דין מי שאין לו יין - שולחן ערוך אורח חיים סימן תפ״ג

נ"ל דמי שאין לו אלא כוס א' יקח אותו לקידוש דהא י"א דב"ה אינה טעונה כוס ואם יש לו שנים יקח לקידוש ולב"ה ואם יש לו ג' יקח לקידוש ועל כוס שני יאמר ההגדה עד גאל ישראל ועל השלישי יברך ב"ה ואחר כך יאמר חצי הלל בלא כוס, כתב ב"י בשם א"ח מי שעוש' סדרו על הפת אינו מברך לא גאלנו ולא יהללוך כי שתיהם ברכות של כוס עכ"ל אבל פה בש"ע כ' כדברי הרי"ף שאומר גאל ישראל דטעמ' דההגד' נתקנ' על המצ' שעונין עליה דברים הרב' אבל יהללוך לא יאמר בחתימ': ובוצע. פי' פורס המצ' הא' והשני' לא יבצע עד שיברך על א"מ כמ"ש סי' תע"ה וכ"מ בב"ח ומ"מ צ"ע למה לא יבצע האחד קוד' קידוש דמ"מ יהי' לו לחם משנ' לכן נ"ל דדברי' אלו לקוחים מדברי הרי"ף שס"ל דאין צריך אלא ב' מצות אבל אנו שלוקחין ג' בוצע הא' קודם קידוש דהא מספק' לן אם צריך לברך המוצי' על פרוס' וכמ"ש סי' תע"ה וכ"מ בב"ח ואם חל במ"ש עסי' רצ"ו:

שאר ירקות. ומברך עליהם בפה"א דהוי כדברים הבאים שלא מחמ' הסעוד' כיון שאין מלפתין בהם הפת לבוש וכ"מ בהרא"ש ובמרדכי שדוקא מרור שהוא חוב' לאכול עם המצה י"א דמצה פוטרתו אבל לא בשאר ירקות אבל בתו' משמע קצת דגם ירקות פת פוטרתן (עסי' קע"ז) ומ"מ נ"ל דיש לברך עליהם דאותן ירקות שאנו אוכלים דהיינו פיטרזי"ל אין ממשיכין תאות המאכל:

אם הוא חמר מדינה. נ"ל דאפי' במקום שכל השנה אין רוב שתיית העם במי דבש מ"מ אם בפסח רוב שתיתם ממנו נקרא חמר מדינה עמ"ש סי' קפ"ב וכ"מ בב"ח בשם רש"ל משום דבפת איכא דעות חלוקות לכן מוטב ליקח שאר משקין ולפי מ"ש לברך ב"ה על קוו"ס או באר"שט אם הוא שתיית רוב ההמון וא"כ אפשר דגם כאן אם שתיית רוב ההמון לקרי"ץ או עפי"ל טרא"נק נותר ליקח אותו לד' כוסות אם אין לו מע"ד ויין:

יין. ע"ל סי' תע"ב ס"ק ט"ו דאם אין לו יין דיוצ' במי צמוקים אם יש בהם לחלוחית כשמעצרין אותן ע"ש וכ' המ"א נ"ל דמי שאין לו אלא כוס א' יקח אותו לקידוש ואם יש לו שני' יקח אותם לקידוש ולברכת המזון ואם יש לו שלשה יעשה בהם שלש כוסות ראשונות ע"ש. והח"י כ' ול"נ דאם הוא בליל ראשון ויש לו רק שני כוסות יקיים כוס א' על ליל שני ע"ש. ודוקא כשאין לו אלא ב' כוסות אבל אם יש לו ד' כוסות לבד צריך ליטול כולם בליל ראשון כמש"ל סי' תע"ב ס"ק. ט"ז ע"ש. וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' י"ד ע"ש:

ובוצע. דהיינו שמפריש תחלה האמצעית ונוטל החציה לאפיקומן כדלעיל סי' תע"ג ותע"ה. מ"א ע"ש:

גאל. אבל יהללוך לא יאמר בחתימה להלל לפי שנתקן על הכוס ועמ"א.

חמר. וכ' המ"א דאפי' במקום שכל השנה אין רוב שתייתם במי דבש מ"מ אם בפסח רוב שתייתם ממנו נקרא חמר מדינה. והח"י כ' דאין להקל כ"א דוקא במקום שרגילין לשתותו כל השנה ע"ש. לאקרי"ץ או עפי"ל טרנ"ק אם הוא שתיית רוב המון מותר ליקח אותו לארבע כוסות אם אין לו מע"ד ויין עמ"א. ועסי' תע"ב ס"ק ט"ו מש"ש:

ס"א מי כו' מקדש. כמש"ש ק"ו ב' זמנין דחביבא כו'. ואע"ג דמשנה הסדר ל"ל בה וע' תוס' ק"א סד"ה ר"י: שמברך כו'. שם קי"ד א' ובה"א מברך כו' וה"ה לפת דבמקום יין ושם בגמ' מפני כו' ד"א כו' והני טעמי שייך נמי בפת: ובוצע. ודוקא כאן שמברך על הפרוסה אבל בשבת וי"ט אחר לא כמ"ש רשב"ם ק"ו ב' ד"ה דחביבא כו' גם לא יפרוס כו' ועמ"א: ומניח. כמו בכוס כמ"ש בסי' רע"א ס"י וטעון כו': ומברך כו'. דלא שייך הני טעמא ואדרבא כאן שייך טעמי דב"ש וקידוש נמי תדירה ממצה: ואח"כ אוכל. דקודם מצה א"א דאסור לטעום קודם קידוש: ומסלק כו' גאל ישראל. לאפוקי מרא"ה שכ' שאין מברך גאל ישראל שלא נתקנה רק על הכוס. ולא היא כמ"ש שם קי"ז ב' ש"מ בה"מ כו' ארבעה כסי כו' כל חד כו': ומברך כו' ואח"כ. שלא נתקן רק אחר ההגדה כמו אם היה לו יין וכמ"ש בשעה שמצה ומרור כו' ואף ברכת המצה היה ראוי לברך כאן רק כמש"ש קט"ו א' אחר שמילא כריסו כו': בלא ברכה. ר"ל אע"ג דהפסיק בין הברכה בהגדה וע' סי' תע"ה: ובמקומות כו' וי"א כו' ול"נ. כמ"ש שם י"א כו' וי"א כו' ולהרא"ש כו' כיון שא"א בענין אחר וז"ש כאן ול"נ כיון שא"א לצאת ידי ארבעה כוסות. מ"מ:

טור בשם הרי"ף סוף פסחים