דין ברכות ק״ש של ערבית - שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״ו

כתוב בעמק ברכה שיש להפסיק בין ברקיע כרצונו ובין בורא יום ולילה ע"ש מ"ש תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד אף על גב דבעי' מעין חתימה סמוך לחתימה י"ל דאנו מתפללין שימלוך ה' ויקוים הפסוק והי' לעת ערב יהיה אור וכו' (טור), כתב ב"ח מה שאנו חותמין בא"י מלך צור ישראל וגואלו כשאומרי' מערבית אינו נכון דהא אמרי' בפ' ע"פ דק"ש גאל ישראל על גאולה שעברה ע"כ ומיהו בספ"ק דברכו' פירש"י דוקא שחרית קאי על גאולה שעבר' אבל גאולה דערבית קאי גם על לעתיד דכתיב להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילו' ע"ש וא"כ אין לזוז מהמנהג: צורך תפלה. ועוד תפלת ערבית רשות (רשב"א) ועסי' קס"ז וכן נוהגין דלא כרש"ל (ב"ח) ומ"מ אפשר דוק' בר"ח שהיא דאורייתא או בותן טל ומטר דמחזירין אותו אם לא אמרו, משא"כ בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו אם לא אמרו אפשר שאין מכריזין ומ"מ המנהג להכריז וכ"כ הרד"א ונ"ל דבין הפרקי' דינן כמו בשחרית דדוק' בין גאול' לתפלה יש מקילין משום דתפלת ערבית רשות אבל בין ק"ש וברכותי' חובה לכ"ע:

נהגו לעמוד. ובמ"ע כתב דצריך לישב וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל ורש"ל, וכ' שי"ל הושיענו אלקי ישענו וגו' שלא יהא יות' מי"ח אזכרו' ומ"כ בשם מהררנ"ש שכשהתפלל עם הצבור וקרא אח"כ ק"ש וברכותיה אז יאמר ברוך ה' וגו' מעומד:

יתפלל עמה'. אף על פי דהם מתפללים מבע"י מ"מ תפלת הצבור עדיפא ממיסמך גאול' לתפלת ערבית ונ"ל דאם יש שהות יקרא ק"ש וברכותיה וידלג ברוך ה' לעולם וגו' וגם יראו עינינו כדי להתפלל עם הציבור דאינה אלא מנהג וכמה גדולים סוברים דאין לאומרו כמ"ש בטור עסי' נ"ב, ואם בא לב"ה בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנח' יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפלל ערבית ולהתפלל אחר כך ערבית בליל' דזה לא מקרי בשעה שהצבו' מתפללין כמ"ש סי' צ' ס"ט בשחרית ומוסף וכ"ש במנחה ומעריב דסתרי אהדדי ועסי' רס"ג סט"ו ועוד דתפלה עם הצבור חשיבה טפי מבשעה שהצבור מתפללין ועססי' ק"ט:

המלך בכבודו. בס' עמק המלך קורא תגר על האומרים המולך בכבודו וכו' רק י"ל המלך וכו' מיהו בנוסח הרמב"ם כ' המולך וכו' וכ"ה בטור וכתבו הג"מ שא"ל ימלוך לשון בקשה שאין תפלה בחתימת הברכה וצ"ל פי' שבח שהקב"ה ימלוך לעולם וכ' בע"ה שיקרו מלת תמיד למטה תמיד ימלוך וכו':

ב' לפניה. ירוש' ר"י בר בון בשם ריב"ל ע"ש שבע ביום הללתיך ר"נ בשם ר' מנא אומר כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה: כתב הטור בנוסח אשכנז שאומרים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד בא"י המעריב ערבים ולא הוה סמוך לחתימה מעין החתימ' אמר הרא"ש ע"ז שאנו מתפללין ה' ימלוך לעולם ויקוים הפסוק והיה לעת ערב יהיה אור ויאיר לנו ויחשיך לשונאינו והוי קצת מעין החתימה:

ואף. הנוהגים לומר י"ח פסוקים כו'. בטור כתוב שזה ניתקן לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון כו' ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאומרם עכ"ל. וכב"י דהיינו הרמב"ן והרשב"ם ועל פי זה נ"ל מי שבא לב"ה אחר שהתחילו הצבור להתפלל יתפלל ביחידות מנחה וקורא ק"ש וברכותיה עד שומר עמו ישראל לעד והצבור מתחילין להתפלל ערבית יוכל תכף להתפלל עמהם ופסוקים דברוך ה' לעולם אמן יראו עינינו יאמר אח"כ דכיון דגדולים נהגו שלא לאמרם כלל יכול בזה לסמוך עליהם ולדלגם כדי להתפלל עם הצבור ולומר אותה אחר כך כנ"ל פשוט:

כי נתקנו במקום תפלה. לע"ד נראה שהאומרם במיושב שפיר דמי דאם האומרם מעומד נתכוין שיהיה זה במקום י"ח א"כ יצא ידי תפלת ערבית והיאך יתפלל אחר כך ערבית שנית דהוי כמי שמתפלל וחוזר ומתפלל דכתב הטור סי' ק"ו דהוה כמקריב ב' תמידין וא"ל דנחשב לתפלת ערבית אריכתא וכעין שמצינו בהשכיבנו דהוי גאולה אריכתא כדאיתא בגמרא פ"ק דברכות זה אינו דהא אומרים קדיש קודם תפלת ערבית וזה מורה על הפסק מ"ש קודם לזה וראיה ממ"ש הטור סימן זה וז"ל כתב רב נטרונאי מדברי חכמים א"א בערב אלא ב' לפניה וב' לאחריה וכיון שהלכה כרב דאמר תפלת ערבית רשות תקנו אחרונים שאחר שומר עמו ישראל לעד יאמר פסוקים שיש בהם זמירות ושבח ולומר אחריהם ברכה ומפסיק בקידושא כלומר נסתיים תפלה עכ"ל הרי לפנינו דקדיש מורה על הפסק מ"ש בתחלה והיאך נחשבוהו לתפילת ערבית דבתר הקדיש בשלמא אי אומר מיושב מורה על גאולה אריכת' כמו השכיבנו שהרי אין שום הפסק ביניהם והוי כמו השכיבנו ממש משא"כ אם רוצה לחשוב אותו במקום תפלת י"ח כנלע"ד אח"ז מצאתי כן בספר מט"מ בשם מהרי"ל ורש"ל:

מצא צבור שקראו כו'. הטעם דטפי עדיף להתפלל עם הצבור ממה שיסמוך גאולה לתפילה של ערבית ואם בא לבה"כ אחר ברכו ויוכל להתפלל מנחה ויסיים כשיתחילו הקהל ערבית יש לעיין מה יעשה דאין ללמוד מדין זה דגם בזה יסיים מנחה ואח"כ יתפלל שנית תכף עם הקהל ואח"כ יקרא ק"ש דשאני כאן דאין לפניו אלא תפלה א' בזה אמרינן מוטב יתפלל אותה עם הקהל ואח"כ ק"ש משא"כ בזה דהא יש ב' תפלות לפניו וע"כ יתפלל פעם ראשונה ביחידות א"כ נימא דימתין עד שיגיעו הקהל לתפלת ערבית ויתפלל עמהם ואחר כך יקרא ק"ש ויתפלל ערבית וירויח בזה סמיכת גאולה לתפלה ונ"ל דגם בזה לא משגחי' בסמיכת גאולה לתפילה אלא יתפלל ב' התפלות זה אח"ז דהיינו השני' עם הקהל דהיאך נימא שיתפלל מנחה שלו עם הקהל והלא לא יהיה לו שותפות שהם תופסים אותו זמן לילה שהרי מתפללים ערבית והוא תופסו עדיין ליום שהוא מתפלל מנחה ואפי' במה שמתפללי' הקהל ערבית תכף אחר מנחה אמרי' דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי דהא עכשיו מחזקי' ליום ותיכף מחזקי' ללילה אלא דבתפלה הקילו כמ"ש הרא"ש ריש ברכות והיינו שלא בפעם א' אבל כאן דבפעם א' רוצה להשתתף עמהם ובאמת אין להם שותפות והוה כאלו מתפללי' אנו תפל' אחרת לגמרי ויש ללמוד חילוק זה ממ"ש ת"ה סימן ד' למי ששהה להתפלל בע"ש מנחה עד שהקהל עונים ברכו דפסק שם באם כבר ענה עמהם ברכו ממילא עשאו קודש לא יתפלל שם מנחה ויתפלל ערבית שתים אבל אם הוא לא ענה עמהם יוכל להתפלל מנחה אלא שיצא ה"נ כן הוא כיון שהוא ממתין על תפלת ערבית כונתו להיות לו שותפות עמהם ובאמת אין כאן שותפות ודוגמא לזה מצינו בתוס' פ' ע' פ ד' ק"ה ד"ה ונימא תרוייהו וכו' אבל לר"י לא פריך כו' ה"נ בזה אין כאן שותפות דהזמנים חלוקים ואם נפשך לומר דאע"פ שאין התפלות שוות מ"מ יש תועלת כיון שעכ"פ גם הציבור מתפללים אף אנו נאמר יש תועלת שיאמר תכף תפלת המנחה בעוד שהקהל מתעסקין בברכת ק"ש שאז היא עכ"פ עת רצון לפניו יתברך והתפל' של זה היחיד מתקבלת טפי בשעה ההיא וכן יש בהגמ"נ וז"ל אם בא לבה"כ אחר ברכו והתחיל מנחה והקהל מתחילים תפלת ערבית מוטב שיתפלל י"ח דערבית עם הציבור כו' עכ"ל ואין לדקדק מלשון והתחיל מנחה דמיירי דוקא בדיעבד דא"כ היה לו לכתוב לכתחלה לא יתחיל מנחה עד שיתפללו הצבור מעריב אלא ודאי דלא נחית לזה אלא כונתו דאם אירע הדבר שבשעת תפלת מעריב של הצבור סיים זה תפלת מנחה שלו יתפלל שנית י"ח דערבית עמהם כנלע"ד ברור:

שתים לפני ק"ש. יש להפסיק בין ברקיע כרצונו ובין בורא יום ולילה עמק ברכה. מה שאנו חותמין מלך צור ישראל וגואלו כשאומרים מערבית אינו נכון ב"ח ע"ל סי' ס"ו ס"ק י"ב ומ"א כתב דבסוף פ"ק דברכות פירש"י דדוקא שחרית קאי על גאולה שעברה אבל גאולה דערבית קאי גם על לעתיד וא"כ אין לזוז מהמנהג:

לעמוד. ובמ"ע כתב דצריך לישב וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל ומהרש"ל וכתב הט"ז דאם האומרם מעומד נתכוין שיהא במקום י"ח א"כ יצא ידי תפלת ערבית והיאך יתפלל אח"כ ערבית שנים ע"ש. וכתב דעל כל פנים לא יעמוד ופניו אל הקיר כמו בי"ח:

יתפלל עמהם. אע"פ שהם מתפללים מבע"י מ"מ תפלת הציבור עדיפא ממיסמך גאולה לתפלת ערבית שהוא רשות. ונ"ל דאם יש שהות יקרא ק"ש וברכותיה וידלג ברוך ה' לעולם אמן ואמן וגו'. וגם יראו עינינו וגו' כדי להתפלל עם הציבור דאינה אלא מנהג וכמה גדולים סוברים דאין לאומרו ואם בא לבה"כ בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנחה יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הציבור ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפללו ערבית ולהתפלל אח"כ ערבית בלילה דסתרי אהדדי שהקהל תופסים אותו זמן ללילה שהרי מתפללים ערבית והוא תופסו עדיין ליום שהוא מתפלל מנחה. מ"א ט"ז ע"ש:

עם ברכותיה. ואז אומר ברוך ה' לעולם אמן ואמן וגו' מעומד. מ"כ בשם מהררינ"ש. מ"א:

בכבודו. וכתב בע"ה שיקרא מלת תמיד למטה תמיד ימלוך וכו':

ס"ב אין כו'. עתוס' ד' ב' ד"ה אר"י כו' וז"ש ואף כו' ועיין ט"ז ודעת רשב"ם ורמב"ן עיקר וכ"כ בשמו תר"י בריש ברכות ע"ש: ומיהו כו'. כמו טול בריך וכ"ש זה שהוא צורך התפלה ממש וכ"ש בתפלת ערבית רשות שם סי' רצ"ג וכן כו'. טורבשם ר"ע ועב"י מטעם הנ"ל כמו טול בריך ואע"ג דלאחרים: כי נתקנו כו'. תוס' שם ותר"י כ' שבתחילה שת"ע רשות היו אומרים אלו הפסוקים במקום תפלת י"ח וחותמין ואומרים קדיש ויוצאין:

ס"ג מצא ציבור כו'. ע' רא"ש ריש ברכות ושאלו מרב האי ז"ל כו' וחזינן כו' היכא כו' ובזה מתורץ קושיות תוס' שם ד"ה מאימתי ועוד קשה דא"כ כו' ואנן קי"ל כו'. רשב"א שם ואע"ג דבשחרית אין לעשות כן מ"מ בערבית כיון דרשות לא חיישינן לסמיכה כולי האי ועב"י:

ס"ד אחר כו' ולא כו'. כמו בבהמ"ז שאין עונה אחר הטוב והמטיב:

ברכות י"א

שם ד' וכרבי יוחנן

הרא"ש שם ובתשובה

הרשב"א בתשובה

אגו' בשם ר"ע

ב"י אפי' לדעת התוספות והרא"ש וכ"כ הכל בו והרשב"א שם

הרמב"ם בפרק ח' מה"ב