מבוי שצדו אחד עכו״ם וצדו אחד ישראל - שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״צ

מבוי שצדו אחד עכו״ם וצדו אחד ישראל. שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״צ - 2 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.

אורח חיים · סימן ש״צ
סעיף א׳
מבוי שצדו אחד עכו"ם וצדו אחד ישראל. ובו ב סעיפים:מבוי שצדו א' עכו"ם וצדו א' ישראל ובית של ישראל אחר אצלו פתוח לר"ה ולא למבוי וחלון בינו לבין ישראל הדר במבוי אינו יכול לערב דרך החלון שביניהם להוציא כליו למבוי דרך בית ישראל שכנו הפתוח למבוי אבל אם פתח ביניהם מותר ויש מי שאוסר אף בפתח פתוח ביניהם:
סעיף ב׳
מבוי שצדו א' עכו"ם וצדו א' ישראלי' והיו חלונות פתוחות מחצרו לחצר של ישראל ועירבו כולם דרך חלונות אע"פ שנעשו כאנשי בית א' ומותרי' להוצי' ולהכניס דרך חלונו' הרי אלו אסורי' להשתמש במבוי דרך פתחי' עד שישכרו מן העכו"ם:

מגן אברהם · אורח חיים סימן ש״צ

א׳
מבוי שצדו א' כו'. ואם יש חצר עכו"ם בין חצר הישראלים אם חצר העכו"ם אין פתוח למבוי זה וגם אין לו פתח או חלון אלא למעלה מי' מותר לטלטל מחצר העכו"ם לחצר הישראל כיון דאין משתמש להדיא לא בעי שכירות אבל אם חצר העכו"ם פתוח למבוי או לחצר הישראל למטה מי' אסור להשתמש עמו כלל (ב"ח מרדכי) אבל דעת הרב"י בסי' שפ"ב דדוקא דרך המבוי אוסר אבל מחצר לחצר כיון שאין לו דריסת רגל אינו אוסר וע"ש ס"ג ואפי' שנים חצירות של ישראל וחצר עכו"ם ביניהם יכולין לערב יחד דרך פתחים לטלטל דרך חצר העכו"ם דלא חשיב הפסק כיון שאין אוסר ומ"מ זה אינו מוכרח כל כך, רש"ל:
נחלת הכלל · Magen Avraham

ט״ז · אורח חיים סימן ש״צ

א׳
ויש מי שאוסר. היינו רש"י גם כאן יש ט"ס בטור ברוב ספרים בין רש"י לר"י כמו בסי' שס"ג:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893

באר הגולה · אורח חיים סימן ש״צ

א׳
עירובין ע"ד וציינתיו לעיל בסי' שפ"ב
ב׳
רמב"ם בפרק ה' מהלכות עירובין וע' במה שציינתיו לעיל:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893

על הסימן הזה

שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״צ, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל