סדר הנחת הפרשיות בתפילין והמהדרים - שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ד

משמאל המניח. נ"ל באיטר אזלי' בתר ימין ושמאל דעלמא דהא אמרי' בגמרא הטעם שיהא קדש בימין הקורא שיהא קורא כסדר הכתוב בתורה:

ולר"ת וכו'. ומ"מ צריך לכתבו כמ"ש סי' ל"ב ס"א בהג"ה ולכן צריך שיניח חלק פרשה והיה אם שמוע ויכתוב פ' שמע בקצה הקלף ואח"כ יכתוב פ' והיה אם שמוע באמצע:

כרצועות בעלמא. שהרי ממ"נ א' מהם פסול אבל אם הניח ב' זוגות תפילין כשרים עובר על בל תוסיף כדאי' ריש פ"י דערובין וכ"כ ב"י בשם המ"מ ובלבוש והל"ח נסתפקו בזה ופשוט דאישתמיטתיה דברי המ"מ הנ"ל והגמרא הנ"ל ומ"ש מההיא דהנחנקין אין ראיה דהתם כ' פ' אחרת א"כ לא שייכא כלל לתפילין אבל בשני זוגות כשרים עובר על בל תוסיף ועסי' י' ס"ו:

ואם אינו יודע כו' ואם לא יוכל וכו'. צ"ע דהיינו מציעתא ועוד דגם ברישא דרישא שיודע לכוין המקום אינו מברך אלא על א' מהם ובל"ח נדחק בזה, ול"נ דה"פ דברישא קאמר שיניח שניהם יחד על היד ויברך ויהדקם בבת א' וה"ה בש"ר ואח"כ קאמר ואם אינו יודע לכוון המקום ולהניח שניהם יחד פי' כשיהדקם בבת א' לא יוכל לכוון המקום וצריך לקשרם זאח"ז יניח כדברי הא' ש"י וש"ר וכו', וכ' המרדכי אף על פי שמפסיק בברכת ש"ר בין ברכה ראשונה של יד לשל שניה שרי:

שאם לא יוכל כו'. אפי' בזאח"ז לא יוכל להניחם בבת אחת כגון שיש לו מכה כמ"ש סי' כ"ז ס"ז או שמתבייש מפני הבריות המלעיגין עליו:

לא יניח וכו'. ואם עשאו מתחלה להניח בו שניהם שרי דהוי כאלו התנה כמ"ש סי' מ"ב:

לרש"י והרמב"ם וכו'. בהא פליגי רש"י ור"ת דת"ר כיצד סודרן קדש והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל ומפרשי' לה אחר כך דהך ימין הוא ימין הקורא שהוא עומד נגד המניח ונמצא שהוא שמאל המניח וס"ל לרש"י דכמו שקדש והיה כ"י וגו' הוא סדר הנחתן זא"ז דהיינו תחלה קדש לשמאל המניח ואחריו והיה כ"י ה"נ שמע אחר והיה כ"י ופ' והיה אם שמוע אחר שמע נמצא של ימין המניח הוא והיה א"ש אבל ר"ת פי' דשמע והיה אם שמוע קאי אצד השני פי' מצד שמאל המניח קדש והי' כ"י ומצד ימין הוא שמע והי' א"ש פי' שמצד החיצון השני שהוא ימין המניח הוה שמע וסמוך לו והיה א"ש סי' לדבר הוויות להדדי ושיני"ן דהיינו קדש ושמע אצל השיני"ן שבצדדי בתים:

ויניח שניהם ויכוין כו'. וכתב הטור בשם הרא"ש ואין כאן בל תוסיף אלא בעושה ה' בתים עכ"ל לכאורה משמע דאתי למעוטי אם הניח ב' זוגות תפילין בראשו שאין עובר משום בל תוסיף ובלבוש ראיתי שמסתפק בזה וכתב סברות לכאן ולכאן ואישתמיטתי' סוגיא שלימה בריש המוצא תפילין דאיתא שם דבשבת מכניסן זוג א' אבל לא שנים בפעם א' על ראשו דכיון דעבר על בל תוסיף הוי כמשוי בשבת אלא שראיתי בספר מעדני מלך שכתב על דברי הרא"ש האלו וז"ל אלא בעושה ה' בתים דאי עבד ד' בתים ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודי' קאי כדאיתא פ' הנחנקין כלומר דאינו מחובר עם הבתים האחרים עכ"ל. ואחר כך כתב שיש להקשות הסוגיות אהדדי דהיינו סוגיא דהמוצא תפילין דמשמע במניח שני זוגות תפילין עובר משום בל תוסיף ובהנחנקין משמע דלא הוי בב"ת דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וליישב הסוגיא כת' דבהנחנקין לא בעי למימר רק שאינו נעשה זקן ממרא מכח זה דהא האי לחודיה קאי אבל איסור ב"ת יש כההיא דעירובין עכ"ד. ואיני מרגיש טעם בחילוק זה דמ"ש איסור זה דלא ימרה פי ב"ד מאיסור ב"ת. ונ"ל דלק"מ דכבר הקשו התו' קושיא כזו בלולב בפ' הנחנקין וז"ל אבל קשה דמשמע דמסיק לר"י וכ"ש לרבנן דלא אמדינן האי לחודא כו' והכא משמע דלרבנן אמרינן האי לחודא קאי וי"ל דהתם מדרבנן אסור עכ"ל. פי' גבי לולב שהוסיף מין א' ולא נאגד עם הד' מינים מן התורה ליכא בל תוסיף ומדרבנן איכא משום בל תוסיף אם כן ה"נ בתפילין בההיא דהנחנקין דמיירי מדאורייתא לענין חיוב מיתה דזקן ממרא ע"כ אמרינן האי לחודא קאי וליכא בל תוסיף אבל בהמוצא תפילין דמיירי כיצד יעשה המוצא תפילין ומדרבנן אסור בבל תוסיף אפילו אם האי לחודא קאי וכל מה שהזכירו שם בהמוצא תפילין משום איסור בל תוסיף היינו מדרבנן שעשו בזה איסור בל תוסיף ובהא ניחא דברי הרא"ש ממה שיש לתמוה עוד כיון דלא בא אלא להתיר הנחת ב' תפילין דהיינו של רש"י ור"ת דלא יהיה בל תוסיף למה חילק בין ב' זוגות תפילין ובין חמש בתים לא היה לו לחלק אלא בזה דכאן נתכוון שהשאר יהיו רצועות בעלמא ולפי מ"ש ניחא דלא היה יכול לתרץ כן דמסקינן בסוף פ' ראוהו ב"ד דלעבור על בל תוסיף חייב אפי' בלא מתכוון ע"כ כתב דאין משום בל תוסיף אלא בחמש בתים מן התורה דבמניח עוד זוג אחד מותר מן התורה דהאי לחודיה קאי כו' אלא מדרבנן אסור אפילו בב' זוגות ובזה ודאי לא גזרו רבנן אלא במתכוון שיהיו שניהם לשם מצוה ביחד אבל זה שמתכוין לצאת באחד מהם והב' יהיו כרצועות מותר וא"ל לפי מ"ש דבדרבנן מיירי בהמוצא תפילין דהא אמרינן שם בגמרא איזה תירוצים דפליגי ת"ק ורבי שמעון בן גמליאל אי חייב משום בל תוסיף בלא כוונה ואנן אמרינן דמדרבנן לא בעי כוונה לא קשה מידו דשם לא קיימי כל התירוצים רק התירוץ דפליגי לענין שבת זמן תפילין אפי' מדרבנן וא"ל מה טעם לא שרינן גם במוצא תפילין להכניס ב' זוגות כיון דלא הוה מדאורייתא בבל תוסיף דהאי לחודיה קאי אלא מדרבנן וכיון דלא נתכוון אלא להצלה ולא לשם מצות תפילין לישרי ליה כמו בהנחת תפילין דרש"י ור"ת. לק"מ דכאן לא הוה איסור אלא משום ב"ת דמדרבנן אמרינן דמותר בלא מתכוון אבל במוצא תפילין דבלא ב"ת יש איסור מחמת דאין מצוה אלא בזוג א' ממילא הוי השני משוי בשבת ע"כ ראוי לאסור אפילו מדרבנן אפילו בלא כוונה כנלע"ד נכון. ומו"ח ז"ל הקשה על הרא"ש מ"ש ה' בתים מב' זוגות ואשתמיטתיה ג"כ הגמרא דהנחנקין דבשני זוגות קיל טפי מכח האי לחודיה קאי: נשאלתי מי שמניח ב' תפילין דרש"י ור"ת איזה מהם יניח למטה לצד הפנים או אין קפידא בדבר זה כלל: תשובה נראה דצריך להניח דוקא של רש"י למטה ולמעלה מהם של ר"ת דלפי הנראה דהך מילתא שהביאו הפוסקים דמקום יש בראש להניח ב' תפילין לאו הלכה ברורה וראיה דהא בפ' בתרא דעירובין פליגי ת"ק ורשב"ג במוצא תפילין בשבת ת"ק ס"ל דוקא זוג אחד מכניסן ורשב"ג ס"ל מכניס בפעם א' ב' זוגים ומפרשי' פלוגתייהו שם תחלה דת"ק ס"ל לא אמרי' מקום יש בראש להניח ב' תפילין ורשב"ג ס"ל דאמרינן כן ואח"כ מפרשים שם פלוגתייהו דת"ק ס"ל שבת זמן תפילין הוא ורשב"ג ס"ל שבת לאו זמן תפילין. ולכאורה משמע דהך לישנא בתרא עיקר דהא דאמרינן התם אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא קאי אהך לישנא וכן פירש"י שם בהדיא ולפ"ז קשה הלכתא אהלכתא דהא פסקו שם כל הפוסקים כת"ק וכן רבינו הטור סי' ש"א לקמן וכבר כתב הטור סימן ל"א שבת לאו זמן תפילין הוא וע"כ צ"ל דהפוסקים ס"ל דאין הכרח לומר דפליגי דוקא בשבת זמן תפילין כלישנא בתרא אלא כלישנא קמא דמקום יש בראש כו' וכן משמע מדברי התו' שם דף צ"ו ד"ה לא ס"ד וז"ל דלא מיתרצא מילתיה דר"מ דאמר זוג אחד אין טפי לא אא"כ ס"ל שבת זמן תפילין כדאסיקנא לעיל אם לא נאמר דלית ליה דר"ש בר יצחק דאמר מקום יש בראש להניח ב' תפילין עכ"ל וא"כ אנן נמי קי"ל כי הך ספיקא והלכך אע"ג דקי"ל כת"ק דאמר זוג א' אין טפי לא מ"מ אפשר שהוא מטעם דאיתא ב' מקומות להניח שם ב' תפילין אבל שבת אה"נ דלאו זמן תפילין כדמוכח מסקנא דהקומץ דף ל"ז דכולהו אמוראי ס"ל כן דלא אמרינן שבת זמן תפילין ואם כן הטעם ע"כ כמ"ש ור"ל הא כתבו הפוסקים בהנך תפילין דרש"י ור"ת דמקוה יש בראש להניח ב' תפילין לק"מ דהם אמרו כן עצה"ט דממ"נ לא הוה בל תוסיף אי למעלה מתפילין דרש"י יש עוד מקום להניח תפילין אמרינן דהוא מתכוון בפי' שיהיו כמו רצועות ואם אין שם מקום עוד כ"ש ניחא דלעיל מתפילין דרש"י כלה מקום התפילין ופשיטא דהוי כרצועות ואין שם איסור במה שמוסיף שם וזה דומה למ"ש ס"פ ראוהו ב"ד לעבו' על ב"ת בזמנו עובר אף בלא מתכוון בלא זמנו אינו עובר אלא במתכוון וה"נ כאן שלא במקומן של תפילין אין איסור אלא במתכוון לשניהם יחד. וא"ל א"כ הא עדיף טפי שיניחם בזה אח"ז ממה שיניח בבת אחת דשמא אין מקום לתפילין השניים י"ל דמ"מ עדיף בזה שיהיו שניהם סמוכים לברכה ממה שיניחם אח"כ בלא ברכה ע"כ עדיף טפי שיניחם בבת א' מכל זה נ"ל דבין ש"ר בין ש"י צריך להניח תפילין דרש"י במקום שהוא עיקר המקום של התפילין ועל מקום הניתוסף יניח של ר"ת כי יש לחוש שמא לא קי"ל כהך דיש ב' מקומות להניח תפילין וא"כ יש נ"מ מדברינו דכל המניח תפילין צריך להניחם דוקא לצד הפנים ולא למעלה מזה דהיינו מקום שמוח תינוק רופס דשמא אין מקום לב' תפילין:

ואם אינו יודע לכוין זהו דעת סמ"ג שכ"כ מתחלה דמי ששקולין בעיניו תפילין דרש"י ור"ת ואינו יודע לכוין כו' יניח אחד מהם תחלה ואע"ג דיזדמנו לו של ר"ת תחיל' והוה הפסק קצת מ"מ מוכרח הוא לעשות כן. אבל מ"ש המחבר אח"כ ואם לא יוכל להניחם כו' הוא דעת תשובה אשכנזית שמביא ב"י דתפילין דרש"י עיקר ע"כ צריך שיברך דוקא עליהם ואח"כ יניח של ר"ת בלא ברכה וכ"ה דעת הסמ"ג עצמו שם במסקנא שכתב שבארץ אדום וישמעאל נהגו כרש"י. וצ"ע למה כתב המחבר הדרך הראשון תחלה שהוא סותר את מ"ש אח"ז וראיתי מי שכתב דחדא הוי פי' על חבירו והוא שיבוש. והעיקר נרא' דצ"ל וי"א אם לא יוכל להניחם כו' דהא חזינן שבעלי הסברות בזה בב"י הם חולקים אהדדי:

המניח. ובאיטר אזלינן בתר ימין ושמאל דעלמא. מ"א:

ולר"ת. ומ"מ צריך לכותבן כסדרן כמ"ש סי' ל"ב ס"א לכן צריך שיניח חלק פרשת והיה אם שמוע ויכתוב פרשת שמע בקצה הקלף ואח"כ יכתוב פרשת והיה אם שמוע באמצע מ"א וע"ל סי' ל"ב ס"ק נ"ג מש"ש:

שניהם. והנוהג כן להניח ב' זוגות ביחד יניח של רש"י למטה ושל ר"ת למעלה ט"ז וכ"כ האר"י ז"ל שיכניס תחלה של רש"י ויעמידם לצד הכתף ואחריהם של ר"ת לצד היד ושניהם על הקיבורת ויניח בראשו של רש"י למטה ושל ר"ת יותר למעלה ושניהם במקום הראוי לתפילין והרצועות דר"ת יהיו תחת רצועות דרש"י מכוסה בה שלא יתגלו רק רצועות דרש"י ותפילין דר"ת יהיו קטנים מתפילין דרש"י עיין ס' הכוונת תפילין פרק י' י"ב (ועי' בס' אליהו רבה שדחה דברי ט"ז וראייתו) מי שמניח תפילין של יד כדעת ר"ת ותפילין של ראש של דעת רש"י והרמב"ם אם יוצא י"ח פסק שבות יעקב ח"א סי' ב' דאינו יוצא אליבא דכ"ע אבל בשעת הדחק מותר להניחם כך דהא בשעת הדחק יוצא אם מניח אחת לבד ומ"מ לא יברך רק על אותו שנכתבה ע"פ מנהגינו כדעת רש"י והרמב"ם ואם של ראש נכתבה ע"פ דעת רש"י יש להניח של ראש תחלה וכשחולץ חולץ של יד תחלה ע"ש:

בעלמא. שהרי ממ"נ אחד מהם פסול אבל אם הניח ב' זוגות תפילין כשרים עובר על בל תוסיף. מ"א ועי' ט"ז שהאריך והיד אהרן הקשה עליו:

המקום וכו'. וי"א שאם לא יוכל וכו' צ"ע דהיינו מציעתא ועוד דגם ברישא דרישא שיודע לכוון המקום אינו מברך אלא על אחד מהם ונ"ל דה"ק דברישא קאמר שמניח שניהם יחד על היד ויברך ויהדקם בבת אחת וה"ה בשל ראש ואח"כ קאמר ואם אינו יודע לכוון המקום ולהניח שניהם יחד פי' כשיהדקם בבת אחת לא יוכל לכוין המקום וצריך לקשרם זא"ז. יניח כדברי א' של יד ושל ראש ויניח האחרים על סמך ברכה ולא גרסינן ויסלקם מיד ואח"כ כ' וי"א שאם לא יוכל וכו' פירוש אפי' בזא"ז לא יוכל להניחם בבת א' כגון שיש לו מכה או שמתבייש בפני הבריות. מ"א ועיין דרכי נועם חלק א"ח סי' ב' ובס' בני חייא:

בחסידות. נשאלתי על איש אחד שהיה נוהג להניח תפילין של ר"ת לאחר התפלה בפרהסיא בפני הקהל אי מיחזי כיוהרא. פסק בתשובת מהר"ש הלוי דמיחזי כיוהרא וצריך שיבטל מנהגו. וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד שאפי' אם מקצת עושין יש בו משום יוהרא ואם מניחן בפני אדם גדול שאין נוהג להניחם כי אם בקרב ביתו ודאי מחזי כיוהרא ע"ש:

בכיס אחד. אסור להחליף הכיסים וכ"ש הבתים והרצועות והפרשיות משל רש"י לר"ת או איפכא דרכי נועם חא"ח סי' נ' וכ"כ הררב"ז והרמ"ע סי' ל"ז. ואם לא הניחם אדם מעולם עליו לשם מצות תפילין יוכל להחליפם ואם התנה עליהן מעיקרא להחליפן כשירצה לא מהני תנאי כיון שסדרם ע"פ דעת אחד והניחם אפילו פעם אחת לשם מצות תפילין לדעת ר"ת או רש"י אסור להחליפם אח"כ אפילו התנה עליהם מתחלה דמקודש לחול לא מהני תנאי דרכי נועם חא"ח סי' ב'. אם עשאו כיס התפילין מתחלה להניח בו שניהם שרי דהוי כאלו התנה מ"א. רצועות שנמצאו ואינם יודעים אם הם של רש"י או של ר"ת אם באותו מקום נוהגים להניח שני זוגות יניחן לאיזה שירצה ואם הוא במקום שהרוב מניחים של רש"י יניחם בשל רש"י תשובת יד אליהו סי' ה':

א לרש"י כו'. כמש"ש והקורא כו' ובמכילתא כותבן כסדרן כו' כמש"ל רסל"ב: ולר"ת כו'. מדחילקן בסדר הזה קדש כו' שמע כו' וראיות הנ"ל דחו בתוס' שם ד"ה והקורא כו' והרא"ש וש"פ דמכילתא בכתיבה איירי ומ"ש והקורא כו' הוא סיום הברייתא דכיצד סודרן שמפרש דעל הקורא קאי כסדר שהן מפורשין בברייתא. ומנהג כו'. וכן האריך בתשובת הרמב"ן סי' רל"ד להוכיח כרש"י גם מה שהקשה ר"ת על רש"י מש"ש קדש והיה כי יביאך מימין שמע כו' משמאל וישבה שם וכ' שם וסוף דבר דעתנו כרש"י והרמב"ם ז"ל ועליהם אנו סומכין ועושין מעשה וכן היו נוהגין הר"י ז"ל והרמב"ן ז"ל ועושין מעשה בעצמן וכן עיקר:

ס"ב י"ש כו'. לשון הרא"ש וטור וש"פ: ויכוין כו'. כי א' מהן ודאי פסול כמש"ש החליף פרשיותיה כו' ולכן ליכא משום בל תוסיף אע"ג דבכשרים יש בו משום ב"ת כמ"ש ברפ"י דעירובין ואף בפסולין אם הוא בא' קשור עם הכשר כמ"ש בסוכה פ"ג ופ' הנחנקין ועמ"א ובזה מיושב ל' הרא"ש וטור: כי כו' וכן בזרוע. עירובין שם: וי"א שאם כו'. לא יעשה כו'. קאי על י"א כמ"ש בתשובה הנ"ל כי העיקר כרש"י וכ' כמו שעושין בכריכה בפ' ע"פ בלא ברכה:

ס"ד לא יניח כו'. כמ"ש בפ"ג דברכות האי סודרא כו':

מנחות ל"ד לפר"י שם ורמב"ם בפ"ג ובשימושא רבא וסמ"ג ומרדכי בשם כתב מא"י תפילין שנמצאו בנפילת בימה שע"ג קבר יחזקאל ור' יונה ורמב"ן והרשב"א בתשובת ורמב"ן סי' רכ"ד

תוס' שם ופי' ר"ח ורבינו האי

סמ"ג וסמ"ק וס' התרומה

שם בסמ"ג ותרומה

ב"י בשם תשו' אשכנזים וכאשר הגהתי בפנים כן הוא בב"י וסמ"ג

שם

טור בשם אביו ורבו ר"ח וא"ח בשם הר"י מקורבל: