סוכה שחמתה מרובה מצלתה ויתר דיני - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרל״א

הכוכבים. של ליל' [ב"ח ורמזים]:

כמין בית. ולבוש פוסל כשאין המטר יכול לירד בה וכ"פ הב"ח:

לא נעש' בשבילם. כיון שהיא מחיצה שלימה ואפי' הוי מחיצ' על ידי לבוד עסי' תר"ל ס"ח:

אף על פי שעש' דופן כו'. כלומר פשיטא אם אינו אלא ז' כוונתו להשתמש בכל הסוכה ולא עשה אלא כתיקון חכמים משא"כ כשעש' יתר על ז' אז גילה דעתו וכו':

ונתן הכשר ערב. ואם אינו נותן ראשי הכשר על הפסול נופל לארץ והלכך ה"ל הכשר מרוב' [רש"י]:

מעזיב'. אם הי' כבר המעזיב' אין להתיר להסיר המעזיבה ואח"כ לפקפק או ליטול א' (מהרלב"ח כ"ה) וצ"ע למעשה כי נראה דעדיף טפי:

רחבים ד'. דלא חיישינן שישב תחת תקרת הבית דהא הוצרך לפקפק או ליטול א' עסי' תרכ"ט סי"ח ובב"י והע"ש לא ע"ש:

ויש מי וכו'. זהו דעת הרמב"ם, ומשמע בהדיא שם דדוק' במפקפק בעי שיהו פחותים מד' דאם יהיו רחבים ד' הרואה שישב תחתיהן יסבור שמותר לסכך בהן וישב גם כן תחת הבית והא דקא' בגמרא דבטלה תקרה בהכי היינו כשאין רחבי' ד' דמפני הרואין ליכא למיחש דהרואה סבור שסככן מתחלה לשם סוכה אך שאסור משום תולמה"ע דומיא תחת תקרת הבית ולכן כשהוא מפקפק שרי ועין בר"ן אבל כשנוטל א' מבנתיים אפי' ביש בהן ד' שרי דהרוא' ירא' שהוצרך לתת פסל בנתיים ולא יבא לישב תחת תקרת הבית וכ"מ בגמ' דקא' אי משום תולמה"ע בחדא סגי ואי משום גזירת תקר' בנוטל אחד מבנתיים סגי משמע דהיכ' דליכ' גזיר' תקר' אלא משום תעש' כו' במפקפק נמי סגי וכ"מ ברמב"ם כן נ"ל ברור לדעתו:

פסול'. דשפועי אהלי' לאו כאהלים דמי, ונ"ל אם יש בפחות מג' סמוך לגגה רחב טפח שרי כמ"ש סי' שט"ו סי"א דלבוד דאורייתא הוא:

בגוב' י"ט. לאפוקי אם הוא ז' על ז' למט' מי' ובגובה י' אינה רחבה ז' על ז' פסול ומודדין הי' ביושר ולא באלכסון:

מחמת' משהו כשר'. פי' אפי' לישב תחת אותו חלק שחמתו מרוב' וליש מחמירין שמביא רמ"א אם הסוכ' גדול' היינו שלא לישב באותו חלק שחמתו מרוב' אבל לשאר החלק אין זה פוסל אותו כיון שיש שם הכשר סוכה:

הכוכבי' הגדולי'. בטור כתו' הכוכבי' וניצוצי השמש נראים אבל בדיעבד אפי' עשאה כמין בית כשר'. ותמה ב"י למה הזכיר ניצוצי שמש וע"כ כ' דאידי ואידי חד שיעורא ובחנם דחק בזה דודאי ניצוצי שמש נראי' ביותר והטור נקט תרוייהו לכתחל' צריך שיראו אפי' כוכבי לילה ובדיעבד שרי אפי' אם לא יראו ניצוצי שמש מדתנן מעובה כמין בית כשרה:

טפח או יותר. שאז חשוב להיות אוהל ואמרינן חבוט רמי כדמסיק רואין אותו כו':

כשהחמה באמצע הרקיע. ק"ל למה אמרינן בגמרא דלשמואל תנא במתני' תרתי דהיינו מ"ש ושצילת' מרובה מחמת' הוא קאי על סוכה עניי' שזכר רב אמאי לא נימא דגם לשמואל תנא חדא דהיינו סוכ' מבולבל' קנה עול' וקנ' יורד כשר אעפ"י שחמת' מרוב' מצילת' כשהחמ' בשאר מקומות מ"מ כיון שצלת' מרוב' מחמתה כשהחמ' באמצע הרקיע כשר וזה עיקר החידוש של המשנ' וי"ל דדוקא לרב אמרינן דתנא חדא כיון דסיפא מטיל חילוק בדבר ולו' דאין הכשר דרישא אלא בתנאי זה שיהי' צלתה מרוב' מחמת' בין הכל משא"כ לשמואל דבכל פעם שיש קנה עולה וקנה יורד ממילא הוי צל מרוב' כשהחמה באמצע הרקיע ותו ל"צ לסיפא כ"מ לשון הטור שכ' אם לא שנאמ' כיון שהצל מרוב' כשהשמש עומד באמצע השמים כו' משמע שזהו בודאי ולא שייך לספק בזה אלא דקש' מלשון התו' דף כ"ב שכתבו בד"ה קנה עול' כו' ואשמעי' במתניתין דאמרינן רואין כל שאילו היו מושכבין בשוה הי' צילת' מרוב' כשרה עכ"ל משמע דאין זה מוכרח וא"כ הדרא קושיין לדוכתא דדלמא לשמואל נמי חדא קתני וסיפא פי' דרישא כמו לרב:

אע"פ שעש' דופן על הצדדים כו'. פי' לא מבעיא אם אין בדופן השני החיצון שהוא קצר רק ז' טפחים פשיטא שיש להתיר אותו חלק היוצא מן הדופן הארוך דהרי יש לו ג' מחיצות של הסוכ' דהא בכל סוכה די בב' מחיצות ושלישית בטפח ומהני אף ליושב חוץ לאותו טפח ה"ה נמי דמהני לעושה הדופן הג' עד ז' טפחים שהרי לא גילה דעתו שרוצה לעשו' המשך הסוכ' עד אותו שיעור דוקא שאני אומר שעשה המחיצ' עד שיעו' הכשר שרוצה לעשות מצו' מן המחובר טפי שהוא שיעור סוכ' וזה יועיל אח"כ להחלק הנשאר אלא אפי' בעושה הדופן השלישי יותר מז' טפחים הרי גילה שעשה יותר מהכשר מן המובחר ויש לנו לו' דעד מקום שעשה מחיצ' מהני וטפי לא ומה שעשה מחיצה א' ארוך ביותר זה אינו מן הסוכה שחשב לעשות קא משמע לן דאפי' הכי כשר גם שם וחשבינן המחיצות שעשה גם לזה כאלו הגיע הדופן הקצר עד סוף הכותל הארוך:

שאי אפשר לצמצם כו'. דאם הי' אפשר היה מותר דקיימא לן פרוץ כעומד מותר:

בסוכה גדולה. שזהו שיעור הפסול שלה כדאיתא סי' תרל"ב:

ובא להכשירו כו'. דאלו לא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו הוא בא לסכך בהם לשה סוכה פסול משום תקרה שלא ישב תחת קורות ביתו ויאמר מה לי זה מה לי חדשה אבל השתא דזו תקרה היתה וזו מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי ובא לידי מעשה לעשות לשום סוכה תו ליכא למיגזר משום תקרת ביתו וסכך פסול אין כאן כלל דהא אין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ רק שגזרו משום ביתו וכאן אין לגזור:

ויש מי שאומר. ס"ל שברחב ארבע יש פסול גמור כמו בדבר שמקבל טומאה ולא מהני בזה שום ביטול וכבר כ' הרא"ש על דיעה זו ותמוה היא וטעמו דאם כן לא פריך מידי אדשמואל טפי מדרב והרמב"ן בספר המלחמות תיקן קושיא זו עיין שם:

כמין צריף. פירוש עשוי ככוורת שמשפע והולך שגגו וקירותיו אחד ואוהל משופע אינו אוהל אלא אם כן יש בו טפח זקוף מן הקרקע או שהפליגה מהכותל טפח:

לא תהי' אויר. ואע"ג די"ל לבוד מ"מ אין שם גג על מקום שהוא אויר:

בגובה י"ט. שהוא שיעור הכשר סוכה אז כשרה כל הסוכה:

שוים. ועטרת זקנים בשם ב"ח פוסל בין שוים מלמטה או מלמעלה. יד אהרן:

מחמירין. היינו שלא לישב באותו חלק שחמתו מרובה אבל לשאר החלק אין זה פוסל אותו כיון שיש שם הכשר סוכ'. ט"ז:

כשר'. ולבוש פוסל כשאין המטר יוכל לירד בה וכ"פ הב"ח:

טפח. שאז חשוב להיות אוהל ואמרי' חביט רמי:

הרקיע. ר"ל אע"פ שחמת' מרובה מצילת' כשהחמה בשאר מקומות מ"מ כיון שצילת' מרובה מחמת' כשהחמה באמצע הרקיע כשר ועיין ט"ז מה שהקשה למה אמרו בגמ' לשמואל תנא במתני' תרתי אמאי לא אמרו דגם לשמואל חדא כמו לרב ע"ש דף כ"ב עמוד א' ודוק:

הצדדין. כלומר לא מבעיא אם אין בדופן השני החיצון רק שבעה טפחים פשיטא שיש להתיר אותו חלק היוצא מן הדופן הארוך דאמרי' שכוונתו להשתמש בכל הסוכה משא"כ בעושה דופן השלישי' יותר מז' טפחים הרי גילה דעתו שעשה יותר מהכשר מן המובחר ויש לנו לומר דעד מקום שעשה מחיצה מהני וטפי לא ומה שעשה מחיצ' א' ארוך ביותר זה אינו מן הסוכה קמ"ל אפ"ה כשר גם שם וחשבינן המחיצו' שעשה גם לזה כאלו הגיע הדופן הקצר עד סוף הכותל הארוך ט"ז ע"ש:

לצמצם. דאם הי' אפשר הי' מותר דקיימא לן פרוץ כעומד מותר:

ערב. ואם אינו נותן ראשי הכשר על הפסול נופל לארץ והלכך ה"ל הכשר מרובה:

להכשירו וכו'. זהו פי' גמרא בביטול תקרה קא מפלגי. וכתב רש"י שם דאלו בא עכשיו לסכך בהם פסול משום תקר' אבל השתא דזו תקר' היתה ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה וזה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי וכו' תו ליכא למגזר וכו' ע"ש:

שאומר. זהו דעת הרמב"ם והקשו העולם אם כן לא פריך מידי אדשמואל טפי מרב עיין ט"ז ובהרמב"ן בספר המלחמות ועיין בגמרא דף ט"ו עמוד א'. וכתב מ"א דוקא במפקפק דברי הרמב"ם שלא יהא רחב ד' אבל כשנטל א' מבנתיים אפילו יש בהם ד' שרי ע"ש:

י"ט. לאפוקי אם הוא ז' על ז' למטה מיו"ד ובגובה י' אינה רחב' ז' על ז' פסול'. ומודדין היו"ד טפחים ביושר ולא באלכסון מ"א. ואז כשרה כל הסוכה ט"ז. ועיין בהרא"ש שכתב הרמב"ם והר"ר ישעיה דטראני פסקו כשמואל והראב"ד פסק כרב וכר"מ והכל עולין בסגנון אחד עכ"ל. יש לדקדק דהא נפקות' לדינא אי צריכין לבא לתירוץ הגמרא לבטולי תקרה ע"ש:

ס"א סוכה שחמתה מרובה כו'. כפירש"י שם ועמ"מ:

ס"ב ויש מחמירין כו'. הר"ן שם נסתפק בזה:

ס"ג דרך כו'. לשון הרמב"ם וכמ"ש בירושל' הדה אמרה צריכין שיהו הכוכבין נראין מתוכה ר"ל מדאמר כשירה מ' דיעבד דוקא ר' לוי בשם ר"ח בר חנינא ככוכבי חמה שנו ופי' הרמב"ם ככוכבים הגדולים הנראין אפי' ביום כמ"ש ספ"ב דשבת וצ"ל מ"ש בברייתא ת"ר אין כו' אפילו לכתחלה:

ס"ה והוא כו' דהיינו כו'. שם אמר רבא מנא אמינא לה כו' וע' רש"י שם ד"ה ותני עלה ה"ג לה כו' ול"ג אין כו' אבל הרשב"א ור"ן כתב דאין למחוק הספרים ומ"ש אין בהם פותח טפח אעליונות קאי ואין ביניהן אתחתונות קאי טומאה תחת אחת מהן ר"ל תחת התחתונות ומ"ש אלמא כי כו' דוקא שיש פותח חלל טפח למטה להכנס שם וכ' וי"א דה"ה דאם יש בגג העליונות יותר מטפח שצריך שיהיה ג"כ באויר שבין התחתונות באותו שיעור שיהיה ראוי לכנס שם ול"נ דכל שיש בין התחתונות טפח סגי וכ"מ בגמ' דקאמר אין ביניהן טפח ולא קאמר שיעור עליונות אלמא דלעולם בטפח סגי וזהו שאמרו דהיינו כו' אבל הרמב"ם וש"ע סבירא להו כסברא ראשונה וזה שאמרו והוא שיהיה כו' ועיין כ"מ: אפילו חמתה כו'. רש"י שם דבור המתחיל קנה ובתוספות שם ד"ה קנה:

ס"ו אע"פ שעשה כו'. דאל"כ הרי דינה כן ומאי קמ"ל:

ס"ח ואין בהם ד' כו'. כמ"ש שם י"ז דסכך פסול פוסל באמצע בד' וכמש"ל בריש סי' תרל"ב ושם ת"ש סככה בנסרין כו' ומודה ר"מ שאם כו' בשלמא למ"ד כו' ואנן קי"ל כמ"ד באמצע בארבעה: ואין מהם כו'. שם י"ד שני סדינין מצטרפין כו' בשלמא לשמואל כו' מאי מצטרפין מצטרפין לארבעה: והניח כו'. דקי"ל בפ"ק דעירובין כר"פ ועתו' שם ד"ה פרוץ כו': ודוקא כו'. שם י"ז ב' י"ח א':

ס"ט שיסיר כל המסמרים כו'. וזש"ש מפקפק רמב"ם וטור: אפי' הנסרים כו'. כמ"ש שם הניחא לרב כו' אלא לשמואל כו' וערש"י שם ד"ה סיפא כו' וד"ה בבטולי כו' וכן תוס' שם ד"ה ר"מ כו' ואנן קי"ל כשמואל כמש"ש הרי"ף י"ד מדמפרש ר"פ מילתיה ועוד דר"מ ור"י הלכה כר"י כמ"ש בפ"ד דעירובין ולרב בכל נסרים כשר לר"י ושם פליגי ר"ה עם ר"ח ורבה בר"ה אלמא דהלכתא כשמואל ועיין תוספות שם דיבור המתחיל הפכן כו': ויש מי כו'. כמו שכתבו הרמב"ן והרשב"א והר"ן דמתניתין איתוקמא בשאין בו ארבעה דלא כרש"י ותוספות שכתבו סתם תקרה באית בה ארבעה ומשום הכי פריך לשמואל דהא בסוף ב"מ קי"ז מצינו סתם תקרה שאין בו ד' ועוד דאי אית בה ד' מאי מהני נוטל אחת וכ"ת כדפירש"י דהא דומיא דמפקפק להכשיר כל הסוכה בא ואף למ"ד סכך פסול בד"א מודה שאין ישנים תחתיו וכ"ש למ"ד באמצע בארבעה למה מותיב מברייתא לקמן י"ח א' ולא מותיב ממתני' ועוד דסברא מהופכת שתקרה העשויה מכבר כשר במפקפק אפי' יש בה ד' והרואי' מאן מוכח אלא בלית בה ד' מיתוקמא ומאן דס"ל גזירת תקרה בד' גזר כאן אף בפחות מד' דודאי אף בפחות מד' מקרין אלא כ"ד דרגילין לסיכוך כמו לתקרה לא גזרו בהן אבל כשיש בהן ד' שקרובי לתקרה יותר מסיכוך גזרו בהן בעשויה תקרה מכבר למאן דגזר כאן אין חילוק בין ד' לפחות מד' כיון שנתונין בקירוי הבית נעשו קרובין לתקר' וזה דפריך הניחא לרב דלר"מ ל"ל גזירה כלל ה"נ לא גזור אלא לשמואל דלכ"ע אית להו גזירת תקרה בד' ה"ה כאן אף בפחות מד' ד"ה פסולה ומשני סיפא בביטולי כו' דלב"ה מיתקנא בהכי אף תקרה הישנה ולב"ש לא מיתקנא אלא בנוטל אחת כמ"ש בתחלה וכן לר"מ אליבא דד"ה וכל תיקונם הוא לעשות אותם כבתחילה שלא נעשו תקרה וכן כ' הסוגיא מיפרשא בהכי וזה דעת הרמב"ם. ויש עוד דרך אחר' אף לפירש"י ותו' וכדע' הראב"ד דפ' כרב דהלכתא כותי' באיסור' וכ' והא דר"פ מפ' מילתיה דשמואל לא מכרחא דדרך האמוראי' לפרש והא דסוגי' דבארבע פסול משום דקי"ל כר"מ בגזרותי וכאן משום גזירה תקרה הוא והכל לדרך א' עולה כמ"ש הרשב"א דלרב דר"י לא גזר כלל אז הלכה כרב בגזירותיו אבל לשמואל דר"י נמי גזר אלא דפליגי בשיעורן ל"ל הלכה כר"מ והדרינן לכללא ואין נ"מ שם אבל כאן נ"מ דלרב דהלכה כר"מ בקמייתא ה"ה בבתרייתא ולדעת הראב"ד צריך אף לפירש"י כאן שלא יהא ד' דאף ר"מ דמכשיר בנוטל אחת דוקא בח"א מצומצמות וכן פ' הרב רבי יונה והרשב"א ז"ל כרב וכר"מ אלא שלפירושם לא מהני אלא נוטל אחת ודוקא אין בהם ד' כנ"ל:

ס"י ואם היה כו' או שהגביה כו'. כפירש"י וכמ"ש בירושלמי שם והביאו הרא"ש שם אלא שתחלת דבריו הי' לה גג צ"ע: וי"א כו'. כפי' תוס' שם ומ' מדבריו שהרמב"ם הנ"ל לא ס"ל כן דלא כב"י: וצריך שיהיה בה כו'. כשיעור סוכה שיתבאר בסי' תרל"ג ס"ח ותרל"ד ס"א וקמשמע לן דלא כמפרשים דא"צ אלא בקרקעיתה ז' על ז' וכל שהוא גבוה י"ט סגי אפי' טפח העשירי כלה עד טפח ברוחב קמ"ל דלא ועתוס' שם ד"ה העושה כו' דלא כרשב"א ור"ן ומ"מ שכ' שכל השיפוע א"צ שיהיה רק ט"ז לבד הטפח. אלא הכל לפי גובה הכותל כגון אם הכותל גבוה י"ח טפחים אז צריך שיהיה השיפוע כ"ב ומחצה וההרחק מן הכותל י"ד ומחצה זה אם הרחיק מן הכותל טפח ואם הגביה מן הקרקע טפח והכותל גבוה י"ז אז השיפוע כ"ב ומחצה ויותר וההרחק הוא ט"ז וכן הכל לפי הכותל וההרחק: גם צריך כו'. בשני הענינים הנ"ל שכתבתי הוא עשרה טפחים העליונים משיפוע: ואם כל כו'. מידי דהוה אפסל היוצא מן הסוכה שם ואמרינן נמי בפ"ז דאהלות מתני' ב' כל שיפועי אהלים כו' טומאה באוהל כו'. הרא"ש:

הכי דייקינן בגמ' דסוכה כ"ב מהמשנה שם

מימרא דר' יוחנן י"ט וכפי' הרא"ש שם

ירושלמי הביאו רא"ש

רמב"ם

משכה שם כ"ג

משנה שם וכדמפרש לה רב ושמואל

שם וכדמפרש לה שמואל וכפירש"י והתוס' שם והביא הטור

כאוקימתא דאביי שם

כאוקימתא דרבה שם

בריית' שם י"ט וכדמפרש לה עולא

שם כדמפרש לה רבה ורב יוסף

הרא"ש שם

משנה שם ט"ו

שם בגמ' כגי' ר"ח ור"ת כמ"ש הרא"ש שם

כדמפרש ר' אמי שם

כרבא שם

משנה שם וכר' יהודה אליבא דב"ה

הרי"ף לדעת רא"ש וכמ"ש רמב"ן דהרי"ף כ' כשמואל

רמב"ם והר"ן בפי' דברי הרי"ף וכ' הב"י שבשיטה זו עולים יפה דברי רמב"ם

משנ' שם י"ט וכר"א

ברייתא שם