שתיית היין אחר הברכה ודיניו - שולחן ערוך אורח חיים סימן ק״צ

אחר שסיים. ומה שאין מברכין בפה"ג קודם ב"ה כמו בקידוש והבדלה שאני ב"ה דהוי סילוק והיסח הדעת ויהי' הפסק בין ברכה לשתיה (טור) ומה שאין מברכין בחתונ' בפה"ג קודם ז' ברכות משום לא פלוג (ב"ז שמ"ט):

ויטעום המברך. מצוה לגמוע גמיעות גסות משום חבוב מצוה (סוכה מ"ט עמ"ש סימן קפ"ד ס"ד):

אחר ששתה. ואם דעתו לשתות עוד לא יברך אחריו אלא לבסוף (טור) ונ"ל דאם טעה ובירך אחריה א"צ לברך בתחלה כיון שהי' דעתו לשתות עוד ודוק' כשדעתו לשתות מיד דאל"ה יש לחוש שמא יתעכל כמ"ש סימן קפ"ד ס"ה ועסי' קע"ח ס"ב:

שתיית יין. וה"ה בשאר משקין יש ספק (הג"מ פ"ג ומרדכי פרק כ"מ ד"מ) והספק דיש לדמותו לאכילה והוי בכזית או נאמר כיון דקי"ל ושבעת זו שתיה בעינן שישתה כדי שביעה דהוי רביעית כמ"ש ס"י ויש רוצין לומר דעל יין שרף מברך בפחות מכזית דבפורתא מייתבא דעתיה ול"נ דבעינן כשיעור דהא בודאי יש יינות חזקים ומאכלים טובים כגון מרקחת דבפורתא מיתבא דעתיה ואפ"ה בעינן כשיעור דלא חלקו חכמים בשיעורי':

שהוא רוב רביעית. היינו באדם בינוני אבל באדם גדול בעינן טפי דבשתיה הכל לפי מה שהוא אדם (תוס' יומא דף פ') ומ"מ לא בעינן טפי מרביעית (ר"ן ב"ח סי' ער"ב וכ"כ האגוד' פרק ע"פ):

יטעום א'. דאף הגאונים מודו בב"ה דסגי בטעימה אחת ודוק' בקידוש פליגי דאיתא בגמרא המקדש אם טעם וכו':

כשמסובין. נ"ל אם בשעה שבירך המברך נתכוין על כל אחד מהמסובין והמסובין נמי נתכונו אם יגיע להם הכוס שיצאו בברכתו יוצאין בזה וכמ"ש סימן קס"ט ע"ש ועיין בפסחים דף ק"ב בתוס' בד"ה לא הוי ידעיתו כו':

אלא אם כן כוס המסובין פגום כו'. עמ"ש סי' קפ"ב דאם שופך המברך לכוס המסובין אחר ששתה הוא תחל' דאין לזה טעם:

מעין שלש. בטור לאפוקי מה"ג שכתבו שאין לברך אחר כוס של ב"ה וכתב ב"י טעם ה"ג מדאמרינן בגמרא רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בירך והוא שלא בדקדוק דזה קאי על ברכת בפה"ג ובזה מודה ה"ג דחייב:

שהוא רוב רביעית. פי' דבשאר שתיות שהם רשות יכול להסתלק מן הספק דהיינו אם ישתה פחות מכזית ואז לכ"ע א"צ לברך אחריו ואם ישתה רביעית לכ"ע חייב לברך ע"כ יעשה א' מאלו השנים אבל בכוס של ב"ה אי אפשר לעשות בענין שלא יצטרך לברך אחריו דהיינו שישתה פחות מכזית דכיון דטעון כוס צריך לשתות מלא לוגמא שהוא רוב רביעית והוא יותר מכזית ונמצא חייב לחד דיעה ופטור לדיעה אחרת המצרכת דוקא רביעית ע"כ א"א להסתלק מספק רק בדרך השני שישת' רביעת ויתחייב לכ"ע לברך אחריו וק"ל במ"ש הטור סי' תע"ב בכוס של פסח שא"צ לשתות כל הכוס שהוא רביעית אלא רובו ובסי' ת"פ כתב בכוס רביעית שמברך אחריו והא לחד דיעה אינו חייב בברכה אחרונה כי אם ברביעית וא"ל דהכוסות הראשונות מצטרפות דהא איתא בסי' תרי"ב דאין השתיות מצטרפות אם יש ביניהם יותר מכדי שתיית רביעית וא"כ היה לו לרבינו הטור לפסוק דיש חילוק בין הכוסות דכוס של פסח הרביעית שצריך רביעית שלם לשתות וכמ"ש כאן ותו ק"ל דאמאי לא סגי כמלא לוגמא לברכה אחרונה וכי עדיף הוא מכוס של ב"ה דהוא נלמד ג"כ מוברכת וע"כ נראה דאין כאן ספק גמור דהא הספק הוא כמ"ש ב"י בשם הרא"ש אם סגי בכזית לברכה אחרונה כמו לאכיל' א"ד כיון דכתיב ושבעת ודרשינן על השתיה ממילא צ"ל כדי שביעה והיינו כביצה שהיא שביעה דאכילה או דילמא אפילו טפי מביצה אלא כדי רביעית שהוא ביצה ומחצה דשביעה דשתים הוי טפי משביעה דאכילה ובאמת ראוי להיות שהחיוב הוא אפי' ברוב רביעית דהא הכוס הוא רביעית ודי בשתית רובו וע"כ כתב הרא"ש תחלה דהדין החיוב הוא במלא לוגמיו שהוא רוב רביעית אלא שאח"כ כתב שר"י נסתפק בזה וכתב ע"ז שטוב ליזהר לשתות רביעית שלם לא כ"כ דרך ספק גמור דאלו היו כאן ספק גמור ככל הספיקות היה לו לומר אסור לברך עד שישתה רביעית שלם אלא ודאי דאין כאן ספק גמור דודאי סגי ברובו אלא שיש עכ"פ צד לומר דבעינן טפי על כן טוב הדבר לצד המובחר ביותר לשתות רביעית שלם. ובסימן תפ"ו הבאתי ראיה ברורה לזה מל' הטור ומש"ה שפיר כתב האגור בשם ר"י צרפתי שמבי' ב"י וז"ל נרא' שיש להחמיר לברך אחריו אפי' שתה פחות ממלא לוגמיו. והוא ששתה ד' חומשי ביצה כדאמרינן בפ' ע"פ והוא דשתי רובא דכסא עכ"ל וכתב עליו ב"י ואני אומר שזו היא חומרא במקום שאמרו ספק ברכות להקל עכ"ל. ולפמ"ש לק"מ דאין כאן ספק ברכות מעיקר הדין אלא מצד א' בעלמא י"ל כאן ובאמת זה ר"י צרפתי הוא ר"י בעל התו' שהיה צרפתי וכתבו התו' דעתו בפ"ג שאכלו דף מ"ט וז"ל ולענין שתיה נראה להחמיר אפילו בפחות ממלא לוגמא כו' אלא שהרא"ש כתב דבפ' ע"פ נסתפק ר"י. ובאמת אפשר דהדר ביה ולא ידעינן הי דבתרייתא ע"כ טוב ליזהר כו' ובלבוש פירש מקום הספק דלעיל דעכ"פ כזית בעינן אלא דהספק אי הכזית בלח כמו שיש ביבש כזית דיבש וממילא הוה פחות מרביעית א"ד גם בלח משערי' כאלו הוא קרוש ויבש ממילא הוה בלח רביעית כדאמרי' ר"פ המוציאין ולא ידענא מה חשב בזה להביא ראיה ממקום הסותר אותו דהא אמר שם אביי דדילמא בדם שהוא עב דוק' הוא כך אבל ביין דקליש יש בכזית יותר מרביעית וא"כ היה לו לר"י להסתפק דשמא בעינן אפי' יותר מרביעית שלם אלא ודאי ליתא להאי ספיקא כלל אלא כמ"ש ממילא יש חיוב לברך אם שתה מלא לוגמא מכוס גדול או אפי' פחות מזה אם שתה רוב הכוס כמו לענין כוס של ברכה כנלע"ד ברור:

בפה"ג. ואומרים סברי מרנן אע"פ שבית הבליעה פנוי שלא לחלק בברכת היין עטרת זקנים ע"ש:

ויטעום המברך. מצוה לגמוע גמיעות גסות משום חבוב מצוה:

שלש. ואם דעתו לשתות עוד לא יברך אחריו אלא בסוף ואם טעה ובירך אחריו א"צ לברך בתחלה כיון שהיה בדעתו לשתות עוד ודוקא כשדעתו לשתות מיד דאל"כ יש לחוש שמא יתעכל. מ"א:

יין. וה"ה שאר משקין. והספק הוא דיש לדמותו לאכילה והוי בכזית. או נאמר ושבעת שהוא שתיה בעי שישתה כדי שביעה דהוי רביעית. ויש רוצים לומר דעל יין שרף מברך בפחות מכזית דבפורתא מייתבא דעתיה ול"נ דבעי כשיעור דלא חלקו חז"ל בשיעורים. מ"א:

או ברביעית. ובספר גן המלך הביא ראיה דשיעורו ברביעית ע"ש והיד אהרן חולק עליו:

שלם. וט"ז העלה דאם שתה מלא לוגמיו מכוס גדול או בפחות מזה אם שתה רוב הכוס צריך לברך לכ"ע ע"ש. ובספר אליהו רבה דחה דברי ט"ז בשתי ידים והעלה דלעולם צריך רביעית שלם:

מהמסופקים. ואם בשעה שבירך המברך נתכוין על כל א' מהמסובין והמסובין נמי נתכוונו אם יגיע להם הכוס שיצאו בברכתו יוצאין בזה. מ"א: (ובספר א"ר העלה דטוב לכוין שלא יצאו בזה וכן מוכח מט"ז ס"ס קע"ב):

ס"א אחר כו'. מתני' פ"ח וכב"ה ועבה"ג: ויטעום המברך כו'. שם נ"ב א': ואח"כ כו'. עתוס' דפסחים ק"ו א' ד"ה דהוה כו': אחר כו'. דלא כה"ג והביאו הרא"ש בפ"ו דברכות סכ"ז ובפ' ע"פ ס"י וחלק עליו וסמ"ג כ' שט"ס הוא בבה"ג וע' רשב"ם שם ק"ג ב' סד"ה אסור ובה"ג כו' ונראה אף לגי' הרא"ש י"ל דק' לו קושיית תוס' בברכות ל"ז א' ד"ה נתן וא"ת לר"ג כו' ועתוס' ק"ה ב' ד"ה ש"מ ברכה כו':

ס"ג שיעור כו'. עבה"ג ועש"ו: דכ"ר כו'. כמ"ש בע"פ בקידוש וה"ה לכ"ד שטעון כוס: שהוא כו'. עתוס' שם ד"ה אם טעם כו':

ס"ד אם המברך כו'. עסי' רע"א מש"ש:

ס"ה כשמסובין כו'. פסחים ק"ג א' ועתוס' שם ד"ה לא כו' לכך נראה כו':

פסחים ק"ג וכמר זוטרא

כדין המוציא ומוציא הדינים מצויינים שם לעיל בסי' קס"ז

פסחים שם

טור בשם ר"י ותו' בסוכה כ"ו וביומא ע"ט וברא"ש בפ"ו דברכות

טור

טור בסימן רע"א

אגודה בפ"ט דפסחים