בור ובאר שבין שתי חצירות - שולחן ערוך אורח חיים סימן שע״ו

שתהיה נכרת. ולא ילך הדלי לרשות חבירו והא דלא חיישי' להכי בגזוזטרא ברסי' שנ"ה דשאני התם שהוא עומד למעלה ומשלשל דרך הנקב ביושר לא חיישינן שיצא חוץ למחיצה משא"כ כאן דעומד אצל הבור ומשלשל חיישינן שילך באלכסון כנ"ל:

קודם רחבה ד'. דלא אזיל דלי יותר מד' ואף על גב דעירבו מיא תחת הקורה קל הוא שהקילו חכמים במים:

לא בעינן שום תיקון. ועכ"פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו תיקון (הג"מ שם):

אף על פי שהיא. וכ"ש בפחו' מד' (דאז) אף על פי שהחצירו' פתוחות לשביל שרי לסברא זו:

בחלונו'. דאז הוי תשמיש המילוי דרך אויר אבל כשהחצירות פתוחות לשביל רשות שניהם שולטות בו והוי השביל כחצר שאינ' מעורב' ואסור:

אוסרים אפי' כו'. דכיון דסמוך להם הוי לשניהם תשמיש בנחת עסי' שס"ה ס"ב:

מותר' לשניהם. כיון דאין ב' החצירות משתמשות בו אלא דרך אויר זריקה:

אסורה לשתיהן. כיון דמשתמשין בחורבה ע"י שלשול מה שאין כן בס"ב דהוי דרך אויר:

ואסורי'. דדמי לכלים ששבתו בבית עסס"א בהג"ה:

ואם היתה המחיצה כו'. ז"ל הרמב"ם שפוסק כרב יהודא דמפרש מתני' כן דאמרי' למטה היינו למטה מן המים והטור לא זכר האי מילתא ותמה ב"י ע"ז ונ"ל דהוא מסופק דשמא הלכה כרב הונא דאוסר בזה כמ"ש ב"י בשם רש"י והראב"ד והרז"ה ע"כ לא נקט אלא מאי דשרי לתרוייהו דהיינו למעל' מהמים סמוך למים:

שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. ז"ל רמב"ם וי"ל א"כ למה פסק הרמב"ם בסי' שע"ה ס"ג גבי תל שבחצר שבעל החצר אוסר על בעל המרפס' בגבוה י' והלא אין תשמישו על התל אלא בזריקה והיינו דרך אויר וצ"ל דלא אמרו האי מילתא אלא במים שאין שם תשמיש רק מילוי מים וכן בחורבה דאמרי' בגמ' שאין אדם אוסר דרך אויר כמ"ש בסמוך שם ג"כ אין דרך להשתמש בחורבה אבל בתל שבחצ' דרך להשתמש שם בתשמיש קבוע:

ויש אומרים דאם אין מופלגים כו'. זה דעת רש"י דס"ל דלא אמרו אין אדם אוסר דרך אויר אלא דוקא בתרתי לריעות' דהיינו באינו יכול להשתמש אלא דרך זריק' או שלשול כזה בבאר ועוד ריעותא דבעי' שיהיה מופלג מן רשותו ד"ט בזה מתירין בדרך אויר ולפ"ז לק"מ במ"ש בסמו' להרמב"ם מדין התל שבחצר דלרש"י שהוא כשיטת הטור לא תמצא שם תרתי לריעותא דוקא שם במקום שאמרו אוסרין זע"ז ומו"ח ז"ל כ' כאן ויש מקשים א"כ אמאי כ' בסי' הקודם דאם התל גבוה י' לחצר ולמרפסת רחוק ד' דאוסרים זע"ז והא אין אוסר דרך אויר ותי' דדוקא גבי בור וחורבה דאין שם תשמיש כלל בחול אלא ע"י זריקה משך ד"ט דרך אויר אמרו אין אדם אוסר דרך אויר כו' ובסמוך יתבאר דרש"י לא כ"כ והקושיא מעיקרא ליתא כמ"ש לדעת רש"י:

והאמצעי' מותרת בשניהם. הטעם דשניהם אינם יכולים להשתמש באמצעית אלא דרך זריקה כי אין שם פתח לחורבה וכיון שיש תרתי לריעותא כמ"ש בסמוך דהא גם כאן הוה האמצעית מופלגת מכל אחת שהרי החיצונה מפסק' בינה לחצר ע"כ אין אוסרין זה על זה דרך אויר:

והשלישית הקרובה לשני החצירות אסור לשתיהן. דכאן אף ע"ג דמשתמשין דרך זריקה מכל מקום היא סמוכה להם ואין כאן אלא חדא לריעותא על כן אוסרים דרך אויר וכתב רש"י ואע"פ דאיכא לאקשוי מבאר דלעיל דהיינו מ"ש בס"ב דדמי לאמצעי דכאן שהרי שני הבתים סמוכים לאויר המבוי ואי משום הפסק ארבע לכל אחד הכא נמי איכא הפסק כל חלל חורבה האמצעית וכולה אסורה אפי' רחבה כמה אמות (פי' ולמה אוסר כאן דרך אויר דהא יש תרתי לריעותא ולמה יאסר באמצעית אפי' אחר ארבעה טפחים) ותירץ דבחורבה משתמשים בה תשמישים הרבה בין בסמוך בין ברחוק אבל גבי באר ליכא תשמיש אלא מילוי וההוא ע"י הפלגת אויר ד' הוא ע"כ הרי מבואר כוונת רש"י דגבי תרתי לריעותא אמרינן אין אוסר דרך אויר והיינו במילוי מים דאין משתמשין אלא בהפלגת ארבע טפחים מה שאין כן בחורבה שמשתמשים בה אפילו בסמוך ואין שם אלא חד לריעותא וגבי תל דלעיל דמי למים דכאן דהא התל מופלג ד"ט מהמרפסת וא"א להשתמש בסמוך ע"כ הוצרכתי לתרץ לעיל לרש"י דאין שייך שם תרתי לריעותא במקום שאוסרין זע"ז דבאמת אם הית' מרפסת גבוה י' מהתל מופלגת ד"ט בעל החצר מותר ואין בעל המרפסת יכול לאסור עליו דרך אויר כנ"ל ברור:

לא בעינן. ועכ"פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו תיקון. הג"מ:

רק. שאז תשמיש המילוי דרך אויר אבל כשהחצירות פתוחות בשביל רשות שניהם שולטות בו והוי השביל כחצר שאינה מעורבת ואסור. מגן אברהם:

אפי'. דכיון דסמוך להם הוי לשניהם תשמישן בנחת עיין סי' שס"ה ס"ב:

והשלישי. עיין ט"ז מ"ש בזה:

ואסורים. היינו לכתחילה ובדיעבד גדול כבוד הבריות:

ס"א אע"פ שהוא. כפי' דמופלגת לרבותא נקט: ודוקא. רש"י שם. כ"כ המ"מ בשמו שם: וי"א. שם ושם:

ס"ג דרך חלונות. רש"י שם וכשיטתו לעיל:

ס"ד בית הכסא. עתוס' פ"ו ב':

משנה עירובין פ"ו

שם בגמרא וכרב יהודה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפ"ג ושאר פוסקים

שם

שם פ"ה וכפי' רמב"ם בפרק ג' מהלכות עירובין

שם

דכיון ששניהם אינם יכולים להשתמש באמצע אלא בזריקה ולא בטלטול אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר שאין לו עליו תשמיש אלא באויר

כזה

דשניהם משתמשין בה דרך שלשול ורשות שניהם היא

הגהות פט"ו מהלכות שבת: