצטער משום דעיקר מצות סוכה להזכיר ענין הסוכ' שנ' כי בסוכות הושבתי וזה המצטער הוא טרוד בצערו ואינו שם על לבו לזה ע"כ הוא פטור קמ"ל דהטע' אינו בשביל זה אלא שכעין דירה בעינן ואין אדם דר במקום צער כל שיוכל להנצל מזה בצאתו ה"נ בסוכה:

אבל חייב בסוכה. בגמ' פרכי' פשיטא מ"ד הואיל ואמר רבא מצטער פטור מסוכה האי נמי מצטער הוא קמ"ל דוקא צער דממילא אבל הכא איהו קא מצטער בנפשי' איבעי לי' ליתובי דעתי' ופירש הרא"ש דה"א דהאבל הוא מצטער בסוכ' יותר מבית דאבל חפץ להיות מתבודד ויושב במקום צער ואפל' כדי להיות טרוד בצערו קמ"ל וקשה מהי תיתי לומר סברא גרוע כזאת שזה יהי' נחשב לאבל לצער במה שלא יוכל להצטער דא"כ הי' אסור לנחם אבלים דקא מצערין אותו שלא יוכל להצטער ותו מנלן שזהו סברא כלל אמאי לא משני דבאבל אין לו מעל' בבית יותר מסוכ' אלא דה"א דכיון דטרוד הוא פטור מסוכ' קמ"ל דכעין דירה בעינן ולא פטור אא"כ ינצל מהצער וכמ"ש בסמוך להמרדכי ולמה לו לחלק בין צער דממילא או לא וא"ל דזה הי' פשוט לבעל התלמוד דאין הטעם משום טירד' כדאמרי שם בסוגי' לענין ק"ש באבל אלא מעת' טבע' ספינתו בים ה"נ דפטור ואין מצטער פטור אלא דכעין דירה בעינן וע"כ פריך כאן באבל פשיטא דחייב שהרי א"א לו להנצל מהצער ותי' לו התרצן שיש כאן סברא להנצל דניחא ליה בהתבודדו' וכדברי הרא"ש א"כ ל"ל לחלק בין צער דממילא או לא דא"צ לזה אלא ה"ל לתרץ בקיצור דיש כאן חילוק לאבל דאפשר להנצל מהצער שהרי זהו עיקר התי' ואם נא' דאדרבא האמת כן הוא דהא דמצטער פטור אין הדבר תלוי ביוכל להנצל אלא משום טירדא פטור ואע"ג דבשאר מצות לא איכפת לן בטרוד בצער כדאמרי' בגמ' אבל חייב בכל המצו' חוץ מתפילין שנקראו פאר סוכה שאני דבעי' כוונ' כמ"ש א"כ שפיר משני כיון דהטע' משום טירדא ה"א גם באבל יש טירדא דצערא קמ"ל דוקא ממיל' כו' אבל [אבל] אינו בכלל מצטער לפטור מן הסוכ' אלא דקשה על המרדכי בשם הרא"מ שס"ל דביכול להנצל תליא מילתא ונ"ל דתרווייהו הם אמת דתרי גווני צער יש הא' אם מצטער מחמת סוכה דוקא דהסוכ' מביא' לו צער כשיושב שם אז אין שייך פטור מחמת טירדא דאדרבא בזה זוכר טפי מצות סוכ' כיון שהוא מוכרח לישב במקום שהוא צער לו כדאי' בסי' תרכ"ה דע"כ צווה הש"י לעשות סוכ' בתשרי ולא בניסן כי בתשרי הולכין שאר אנשים מן הסוכה כו' בזה אמרינן שאינו פטור אא"כ יש לו מקום שיוכל להנצל אבל שאר טירדא דבא לאדם צער מצד אחר כגון חולה או שאר צער הגוף שאין לו ניחותא טפי בבית מסוכה אפ"ה פטור מצד טירדא דזה אינו יכול להתכוין לסוכ' וא"כ ה"א ה"ה נמי אבל דפטור אע"פ שאין לו חילוק בין בית לסוכ' קמ"ל דאין זה מיקרי טירדא כלל דאיבעי ליה ליתובי דעתי' ולהתחייב במצות הש"י וא"ל א"כ מאי קמ"ל דא"כ אין מצטער מחמת טירדא פטור אלא כגון חולה וכבר שמעי' ליה ממתני' חולין ומשמשיהן פטורי' י"ל דהיא גופא קמ"ל דאע"ג דא"א להנצל ואי ממתני' ה"א דוקא בחול' שיש לו חילוק בין בית לסוכה אבל אם אין לו חילוק חייב קמ"ל דאפ"ה פטור כיון דמצטער הוא וטריד וא"כ אין אנו צריכים לההיא סברא דחיקתא שזכר הרא"ש דלאבל יש צער במה שלא יוכל להצטער וכאשר כתבנו הוא נכון בס"ד:

חתן ושושביניו כו'. ז"ל רמב"ם וס"ל דמה דאיתא בירושלמי שהרבה עשו לחומרא היינו מדת חסידות והטור סיים וא"א הרא"ש ז"ל כ' דשושבינים לא מקרי עוסקים במצוה וחייבים בכל המצות חוץ מן התפלה ותפילין וחתן אע"פ שפטור מכל המצות חייב בסוכה שאפשר לו לשמוח בסוכה עכ"ל. ותמה ב"י למה הוצרך לומר דשושבינים לא מקרי עוסקים במצוה הא החתן שהוא עוסק במצוה ואפ"ה חייב בסוכה כדמסיק ונ"ל דלק"מ דהרא"ש כ' בל' זה ונראה שיש לעשות כעובד' דירוש' עכ"ל משמע הלשון שלכתחלה יש לכל אדם לעשות והיינו באפשר בקלות לקיים מצות שניהם סוכה וחופה אבל אם אינו כ"כ בקלות פטור אבל שושבינים חייבים בכל גווני כיון שאינם כ"כ עוסקים במצוה והא דפטירי מתפלה משום דמכח שמחה שכיחא קלות ראש וע"כ סיים הטור אצל החתן שאפשר לו לשמוח כלו' שאפשר לו בקלות למה לא יקיים שניהם. כ' ת"ה סי' ז' זכורני בימי חורפי בחתונ' א' בת ת"ח מופלג וזקן והוא וכמה ת"ח היו מסובין באותה סעודה והגיע שעת המנח' בסוף זמנה וסעדו לפניה' ולא התפללו רק א' עמד להתפלל ותמהו האחרים עליו קצת עכ"ל והיינו דלא כהרא"ש והב"י סי' רל"ב מביא זה וכ' עליו ואין ממש בסברא זו עכ"ל:

נשים וכו'. ואחרים לא יברכו לישב בסוכה לנשים אא"כ מברך לעצמו כמ"ש סימן תקפ"ט ס"ו:

חמש. שלימות וכל חד לפום חורפיה עיין ט"ז ועיין יד אהרן:

שמקיז. דהא שמחה הוא לו דהא מרבה בסעודה וגם היה יכול לעשות לפני החג הג"א. ולפי טעם זה מי ששותה משקה המשלשל אע"פ שמצטער הרבה מ"מ חייב בסוכה דה"ל לעשותו קודם החג או אחריו ולכן לא יעשנה במועד אבל בדיעבד נ"ל דפטור מסוכה דהא סכנה הוא לו לישב בסוכה מ"א. והט"ז כתב דהא דמקיז דם חייב היינו במקיז לשמור בריאתו לחוד ואינו מרגיש בחולי אבל אם מרגיש בחולי ויש קצת קרירות פטור לישב ע"ש. מי שלא היה יכול לבוא בסוכה כ"א ע"י שיעבור בנהר ע"י ספינה בי"ט אסור לו לעבור ואם עבר בדיעבד במקום מצוה ואונס בשעת הדחק יש לסמוך על הרשב"א וכו' כנה"ג משם מהר"ש יונה ע"ש. והמ"א בסי' תרל"ט תמה עליו דהא אינו מחויב לילך בסוכת חבירו כמ"ש כאן בהג"ה שאם כבו נרות בליל סוכות שחל בשבת שאינו מחויב לילך בסוכת חבירו לאכול לאור הנר כיון שיש טורח וא"כ ה"נ שיש טורח אינו מחוייב לעבור בנהר ע"ש. ונראה שאין ראיה מהתם דכבר אכל בסוכה ויוצא י"ח בכזית פת מה שחייב לאכול בסוכה ואת"ל שעדיין לא אכל יאכל למחר ומש"ה אמרינן דאם יש לו טורח גדול לילך לסוכת חבירו שאינו מחויב אבל כאן שאין לו סוכה כלל אם עבר בדיעבד יש לסמוך על הרשב"א. יד אהרן ע"ש:

הריח. ובכולן פטור אף מאכילה ב"י. ואם יש יתושים מוטב לישן בכילה אע"פ שיש לה גג וגבוה י' מלישן חוץ לסוכה. גמ' דף כ"ו:

כלל. ולכן יש למחות באותן העושים סוכות ברחובות שא"א לישן שם מחמת מורא הגנבים לבוש. אבל אם אינו מתיירא לנפשו רק שמתיירא שיגנבו כלי תשמישו יוצא דהא יוכל להכניסם בלילה לביתו תשובת רמ"א סי' כ"ח ד"מ. ועיין סי' תרל"ז סעיף קטן א' מש"ש. ועיין בתשובת חכם צבי סימן צ"ד מש"ש:

טורח. וכן מי שבסוכתו נוטפין גשמים מן אילנות אם אפשר לו בלא טורח לילך בסוכת חבירו ילך ואם יש לו טורח יאכל בביתו. שבות יעקב חלק ב' סי' כ"ט:

בפישוט. עיין ט"ז ובתשובת חכם צבי סוף צ"ד:

אבל. ואם מצטער על המת מחמת ישיבתו בסוכתו ואין יכול להסירו מלבו פטור עיין מ"א וט"ז:

חתן. עי' סי' תקמ"ו סעיף ג' מש"ש:

פטורים. ואם בלא טרחה יכולים לקיים מצות סוכה חייבים:

יחמירו. ואם הוא בשדה אפי' כל ימי החג א"צ לטרוח ולעשות שם סוכה. מ"א ע"ש:

ביום. ואותן היושבים בחנות אע"פ שרגילין רוב הפעמים לאכול ביום שם מ"מ בסוכות צריכים לאכול בסוכה אפי' אם דרים חוץ לעיר וחניותיהם בעיר צריך לעשות סוכה בעיר כי שם ביתו מ"א. בירושלמי רב הונא היה הולך בדרך והיה צמא ולא רצה לשתות עד שנכנס לסוכה:

יין. ואם היין מונח בחצר צריך לישב בסוכה. מ"א ע"ש:

ס"ב כבן חמש כו'. רמב"ם וט"ס הוא וצ"ל שהוא בן שש וכרב אשי שם דאי פ' כהני אמוראי ר' יאני ור"ל הל"ל כבן' ד' וה' ולפרש אי איתיה לאבוה וכן פ' בהלכות עירובין כרב אשי וכ"פ הרי"ף שם וכל הגאונים. וחד דינא לעירובין.. ולסוכה כמ"ש שם ותנן נמי גבי סוכה כה"ג כו' וכן בירושלמי פ"ב דסוכה סוף הלכה ט' תני ר' אושעיה קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה ויוצא בעירובה של אמו:

ס"ג ומי כו'. עמ"א:

ס"ד אבל בלילה כו'. כמ"ש בסי' תרל"ט ס"ה בהג"ה: מפני הרוח. גמ' שם: או מפני הזבובים כו'. ירושלמי שם תני כשם שמפנים מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושין. דוקא שבא כו'. אבל כו'. כמ"ש בפ"א בשווצרי לא מסככין מ"ט כו': ואם כו' דלא הוי כו'. כמו שאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו ופחותה מעשרה והוצין יורדין לתוך עשרה ואינה יכולה לקבל כרים וכסתות וכיוצא בהן: מי שכבו כו'. כמש"ל סי' תרל"ט ס"ה בהג"ה ומי שאינו כו' אם היה יוצא כו' ובשביל הנר אורחא לצאת כדי לאכול במקום נר כמ"ש בפ' ע"פ רב הונא קדיש כו' ואתעקרא ליה שרגא כו' וכ"מ שם דלאו אורחא למיכל בלא נר כמ"ש שם טעימו מידי דילמא אדאזליתו מיתעקרא כו' וע' תוס' שם וכמ"ש בפ' בתרא דיומא כעין יממא ובריש ברכות משעה שהעני וערש"י שם ד"ה משהעני כו': ואם בא כו'. ע' ריש סי' שט"ו: מי שלא כו'. ממ"ש שיעור סוכה קטנה שבעה ולפחות בעינן ראשו ורובו בתוך הסוכה כמ"ש שם סוף פ"ב וראשו ורובו של אדם הוא יותר משיעור הזה אף באלכסון שהוא י"ט פחות חומש ותוס' בפ' המצניע הוכיחו דגופו בלא ראשו הוא י"ח טפחים וכבר כתב המרדכי ובהג"ה לעיל או שא"א לעשות אחד מהם כו' אע"כ דלא נקרא מצטער בהכי ואורחיה כך: ולא יוכל כו'. ממ"ש מאימתי מותר לפנות כו' משמע דקודם לכן לא ואפי' מצטער בכך ועובדא דרב יוסף שם. עט"ז ומ"א: ואין המצטער כו'. דטעם המצטער כמ"ש תוס' כנ"ל מתשבו כו'. ור"ל אע"ג שאמר באבל קמ"ל כו' הלא"ה היה פטור כבר יישב הרא"ש ועמ"א ס"ק י' וע' ט"ז:

ס"ו וסעודה כו'. דלאו מצוה מדאורייתא היא שידחה סוכה כמו נישואין וגם כן אינו מחוייב בשמחה כמו בנישואין וע' בגמ' שם:

ס"ח ודוקא כו'. עתוס' שם ד"ה הולכי כו': ואע"פ כו'. ע' תוס' שם ד"ה וחייבין כו': וההולכים לכפרים כו'. כנ"ל הולכי דרכים כו'. ויש לדחות דשם מיירי שמוצא סוכה במקומו וז"ש ואע"ג דיש להקל כו':

ס"י והעושין כו' ואם כו'. נלמד מהנ"ל:

משנה סוכה כ"ח

רמב"ם ברפ"ז ונלמד מדין השופר וציינתיו בסימן תקפ"ט

שם במשנה

רמב"ם שם מברייתא בעירובין פ"ט ופי' כבן חמש וכו' שלימו' וכל חד לפי חורפיה

משנה סוכה כה

ברייתא שם כז

אורחות חיים

מימרא דרבא שם

שם כרב

שם כרבא

הרא"ש שם

מימרא דרב שם כו'

גם זו שם.

משנה שם כ"ה

ברייתא שם כ"ו

שם ברייתא

ברייתא שם

שם

כרבא שם