כיצד האשה מתקדשת בביאה - שולחן ערוך אבן העזר סימן ל״ג

אמר לה בפני שני עדים. ה"ה לפני ע"א אם אין מכחישים אותו למאן דחייש לקדושין לפני ע"א כמ"ש בסימן מ"ב:

ונתייחד עמה. ואם עסוקים בענין קידושין א"צ האמירה כ"כ בח"מ ואפשר דגרע טפי הואיל והעדים אינן רואים הביאה:

שבא עליה. וביאת שוגג לא קנה באשה אלא ביבמה רי"ו ועיין תו' יבמות דף ט':

כנסה לביתו. אז הקידושין ונשואין באין כאחד או שקדשה כבר הבא עליה היינו בבית חמיו קונה אותה ואין לוקין אותו כיון שבא עליה לשם נישואין הר"ן:

שמא כיון. אף למ"ש בסימן כ"ו אפילו אם שניהם נתכוונו לשם קידושין אם לא אמרו בפירוש שמקדש אותה לא הוי קידושין מ"מ כאן למ"ד דאין עושה בעילתו ביאת זנות הוי כאלו אמר:

דעתו על גמר ביאה. חוץ ביבמה אפילו אם אמר דדעתו על גמר ביאה קונה בהעראה וביאה אחר הקידושין קונה בהעראה ועיין סימן נ"ה וסימן ס"א וברמב"ם רפ"י ובנ"י פ' הע"י:

אמר לה בפני ב' עדים הרי את מקודשת. ה"ה אם היו מדברי' יחד על עסקי קדושין כמבואר לעיל סימן כ"ז גבי קידושי כסף דאפילו נתן בשתיקה הוי קידושין:

ונתייחד עמה בפני עדים. כבר כתבתי סוף סימן ל"א דבתשובת מיימון מסתפק בסתם איש ואשה הדרים יחד אי הוי כעידי יחוד אף דאין כאן עידי יחוד ממש:

אבל כנסה לביתו ובא עליה. דכל שהביאה לביתו וכנסה ובעלה הרי הקדושין והנשואין באים כא' ל' הר"ן פ' המדיר גבי הא דאמרינן קדשה על תנאי וכנסה סתם:

או שקדשה כבר ובא עליה. ואף על גב דקי"ל הבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה י"ל אם בא שלא לשם נשואין אלא דרך זנות אינו קונה ולוקה אבל אם בא עליה לשם נשואין קונה ואינו לוקה סבר' הוא דכיון דחופה לא קניא אלא מפני שהוא צורך ביאה כ"ש ביאה עצמה שקונה ל' הר"ן פ"ק דקידושין:

חוששין שמא כיון לשם קדושין. לעיל בסימן כ"ז כתב גם בקידושי כסף כל שכוונתו לשם קדושין אף שנתן לה בשתיקה הוי קדושין וצ"ל דכאן מיירי אף שהוא אומר שלא כוון לשם קידושין אינו נאמן נגד החזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וע"ל סימן כ"ז מ"ש, רבינו ירוחם כתב דביאת שוגג לא קני באשה הביא הב"י ס"ס זה ועיין ביבמות דף נ"ה נ"ו ועיין בתוספות בד"ה לדברים האמורים ריש דף נ"ו:

ביאה. חוץ ביבמה אפילו אם אמר דדעתו על גמר ביאה קונה בהעראה. וביא' אחר הקדושין קונה בהעראה. ביאת שוגג לא קנה באשה רי"ו הבי' ב"י ס"ס זה:

בפני כולי ונתייחד כולי. קדושין ס"ה א':

בין כו'. ט' ב':

ואין דינה כול'. וכ"מ הסוגי' שם ט' ב' משכחת לה כגון שבא כו' ועיין רש"י שם ד"ה שלא כדרכה וקרינן בה כי כו' ואם איתא מ"מ הא נשואה הוא ע"ש:

וי"א דוקא כו'. ממ"ש בכתובות ע"ג א' ל"ת טעמי' כו' וערש"י שם ד"ה אלא כו' אבל לענין כו' אבל בלא"ה יש לה כתובה וק"ל ארוסה אין לה כתובה ושם תנן כנסה כו' ותי' הר"ן דאיירי כה"ג שהכניסה לביתו ועסי' נ"ה ס"ו ועמ"ש בסימן ל"ח סל"ה שאין דברי הר"ן שבפ' המדיר מוכרחים:

או שקידש כו'. עתוס' דקדושין י' א' סד"ה כל ור"ן גאון כו' וכן כ' הרי"ף וכמ"ש בסימן נ"ה ס"א וער"ן שם ודוקא לשם נשואין אבל לשם זנות לא: שם ובזה מתורץ מ"ש ביבמות נ"ח א' כגון שבא עליה כו' וכן מוכח מגופא דשמעתא מדתיבעי ביאה ארוסין כו'. ע"כ ביאה דלאחר קדושין פשוט דנשואין עושה אף על גב דאמרינן הבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה וכיון דביאת איסור הוא לא קני כמ"ש בפ"ג דיבמות אפילו למ"ד מאמר קני מאמר דהתירא קני כו' י"ל משום זנות לוקה ולא קני אבל לשם נשואין קני ואינו לוקה. ר"ן שם ע"ש בארוכה וז"ש הרמב"ם וש"ע בסימן נ"ה ס"א לשם נשואין. ומכל מקום אינו מחוור דסתם אמרו הבא על ארוסתו כולי ואמרי' חזקה אין אדם עושה בעילתו כו' ואמרי' ביבמות נ"ח א' כגון שבא כו' וסתמא קאמר אין אדם כו' ועתוס' קדושין י"ב ד"ה זו כו' כנ"ל אלא העיקר דתרתי בעינן שהכניסה לביתו וביאה שאחר קידושין כיון שהיא ארוסה מכבר אינה נעשית נשואה אלא בהבאתו לביתו אבל ביאת קדושין איבעי להו בכ"מ וגם זה אמת דדוקא לשם נשואין דדוקא ביבמו' איתרבאי בין בשוגג כו' וז"ש ברמב"ם וש"ע סימן נ"ה ס"א הארוסה כו' כ"ז שהיא כו' בבית חמיו כו' עד שיביא כו' ע"ש אבל כ"ז אינו שוה לי דבאמת לא אשכחן ביאה שעושה נשואין אלא על ידי חופה שהוא הכנסתו לביתו ויחודו עמה וז"ש בקדושין י"ב ה"ד אי בביאה שע"י חופה כו' ול"ק בשתי ביאות ושתי כספים אלא דאין ביאה אלא על ידי חופה והאיבעי' היא בכל ביאה שלא ע"י חופה דנשואין דכ"מ הוא חופה וביאה אלא דחופה לבד גם כן קני שהיא התחלת הביאה ואיבעי להו ביאה לבד והסוגיא דארוסין עושה דאף על גב דדחיא שינויי היא כנ"ל וז"ש שבא עליה בבית אביה משום דאפשטא דארוסין עושה החופה הוא הבאתו לביתו כמ"ש בסימן נ"ה אבל לשם נשואין ואין צריך יחוד כמ"ש שם וע"ש:

י"א כו'. עמ"ש בסימן ט"ו וסימן כ':

אבל כו' או כו'. ועתוס' הנ"ל בקדושין שם וביבמות נ"ה ב' ד"ה אשת כו':