דין אפייה ביום טוב - שולחן ערוך אורח חיים סימן תק״ז

כ' הד"מ כתב הב"י בתנור קטן שרי ואף על גב דאין אנו בקיאין איזה מקרי קטן או גדול ולכן כולם אסורים וכמ"ש הטור סי' תק"ד מ"מ מאחר שכ' הטור בסי' זה דמות' להסיק תנור חדש ש"מ דסתם תנורי' שלנו אינן נקראי' גדולים וכן נתבא' בי"ד סי' צ"ז עכ"ל, ועוד נ"ל להקל דהא אין דרכן של תנורים שלנו ליפחת ועוד דתנור גדול היינו שמחזיק י"ב עשרוני' של מצה עמ"ש סי' תמ"ז ומשמע מכאן ומל' הר"מ דעכ"פ אין איסו' להסיר תנור חדש דאינו נגמר בהסק' עד שיפיגנו בצונן וכמ"ש ס"ה ומיהו י"ל דוקא בתנורים שלהם שהיו עשוים כקדירה של חרס אבל בתנורים שלנו ודאי נגמרים בהיסק ראשון שהטיט מתייבש ומתחזק ע"י היסק וגרע מבישול קדירות חדשות שאסור כמ"ש ססי' תק"ב ועמ"ש ס"ה: בתוך התנור. לכאורה משמע דנקט תוך התנור משום דרגילין להיות שם עצים אחרים ולכן אף על פי שהם אינן רבים על אלו מותר להוסיף עליהן אבל נפל למקום שאין שם עצים אסור להרבות עליהן וכ"פ בי"ד סי' צ"ט ס"ו וכ"פ הר"ן והא דכתב סימן תק"א ס"ו בהג"ה דמותר להרבות על כלים שאני התם דהכלי עדיין היתר הוא אלא שאחר שיתחיל לישרף יהיה איסור ואין זה מבטל איסור:

שלא יהיו כו' ניכרים. ויש"ש ס"ו כתב דאפי' ניכרים שרי ובלבד שלא יזיז עצי האיסור כשרואה אותן ואף על גב דבשאר איסור כשניכר לא שייך ביטול הכא מקלינן משום דמקלי קלי איסורא, והב"ח כתב למעשה צ"ע ועסי' תרכ"ו ס"א מ"ש:

ומבטלן. אף על גב דדשיל"מ לא בטיל הכא כיון שאין נהנה מהם עד אחר שנשרפו אופה בהן פת מותר אבל אסור להתחמם בהן בשעת ביעורן או ליהנות לאורן (וכמ"ש סי' תרע"ז והע"ש לא ע"ש בטור) וכ"מ ברא"ש שכ' גבי לפידים שיכול לבטלם ברוב ולא כ"כ גבי פתילות עססי' תק"א וכ"מ בב"ק דף ק"א ע"ב וצ"ע דהתוס' כתבו בפסחים דף ה' דכל דבר שאין יכול ליהנות מהן בתחלת ביעורן אסור לשרוף בי"ט ע' סי' תמ"ו ואפשר לומר דשרי להתחמם בהן בשעת ביעורן דעכ"פ ההנאה באה לו מן החום וכבר כלה האיסור אבל ליהנות לאורן אסור דנהנה מן האור עצמו ולפי מ"ש סי' שכ"ה ס"ד לק"מ דמוקצה אינו אסור בהנאה ואיסור ההסקה משום טלטול עצים הוא וכ"מ סי' רע"ו ס"א:

בתנור בשבת. דאע"ג דלא הוי הכנה ממש מ"מ הוי כעין הכנה דאורייתא ואין מבטלין איסור דאורייתא ובטור משמע דהוי דאורייתא וביש"ש כתב דהתלישה הוי הכנה גמורה ומ"מ משמע בר"ן דלא הוי הכנה דאורייתא כיון דאלו היה לו חולה היה רשאי לבשל באלו העצים אם כן שבת לעצמו הכינה ועסי' תקי"ג ואם נתלשו בי"ט לכ"ע אין אסורין בשבת אלא מדרבנן דמדאורייתא מותר להסיקן בי"ט עצמו אלא דאסרי להו רבנן גזירה שמא יעלה ויתלוש ועוד דנולד הוא כמ"ש התוס' דף ב' וכ"כ המאור גבי עכו"ם שהביא דורון ובפ"ד דפסחים מצריך לתרווייהו ע"ש והרא"ש והרי"ף כתבו דה"ל נולד ואסרי להו רבנן גזירה שמא יעלה ויתלוש משמע דחד טעמא נינהו ע"ש [וא"כ] עצים שנשרו בי"ט מותר להסיקן בשבת ע"י עכו"ם ביטול ברוב ועססי' רע"ו ומ"ש סי' תמ"ה:

מתקן מנא. והרא"ש כתב דמיחזי כמתקן מנא ולטעם זה אפי' יבש אסור, אא"כ הוכן לכך מעי"ט עססי' תק"ב:

והאפר שבו. אבל אסור להשכיב העפר דמוקצ' הוא (ב"י ב"ח) ואם כן אפר שהוסק בי"ט ונצטנן נמי אסור כמ"ש סי' תצ"ח סט"ו ונ"ל דאם נצטנן וחזר והוחם שרי כמ"ש סי' ש"י ס"ג ועססי' תק"ט:

מותר לגורפו. אפי' נפל לתוכו מעי"ט ולא ידע מזה או שלא היה לו שהות לתקנו (ב"י יש"ש) ערסי' תק"ט:

תנורים שלנו. מ"מ אם התנור גדול וגרף מקצתו ואפשר לאפות באותו מקצת אלא שהוצרך לכבדו שלא יגע בפת ויחרך מקצתו אסור ובכיבוי לא אמרי' מתוך שהותר לצורך הותר' שלא לצורך (ב"ח) וערסי' תקי"ד ועסי' תק"ב ס"א בהג"ה דמשמע דאפי' לצורך אכילה דוקא בשעה שמתקן האוכל שרי לכבות ולא קודם לכן:

ע"ג גחלים. ואף על פי שאפשר לצלות בשפוד או לבשל שרי כיון שאינו מכבה גמור שסופו מבעיר (הר"ן ומלחמות ובב"י סי' תקי"א) וא"כ צ"ע מ"ש כאן וה"ז כמניח בשר על גבי גחלים שהרי כאן הוי כיבוי גמור ושרי משום דא"א בע"א לכן נ"ל דס"ל כשפירש"י דכיבוי גמור הוא ושרי משום דחשיב א"א בע"א דרוצ' לאכלו כך וכיוצא בזה איתא בי"ד סי' ס"ט סי"ד לענין דשיל"מ ע"ש:

מותר להסיקן. שאינו נגמר בהסקה עד שיפיגנו בצונן (הרא"ש) ועמ"ש ס"א:

כדי לאפות בהן מותר. ול"ד לליבון אבנים שאסור כמ"ש סי' תק"ח דהתם תיקונו של כלי הוא קודם לתשמישו שמשתמש בו אבל הכא בשעת תשמיש הוא שמתקנו לתשמישו (הר"ן) והתוס' כתבו כיון שהוא עושה ע"י משקין אינו ודאי חוסמן עכ"ל, וצ"ע מ"ש דאסור לבשל בקדירות חדשות כמ"ש ססי' תק"ב ונ"ל דקדירות מתחסמין ודאי ע"י משקין כצ"ל לדעת הרא"ש, והמרדכי כתב דמותר להפיג תנור משום דהוי מכשירי אוכל נפש שא"א לעשותו מעי"ט עכ"ל פירוש שלא ידע מאתמול שיוסק כ"כ שיצטרך להפיג' בצונן משא"כ קדיר' הו"ל לבשל בה מאתמול וליבון אבנים הוי חיסום ודאי:

מותר לשרות. אבל אם כבר גרף רק שרוצה לגרוף פעם אחרת הגחלים הקטנים ליפות אסור מאחר שמכבה (יש"ש ב"ח) וכ"מ ברא"ש וטור אף על פי שהב"י כתב לדייק מדברי המ"מ שמותר לגרוף כדרכו בחול ואינו חושש אינו נ"ל דהא המ"מ כתב הואיל וא"א בלא כן משמע דאם אפשר לאפות בלא גריפה אסור לכן יש להחמיר וכתב האגודה אחר שכבדו התנור אסור לטבל המכבדת במים לכבותה שלא תשרף:

מותר לאפות. כתב הא"ח בשם הרא"ה דוקא במתכוין להשביח הפת אבל בלא"ה אסור ע"כ ואין נראה כן מדברי הפוסקים (ב"י) ול"נ להחמיר אף על גב דבסי' תק"ג כ' אפי' עושה לצורך חול שרי לבשל בקדיר' א' שאני התם דחד טירחא הוא אבל הכא כל ככר צריך טירחא בפ"ע ועמ"ש שם:

בתנורים שלנו. ורש"ל כתב מדסתמו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ש"מ דאפי' בתנורים שלנו מותר ודוקא כשצריך לאכול אבל אם אין צריך לאכול רק שמערים לאכול מעט ממנו אסור עסי' תק"ג עכ"ל:

מאמש. או שהי' דעתו על הטיט שברחוב (מרדכי) וכב"י איני יודע מה מלמדינו ול"נ דקמ"ל דאע"פ שלא עשה בו סימן שרי דדוקא בטיט שבנהר שעדיין מחובר לקרקע צריך לנתקו מאתמול אבל טיט שמונח ברחוב תלוש הוא ולא בעי סי' ומיהו דוקא בטיט שא"צ גיבול דומי' דעל שפת הנהר שמגובל מסתמא:

לגבל אפר. ואפי' למ"ד בסי' שכ"ד ס"ג דמידי דלאו בר גיבול הוא נתינת מים זהו גיבולו מ"מ הכא שרי כיון דלצורך אוכל נפש הוא לשמור חומו אבל בטיט אסור דנרא' כמתקן לבנין וביש"ש פסק כר"ת דאסור לגבל האפר במים רק להניחו עליו כך עססי' רנ"ט:

חמין באנטיכי. פי' שמשמר החום הרבה אפי' אחר י"ט ולא אמרי' שמחמם בי"ט לצורך חול:

מרבה עליה' כו'. אע"ג דאין מבטלין איסו' לכתחלה ש"ה דמקלי קלי האיסור ואין נהנין ממנו רק עד אחר שנשרף ואינו בעין וגם האיסור הוא דרבנן וע' בי"ד סי' צ"ט ס"ו לענין שאר איסורי דרבנן:

אבל אם נפלו בתנור בשבת. שאז אסור מן התור' משום הכנה דכתיב והכינו את אשר יביאו אין שבת מכין לי"ט ובאיסור דאוריית' אין מבטלין איסור לכתחלה בכל גווני:

דה"ל מתקן מנא. מטעם זה נראה דה"ה דאסור ליקח עץ לעשות ממנו בריח להבריח הדלת דה"ל ג"כ מתקן מנא אא"כ תקנו מעי"ט כמבואר בסי' שי"ג:

תנור שנפל לתוכו כו'. סעיף זה הוא לשון הטור ונכנס בו ביאור הב"י ולעד"נ הביאור בדרך אחר כמ"ש בס"ד. שנינו במשנה אין שוברין החרס ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח ואין גורפין תנור וכיריים אבל מכבשין ואמרי' בגמרא מ"ט משום דקא מתקן מנא ופירש"י דטעם זה קאי גם אאין גורפין ואתיא כרבנן דס"ל מכשירי אוכל נפש אסור ותו בגמר' אין גורפין תנור תנא ר' חייא בר יוסף ואם א"א לאפות אא"כ גורפו מותר פירש"י זהו כר"י דס"ל מכשירי אוכל נפש מותר כל שא"א לעשותו מעי"ט וכ' הרא"ש הך גריפה מיירי בנפל בתנור מהטפילה ומהטיח של תנור וא"צ כ"כ בגריפה זו אלא שיהא הפת נאה שלא יגע בפת וצלי ויחרך ואפ"ה התירוה דאין בה אלא טלטול בעלמא וכו' עכ"ל ועפ"ז כתב הטור וז"ל תנור שנפל לתוכו מטיח הטיט אם אפשר לאפות ולצלות בו בלא גריפה אסור לגורפו אבל מותר להשכיב האש והאפר שבו כדי שיהא חלק ולא יגע בפת אבל אם צריך לגורפו אפי' אם אפשר לאפות ולצלות בו בלא גריפ' אלא כדי ליפות הפת והצלי כדי שלא יגע בו הטיט ויחרך שרי עכ"ל וביאר ב"י דהטור והרא"ש חולקים עם רש"י דפי' איסור הגריפ' משום תיקון מנא ולהרא"ש וטור הוא משום טלטול שלא לצורך ול"נ דגם רש"י ס"ל טעם דהרא"ש ולא נקט במתני' טעם תיקון מנא אלא לרבנן דאסרי מכשירי אוכל נפש בכל גווני אבל לר' יהוד' דס"ל מותר במכשירים בא"א מעי"ט ה"נ א"א מעי"ט דנפל בי"ט או דנפל בעי"ט ולא ידע מזה אין כאן איסור תיקון מנא רק משום טלטול והיינו ברייתא דר"ח בר' יוסף והוכרח רש"י לזה דבמתני' שנאו לגריפת תנור בהדי אינך דודאי הטעם משום תיקון מנא ותו דבמתני' משמע אפי' היכא דלא אפשר בלא גרופה אסור לגרוף והיינו משום תיקון מנא דלא שייך בו היתר אוכל נפש אבל ברייתא דמתיר בלא אפשר ע"כ לא ס"ל משום תיקון מנא והיינו כרבי יהודה ואפ"ה אסור במקום שאפשר בלא גריפ' וע"כ הטעם משום טלטול ואנן קי"ל כר"י כמ"ש סי' תק"ט ע"כ גם רש"י ס"ל הדין הזה כמו הרא"ש וטור אלא דפי' המשנה אינו כן בין לרש"י בין להרא"ש. עוד כ' ב"י לבאר דברי הטור על ג' חלוקים דאם אפשר לאפות בלא גריפה ולא יתחרך אסור לגרוף משום טלטול אבל להשכיב האש ואפר מותר כדי שלא יגע בו כלל אע"פ שמכח הנגיעה לא יהיה חירוך אבל אם יש בטוח שנפל כדי לחרך פת ע"י הנגיעה מותר דחשיב טלטול לצורך ומשמע דהא דמשכיב היינו אש ואפר אבל לא עפר טיח שנפל ודלא כרש"י שכתב משכיב אפר ועפר כו' ע"כ ותמוה לי היאך שייך לחלק בנגיעה לענין שלא יהא נחרך דודאי יהיה נחרך אם תגע בו האש ופסוק מלא הוא היחת' איש אש בחיקו וגו' ותו דלמה באמת יהיה מותר להשכיב במקום שלא יגיע ההיזק כלל להפת ותו דלמה לא נקט רבותא בריש' דאפי' במקום שיש חשש נגיע' באש או טיט אסור לגרוף כיון שאין בו כדי חירוך ונלע"ד דאין כאן אלא ב' חלוקות דכל שנוגע ודאי יחרך אלא דיש כאן ב' קלקולי' הא' מחמת הטיט שנפל שם באם יגע יחרך ולזה אין תיקון כ"א בגריפה והשני מחמת האש שיגע ולזה יש תקנה בלא גריפה אלא השכבה לחוד ע"כ אמר הטור דאם אפשר לאפות בלא גריפה כי אין חשש נגיעה בטיט אל הפת אסור לגרוף הטיט ובכלל זה גם האש והאפר אסור לגרוף וזה אפי' אם יש חשש נגיעה באש וישרף מ"מ אסור לגרוף כיון שיש היתר בהשכבת האש והאפר לא נתיר לו יותר ומ"ה לא זכר כאן להשכיב הטיט שנפל לאסור בו הגירוף אפי' ביש חשש נגיעה שאין מועיל השכבה לטיט שהוא דבר גס וצריך דוקא גירוף משא"כ באש ואפר שמועיל לו השכבה שהוא דבר דק ולא לחנם נקט רש"י משכיבין האפר והעפר ולא נקט הטיט כמו שהתחיל בו שם אלא דודאי מיירי מעפר שנעשה דק ממה שנפל מטפול התנור ונעשה כאפר ומהני לו השכבה דינו כמו אפר ואש ואסור בגירוף אפי' אם הוא בענין שחושש שיגע בו אבל בדבר גס כמו חתיכת טיט לא שייך בו השכבה אלא גריפה ובזה יש חילוק אם אין בו חשש נגיעה אסור לגרוף זהו דין הרישא אבל אם יש חשש נגיעה בטיט ממילא ודאי יחרך זהו דין הסיפא דבשביל חשש נגיע' שהיא אירוך מותר אפי' לגרוף כיון דאין השכב' מועלת לזה נמצא דעיקר החילוק בין רישא לסיפא אם יש חשש נגיעה בטיט או לא אלא שהכניס בנתיים דין ההשכב' שזה מיירי אפי' בתנור שלם שירא מנגיעת האש להורות ששם יש דין אחר כיון שמועיל לו השכבה וע"כ אסור לגרוף אפי' יש חשש נגיעה משא"כ בחשש נגיע' בטיט שהוא דבר גס ואין לו תיקון כ"א בגירוף קמ"ל בסיפא דזה מותר אפי' לגרוף כדי להנצל מהנגיעה שהיא החירוך בודאי כנלע"ד בביאור דברי הטור:

כיון שא"א לאפות כו'. בטור כתוב אבל בתנורים שלנו שמכבים הגחלים בגריפתן אם אפשר לאפות זולתה אלא שרוצה לגרוף כדי לייפות הפת אסור אבל אם א"א לאפות בלא גריפ' מותר עכ"ל ותמה ב"י כיון שסתם תנורי' דידן א"א בלא גריפה לא היה לכתוב אם אפשר בלא גריפה וע"כ כתב כאן בש"ע באמת כן גם רש"ל הקשה כן ותי' דמיירי בגחלים דקים שנשארו אחר כיבוי הראשון ול"נ דלק"מ דודאי אין אפשרות להושיב הפת על הגחלים אלא צריך לפנות מקום למושב הפת ולכבות שם הגחלים אלא דהטור מיירי במה שגורף כל הגחלים שבתנור ומכבה אותן ובזה חילוק שאם אין הכרח להאפיה בשביל זה אסור אפי' אם מהני גריפת כל התנור כדי ליפותו ואע"ג דמצינו בגמ' דא"ל ר"ח לדביתהו חזי דאנא ריפתי מעלי' בעי ורמז לה שתגרף התם הי' הפת מתחרך מחמת הטיט שנפל משא"כ בתנורים שלנו שאנו גורפין התנור בשביל יפוי לחוד בלי חשש חירוך וזהו שמסיק הטור אבל אם א"א לאפות בלא גריפ' מותר פי' שיש חשש חירוך מחמת הגחלים שיש סביבו והשכב' לא שייך בתנורים דידן כיון שהלחם על קרקע התנור מותר לגרוף כל התנור. והקש' מו"ח ז"ל דלמה יאס' הכיבוי כדי לייפותו כיון דמותר בשביל אוכל נפש נימא ביה מתוך שהותרו לצורך הותר נמי שלא לצורך כיון שיש בו צורך קצת כדאמרי' בהבער' מתוך כו' כמ"ש סי' חצ"ה ותי' ע"פ דברי התוס' בפ"ב דף כ"ג ד"ה ע"ג חרס דדוקא גבי הבער' אמרינן מתוך כו'. כיון שיש לפעמים לצורך תיקון אוכל נפש מה שאין כן בכיבוי שלעולם אינו לצורך תיקון אוכל נפש ואפי' להרא"ש דכתב כאן דכיבוי לצורך אוכל נפש מותר מ"מ אין זה קרוי אוכל נפש. דאינו אלא להציל שלא יזיקנו חום האש אבל הכריע בשולחן ערוך יפה כאן שמותר הכיבוי גם בשביל הייפוי לחוד דהכל היא צורך אוכל נפש והוא דעת הרשב"א:

ובלבד שלא יפיגם בצונן. שזהו עיקר הגמר של חיזוק הכלי והוה מתקן מנא:

ומותר לגבל האפר. כ"כ הרמב"ם ורי"ף ור"ת הקש' ע"ז דהא אפר בר גיבול הוא וכמ"ש סי' שכ"ד תי' ה' המגיד דכיון דא"א לעשות גיבול זה מעי"ט שמתיבש לשעתו הלכך מותר לגבלו בי"ט משום אוכל נפש ורש"ל פסק כיון דלר"ת והרא"ש אסו' אין להתיר בגיבול האפר במים בי"ט:

תפחת. ובתנורים שלנו יש להקל עיין מ"א:

באנטיכי. שמשמר החום הרבה אפי' אחר י"ט ולא אמרינן שמחמם בי"ט לצורך חול:

לחתות. אלא אם כן תקנו מעי"ט מטעם זה נראה דה"ה אסור ליקח עץ לעשות ממנו בריח הדלת דה"ל ג"כ מתקן מנא אלא אם כן תיקנו מעי"ט. ט"ז:

שלנו. מ"מ אם התנור גדול וגרף מקצתו ואפש' לאפות באותו מקצת אלא שהוצרך לכבדו שלא יגע בפת שמא יהא נחרך אסור. ב"ח ועמ"א וט"ז:

שמכבה. אבל אם כבר גרף רק שרוצה לגרוף פעם אחרת הגחלים קטנים ליפות אסור מאחר שמכבה יש"ש ב"ח מ"א. וכתב האגודה אחר שכבדו התנור אסור לטבל המכבדת במים לכבותה שלא תשרף:

שלנו. ורש"ל מתיר אפי' בתנורים שלנו. ודוקא כשצריך לאכול אבל אם אין צריך לאכול רק שמערים לאכול מעט ממנו אסור עכ"ל (אבל בספר אליה רבה הוכיח בראיות ברורות דאסור בתנורים שלנו בכל ענין):

סי'. וטיט שמונח ברחוב אם אין צריך גיבול לא בעי' סי' אם היה דעתו עליו עמ"א:

אפר. ורש"ל מחמיר גם באפר לגבל מים רק להניחו עליו כך:

ס"א דהיינו כו'. רש"י ד"ה פורני כו': ובלבד. גמ' שם ועתוס' ד"ה ואין כו' וז"ש ובלבד דהיינו בגדולה ועבד"מ: ומחמין. גמרא שם:

ס"ב אע"פ כו'. אם כו'. ר"ל דוקא בי"ט כמ"ש למטה אבל אם כו': שלא יהיו. ערש"י בחולין צ"ט ב' ד"ה וליבטיל כו': ובלבד. ריש י"ט שם: אבל אם כו'. שם והא קא כו'. ה"מ בדאורייתא כו' ועתוס' שם ב' ב' ד"ה והיה. אך תימא כו' אבל הר"ן כתב דאף כה"ג אינה מדאורייתא אלא בביצה דוקא דהא ביומה אינה אסורה אלא מדרבנן ע"ש:

ס"ד תנור כו'. אם אפשר כו'. מתני' שם ובגמרא ואם א"א כו': שהוא מטלטלו כו'. וכן פירש הרא"ש שם דלא כרש"י שפי' משום תקוני מנא: אבל מותר כו'. מתני' שם: האש והאפר. כ"כ הטור וכ' ב"י אבל העפר לא שהוא מוקצה דלא כרש"י שרש"י אזיל לשיטתו שפי' משום תקוני מנא: אף על פי כו'. דאם לא כן אפי' גריפה מותר: אבל אם יש. גמ' שם תני כו'. ואם א"א כו' א"ל רבא לשמעיה כו': אע"פ. שם דביתהו כו' א"צ כו': דחשיב טלטול כו'. עסי' תקי"ח ס"ג בהג"ה: ודוקא כו' אבל כו'. כנ"ל דאם א"א מותר: ואע"פ כו' וכשם כו'. כמש"ש כ"ג א' ואי לעשן כו'. וכמ"ש בס"ה וזהו לגי' רש"י וש"פ אבל הרי"ף שם דגרס התם ליכא כיבוי ואסור כיבוי לצורך אוכל נפש:

ס"ו ודוקא. דבהא ל"פ רשב"א את"ק:

ס"ז ומותר לגבל כו'. עמ"א ס"ק ט"ז והם דברי המ"מ:

ברייתא ביצה ל"ד

רמב"ם בפ"ג

ה"ה בפ"ב

מהא דרב מתנ' שם ד'

טור בשם אחיו הר' יחיאל

מימרא דרבא שם ל"ג

משנה וגמרא שם ל"כ

מלשון הטור לדעת הרא"ש אביו

כן פי' הרא"ש שם

ברייתא שם ל"ד

הרא"ש שם וכ"כ הטור

פי' לחזקן

שם בברייתא

טור בשם ר"מ מרוטנבורג

ברייתא שם י"ז וכר"ש בן אלעזר גמרא שם

הרא"ש שם וש"פ

מימרא דר"א שם ל"ב

כפירוש רמב"ם בפ"ג

כפירוש רש"י שם

טור בשם רש"י אהא דאמר רבינא וקיטמא שרי שם: