דין ארבע אמו׳ שיש לכל אדם בשבת - שולחן ערוך אורח חיים סימן שצ״ו

והוא באמצען. כ"כ הטור לדעת הרי"ף וצ"ע דהא בסי' שמ"ט כ' היו שנים כגון שיש ביניהם ו' אמות ואם איתא דס"ל והוא באמצען א"כ היו אסורים לטלטל מזה לזה אלא ע"כ ס"ל דבורר לאיזה רוח שירצה וגם ברא"ש משמע כן וכ"ד הרמב"ם פי"ב ופכ"ז וידוע שהוא הולך בשיטת הרי"ף וכ"כ הראב"ד ועמ"ש רסי' ת"ה וכמ"ש סימן ת"ט ס"ה:

יש לו ד"א. בטור כתוב ופסק רי"ף שאין לו אלא ד"א והוא באמצען והרז"ה פסק שיש לו ד"א בכל רוח שהן ח' על ח' ויש לתמו' דלפ"ז פסק רי"ף כר"א דס"ל במתני' כן בדף מ"ה ולא מצינו לרי"ף שפסק כן ואדרב' הרא"ש כ' הא דלא הביא הרי"ף מאי דאמרי' בגמ' ר' יהודא היינו ת"ק כו' משום דס"ל הלכה כת"ק דריש פירקין דאין לו אלא ד"א והב"י הוכיח דהטור לא ס"ל כר"א כיון שכ' סי' ת"ה מי שיוצא חוץ לתחום אפי' אמה א' לא יכנוס להיות כבני העיר ואין לו אלא ד' אמותיו עכ"ל ולא הבנתי הוכח' זו דודאי אם יצא חוץ לתחום יהי' לו מאותו מקום ב' אמות לכל צד ועכ"פ לא יכנס לתוך התחום להיות כבני העיר ובאשר"י כ' כדברי הרז"ה ח' על ח' והוא באמצען והוא לא זכר זה בפסקי הרי"ף גם ברמזים לא זכר בדברי הרי"ף רק ד"א ולא זכר והוא באמצען ע"כ נלע"ד דהך והוא באמצען אין זה מקומו אלא אחר דברי הרז"ה כמ"ש באשר"י כנלע"ד:

באמצען. ובסי' שמ"ט מבואר שיכול לברר לאיזה רוח שירצה הד' אמות ע"ש ס"ד עיין מ"א:

ס"א שבו. נ"א א' וערש"י והוא במתני' מ"א ב' וגמ' שם יצא לדעת כו': ארבע אמות. כגי' ר"ח שם מ"ח א' ד"ה ר"י ופ' כת"ק דר"י ור"א פליגי אליביה ופ' כר"י בסי' ת"ה ס"א: בינונית כו' שכל א' כו'. ג' ב': אלו. כר"י שם מ"ח א' וכפי' הרי"ף ורא"ש: והוא באמצען. עט"ז שט"ם הוא וצ"ל אחר לכל צד וכ"ה בהדיא ברא"ש: וי"א. כגי' רש"י שם ופ' כחכמים: אבל לטלטל. גמ' שם: עם אלכסונן. שם נ"א א' לאו היינו כו' וכפר"ת שם וכ"כ הרמב"ם:

ס"ב בכ"מ כו' אפי' אין. שם בעיר חריבה כו': ואם. ט"ו א':

ברייתא עירובין מ"ט

כת"ק במשנה שם מ"ח הרי"ף והרמב"ם בפי"ז וכ"ז

ציינתיו לעיל סי' מ"ח סעיף א' וב'

פשוט שם ס"א לרבנן דקיימא לן כוותיה

ברייתא ב' לענין השובת שם והוא הדין למערב וכ"כ ה"ה בשם הרשב"א