דיני עירובין מן התורה - שולחן ערוך אורח חיים סימן שמ״ו

קרפף. מדאוריי' הוא רה"י גמור:

ב' מחיצות. ובשלישי אמרינן פי תקרה יורד וסותם:

ב' מחיצות. צ"ע דהא בססי' שס"א פסק דבעי' דבוקות זו בזו וא"ל שהפתח נחשב למחיצה שלישית א"כ במחיצה א' מן הצד סגי וצ"ע ואפשר דדעת רמ"א להחמיר לכתחל' עמ"ש סי' שס"ד ס"ב, ומהרי"ל סי' קט"ו כ' דטוב להחמי' כמ"ש ר"ח דאע"ג שיש לה ג' מחיצות לעשות לחיים ע"י סיד ברוח רביעית ויהיה צ"ה עכ"ל וא"כ אם יש לבליט' עמודים יעשה מן הצד סמוך לבית נמי קנה א' מזה וקנה א' מזה ויהי' צ"ה מכל הג' צדדין ועסי' שס"ב ס"י ואם בתים רבים עומדים זה אח"ז די בתיקון זה בשני בתי' שעומדים בקצה ויערבו יחד:

ומשקוף רחבה ד'. ובפתח מבוי אפי' אין מקורה כולה רק החצי החיצונ' מקור' אמרינן פי תקרה יורד וסותם כיון שיש מקום ד' משפת הקורה עד הדלת שם מבוי עליו ומצטרף עם המבוי והקורה מתירתו ואם הפתח פתוח אפי' אין מקום ד' הוי כלפנים אבל בבית אין חילוק בין פתח פתוח לנעול דאין קורה מתרת הבית אא"כ רחב ד' ואם ב' קורות סמוכים זה לזה פחות מג"ט מצטרפין לד' עיין בגמרא וברא"ש ואם הדלת ביניהם בזמן שפתוח כלפנים נעול כלחוץ:

וחכמים אסרו כו'. גזירה משום מרה"י לר"ה:

אבל העומד ברה"י או מוציא כו'. האי או ט"ס היא וצ"ל ומוציא וכ"ה בטור וצריך ביאור מ"ש אחר זה או מושיט דהא רישא נמי מיירי ממושיט דאל"כ היאך יכול להוציא כיון שעומד ברה"י ע"כ צ"ל מ"ש העומד ברה"י אין פירושו שנשאר עומד אלא שהיה עומד והלך והוציא או הכניס או שנשאר עומד אלא שהושיט או זרק וב"י כתב שהיה כתוב בספרו קודם חלוקה זו ובלבד שלא יוציא מרה"י למקום פטור דרך ר"ה וכתב ע"ז דאף על גב דפסק בסמוך מהלך לאו כעומד דמי ואם כן כיון שלא עמד לפוש בר"ה הוי מוציא מרה"י למקום פטור דשרי מ"מ כיון דאם עמד בר"ה חייב גזרי' שמא יעמוד ובס' ישן כתוב ובלבד שלא יוציא מרה"י למקום פטור ויעבירנו דרך מקום פטור לר"ה או איפכא עכ"ל וקשה ע"ז דא"כ מה כתב הטור אח"ז וכן העומד ברה"י כו' דפירושו ע"כ שהולך מרה"י דרך מקום פטור לר"ה כמ"ש וא"כ היינו רישא ולגי' של הב"י ניחא זה ומו"ח ז"ל כתב על נוסחא זו שהיא מוטעה דלא מצינו גזירה זו שמא יעמוד לפוש ולפי הדין מותר לכתחלה להוציא מרה"י ולעבור ברגליו דרך ר"ה ולהניחה במקום פטור ותמוהין מאד דבריו דודאי גזירה זו נכללת במ"ש בגמרא ובלבד שלא יטול מבע"ה ונותן לעני דמזלזל באיסורי שבת לכתחלה לגרום הוצאה מרה"י לר"ה גזירה דלמא אתי לאקולי ולאפוקי להדיא מרה"י לר"ה עכ"ל וכאן נמי שייך גזירה זו ותו נ"ל ראיה ברורה לאיסור בזה דאם נתיר מרה"י לפטור דרך ר"ה מטעם דמהלך לאו כעומד ה"נ נתיר מרה"י לרה"י דרך ר"ה כיון דאין כאן עמידה בר"ה ועקירה והנחה הוה מרה"י לרה"י ובסי' שמ"ח בטור מבואר שאסור אלא פשוט דאף דמהלך לאו כעומד דמי היינו לענין חיוב אבל לענין היתר ודאי אסור בכל גווני משום זלזול שבת וחס לנו לומר שום היתר בזה ומ"מ קשה על גי' ב"י דלא מצינו זה בהדיא בגמ' והבבות שכ' הטור אח"ז הם כתובים בהדיא וטפי היה לו להקדים מ"ש בהדיא בגמ' ע"כ נראה דאף שמן הדין יש לאסור אף בנדון של הב"י מ"מ הגי' הישינה של ב"י הוא עיקר ומ"ש אח"כ או מושיט צריך לפרש דה"ק שהוא מוציא ומכניס בין דרך הושטה בין דרך זריקה כנלע"ד:

שלא הוקף לדירה. מן התורה הוא רה"י גמור לכל דבר אלא שהתירו לטלטל ממנו לכרמלית שאם נאס' זה יאמרו שהוא רה"י גמור ויבואו לטלטל בתוכו בכולו ומתוך זה יבואו שאר אנשים לטלטל בר"ה כי דומה זה לר"ה ואע"פ שעכשיו ג"כ הוא עוש' איסור דרבנן במה שמטלטל מרה"י לכרמלי' מ"מ לא אסרו זה דלא שכיח הוא ולא גזרו בו רבנן:

ולכן מותר ליקח כו'. דאע"ג שהגינה היא רה"י מן התורה לא אסרו הטלטול ממנו לכרמלית וזהו ממש הדין הנזכר לפני זה:

דאז הוי רה"י. פי' ואסור להכניס לשם מן הכרמלית שלפניה וא"כ הי' ראוי להתיר להכניס מאסקופ' זה לרה"י אלא דמ"מ אסור שמא לא יהי' רחב ד' ויהיה כרמלית אף שאין רחב ד' כיון שיש לפניה כרמלית מצא מין כו' ומ"ש כמו לרה"י האי כמו הוא ט"ס:

מיהו אסור להכניס כו'. בהגהות מרדכי פ"ק דשבת כתו' וז"ל דאסקופה שלנו מה שיש מן הפתח ולפנים כשהוא נעול ר"ה גמור הוא ומה שיש חוץ לפתח אסור להכניס מעליו לפנים דליכא לדקדק השתא בקירוי שאין לנו קירוי רחב ד' והמדקדק שמא יבוא לעבור על ד"ת ואף אסור להוצי' מעליו לחוץ דשמא התקרה ד' ואסור להוציא מדאוריי' לחוץ עכ"ל. וב"י בשם כלבו כ' שאין אדם יכול לעמוד בר"ה או כרמלית ולנעול בית ולהכניס המפתח לפנים תחת הדלת או למעלה מן הצדדין לפי שאפי' משהו אסור להכניס ולהוציא מרשות לרשות עכ"ל וכ' המרדכי פ"ק דשבת דכשהתינוק מביא מפתח עמו מותר ליקח המפתח ולפתוח כיון דאין המשקוף בולט ד"א בר"ה הוי כר"ה אבל לאחר שנפתח המנעול צריך להסיר המפתח טרם שיפתח הפתח עצמו שהרי מה שיש מן הפתח ולפנים רה"י גמור הוא עכ"ל. העתקתי כל זה לפי שראיתי רבים נכשלים באותן מקומות שאסור הטלטול מחמת שאין שם עירוב ופתח בהכ"נ הוא לצד הרחוב ואין שום חדר לפני הפתח והעכו"ם מביא המפתח יש ליזהר שלא יקח השמש המפתח מידו עד שיהי' עם העכו"ם תחת משקוף שעל הפתח דשמא יש שם בתקרה ד' והוי רה"י ומטלטל מכרמלית שלפני בה"כ לתוך רה"י ע"כ יקח המפתח ממנו תחת המשקוף ואח"כ יפתח המנעול ולא יפתח הפתח עד שיסיר המפתח ואח"כ יפתח הפתח דשמא אין בתקרה שחוץ לפתח ד' נמצא ששם הוא כרמלית והוא מכניס מן כרמלית לרה"י ע"כ יסיר תחלה המפתח ויתנהו לעכו"ם או יטמינהו בפתח בתחתיתו או מצידו ובית שפתחו פתוח לכרמלית צריך ליזהר שלא יטלטל מן הבית ולחוץ רק עד שיעור שהפתח שוקף שם ותו לא דשמא אין בחלק החיצון ד' והוה כרמלית ומטלטל מרה"י לכרמלית וראוי לאותו קהל שיעשו לפני הפתח איזה חדר שהוא רה"י ויביא העכו"ם המפתח לשם ושוב אין חשש ומשמע במרדכי שיש היתר להביא ע"י תינוק המפתח כמו ע"י עכו"ם ואע"ג דפ' חרש אי' דנאבדו המפתחות וא"ר פדת לידבר תינוק לשם וימצאנו משמע דאסור לעשות ע"י שיביא התינוק לשם כדאמרינן התם דליספו בידים אסור התם מיירי מר"ה שהוא דאוריי' אבל אנו אין לנו אלא כרמלית שהוא מדרבנן כנלע"ד:

וכן בגנין שלנו הבולטין כו'. בכאן מבואר הספק שמספקין בו הרבה בענין הבית שיש לפניו לצד הרחוב גג בולט לרחוב ובנוי תחתיו בנסרים שקורין בל"א פי"ר ליב"ן מה דינם אם יוכל לטלטל שם מן הבית והרבה טועים לומר פי תקרה דלשם בצד הבולט לרחוב יורד וסותם והוה כאלו בנוי עד למטה בארץ ומכאן משמע להדיא דדרך שתחת הגג כרשות שלפניהם וכ"מ בב"י בשם ש"ל בתשו' העתיקה ב"י וז"ל ואם יהיו קורות או עמודים עומדים לצד הבתים פתוחים לר"ה תחת אותו הקירוי שעל פתחי הבתים הרי אלו לא מעלין ולא מורידין וכי אמרי' שיירות שחנתה כו' אבל מרה"י לר"ה אפי' ע"י סטיו אסור וכ"ש אם יהיו בין הקורות והעמודים שכנגד פתחי הבתים יותר מג"ט כו' והא דנקט מרה"י לר"ה ה"ה לכרמלית דלא מחלק אלא לענין שעי"ז עושה כרמלית ע"ש וכתב עוד שם הגע עצמך אם הי' ר"ה מקורה יש בו הנאה של כלום אין לתקרה הנאה לענין איסור שבת זה מי שמוציא מפתח הבית ולחוץ כו' הרי מבואר דלא מהני כאן פי תקרה יורד וסותם והוא דבר פשוט דהא אפי' בתחת התקרה של האסקופה כדלעיל לא אמרי' כן ק"ו לפני הפתח והטעם דלא אמרי' כאן פי תקרה יורד וסותם כיון שאין מחיצות מהצדדים דינם כרשות שלפניה כמ"ש רמ"א כאן וע' בסי' שס"ה מ"ש שם בסופו:

קרפף. מדאורייתא הוא רה"י גמור. אלא שהתירו לטלטל ממנו לכרמלית שאם נאסר יאמרו שהוא רה"י גמור ויבואו לטלטל בתוכו בכולו ומתוך זה יבואו שאר אנשים לטלטל בר"ה כי דומה זה לר"ה. ט"ז ע"ש:

ולכן מותר. פי' דאע"פ שהגינה הוא רה"י מן התורה לא אסרו הטלטול ממנו לכרמלית וזהו ממש הדין הנזכר לפני זה:

ב' מחיצות. ובשלישי אמרינן פי תקרה יורד וסותם. עמ"א:

רה"י. פי' ואסור להכניס לשם מן הכרמלית שלפניה וא"כ היה ראוי להתיר להכניס מאסקופה זו לרה"י אלא דמ"מ אסור שמא לא יהיה רחב ד' ויהיה כרמלית אף שאין רחב ד' כיון שיש לפניה כרמלית מצא מין וכו':

שלפניה. כתב הט"ז ראיתי רבים נכשלים באותן מקומות שאסור הטלטול מחמת שאין שם עירוב ופתח בית הכנסת הוא לצד הרחוב ואין שום חדר לפני הפתח והעכו"ם מביא המפתח יש ליזהר שלא יקח השמש המפתח מידו עד שיהיה עם העכו"ם תחת משקוף שעל הפתח דשמא יש שם בתקרה ד' והוי רה"י ומטלטל מכרמלית שלפני בית הכנסת לתוך רה"י ע"כ יקח המפתח ממנו תחת המשקוף ואח"כ יפתח המנעול ולא יפתח הפתח עד שיסיר המפתח ואח"כ יפתח הפתח דשמא אין בתקרה שחוץ לפתח ד' נמצא ששם הוא כרמלית והוא מכניס מן כרמלית לרה"י ע"כ יסיר תחלה המפתח ויתנהו לעכו"ם או יטמינהו בפתח בתחתיתו או מצידו. ובית שפתחו פתוח לכרמלית צריך ליזהר שלא יטלטל מן הבית ולחוץ רק עד שיעור שהפתח שוקף שם ותו לא. דשמא אין בחלק החיצון ד' והוי כרמלית ומטלטל מרה"י לכרמלית וראוי לאותו קהל שיעשו לפני הפתח איזה חדר שהוא רה"י ויביא העכו"ם המפתח לשם ושוב אין חשש. ומשמע במרדכי שיש היתר להביא ע"י תינוק המפתח כמו על ידי עכו"ם כיון דאין לנו ר"ה אלא כרמלית שהיא מדרבנן עכ"ל:

וכן בגגין. בכאן מבואר הספק שמסתפקין בו הרבה בענין הבית שיש לפניו לצד הרחוב גג בולט לרחוב ובנוי תחתיו בנסרים שקורין בל"א פירליב"ן מה דינם אם יכול לטלטל שם מן הבית והרבה טועים לומר פי תקרה דלשם וצד הבולט לרחוב יורד וסותם והוה כאילו בנוי עד למטה בארץ ומכאן משמע להדיא דדין שתחת הגג כרשות שלפניהם ט"ז ועיין בט"ז ס"ס שס"ה ס"ק ו' שכתב שם בשם מהרי"ל דאם יש לה בבליטה שלפני הבית ג' מחיצות ורביעית פי תקרה שרחבה ד' דטוב להחמיר אפי' בזה ע"ש וצ"ה לא מהני בפירליב"ן דלא מהני אא"כ עומד מרובה על הפרוץ כמ"ש סי' שס"ב:

כרשות. מנהג הנשים שעומדים תחת משקוף החלל של פתח להצניע המפתח תחת הפתח אף שהדלת נעול המשקוף הוא כלחוץ אף שאין מורין כן מ"מ אין צריך למחות עש"ת מ"ע קי"ב:

ס"א מן התורה. ו' א': וזורק ומושיט. צ"ו א' ו' א' תנ"ה כו': וחכמים. שם: אבל העומד כו'. ודלא כבן עזאי וכן סתם מתני' צ"א ב' דלא כוותיה ובפ' בתרא דחיק בגמרא באסקופה ארוכה ואב"א כו' עיוני כו' ולא אוקים תיכף כב"ע והא דא"ר יוחנן ומודה ב"ע בזורק לא דס"ל כוותיה דרבה גם הוא ס"ל דלא כוותיה כמ"ש בכתובות ל"א וכמ"ש תוס' שם וע"ש: יש אוסרין. כתי' דרבינא עירובין פ"ז ב' וכר' יוחנן ע"ו א' ושם ק"א ב': ויש מתירין. כתירוץ ראשון אלא באגפי' וכר' יוחנן ואביי ור' חנינא ור' אשי כולהו ס"ל כתי' ראשון ושבת ק"א א' וע"ש רש"י ד"ה אבל כו' ותוס' ד"ה ר"י כו' וקשה כו':

ס"ב מן התורה. צ"ו ב': וחכמים. ו' א': ומותר. ח' ב' הוא ועירובו בכרמלית עירובין ס"ז ב' ק"א ב' צ' א' שתי כו':

ס"ג ולכן. תוס' שם ד"ה ומאי כו': ובלבד. ק"א ב' ואי אית ביה ארבעה כו': או שיש. ר"ל הפתח מחיצה אחת ועוד מחיצה א' מן הצד לאפוקי זו נגד זו לא כמ"ש בסי' שס"א ס"ב בהג"ה ואמרינן כו': שהן. דבפחות מד' אפי' ד' מחיצות לא הוי רה"י כמ"ש בשבת מקולי רה"י כו' וכנ"ל סי' שמ"ה סי"ט וכן המחיצות כו': ומשקוף כו'. כמ"ש בסי' שס"א שם בהג"ה וי"א כו': ואפי' אם. ר"ל דהוי מקום פטור כנ"ל סי"ט: מאחר. מ' דקאי דוקא אגבוה ג' אבל בלא ג' בלא"ה הוי כרשות שלפניה דאינו מקום פטור כנ"ל שם אבל אינו כן כיון דיש לו ג' מחיצות אינו ר"ה וגם כרמלית אינו כנ"ל כיון דלא הוי ד' כנ"ל שם סי"ט וכן המחיצות ואף לדעת הרמב"ם דבג' מחיצות אינו רה"י מ"מ כאן כרמלית לא הוי כיון דפחות מד' ועתוס' דשבת ט' א' ד"ה אע"ג. ומיירי דקיימי כו' ושם ד"ה תוך כו' וא"ת כו' וי"ל כו': וכן אם. כנ"ל סי' שמ"ה סי"ד ור"ה שהיא מקורה: וכן בגגין. ר"ל אפי' יש מחיצות דא"א פי תקרה כיון שמשופע וכמ"ש בסי' שס"א ס"ב והוא כו' ואפי' המחיצות רחבות ד' כמ"ש בסי' שמ"ה סי"ד וקרן זויות כו' וכמ"ש בתוס' הנ"ל ד"ה אע"ג. א"נ י"ל כלחוץ כו':

שבת ז' וצ"ו

ברייתא שם וח'

ברייתא שם וכת"ק הרא"ש ור"ן בפ' י"ד ורבי' יונה

ברייתא שם ז' וח'

הרא"ש בשם הרז"ה והראב"ד הסכים עמהם מהא דעירובין פ"ז וכן כ' הרשב"א

הרי"ף שם ורמב"ם פי"ד כמ"ש ה"ה שם ושכן הורו גדולי המורים

שבת ז'

שבת ו' ועירובין ס"ז דרה"י גמור הוא

עירובין שם וכ"ג

שם פ"ז

ע"ל סי' שמ"ה סעי' ו' ובמה שציינתי שם)