דין ליל שלפני התענית - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס״ד

אוכל ושותה. נ"ל דבת"ח אסור דמשעה שחלם צריך להתענו' כמ"ש סי' רפ"ח ס"ד וכ"כ של"ה דמשעה שחלם לא ישמש מטתו:

אבל אם ישן. אפי' תוך סעודתו (ב"י):

וי"א כו'. ונוהגין להתנו' אפי' לשתיה ונכון הוא [לבו' וב"ח] ונ"ל דהכל לפי מה שהוא אדם אם רגיל לשתות בלילה מותר לשתות בלא תנאי ועסי' תקפ"א ס"ב בהג"ה:

שינת קבע. פי' אפי' שלא על מטתו ולא מקרי עראי אלא במתנמנם דהיינו נים ולא נים תיר ולא תיר כ"כ ב"י דלא כרי"ו דבעי על מטתו:

אבל אם ישן כו'. בטור כתוב הראב"ד כ' בגמר סעודתו או אפי' לא גמר וישן בתוך הסעודה אסור לאכול ורי"ף פסק אפילו גמר מלאכול כ"ז שלא ישן מותר לאכול וכן אם ישן בתוך הסעודה מותר עד שיגמור וישן אח"כ שינת קבע ולזה הסכים א"א ז"ל עכ"ל ונראה להקל כדעת הרי"ף כיון דאיסור דרבנן הוא כמ"ש הרי"ף:

דבשתיה א"צ תנאי. כת' ב"י ראוי לפסוק כדברי האומרים צריך תנאי אף לשתיה:

אוכל. נ"ל דבתענית חלום אסור דמשעה שחלם צריך להתענות כמ"ש סי' רפ"ח ס"ד וכ"כ של"ה דמשעה שחלם לא ישמש מטתו:

קבע. אפי' שלא על מטתו. ט"ז:

קבע. אפי' תוך סעודתו ב"י. וט"ז פסק כהרי"ף דאם ישן בתוך הסעודה מותר עד שיגמור וישן אחר כך שינת קבע ע"ש:

דבשתייה. ב"י כתב אפי' כל המשקים מותרים. והכל בו כתב דוקא מים:

התנה. ונוהגין להתנות אפי' בשתייה ונכון הוא (אחרונים) וכ' המ"א ונ"ל דהכל לפי מה שהוא אדם אם רגיל לשתות בלילה מותר לשתות בלא תנאי וע' סימן תקפ"א ס"ב בהג"ה וכ"כ הרדב"ז סימן רמ"ז:

ס"א בין ציבור. פסחים ב' ב' דתנן גבי כו': בין יחיד. רש"י בתענית שם: ה"ז כו'. דקי"ל כר' מחבירו כמ"ש בפ"ד דעירובין: והוא כו'. לשון הרמב"ם וכלישנא בתרא בין לקולא בין לחומרא שהכל תלוי בשינה. שינת קבע. גמ' שם התם במתנמנם כו': ולא שותה. כ"מ בתשובת הרא"ש ובתחילת דברי המרדכי דאין חילוק בין אכילה לשתיה ועב"י: וי"א כו'. דטעם התנאי שעדיין לא קבל התענית עליו וה"ה בזה וכ"מ לשון הגמ' דברייתא שם תניא עד מתי אוכל ושותה ואח"כ אמר ל"ש כו' אינו אוכל ול"ק אבל גמר סעודתו או ישן לא ותו לא:

ברייתא תענית י"ב וכרבי

כלישנא בתרא דרבא שם טור בשם אביו הרא"ש וש"פ

פי' אלא היה מתנמנם או ישן בתוך סעודתו ב"י

ירושלמי שם וכן הסכמת רוב הפוסקים