א׳
והלך האב למ"י וכו'. מכ"ש כשהוא בכאן ויש לו לפרוע דא"י לעגן אותה כמ"ש בהר"ן כיון דיכול להוציא מן האב ואפילו אם פוסק במעמד שלה א"י לעגנה:
הפוסק מעות לחתנו ואינו רוצה ליתן - שולחן ערוך אבן העזר סימן נ״ב
הפוסק מעות לחתנו ואינו רוצה ליתן. שולחן ערוך אבן העזר סימן נ״ב - 1 סעיפים, ולצידם בית שמואל, חלקת מחוקק, באר היטב, ביאור הגר״א. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אבן העזר · סימן נ״ב
סעיף א׳
הפוסק מעות לחתנו ואינו רוצה ליתן לו. ובו סעיף אחד:הפוסק מעות לחתנו והלך האב למדינה אחרת או שאין לו יכולה היא לומר לבעל אני לא פסקתי על עצמי או כנוס בלא נדוניא או פטרני בגט אבל אם פסקה היא על עצמה ולא הגיע ידה הרי זו יושבת עד שתמצא מה שפסקה או עד שתמות בד"א בגדולה אבל בקטנה שפסקה על עצמה כופין אותו ליתן גט או יכנוס בלא נידוניא: הגה וכל זה כשאין יד האשה משגת ליתן מה שפסק אביה אבל אם ידה משגת צריכה ליתן מה שפסק אביה ואינה יכולה לומר כנוס או פטור (הגהות אלפסי פ' שני דייני גזירות ותשובת מיי' סוף ה' אישות) וכל זה לא מיירי אלא קודם שנשאה אבל לאחר שנשאה ודאי לא יוכל לבגוד באשתו משום שאין נותנין לו מה שפסקו לו אלא חייב בכל דבר שאיש חייב לאשתו (הגהות מרדכי פרק שני דייני גזירות) מי שפסק לתת לבתו ואח"כ אומר שנתן לבתו לא מהני אלא צריך לתת לזוג (מהרי"ל סי' קל"ז) וע"ל סי' ב' שלא יתקוטט אדם בעבור נדוניא אע"פ שפסקו לו:
בית שמואל · אבן העזר סימן נ״ב
ב׳
אבל אם פסקה היא אפילו במעמד אביה. מיהו בעל המאור והרא"ש פסקו אפילו פסקה היא במעמד אביה א"י לעגנה:
ג׳
אבל אם ידה משגת וכו'. כ"כ הש"ג מיהו י"ל דאיירי בפסקה היא על עצמה כמ"ש הב"ח או שפסק האב במעמד שלה כמ"ש בהג"ה פרישה אבל בתשובת מיימו' משמע אפילו אם פסק אביה שלא במעמדה יכול לעגנה אם ידה משגת וע' בד"מ שם הביא תשוב' הרא"ש אם נשבע לסלק לחתנו ובאותו פעם הי' עשיר והעני חייב למכור חפציו ושאר דברים ויסלק להחתן חוץ בית דירתו וכלי תשמישו ועיין דין זה בי"ד סימן רל"ב:
ד׳
לא יוכל לבגוד. אפילו אם פסקה היא על עצמה מיהו מוציאים מן האב או ממנה ע"פ הב"ד מה שפסקו עיין ב"ח:
נחלת הכלל · Vilna, 1876
חלקת מחוקק · אבן העזר סימן נ״ב
א׳
אני לא פסקתי על עצמי. אעפ"י שפסק האב במעמד בתו אפ"ה יכולה היא לומר אני לא פסקתי וכדאית' בירושלמי וכמו שכתבו התו' והמרדכי הביאו ב"י:
ב׳
אבל אם פסקה היא על עצמה. כלומר אפילו במעמד אביה דומי' דרישא ולא כדברי הטור:
ג׳
ולא הגיע ידה. משמע קצת אף שהיתה משגת בשעת פסיקא ואח"כ לא הגיע ידה אינה יכולה לומר בשעה שפסקתי היה ידי משגת עכשיו מה לי לעשות:
ד׳
אבל אם ידה משגת צריכה ליתן. הרב העתיק דין זה מן הגהות אלפסי ומן תשוב' מיימוני והנה דברי הגהות אלפסי יש לפרש דקאי על אדמון דבריית' בפסק' היא לעצמה וכך פי' הרב בב"ח אבל בתשובת מיימון סי' כ"ח כתב וכן מוכח מדברי אדמון עצמו מדקאמר מה אני יכול לעשות כלו' וכי יש לי לישב עגונה אבל הכא וכו' ולא תתעגן וכו' עיין שם מה שהאריך בדין כיוצא בזה ובב"ח כתב שצ"ע דין זה למעשה גם בד"מ גמגם בזה עיין שם:
ה׳
ודאי לא יוכל לבגוד באשתו משום שאין נותנין לו. ה"ה בפסקה היא עצמה וכבר כנסה אסור לבגוד באשתו אם אין לה מה ליתן ופשוט הוא וכ"כ בב"ח:
נחלת הכלל · Vilna, 1876
באר היטב · אבן העזר סימן נ״ב
א׳
אחרת. וה"ה אם האב כאן ויש לו נכסים אלא שהוא גבר אלם ואינו רוצה ליתן יכולה היא שתאמר או כנוס או פטור ועיין כנה"ג דף פ"ז ע"ב סעיף ו' אפי' אם פוסק האב במעמד שלה א"י לעגנה ב"ש:
ב׳
עצמה. אפי' במעמד אביה ומיהו בעל המאור והרא"ש פסקו אפילו אם פסקה היא אם במעמד אביה היא אינו יוכל לעגנה. וכמו שהדין באשה כך הדין באיש שאם פסק הוא לתת לה ולא נתן יכולה לפטור את עצמה. משפט צדק. פסק מורשה שלה הרי היא כאלו פסקה בעצמה משפט צדק כנה"ג:
ג׳
ידה. ר"ל אף שהיתה משגת בשעת פסיקה ואח"כ לא הגיע ידה אינה יכולה לומר בשעה שפסקתי היתה ידי משגת עכשיו מה לי לעשות ח"מ:
ד׳
אביה. והב"ח כתב די"ל דאיירי בפסקה היא בעצמה או שפסק האב במעמד שלה. אבל בתשובת מיימוני משמע אפי' אם פסק אביה שלא במעמדה יוכל לעגנה אם ידה משגת ועיין רשד"ם חא"ה סי' מ"א:
ה׳
לבגוד. ה"ה אם פסקה היא על עצמה וכנסה אסור לבגוד בה אם אין לה מה ליתן. מיהו מוציאים מן האב או ממנה עפ"י הב"ד אם יש להם מה שפסקו עיין ב"ח:
נחלת הכלל · Torat Emet 357
ביאור הגר״א · אבן העזר סימן נ״ב
א׳
אבל אם כו'. כתנא דמתני' ואע"ג דאמרי' שם אפי' בברייתא כו' פי' הר"נ וש"פ היינו אי אשכחן בברייתא אחרת דקאי ר"ג כאדמון אבל בהא לא כיון דמתני' וברייתא פליגי ועתוס' שם ד"ה ואפי' כו':
ב׳
וכ"ז כו'. כמש"ש מה אני יכולה לעשות מ' דוקא כה"ג הג"מ בסי' כ"ח הנ"ל:
נחלת הכלל · Apei Ravrevei: Shulchan Aruch Even HaEzer, Lemberg, 1886
על הסימן הזה
שולחן ערוך אבן העזר סימן נ״ב, מתוך חלק אבן העזר. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל