שולחן ערוך - אורח חיים · סימן ק״ט

או לקדיש. פי' קדיש שאחר התפלה כגון דערבית דלא כע"ת:

לקדיש. פי' עד שיגיע ש"ץ ליהא שמיה רבא (מרדכי ואגודה) ומשמע דיכול להתפלל עד שיענו יהא שמיה אבל אמן לא יענה כיון דלא נתכוין על מה יאמר הוי אמן יתומה כמ"ש סי' קכ"ד וע"ס נ"ו בהג"ה ומי שבא לבה"כ תכף אחר קדושה ואם ימתין עד אחר מודים לא יוכל לענות איש"ר אחר הקדיש שאחר י"ח ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן התפלה או לא יוכל להתפלל ערבית עם הצבור נ"ל דיתחיל מיד דמוטב לבטל מודים מאיש"ר כמ"ש סי' נ"ו בשם הב"ש ועוד דמודים אפשר לשחו' באמציעתן ואם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תכף יבטל איש"ר ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור נ"ל דתפלת צבור עדיפ' ועוד נ"ל דאם בא סמוך לקדושה ואם יתחיל מיד לא יוכל לומר קדושה ואם יתחיל אחר קדושה לא יוכל לומר מודים ואם ימתין עד אחר מודים יהיה השעה עוברת נ"ל דיתחיל אחר קדושה דמוטב לו' קדושה עם הצבור ואף על גב דבקדושה פליגי ובמודים כ"ע מודו היינו משום דס"ל דיחיד אומר קדושה אבל לדידן דקי"ל אין היחיד אומר קדושה קדושה עדיפא, ועוד דמודים אפשר לשחות באמצע הברכה:

וה"ה אמן. נ"ל דה"ה לברכו דהא אין היחיד אומר ברכו ונ"ל דאם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אחר כך א"צ להמתין דהא למ"ד יחיד אומר קדושה א"צ להמתין מיהו לקדיש צריך להמתין דהא אין לו קצבה ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינן בכלל זה:

קודם שיגיע ש"ץ למודים. ולרמ"א צריך לגמור קודם אמן של ש"ת ואם לאו אל יתחיל עד מודים ועס"ב:

כדי לסמוך. פי' שטעה ואמר גאל ישראל דלכתחל' צריך להמתין בשירה חדשה כמ"ש סי' ס"ו:

באמצען ישחה עמו. אבל לכתחלה לא יתחיל אדעתא לשחות באמצען דשמא ישכח מלשחות כיון שאין מחויב שם לשחות [ד"מ סי' קי"ג] ועבב"י שם עוד תירוצים:

מלה במלה. פי' שיאמר עמו נקדש לדור ודור וכו' עד האל הקדוש ואח"כ יתפלל בפ"ע אם יוכל לסיים קודם שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה [כ"מ בת"ה ור"ל חביב סי' ס"ו] ובת"צ לא יאמר עם הש"ץ עננו ברכה בפ"ע אלא בש"ת כיחיד (מט"מ מהרי"ל הגמ"נ):

ברכת האל כו'. פי' יכוין שיסיים שתי ברכות אלו עם הש"ץ ואז לא יכוין לענות אמנים אלו כמ"ש סי' נ"ט ס"ד דבמקום דאפשר לתקן מודה הרב"י דמתקנין כל מה דאפשר עס"א:

לא יתחיל. דצריך לשתוק ולשמוע כמ"ש ר"ס קכ"ה [ד"מ]:

אינו אומר קדוש. וה"ה קדושת יוצר:

שיגיע ש"ץ לקדושה. דקדושה אסור לאמרה ביחיד וכן קדיש ומודים טעמיה דצריך לשחות עם הקהל שלא יהא נראה ככופר במי שהצבור משתחוים לו:

כשהוא בא' מהברכות באמצע. בסי' קי"ג הקשה ב"י בשם מהרי"א דאמאי כ' שם הטור דיכול לשחות באמצע הברכה בכל גווני והכא אמר דוקא אם היה צריך לסמוך גאולה לתפלה אז יוכל לשחות באמצע הברכה ותירץ מה שתי' גם הב"י תי' שם תי' אחר ולעד"נ דלק"מ דודאי אם בא לשחות באמצע מחמת שנ"ל שראוי שם לשחות אז שרי בכל גווני כיון שהוא באמצע ואין כאן הפסקה אבל כאן שצריך לשחות מחמת הקהל ששוחין ולא מצד עצם התפלה נחשב כהפסקה קצת ע"כ לא יסמוך ע"ז לכתחלה כנלע"ד:

לקדיש. פי' עד שיגיע ש"ץ ליהא שמיה רבא מרדכי ואגודה. ומשמע דיכול להתפלל עד שיענו יהא שמיה אבל אמן לא יענה כיון דלא נתכוין על מה יאמר הוי אמן יתומה. מי שבא לבה"כ תיכף אחר קדושה ואם ימתין עד אחר מודים לא יוכל לענות איש"ר אחר הקדיש שאחר י"ח ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן תפלה או לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור נ"ל דיתחיל מיד דמוטב לבטל מודים מאיש"ר כמ"ש בסי' נ"ו בשם הב"ש ועוד דמודים אפשר לשחות באמצעיתן אם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תיכף יבטל איש"ר ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הציבור נ"ל דתפילת ציבור עדיפא ואם בא סמוך לקדושה ואם יתחיל מיד לא יוכל לומר קדושה ואם יתחיל אחר קדושה לא יוכל לומר מודים ואם ימתין עד אחר מודים יהא השעה עוברת. נ"ל דיתחיל אחר קדושה דמוטב לומר קדושה עם הציבור ועוד מודים אפשר לשחות באמצע הברכה. מ"א:

למודים. ולרמ"א צריך לגמור קודם אמן של ש"ת ואם לאו אל יתחיל עד אחר מודים. מ"א:

לתפלה. פי' שטעה ואמר עד גאל ישראל דלכתחילה צריך להמתין בשירה חדשה כמ"ש סי' ס"ו:

ישחה עמו. ולכתחלה לא יתחיל אדעתא לשחות באמצען דשמא ישכח מלשחות כיון שאין מחוייב שם לשחות ד"מ. מ"א:

במלה. פי' שיאמר עמו נקדש לדור ודור וכו' עד האל הקדוש ואח"כ אם רצה יתפלל בפ"ע אם יכול לסיים קודם שיגיע ש"צ לסיום שומע תפלה. כ"מ בת"ה ור"ל חביב. ובת"צ לא יאמר עם הש"ץ עננו ברכה בפ"ע אלא בש"ת כיחיד. מט"מ ומהרי"ל מ"א:

תפלה. פי' שיכוין שיסיים שתי ברכות אלו עם הש"ץ עמ"א:

יתחיל וכו'. כתב המ"א ונ"ל דה"ה לברכו. דהא אין היחיד אומר ברכו ואם כבר שמע קדושה או ברכו או יודע שישמע אח"כ א"צ להמתין מיהו לקדיש צריך להמתין דהא א"ל קצבה ואפשר דהקדישים מעלינו ואילך אינו בכלל זה. מ"א:

דסדרא. היינו בובא לציון. וה"ה קדושת יוצר. מ"א:

כתר. פי' שהציבור אומרים קדושת מוסף והוא מתפלל תפלת יוצר נמי אינו אומר עמהם. זהו דעת הב"י שס"ל דהרשב"א חולק על הגאון והרמ"א ס"ל דהרשב"א לא אמר אלא בקדושה דסדרא אבל בב' קדושות מענין אחד כגון של שחרית ושל מוסף אפשר דמודה לדברי הגאון לכך אין לדחות דברי הגאון עכ"ל ד"מ וזהו הי"א שהביא הרמ"א. עיין ב"י ובד"מ:

ס"א הנכנס כו'. כריב"ל דהלכה כמותו אפילו לגבי ר"י כמ"ש רפ"ד דמגילה וכ"ש לגבי רב וכ"ש לגבי ר"ה ועתוס' דברכות מ' ב' ד"ה ור"י כו' וכן סתמא דפ"ג דמגילה כותיה וכ"ש למודי' דריב"ל מודה לר"ה כמ"ש במאי קמפלגי כו': או לקדיש כו'. דלא גרע מקדושה מרדכי שם בשם הר"י וש"פ: וה"ה כו'. תוס' שם וש"פ: ואם כו'. שם:

ס"ב אם מתחיל כו'. שם ד"ה אין כו': וכן כו'. כדי שלא יצטרך לענות אמן שם כמ"ש בסי' נ"א ס"ב: וגם יכוין כו'. כמ"ש בס"א: אבל לכתחלה כו'. כמ"ש בגמ' שם אם יכול כו':

ס"ג אינו כו'. שאין כו' ואין זה אומר עם הציבור ע"ש:

ברכות כ"ד

סמ"ק

תוספות שם והגהות מיימוני'

רמב"ם פ"י מה"ת

תרומת הדשן סימן י"ח

תשובת הרשב"א.