דינים השייכין בין י״ח ליהיו לרצון - שולחן ערוך אורח חיים סימן קכ״ב

מפסיק גם כן. ול"ח כתב דטוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם וכ"כ הב"ח:

מקצר ועולה. דהיינו שמפסיק באמצע התחנונים ופוסע לאחריו אין חובה לומר תחנונים בכל פעם (רשב"א) ואם אין שהות לפסוע יאמר יהיו לרצון מיד ויענה (ד"מ):

אבל בין יהיו לרצון כו'. משמע בכל גווני ש"ד ואח"כ סיים כדרך שמפסיק בברכה של ק"ש וצ"ל דתחלה מיירי במי שאומר לפרקים תחנונים ע"כ אין להם דמיון לי"ח ברכות כלל ע"כ מפסיק כמו שירצה ובסיפא דרגיל עשאום עליו קבע ודמיין קצת לי"ח ברכות ע"כ מפסיק דוקא כבברכת ק"ש:

אבל במקום שנוהגים לומר תחנונים. כ"כ ב"י ונר' שאפילו כו' וקשה הא אי' בגמ' יהיו לרצון הוא מכלל התפלה כמ"ש כאן והיאך יש רשות לומר תחנונים שם ולהפסיק ואף ע"ג דגם ברכות י"ח יכול להוסיף מעין כל ברכה ובש"ת אפי' כל מה דבעי מ"מ היינו דוקא לפי שעה מה שצריך אבל לעשות קביעות ולהוסיף בכל ברכה בכל יום אין לנו ראי' להתיר בזה דהא לא אמרינן בגמ' אלא אם בא להוסיף בכל ברכה והיינו דרך עראי לא שיקבע לו מטבע אחר יותר ממה שטבעו חכמים וכן מ"ש שואל אדם צרכיו בש"ת היינו מה שיצטרך לו לפי שעה אבל לא לעשות לו בקביעות נוסח אחר מוסיף על תקנת חכמים וכן קשה במ"ש אחר כך שנוהגים להפסיק באלהי נצור כו'. למה באמת יפסיק בקביעות קודם יהיו לרצון שהוא מכלל י"ח וכ"כ בסמוך אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון כו' ע"כ נראה טוב ונכון לומר ב"פ יהיו לרצון א' קודם אלהי נצור וא' אחריו כיון שכתב אח"כ שהרשות בידו לעשות כן יש לנהוג כן לכתחלה בכל יום שעושין קביעות מאלהי נצור וכן בשאר תחנונים שהוא מוסיף כנלע"ד:

וברכו. וטוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם. ל"ח וב"ח מ"א ט"ז ופר"ח:

ועולה. דהיינו שמפסיק באמצע התחנונים ופוסע לאחריו ואם אין שהות לפסוע יאמר יהיו לרצון מיד ויענה. ד"מ:

יהיו לרצון. זה הפסוק מסוגל לכמה עניינים תחלתו יו"ד וסופו יו"ד ויש בו אותיות מ"ב וסודו סוד גדול לכך צריך לאומרו בנחת ולכוין ויועיל הרבה לקבל תפלתו עיין ספר הכוונות:

ס"א אם כו'. דתפלה אריכתא היא כמ"ש בפ"ק כיון דתקינו רבנן וכמ"ש שם שאמר דוד אחר י"ח פרשיות ועוד מדאמרי' בפ"ד לא אמרן אלא שאינו רגיל כו' ש"מ דיל"ר אומר מיד דאל"כ הל"ל ל"ש אלא כשלא אמר יל"ר ואין להפסיק וז"ש בהג"ה ודוקא כו' רשב"א ספ"ב ותר"י בפ"ד: אבל במקום כו'. ואינו מוכרח דתחנונים אפילו באמצע התפלה מותר ובש"ת מותר לשאול כ"צ וכ"ש קודם יל"ר וכמ"ש בסי' קי"ט ס"א וכמ"ש תר"י בפ"ד: ובמקומות כו'. וכן מ' בספ"ב דקא' מר בריה דרבינא כו' יל"ר כו' מ' שאח"כ אומרה רשב"א ותר"י ואף שיש לדחוק שאומר אח"כ פ"א כמ"ש בס"ב וכמ"ש תר"י בפ"ד מ"מ פשיטא שמותר דלא עדיף מש"ת כנ"ל שם: ומיהו כו'. ר"ל אחר יל"ר אע"ג דלא עקר רגליו עדיין מ"מ אינה מהתפלה וכמ"ש בפ"ד שם ל"ש אלא כו' אלמא דהוי כעקר רגליו לענין חזר' ומ"מ יקצר כדי עקור רגליו ועמ"א:

ס"ב אין כו'. כנ"ל: ואם כו'. כנ"ל:

תשובת הרשב"א

שם

שם ור' יונה פ"ד דברכות

טור בשם הגדה: