אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש - שולחן ערוך אורח חיים סימן מ״ב

אסור לשנות. אפי' אין לו תפלה של יד [כ"מ בגמרא]:

משל יד וכו'. היינו שיעשה לו ד' בתים כמ"ש סימן ל"ב סעיף מ"ז:

חדשים כו'. דהזמנ' לאו מילתא היא: אם נפסק רצועה ש"י סמוך להקשר צ"ע אם מותר להפוך ראש האחר למעל' ולעשות בו קשר של יד והחתיכ' שהיה בו הקשר יקשור למטה כמ"ש ס"ס ל"ג או נימא דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיו"ד ועתה יעשה בו כריכת האצבעות, והרב"י כתב בסי' ל"ג בשם הגמי"י אם נפסקה רצועה של ראש יתפרם ויהפוך הרצועה תוך המעברתא עכ"ל, א"כ במקום שהיה הקשר תחלה תלוי עתה למטה ואפ"ה שרי ה"נ כן. מ"מ י"ל דלא דמי דהתם עכ"פ באותה חתיכת הרצועה יש בו קשר ומה לי שהיה במקום זה או במקום זה משא"כ כאן דבאותה חתיכה שהיה בו קשר עכשיו לא יהיה בו קשר, וגדולה מזו כתבו התו' בשבת דף צ"ח כשמניחין הקרשים על העגלות גנאי הוא להשים צד העב של קרש סמוך לקרקע אצל צד הקצר שהיה למעלה ודמי להא דאמר מעלין בקדש ואין מורידין עכ"ל א"כ כ"ש כאן דאסור כנ"ל ואם אין הרצועה ארוכה כ"כ אזי לא יעשה כ"כ כריכות סביב היד כנ"ל:

סודר דאזמניה. נ"ל דקטן שצר בו תפילין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא מיתסר בהזמנת קטן כדאי' בחולין דף י"ג דיש להם מעשה ואין להם מחשבה ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כמ"ש בי"ד ס"ס שמ"ט: ואם גנבו בגד ועשו ממנו כיס תפילין קניא בשינוי מעשה ואסרו ועיין ב"ק דף ק"ד:

לעולם. ואם עשה כיס לשם תפילין אפי' צר ביה ע"ד לפנותו אסור, וה"ה אם היה כיס והוסיף בו איזה דבר לשם תפילין וצר ביה ע"ד לפנותו אסור עד שיטול מה שחידש ואם צר ביה חד זימנא אדעתא למיצר בו לעולם אפי' לא אזמני' אסור כ"ז למדתי מדברי הטי"ד סי' שס"ד ע"ש בב"י וכ"ה בנ"י פ"ז דסנהדרין ובש"ג פ"ג דברכות לא כתב כן:

לגוף הקדושה. היינו הקלף או הקציצה אבל רצועות של תפילין לא בעי עיבוד לשמה דמשמשין נינהו והזמנה דמשמשין לאו מלתא היא וכ"מ התם במנחות בפלוגתא דרבנן ורשב"ג עכ"ל נ"י משמע דס"ל כפירש"י דמ"ד הזמנה לאו מילתא היא א"צ עיבוד לשמה ולכן בגוף הקדושה דצריך עיבוד לשמה הזמנה מלתא היא משא"כ ברצועות ועסי' ל"ב סל"ז וסי' ל"ג ס"ג דאנן קי"ל כפי' התוס' וצ"ע דהנ"י בעצמו כ' בה' תפילין כפי' התוס' וצ"ע, ומ"מ בעיקר הדין כתב הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה והאריך ע"ש וסיים ז"ל ומ"ש במאור דרבה לית ליה הזמנה לאו מילתא היא בגוף הקדושה משום דאמר הטעם משמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדושה לא אמר כלום דגוילין של כתיבה נמי אגב כתב הוא דקדשו אזל ליה הכתב אזל ליה קדושתייהו כדאיתא פי"ו דשבת והלכך לא דמו לע"ע דהיא גופה עיקר קדושה וכו' ותורף דבריו דאע"ג דבעי עבוד לשמה מ"מ מותר לשנותן דהזמנה לאו מילתא היא והתו' כתבו דגם בע"ע קי"ל כרבי יוחנן דלא מתסיר עד שתערף א"כ ק"ו בתפילין: ודע דכל זה בקדושה כגון תפילין אבל תשמישי מצוה כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה אפי' עשאן לכך לא מיתסרי ומותר להשתמש בהן חול וכ"מ במאור ועסי' כ"א וסי' תרל"ח סס"א: ואפילו בדבר שבקדושה מועיל תנאי להשתמש בו חול דהא בלא"ה יש מתירין כמש"ל וכ"כ הלבוש וב"ח, וגט לא מקרי דבר שבקדושה [ב"ח דלא כע"ת] מיהו אם התחיל לכתוב על הקלף או על הנייר אסור לכתוב אח"כ עליו דברי חול, אבל לתשמישי קדושה מהני תנאי להשתמש בהן אפי' בעודן בקדושתן [כמ"ש סי' קנ"ד ס"ח] אבל לתשמיש מגונה לא מהני כמ"ש סי' קנ"א סי"א:

צר ביה. פירוש לפי שעה ולא אזמניה להיות שם לעולם:

ואם התנה. משמע דסתמא אין היתר אלא במתנה בפי' וא"כ לא יפה עושים הרבה בני אדם שמשתמשין בשק של תפילין כשהולכים בדרך מצניעי' שם שאר דברים מה שצריך לו בדרך אלא דנראה ללמד זכות דאותן האנשים מסתמא הוי כמתנה בפי' וראיה לזה ממ"ש רמ"א בסי' קנ"ד ס"ח שנהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדוש' כו' כיון שנהגו כן וא"א להזהר לב ב"ד מתנ' עליהם מעיקרא כו' וה"ה נמי דמסתמא כשקונה שק חדש לתפילין דעתו להשתמש בו כדרך בני אדם בדרך וכן בההיא שכתב רמ"א כאן דקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול כו' ואנו רואין בכל יום שהסופרים כותבין על קלפים שלהם כתובות וגיטין ושאר דברי רשות אלא ודאי דמסתמא כשהסופרים מתקנים אותו תחלה דעתם להשתמש הן לדבר קדוש' הן לדבר הרשות כיון שמנהגם בכך ומו"ח ז"ל כתב דאין כותבין גיטין בקלף המתוקן לס"ת אא"כ התנ' מעיקרא בשע' העיבוד לכתוב עליו גיטין כשיצטרך אבל כשלא התנ' מעיקרא איסור גמור לכתוב עליו גיטין עכ"ל ולפמ"ש ש"ד למעבד הכי וכ"מ מדברי רמ"א בא"ע סי' קכ"ד שכתב ולכתחל' יש לכתבו על קלף מתוקן לס"ת כו' עכ"ל ולא הוזכר שם שיתנ' על הקלף תחל' בשע' העיבוד אלא ודאי דא"צ כמ"ש:

יד. אפילו אין לו תפלה של יד כ"מ בגמ'. מ"א:

מהם. אם נפסקה רצועה של יד סמוך לקשר אסור להפוך ראש האחר למעלה ולעשות בו קשר של יד והתחתונה שהיה בו הקשר יקשור למטה דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיו"ד ועתה יעשה בו כריכות האצבעות. ואם אין הרצועה ארוכה כ"כ אזי לא יעשה כ"כ כריכות סביב היד מ"א. ובהלק"ט ח"ב סי' כ"א להתיר ע"ש:

מותר. היינו כשיעשה לו ד' בתים או על רצועה קאי:

חדשים וכו'. דהזמנה לאו מילתא היא:

עליהם. אפי' אם התנה רק אם יצטרך לעשות ממנו של יד שיעשה מהני התנאי וכ"ש אם מתחלה אומר שאינו עושה של ראש אלא לפי שעה דמהני. מהר"י:

לעולם. ואם עשה כיס לשם תפילין אפי' צר ביה ע"ד לפנותו אסור וה"ה אם היה כיס והוסיף בו איזה דבר לשם תפילין וצר ביה על דעת לפנותו אסור עד שיטול מה שחידש ואם צר ביה חדא זימנא אדעתא למיצר בו לעולם אפילו לא אזמניה אסור מ"א ע"ש. ועי' בתשו' שער אפרים סימן כ"א שהעלה דכל מה שהוא עודף על מקום הנצרך לתפילין לא מקרי צורך תפילין לכן התיר שם בכיס התפילין שיש לו ב' כיסין זה תחת זה דמותר להניח התפילין למטה ומעות בכיס שהוא למעלה ממנו ע"ש:

זמנא. נ"ל דקטן שצר בו תפילין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא מיתסר בהזמנת קטן דקטן יש לו מעשה ואין לו מחשבה ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואם גנב בגד ועשה ממנו כיס תפילין קניא בשינוי מעשה ואסרו. מ"א:

שרי. ובסתם אסור אם כן לא יפה עושים המשתמשין בשק של תפילין כשהולכין בדרך אלא דנראה ללמד זכות דאותן אנשים מסתמא הוי כמתנה בפי' וכן בההיא שכתב רמ"א כאן דקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול ואנו רואין בכל יום שהסופרים כותבים על הקלפים שלהם כתובות וגיטין ושאר דברי רשות אלא ודאי דמסתמא כשהסופרים מתקנים אותו תחלה דעתם להשתמש בהן הן לדבר קדושה הן לדבר רשות ולפ"ז פשיטא דמותר לכתוב גט על קלף שנעבד לשם ס"ת וכ"מ בא"ע סימן קכ"ד ס"ב מ"א ט"ז עיין ב"ח וע"ת ומיהו אם התחיל לכתוב על הקלף או על הנייר דבר קדושה אסור לכתוב אחר כך עליו דברי חול ולא מהני תנאי וכל זה בקדושה כגון תפילין וס"ת אבל לתשמישי קדושה מהני תנאי להשתמש בהן אפי' בעודן בקדושתן כמ"ש בסי' קנ"ד ס"ח אבל לתשמיש מגונה לא מהני כמ"ש בסי' קנ"ד. ותשמישי מצוה כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה אפי' עשאן לכך לא מיתסרי ומותר להשתמש בהן חול אפי' בלא תנאי ע"ש:

צר ביה. לפי שעה ולא אזמניה להיות שם לעולם:

ס"א ואפי' ליקח כו'. דתשמישי קדושה הן כמ"ש במגילה כ"ו ב' ואין מורידין כמ"ש האי תיבותא דאירפט כו' האי כו': שרובו כו'. רש"י ואף שתוס' הקשו עליו כבר יישבו המרדכי:

ס"ב אם התנה כו'. שם:

ס"ג סודר כו' לעולם. ע' רש"י בע"ז מ"ז ב' ד"ה כו' הכניס כו': לעולם כו'. כמ"ש בהג"ה ואם כו' וכנ"ל ס"ב וכמ"ש הרא"ש בפ' בתרא דמגילה בשם הירושלמי ע"ש: וקלף כו'. כפי' תוס' במנחות מ"ב ב' ד"ה עד כו' מיהו כו' דאי מילתא כו' ואפ"ה בעיבוד מהני אלמא כה"ג מילתא וע' נ"י שם דלא כמ"א ולכן כ' נ"י אבל עיבוד של רצועות כו' דקשה מ"ש האורג בגד למת מעיבוד אלא כמ"ש הרז"ה פ"ק דסוכה שבגד למת משמשי הדבר משא"כ בעיבוד אלא שהרז"ה כ' שם דאף הרצועות הן עיקר הקדושה שקושר בהן וע' בסנהדרין מ"ח א' לאפוקי עגלה כו' וע"ש ב' תנאי כו' ופירש"י דרבא כת"ק וכ"מ במנחות מ"ב ב' דאביי ס"ל כרשב"ג דא"ל אביי לרב שמואל כו' והקשה תוס' על רש"י מגיטין נ"ד ב' דקי"ל שם דבעינן עיבוד לשמה ועור תפילין נמי גוף הקדושה הן ועוד הקשו דרב ושמואל פליגי במנחות שם ואוקמוהו ג"כ כתנאי ושמואל כרשב"ג ובפ"ק דסוכה פריך מדשמואל אלמא הלכתא כוותיה אבל הריטב"א תי' שם דת"ק דרשב"ג לאו משום הזמנה דלגוף הקדושה ודאי מילתא כנ"ל אלא דא"צ לשמה בתפילין ואפי' בכתיבתן ובזה קל מס"ת ומזוזה כמו בשירטוט ורשב"ג פליג אפי' בתשמישין כאביי ותנא דאמר לאומן עשה לי כו' ס"ל כרבא דהזמנה בתשמישין לאו מילתא דהא ספר ודאי בעינן לשמה וקי"ל כרשב"ג בהא דבעינן לשמה בגוף וכשמואל אבל בתשמישין א"צ לשמה ולאו מילתא היא דלא כרשב"ג ואביי וצריך עיון דהא רשב"ג לא הזכיר אלא גוף הקדושה ובזה מודה רבא וא"כ מאי תנאי דכ"ע כרבא ובלשמן פליגי וע' תוס' שם ובמנחות ומשמע דאף בגוף הקדושה לאו מילתא וכמ"ש במנחות שם ד"ה עד מיהו ר"ת כו' וי"מ כו' הנ"ל:

מנחות לד

הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפילין

שם בגמרא

שם ברש"י

שם בגמרא

ר' ירוחם ומהרי"א בשם סא"ח

ברכות כג וסנהדרין מ"ח

מרדכי פ' בני העיר

שם בברכות ושם בסנהדרין: