דיני ציצית בבית הקברות - שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ג
דיני ציצית בבית הקברות. שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ג - 4 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן כ״ג
סעיף א׳
דיני ציצית בבית הקברות. ובו ד סעיפים:מותר לכנס בבית הקברות והוא לבוש ציצית והוא שלא יהא נגרר על הקברות אבל אם הוא נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש במה דברים אמורים בימיהם שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמם אבל אנו שאין אנו מכוונים בהם אלא לשם מצוה אסור אפילו אינם נגררים וה"מ כשהציציות מגולי' אבל אם הם מכסים מותר:
סעיף ב׳
יש נוהגים לקשור ב' ציציות שבשני כנפים זה עם זה כשנכנסים לבי' הקברו' ולא הועילו כלום בתקנתן:
סעיף ג׳
הנכנס תוך ד' אמות של מת או של קבר דינו כנכנס לבית הקברות:
סעיף ד׳
במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת בבית אם הכתפים לובשים ציצית איכא למיחש בהו משום לועג לרש:
ולא הועילו. דאע"פ שקושרין אותן לא נתבטל מצות ציצית כמ"ש סי' י' ועוד לפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ כשחוזרין ומתירים אותם ה"ל תולמ"ה [ב"י] והלבוש כ' דלית בזה משום תולמ"ה כמ"ש סס"י תרכ"ו דאם מסיר הגג שעל הסוכה לא הוי תולמ"ה ע"ש ול"נ דל"ד דהתם אין הפסול בגוף הסוכה רק בד"א המונעו לכן כשמסירו כשר אבל הכא הפסול בגופו וכ"מ סי' י' ס"ו ע"ש ובב"י וע' סוכה דף דף ל"ג, ובתו' ברכות דף י"ח כתבו וז"ל טלית של מתים יש לקשרם ולהדקם תוך הכנף אם הם חייבים בציצית הרי יש להם ציצית ואם לאו הרי הם מכוסין עכ"ל משמע דאע"פ שהם קשורים לא נתבטל מצות ציצית ואפשר דכשקושר ב' זה בזה שאני:
ב׳
שנוהגין. משמע במקום שאין נוהגין להסירם אין קפידא אם הכתפים לובשים ציצית וצ"ע דהרי בי"ד סימן שנ"א כתב שמשימין ציצית בטלית של מתים ואפ"ה פסק כאן דאסור ליכנס לב"ה או לד"א של מת בציצית והיינו כסברא הראשונה שכתב הרא"ש ולמה כתב כאן בהיפוך ויש לחלק אבל אין עיקר בפוסקים וצ"ע:
מותר. פירוש שלבש את הציצית תחת הבגד והוא הדין בתפילין נמי מותר לילך בבית הקברות אם מכסה אותן ע"ת. ועיין תשובת בית יעקב סימן צ"ב. ובספר גור אריה על הרא"ם פרשת ויצא:
ס"א מותר כו'. עבה"ג ר"ל מדקאמר דלייה כו': בד"א כו'. כמו בתפלין שם י"ח א': וה"מ כו'. ממש"ש ותפילין בראשו כו' משמע דתפילין בזרועו מותר מפני שמכוסים כמ"ש במנחות ל"ז ב' וע"ל סי' מ"ה ס"א:
ב׳
ס"ב יש כו'. כדי לבטלם: ולא כו'. כמש"ל סי' יו"ד ס"ג ועוד לפי דבריהם לובשין בגד בלא ציצית. ב"י ועמ"א:
ג׳
ס"ג הנכנס כו'. גמ' שם התם תוך כו' דאמר מר כו' ומדקאמר התם כו' משמע דד"א של קברות אסור ג"כ ועמ"א סי' מ"ה סק"א:
ד׳
ס"ד במקום כו'. מנחות מ"א א' בההיא שעתא כו' וכ' תוס' בב"ב ע"ד א' ובפסחים מ' ב' ובנדה ס"א ב' דמכאן ראייה דיש ציצית למתים וכ"ה במדרש ודחקו למצוא טעם למנהגם שהיו מסירין עש"ו וכ' ואע"ג דאמרינן ברפ"ג דברכות שם דלייה כו' אע"ג דיש להן ציצית מ"מ איכא לועג לרש הואיל שהן פטורין מן המצות כמ"ש בפ"ב דשבת למ"ד א' וכ"כ הרא"ש במנחות שם וכ' וי"מ ההיא שעתא כשמוליכין אותו לקבר רמינן ליה משום דאיכא לועג לרש שהמכתפין אותו יש להם ציצית והוא אין לו וכשמשימין אותו בקבר אז מסירין אותן וכ"כ בטיו"ד סימן שנ"א בשם הרז"ה ועפ"ז כ' כאן הש"ע במקום כו' ודבריו צ"ע חדא דלא קי"ל כהאי פי' כמ"ש בטור שם בשם הרמב"ן דאין בזה שום ספק אלא קוברין בטלית שיש בו ציצית וכ"פ בש"ע שם ועוד דלהאי פי' אם יש ציצית למתים אז אין איסור בציצית ולמנהגינו אין איסור כלל וסותר לכל הנ"ל וכן כ' מ"א:
שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ג, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
