סדר עשרת ימי תשובה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תר״ב

במילה אומרים זכור ברית ואל תפר ופזמון יה איום [לבוש] ובמדינ' זו א"א רק זכור ברית: אין משביעין. ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה מתחת ידו (לבוש):

ואין נותנין חרם. שלא לעורר כחות הדין בזמן ההוא וכן אין משביעין שחוששין ביותר להביא עונש שבוע' לעולם ח"ו אבל לעשו' דין בין אדם לחבירו ודאי מצוה רבה יש לדון וכ"כ בלבוש מטעם דכשיש דין למטה אין דין למעלה:

אבינו מלכנו. ויחיד יכול ג"כ לאומרו:

ג"פ. והאר"י ז"ל בס' הכוונות כתב שא"ל רק פעם א'. במילה אומרים באשמורת בין כסא לעשור זכור ברית אחר והארץ אזכור:

בב"ד. ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה מתחת ידו. לבוש מ"א ט"ז:

הלבנה. לבוש כתב ואני שמעתי שאדרבה טוב שיקדשו אותה כדי שתבא מצוה זו ותוסיף על זכיותינו. כתב אור חדש מעשה באחד שפגעו עכו"ם בלילה ורצו להרגו וביקש שיניחו לו לעשות מצוה אחד קודם מותו והלבנה היתה בחידושה וקדשה בכוונה גדולה ונעשה לו נס כשדילג ג"פ כמנהג ונשאו הרוח וניצול מהם גם שמעתי שמי שיקדש הלבנה מיום שקדשה שוב לא ידאוג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך ע"כ:

ושבת. וכ' מט"מ נוהגים שאין נער אומר ההפטרה שובה ישראל:

ומתענים כו'. בפ"ק דר"ה י"ח ב': ס"א בכל הימים כו'. כמ"ש בר"ה שם י"ז ב' שב בינתים כו' ושם י"ח א' והכתיב דרשו ה' ובפי"ב דיבמות: ואומרים כו'. ע"ש שנענה ר"ע כמ"ש בפ"ב דתענית וקבעוה משם ואילך לדורות כמ"ש בכל בו: מלבד בשבת. כמ"ש בירושל' דשבת ס"פ ואלו קשרים תנו אסור לתבוע צרכיו בשבת ר' זעירא שאל לר' חייא בר בא מהו מימר רענו ופרנסינו א"ל טופס ברכות כך הוא: ואפי' אם כו'. דאף בר"ה ויה"כ שאסור בתחנון אומרים אותו: ואומרים בכל יום כו'. כמ"ש ביומא פ"ז א' וע' רש"י ד"ה חטאתי כו' וד"ה אנא כו': מלבד כו'. מפני שעתידין לומ' ב"פ במנחה וערבית והוא י"ט ג"כ: ואין כו' ואין כו'. כמ"ש בר"פ הדיינים וכאן נפרעים ממנו ומכל העולם כולו וכן עונש החרם גדול כמו עונש השבועה וכמ"ש בתנא דבי אליהו ללמדך שחרם הוא שבועה ושבועה הוא חרם וראיה ממ"ש בעכן חרם בקרבך ישראל כו' והענישו כל ישראל עליו: אין מקדשין כו'. כמ"ש במ"ס דדוקא כשהוא מבושם ובשמחה ובמדרש במוצאי יה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה כו' והביאו הג"מ וע"ל סי' תרכ"ד ס"ה בהגה ואוכלים ושמחים כו' והעיקר כי"א שטוב לקדש הלבנה קודם יה"כ כדי שמצוה זו תכריע לכף זכות: ושבת שבין כו'. דלא כמהרי"ל שכת' דאין לאומרו משום שנאמר בו ומשפטיך תהום רבה ואנו אומרים אל תבא במשפט עמנו וע"ל שכ' שאדרבה שיש לאומרו כמ"ש בערכין ח' ב' פשטיה דקרא במאי כתיב כו':

טור שם בסי' תקפ"א