קדושי חרש שוטה וקטן עריות וחייבי - שולחן ערוך אבן העזר סימן מ״ד

וקידש אשת חרש הפקחת. לכאורה נראה ה"ה אם פקח קידש אשה חרשת ובא פקח אחר וקידש אותה תופסי' קידושין של שני כמ"ש לעיל בשנים שקדשו לפני עדים קרובים מדרבנן:

והיא מותרת לבעלה. אף על גב אם גירש החרש ונשאת לפקח אז אפילו לחרש אסורה לבעלה כמ"ש בסי' י' מ"מ כאן לא גירש לא חיישינן שמא יאמרו גירש כיון אפילו אם היה מגורש ליכא א"ד דהא קדושי חרש רק מדרבנן ואם בא פקח ונשא אותה אפילו חרש אסורה לבעלה כשם שאסורה לבועל כך אסורה לבעל ובספר ב"ה כתב כיון דליכ' א"ד לא קנסינן אותו:

שוטה. אף על גב בחרשת תקנו חז"ל נישואין משום חרש וחרשת קיימא בתקנות חז"ל ואית' שלום ביניהם משא"כ בשוטה בטור איתא שוטה ושוטה וכתב בדרישה בשם מהרש"ל דתלי' במבטא שוטה זכר בסג"ל שוטה נקיבה בקמץ ועיין סי' קכ"ד:

אבל אם דעתו צלולה. יש כאן חסרון הניכר דעתו צלולה מקודשת בודאי ועתים שוטה וא"י העת אז חוששין ואין ודאי קידושין ועיין ב"י ובד"מ, ואם דעתו משובשת ואין משיג דבר על בוריו מדייק בח"מ דיש חשש קידושין:

ומתיישבין. כלומר חוקרי' הרבה אם הוא שיכור כלוט ועיין סי' קכ"א:

סריס אדם. והוא פ"ד וחייבי לאוין הוא מ"מ קידושין גמורים הם כמ"ש בסמוך וסריס חמה כשר:

וי"א שאיילונית ודאית וכו'. כ"כ תוספות ריש יבמות ובפ' המדיר והרא"ש כשלא הכיר א"צ אפי' מדרבנן וגרע משאר מומין דאין אדם מוחל על מום כזה מיהו אם היא ספק איילונית היינו שאין ניכר היטב הסי' צריכה גט מיהו הנ"י כתב בשם ר"ת דצריכה גט מדרבנן:

וצריכין גט. אם הם קידשו פשיט' יש חשש שמא זכרי' הם ואם הם נתקדשו צריך האנדרוגינוס גט לענין אם יבוא א' עליו דרך נקבות ולא יהיה חייב משום ספק א"א, והבא עליו דרך זכרות חייב כמו הבא על הזכר אף להרמב"ם דס"ל דהוא בריה בפני עצמו מ"מ התורה רבת' דכתיב את זכר ועיין בר"ן ס"פ הערל ובש"ג שם ועיין ברמב"ם פ"א ה' א"ב ובמגיד פ"ד ה"א ועיין בא"ח סי' תקפ"ט דאינו מוצי' אפילו לזכר ועיין בי"ד סי' רפ"ה, טומטום הוא זכר או נקיבה אלא שהוא מכוסה ואנדרוגינוס יש לו זכרות ונקבות:

וי"א דאנדרוגינוס ודאי זכר. וא"ל ממ"ש טור בסי' כ"ב אם מתייחד עם נשים אין מלקין אותו ואם הוא זכר ודאי למה אין מלקין אותו די"ל יחוד שאני דליכ' א"ד כ"כ בפרישה מיהו לישנ' דהטור אין מיושב:

ואין ראוי לעשות כן. כתב המגיד כיון שאינו ראוי לביאה ולא לחופה לשיטות הרמב"ם כמ"ש בסימן ס' גם יש לחוש שמא יגע בבשרה:

הרי זו מקודשת קדושין גמורים. עיין מ"ש ר"ס ט"ו ומכ"ש המקדש אשה ויש לו אשה אחרת אף על גב דעובר על חר"ג ה"ז מקודש' ד"מ וצרת יבמ' בכלל איסורי לאוין ועשין היא ועיין סי' קס"ב וצרת ערו' היא אשת אח שלא במקום מצוה ומחייבי כריתות היא ואין תופסים בהן קדושין וצרת יבמ' שאני ומ"ש חוץ יבמה וכו' הטעם הוא משום דכתב לא תהיה אשת המת החוצ' ואנן מסופקי' אי ללאו אתא וקדושין תופסי' בה או לא תהי' היינו דאין בה הויה וקדושין אין תופסין בה ש"ס:

ואפילו זרעו. משמע דקאי על מ"ש דקדושיו קדושין גמורים הם וכן מסתבר כיון דמומרת דינה כישראלית אף על פי שחטאה ישראלית היא א"כ הולד ממנה הוא ישראל ודינו כמומר אפי' אם היא פרוצה ביותר מ"מ הוי כעכו"ם הבא על הישראלית והולד כמות' וכן כתוב בח"מ וכן גר שחזר לסורו וקידש קדושין גמורין הן כמ"ש בי"ד סי' רס"ח:

עכו"ם. היינו כותי שקידש אף על גב דאמרי' פ"ק דחולין דעשאו' כעכו"ם גמורי' לא עשאו אותה לעכו"ם גמורי' אלא לחומר' ולא לקול' כמ"ש בב"י סס"ד אף על גב דבספ"ק דיבמות אמר שמואל עכו"ם כותי שקידש בזה"ז לא חיישינן שמא מעשרת שבטים הוא אפי' במקומות אשר הם שכיחי' משום דעשאו כנכרי' גמורים אפי' לקולא צ"ל שם פ"ק דחולין אתמר לענין שאר אסורים י"ל לקולא לא אמרינן ואם קידש חיישינן לקדושין, אבל ביבמות אמר שמואל דינו לענין קדושין ש"מ דעשאו אותם לנכרים גמורים אפי' לקולא:

ה"ז ספק מקודשת. ול"ד להאומר תתקדש לחציה דמקודשת דשם יכול לקדש לכולו אבל כאן א"י לקדש לכולו, אף על גב כשהיא חציה שפחה וחציה ב"ח לכ"ע קדושין תופסין בה מדינא דש"ס כמ"ש בסמוך שם גזירת הכתוב הוא דכתיב והיא שפחה נחרפת לאיש כ"כ הר"ן דף תרכ"ג:

צריכה גט. דקדושין תופסין בה ואינן קדושין גמורים לענין מיתה כ"כ הרא"ש וכן הוא לדעת הר"ן וכן יש לפרש דברי הרמב"ם והבא עליה אין חייב מיתה לכ"ע ואם קידש אחר קודם השיחרור אין תופסים קדושי השני דע"כ לא מבעי' בש"ס אלא אם בא עליה אחר השחרור אבל קודם השחרור דצד ב"ח תופסין לראשון תו אין תופסין קידושי השני וכבר הכריע המגיד דעיקר הגירס' ברמב"ם נשתחררה ואח"כ קדשה אחר א"כ אם נתקדשה קודם השחרור ליכ' ספק, ולמ"ש ליכא פלוגת' בין הרמב"ם להרא"ש אף ע"ג דהטור כתב דפליגי אין מוכרח למ"ש המגיד והר"ן דפוסל הרמב"ם כמ"ד מקודשת ומ"ש אינה מקודשת קידושין גמורים היינו לענין מיתה וכן הוא לדעת הרא"ש:

מקודשת לשניהם. דמספק' לן אם גמרו קדושי הראשון אחר השחרור או פקעי וכן אם לא קידש אחר הרי היא מקודשת מספק לראשון ואם בא עליה הראשון אחר השחרור ס"ל להמגיד מסתמ' מקדש אותה בביאה והר"ן ס"ל כיון דאנן מסופקים אם גמרו הקידושין או פקעי איך ס"ד דהמקדש ידע דפקעי קידושין ומקדש אותה, ואם רוצה בה שתהיה אשתו אחר השחרור כתב הרמב"ם דא"צ קדושין אחרים והיינו לדעת המגיד משום הביאה היא הקידושין והב"י ס"ל אפילו ביאה לשם קידושין א"צ כיון דקדושין של הראשון תופס מדאוריית' א"צ קדושין אחרים ואם יש לו כמה נשים ואחת מהן חציה שפחה וחציה בת חורין אינה פוטרת שאר הצרות בחליצה של זו ולא מבעי' אחר השחרור דאינה פוטרת דהא ספיק' הוא אם גמרו הקדושין אלא אפילו קודם השחרור עכ"פ היא גרוע משאר הנשים דהא הבא עליה אין חייב מיתה לכן אינה פוטרת וכ"כ בח"מ:

או מגרש ראשון. בטור אית' אחד מגרש משמע אפילו אם השני מגרש אותה מותרת לראשון ול"ח שמא יאמרו דהראשון גירש אותה ועכשיו מחזיר גרושתו דהכל יודעים שאין קדושין שלו היה קדושין מעליות', ומ"ש כאן בש"ע דהראשון מגרש כתב ע"פ מ"ש בבדק הבית דחיישינן שמא יאמרו וע"ש ואם קדשוה שני אחים אחד קודם השחרור ואחד לאחר השחרור ומתו מותרת לאח השלישי ואין שייך לומר כאן דהיא אשת שני מתים כי ממ"נ אינה מקודשת אלא לאחד ש"ס:

והיא מותרת לבעלה החרש. ולא חיישינן שמא יאמרו גירש החרש ונשא הפקח ועכשיו מחזיר החרש גרושתו דלא גזרינן גזירה זו בנשואי חרש שהם רק מדרבנן וכמו שכתב המ"מ:

ודוקא שוטה גמור אבל אם דעתו צלולה וכו'. המעיין בר' ירוחם יראה שפסק בדעתו צלולה דהוי קדושין וכן הוא בגמרא להדיא בפ' חרש דף קי"ג אליבא דר"א אי דעת' צילתה אעפ"י דקלישתא מעשיו קיימין וקידושיו קדושין וע"כ נראה שיש ט"ס בהג"ה זו וצריך להגיה כמ"ש בר' ירוחם וכמו שהעתיק ב"י (וז"ל מי שדעתו צלולה ומבין ומשיג הדברים על בוריין אף על פי שדלה וקלושה קידושיו קידושין גמורין וכן גירושין ואם דעתו משובש' שאינו משיג שום דבר על בוריו ה"ז בחזקת שוטה ואין קידושיו קידושין גמורים ואם עתים צלולה ועתים משובשת ולא ידעינן העת שהוא עומד בדעתו הרי זה ספק) ומיהו גם בדברי רבי' ירוחם יש לדקדק במ"ש ואם דעתו משובשת וכו' ה"ז בחזקת שוט' ואין קידושיו קידושין גמורין דלשון בחזקת שוטה משמע דהוי שוטה גמור ואין לו קדושין כלל אך/ אף /מד"ס ומדסיים קידושין גמורין משמע דגמורין לא הוי אבל מידי ספק לא נפקי:

ומתיישבין בדבר זה. כלו' שחוקרין הרבה אם היה שכור ממש כשכרותו של לוט דלפעמים נראה שהוא כך ואינו כן אחר החקירה:

וי"א שאיילונית ודאית אינה מקודשת. כלו' בלא הכיר בה הוי קידושי טעות וגרע משאר מומין דקי"ל בכנס' סתם דבעיא גט משום דאין אדם מוחל על מום גדול כזה כך כ' הרא"ש בריש יבמות:

או שקידשתם איש. הראב"ד השיג למה הם צריכים גט הלא אינם ראוי' להנשא עתה דהא הם ספק זכר ואם יקרע הטומטום וימצא נקבה אם כן צריכה גט ודאי ולא בספק ועיין במ"מ:

שאין קדושין תופסין בהם. לעיל סי' ט"ו נתבאר דאחות ארוסתו תופסין קידושין מדרבנן שמא יאמרו תנאי היה בארוסין וכדת נשא אחותה וה"ה ארוסת אחיו וכדעת רבי עקיבא בגמרא ביבמות דף צ"ד וכמו שפסקו הרי"ף והרא"ש כרבי עקיבא:

ואין ראוי לעשות כן. הטעם כתב במ"מ שכיון שאין ראויה לביאה ולא לחופה אין ראוי לקדש' וי"א שמא יגע בבשרה ועיין לקמן סי' ס' שאף לחופה כשר הדבר שלא תכנס עד שתטהר ואם כונס' מודיעים לחתן תחילה שהיא נדה:

או מאיסורי לאוין. פשט משמעות הלשון אם אחד קידש שניה או איסור לאו אין תופסין בה עוד קידושין וכבר כתבתי לעיל בסי' ט"ו מה שנסתפק הרב מהרמ"א בדין זה בד"מ:

חוץ מיבמה שנתקדשה לזר. עיין לקמן סי' קנ"ט:

ואפי' זרעו שהוליד משהמיר וכו' קידושיו קדושין. אין לפרש דלא כתב קדושין גמורין דמסתמא אשת המומר פרוצה היא ואפי' בישראל אם היא פרוצה ביותר חוששין לבניה שמא אינם של בעלה וגם כאן חוששין שמא לאו זרעו הוא דמ"מ ולדה כמוה אף אם בא עליה גוי או עבד וכמ"ש אח"ז בהג"ה ומ"מ יש קצת לדקדק למה כתב דין זה אפי' זרעו שהוליד דאין הזרע ישראל מצידו רק מכח האם:

כותי שקידש. כלו' אף שעשאו' בזמן הזה כעכו"ם גמורים מ"מ מחמת חומרא דקידושין חוששין לקידושין:

מי שחציו עבד. בגמרא מוכח דאם אין קדושיו קדושין גם זרעו אינו יורשו ע"ש:

המקדש מי שחצי' שפחה וכו' צריכה גט. לא נתבאר אם צריכה גט מספק או מקודשת קידושי תורה ועכ"פ הבא עליה אינו רק באשם ואינה כשאר א"א שהוא בחנק רק מאן דס"ל מקודשת צריכה גט וקודם גט הבא עליה באשם ומאן דס"ל אינה מקודשת אינה רק מיוחד' בעלמא וכל זמן שהיא מיוחדת לו הבא עליה באשם כדכתיב לא יומתו כי לא חופשה וגו' וכשיוצא' ממנו אף בלא גט שוב הבא עליה אינו חייב אשם ועכ"פ אם קדשה שני אינה מקודשת לו ממ"נ וע' במ"מ שכ' שי"ג בדברי הרמב"ם בא אחר וקדשה ואח"כ נשתחררה וכו' וגירס' זו צ"ע ונראה אף למאן דס"ל מקודשת אם מת בעלה ולו גם שאר נשים אין אחיו מיבם את זו לפטור את שאר נשים דהא שאר נשים חייבים עליה' מיתה וזו אינה רק באשם ואיך תפטור היא צרותי' ובב"ח לא כ"כ:

נשתחררה ואח"כ קדשה אחר. ה"ה אם לא קדשה אחר ג"כ ספק אם גמרו קידושי ראשון והבא עליה במיתה או פקעו לגמרי והרי היא פנויה:

או מגרש ראשון ונושא שני. ברא"ש ובטור כתבו א' מגרש וא' נושא משמע דאם ירצה השני לגרש נושא ראשון ולא חיישינן שמא יאמרו שהראשון מחזיר גרושתו שיאמרו דגמרו קידושי ראשון וקידושי השני לא חלו ועוד אף אם גירש ראשון אפשר דאין בו איסור ד"ת להחזירה לאחר שנשאת מאחר דלא היתה א"א גמורה אצל הראשון דהא אינם חייבים עליה רק אשם וכעין שנתבאר לעיל סי' זה גבי אשת חרש:

או חולץ או מייבם. ואין כאן אשת שני מתים דממ"נ אינ' מקודשת רק לא' מהם כדאיתא בגיטין דף ס"ג ע"א וע"ב עיין שם:

אבל חכמים תקנו להם נישואין פי' אפי' חרש לחרשית כפירש"י:

ומותרת לבעלה החרש ולא חיישינן שיאמר גירש חרש ונשא זה ואח"כ מחזיר חרש גרושתו דכיון שאין לחרש קידושין וגרושין מן התורה אין לגזור שמא יטעו דכיון דאעפ"י שהאמת יהיה כן אין כאן איסור דאורייתא אין להוסיף גזירות כ"כ חמ"מ ונרא' דכ"ש אם החרש מגרשה דמותרת להפיקח שקדש' וכ' הטור ומ"מ החרשת אינה יכולה למאן שאם יכולה למאן לא היה שום אדם נושא אותה כיון שאין גבול לזמן המיאון משא"כ בקטנה שיש גבול לכשתגדיל יפייסנה עד שתגדיל:

שוטה ושוטית כו' דדוקא בחרש תקנו דדרך להיות שלום ביניהם משא"כ בשוטים שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת:

ומתיישבין בדבר זה פי' לענין קדושין שהוא חמור צריך להתיישב בין השכרות אם הוא כלוט:

בין סריס חמה שקלה ממעי אמו וסריס אדם אע"ג שאסור לבא בקהל כמ"ש בסי' ה' מ"מ קידושיו קידושין דקידושין תופסין בחייבי לאוין:

שאיילונית ודאי' פי' שיש לה סימני איילנית המוזכרים בטור:

ואין ראוי לעשות כן כיון שאינה ראויה לביאה ולא אף לחופה אין ראויה לקדשה ועוד שמא יגע בבשרה כ"כ המניד ומה שאנו אין נזהרים בזה לפי שכבר הוכן כל הצורך סעודה ואין להפסיד בשביל זה והא דתופסין קידושין בנדה משום שנאמר ותהי נדתה עליו אפי' בשעת נדה היא מתקדשת עליו:

שחציה שפחה זה הוא דעת הרא"ש כמ"ש הטור וחולק על הרמב"ם כמבואר שם ולעד"נ שבחנם כתב רבינו הטור בזה מחלוקת דז"ל הרמב"ם המקדש חציה שפחה וחצי' בת חורין אינה מקודשת קדושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחררה ה"ז ספק קידושין לשניהם עכ"ל ויש מקום עיון מאד בפי' דברי הרמב"ם אלו דלמה הוצרך לדמותה לקטנה ותו כיון דנגמרו הקידושין הראשונים למה תהיה ספק לשניהם והביא ב"י בשם הר"ן והמ"מ והמחוור שבכולן דברי הב"י אלא שנוסף קצת בביאורו דאיתא בגמרא אתמר חציה שפחה וחציה ב"ח שנתקדש לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון רב יוסף בר חמא א"ר נחמן פקעו קדושי ראשון וקשה דלמה הוצרכו לחלק באם קדש אחר והיה להם לחלק באותו ראשון עצמו דלמ"ד פקעי צריך הוא לקדשה שנית ולמ"ד גמרו א"צ לקדש שנית ע"כ צריכי לומר הכל מודים דהוא א"צ לקדשה שנית דהקידושין הראשונים הם קידושין אלא שהית' אסורה לו מכחש היתה חציה שפחה וע"י השחרור נסתלק האיסור ממילא מותר' לו וע"כ א"צ קדושין אחרים אפי' למ"ד פקעי דילפינן זה מקדושי קטנה שאינה קדושין מן התור' וא"כ כשנתגדל' (תהיה) צריכה קידושין אחרים אלא ודאי כיון שלא אפסק' אחר נגמר' הקידושין הראשונים ה"נ כאן כי פליגי באיפסק' אחר דלמ"ד גמרו אין באותו אחר כלום דאדרב' נתחזק הראשונים ואין לזר אתו ולמ"ד פסקו ממילא דבתר' הוה קידושי ודאי ונסתפק הרמב"ם הלכה כדברי מי וכ"כ התוס' שם שרב חסדא נסתפק כן ע"כ פסק הרמב"ם לחומרא דאם בא אחר וקידשה צריכה גט משניהם (מספק אי) קיי"ל כמ"ד פסקו מראשון (או) דלמא קי"ל כמ"ד גמרו אבל אם לא קדשה אחר אלא הראשון יכניסנה א"צ לקדושין אחרים וא"כ דברי הרמב"ם מבוארים היטב כפשוטן וא"צ תיקון כלל ומ"ש אין הקדושין קדושין גמורין לא נתכוין לומר דהוה ספק קידושין כמו שהבין רבינו הטור בדבריו אלא פשוט דאין כאן ספק דא"כ היה לו לומר ספק כמ"ש אח"כ ספק מקודשת לשניהם אלא ודאי דמקודשת ודאי וצריכ' גט כמו דס"ל להרא"ש אלא דקאמר דלא הווין גמורים דהא אסור' לו מחמת חלק שפתח ע"כ נגמרו הקידושין אחר השחרור ואז מותרת לו מכל צד וא"צ לקדושין אחרים וזה לכ"ע אלא דאם בא אחר וקדש' אחר השחרור יש פלוגתא ואזלינן לחומרא זה נ"ל נכון מאד אף שלפ"ז יהיה קשה על הטור למה כתב מחלוקת בין הרא"ש להרמב"ם מ"מ ניחא לן לפרש שיהיה דברי הרמב"ם מתוקנים שפיר ואין מחלוקת כלל:

צלולה וכו'. צ"ל דעתו צלולה מקודשת בודאי ועתים שוטה וא"י העת אז חוששין ואין ודאי קדושין. ואם דעתו משובשת ואין משיג דבר על בוריו יש חשש קדושין ח"מ עיין ב"ש:

זה. כלומר חוקרין הרבה אם הוא שכור כלוט עיין סי' קכ"א:

חמה. הוא מיד כשנולד מיום שרואה אותו החמה והוא כשר. וסריס אדם הוא פצוע דכא וחייבי לאוין הוא אפ"ה קדושיו קדושין. דקדושין תופסין בחייבי לאוין:

אינה מקודשת. ר"ל שלא הכיר בה הוי קדושי טעות וא"צ גט אפילו מדרבנן הרא"ש. אבל הנ"י בשם ר"ת כתב דצריכה גט מדרבנן. מיהו אם היא ספק איילונית שאין ניכר היטב הסימן צריכה גט ע' ב"ש:

מאיסורי עשה. ומכ"ש המקדש אשה ויש לו אשה אחרת אע"ג דעובר על חדר"ג הרי זו מקודשת ד"מ ועיין ב"ש:

שקידש. וה"ה גר שחוזר לסורו וקידש קדושין גמורין הם כמ"ש בי"ד סי' רס"ח בה"י. וה"ה המקדש למומרת תפס קדושין הר"ם איסרלאן סי' ס"ב. מי שקידש והיו סבורים שהוא יהודי ואח"כ נתגלה שהמיר דתו ושב בתשובה אך לא תשובה שלימה עיין בכתבי מהר"ר ישראל סי' קל"ח. האנוסים שבפרנקי"א אין חוששין שמא אמו מגויים שכל האנוסים נזהרין להתחתן בגוים ולא חיישינן למיעוטי דכל דפריש מרובא פריש הרא"ם ח"ב סי' ל"א הר"י בי רב סי' ל"ט:

גמורין. מהר"י מינץ סי' י"ב כתב דלא תפסי קדושין אלא מדרבנן וכ"כ רשד"ם חא"ה סי' מ"ד. עיין כנה"ג:

ישראלית. אפילו זרע זרעו עד כמה דורות הרא"ם ח"א סי' באר ה טב מ"ז. ודוק' במי שנשתמד לאנסו כאנוסין אשר בספרד אבל במשומד לרצונו בלי שום אונס רק טבעו הרע וזדון לבו השיאו לכפור בעיקר זרעו שלא היתה הורתו ולידתו בקדושה דינו כגוי ואין קדושיו קדושין הרא"ם ח"א סי' מ"ז בשם מהר"י בן חביב. והוא שם בסי' מ"ח חולק עליו וסובר דאפילו אם נשתמד לרצונו בניו הורתן ולידתן בקדושה קרינן ביה. והרשד"ם בחא"ה סי' יו"ד הסכים לדברי מהר"י בן חביב. וכתב כנה"ג דאפילו לדעת הרא"ם היינו דוקא בניו אבל בני בניו אפילו כשאמם ישראלית אין חוששין לקדושיהן עיין מהריב"ל ח"ב סי' מ"ה. והראד"ב סי' ו':

חורין. עיין בגיטין דף מ"ג סוגיא זו. וצ"ל לפי פירש תוס' שם בד"ה מה נפשך וכו' דמספק' ליה אי גמרי או פקעה ע"ש. הא דס"ל ר"ח דמקודשת היינו קודם השחרור ואינן קדושין גמורין לענין מיתה רק הבא עליה הוא באשם ועיין בהרא"ש. ואם קידש אחר קודם השחרור אין קדושיו של שני תופסין וה"ה אפילו אחר השחרור אם לא בא אחר וקדשה ס"ל לר"ח דהוי קדושין וא"צ קדושין אחרים והבא עליה חייב מיתה. דא"ל דבהא נמי מספק' לי אי גמרי או פקעי אפי' בלא בא אחר וקדשה. דא"כ למה נקט הגמר' דבא אחר וקדשה אחר שנשתחררה למה לא אמר סתם נשתחררה וכו' חד אמר פקעי וחד אמר גמרי אלא ודאי דבהא לא פליגי ובזה נתיישב דעת הרמב"ם דפסק כר"ח ומ"ש אינה מקודשת קדושין גמורים עד שתשתחררה וכו' לענין חיוב מיתה קאמר דקודם השחרור הבא עליה חייב אשם ואחר השחרור הבא עליה חייב מיתה. וכ"ה דעת הרא"ש ע"ש א"כ אין מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש דלא כהטור ע"ש. והכ"מ כתב ונ"ל ליישב דברי רבינו כשלא בעל וה"ק אעפ"י שקדושין אלו איפלגי בהו אמוראי אם היא מקודשת היינו דוקא לענין אם בא אחר וקדשה אבל לענין למקדש לד"ה וכו' ע"ש. לא הבנתי א"כ לר"ח דס"ל דמקודשת משמע אפי' בכה"ג דבא אחר וקדשה א"כ הדרא קושית התוס' בד"ה מה נפשך לדוכתי' ע"ש ודו"ק. ועיין מ"ש בית יהודא בסוגי' זו. ועיין ב"ח:

לשניהם. דמספק' לן אי גמרו קדושי הראשון אחר השחרור או פקעו. ואם לא קידש אחר הרי זה מקודשת לראשון וא"צ קדושין אחרים הרמב"ם וב"י. ולדעת המגיד שם משום הביאה היא הקדושין דמסתמ' מקדש אותה בביאה. והר"ן חולק ע"ז עיין ב"י וכ"מ וח"מ וב"ש ודו"ק:

בין כו'. מתני' שם וגמ' שם קי"ג א':

אבל חכמים כו'. שם בגמרא קי"ב ב':

לפיכך כו' ונותן כו'. ירושלמי פי"ד דיבמות וע"ל סי' יוד ס"ב מש"ש:

ל"ש כו'. ממש"ש שוטה וקטן כו' וע"כ כשנשא פקחת דאל"כ אפי' פקח וכ"ש בכיוצא בהם:

ודוקא כו' וכן כו'. גמ' שם בעא רב אשי מ"ט דר' כו' א"ד כו':

בין סריס כו'. מדאיפליגו במתני' שם ע"ט ב' אם חולץ וחולצין לאשתו ובברייתא שם פצוע כו' סריס אדם כו'. כיצד כו' ומתני' שם פ"א א' סריס חמה כהן כו':

וי"א כו'. ר"ל בלא הכיר בה ועתוס' שם ב' ב' ד"ה או כו'. וס' ראשונה ס"ל כמ"ש הרמב"ן והרשב"א בשם ר"ת בספר הישר דרבא דפליג שם י"ב ב' על רב אשי וס"ל דטעמא דמתני' לא משום מקח טעות וכ"כ ברש"י ד"ה הלכתא ל"ל מקח טעות ואפי' לא הכיר ובזה ניחא מ"ש קטן וקטנה לא חולצין כו' שמא ימצא איילונית וא"צ לדחוק כמ"ש תוספת שם ב' ב' ד"ה הנ"ל אבל ס' אחרונה ס"ל כיון דלא מצינו דרבא פליג על ר"א בזה הסברא רק בהכיר בה ל"ל לפלוגי מנפשין וכמ"ש הרשב"א שם:

טומטום. ע"ב:

ואנדרוגינוס. פ"ג א' וכפירש הרי"ף דכר"י דברייתא וכמש"ש ליתא למתני':

וי"א כו'. כפירש"י ותוס' ד"ה הלכה וכן ברא"ש שם אבל ברמב"ם וטוש"ע בהרבה מקומות סתם כס' ראשונה:

המקדש כו'. עתוס' דקדושין שם ד"ה כל מקום כו':

ואין כו'. ממ"ש ס"ס ס"א:

המקדש א' מהשניות. ירושלמי הביאו הרא"ש פ"ב דיבמות סוף ס"א מה בין העריות לשניות כולי ומתני' וגמרא בכמה מקומות:

או כו'. מתניתין בקדושין שם ופ"ד דיבמות וגמרא בהרבה מקומות וכ"ש לחייבי עשה וערפ"ג דכתובות:

חוץ מיבמה כו'. כמ"ש אמימר שם:

ישראל מומר כו'. יבמות מ"ז ב' בכורות למ"ד ב':

ואפילו כו' ודוקא כו'. בפ"א דיבמות אר"י אר"א נכרי שקידש בזה"ז כו' כי אמירתה כו' וז"ש ואפילו היה כו' וכמש"ש במתני' כ"ד א' ובמתני' דקדושין ס"ו ב' הנ"ל:

אבל ישראלית כו'. גמרא דיבמות הנ"ל והאיכא בנות כו':

כותי כו'. כמ"ש בפ"ד דקדושין ט"ו א' וכן קי"ל דגירי אמת הן בפ"ח דגיטין לענין עדי גט ובפ"א דחולין לענין שחיטה ובפ"ז דברכות וש"מ ואע"ג דאמרי' בחולין שם דעשאום כעכו"ם גמורים היינו שאין נאמנים על איסור ש"ד לחומרא אבל להפקיע קדושין לא גרע משאר גר שחזר לסורו כנ"ל:

מי כו'. גיטין מ"ג א' בעיא דלא אפשיטא:

המקדש כו'. כל זה דברי הטור והרא"ש שם וכרבא בר"ה ור"ח שם דלא כרב ששת דיחידאה הוא וכן רב יוסף בר חמא ור"ז דפליגי אם פקעו כו' ס"ל כוותייהו ובפלוגתא דר"ז ור"י ב"ח פ' דספיקא היא כדברי רב חסדא ועתוס' שם ד"ה מה נפשך כו' ומיהו הבא עליה אינו רק באשם וז"ש צריכה גט ול"ק קדושיו קדושין אע"ג דקדושין גמורים הם:

או מגרש כו'. כמש"ש פ"ט ב':

ואם כו'. כמ"ש במתני' דיבמות כ"ג ב':