דין המגרש על תנאי - שולחן ערוך אבן העזר סימן קמ״ג

כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת. ונראה בתנאי על מנת ג"כ יכול לבטל התנאי שיחול הגט מיד וא"צ ליטול הגט ממנה ובזה אין חילוק בין תנאי ע"מ לתנאי אם אלא לענין אם רוצה לבטל הגט או להתנות תנאי אחר אז בע"מ דהגט חל מיד א"י ובתנאי אם דעדיין לא חל יכול לבטל אבל לבטל התנאי יכול לבטל בשניהם וא"צ ליטול הגט ממנה ולא כב"ח בסעיף כ"ב שכתב בתנאי אם א"י לבטל התנאי אא"כ נוטל הגט ממנה וליתא ועיין ס"ס קמ"ד, ועיין ס"ס קמ"ב שם מבואר דין זה בתנאי באם אם יכול לבטל:

ואם נשאת תצא. הנה לדעת הר"ן והמגיד והרשב"ץ והב"י כל זמן שלא נתקיים התנאי הוי כאלו אינה מגורשת לכן אם נשאת לאחר תצא אפילו אם הגט עדיין בעין והבעל קיים אפי' אם נתקיים התנאי אחר שנשאת מ"מ הואיל ונשאת קודם הקיום הוי כזנת' ואסור' לבעל ולבועל אבל לדעת הרמב"ם פ"ח אם נשאת לא תצא אלא תתקיים התנאי אח"כ אא"כ אם מת הבעל או אבד הגט וכן משמע מטור דהביא דברי הרמב"ם בסתם ולא השיג עליו וכן נראה שהיא דעת המחבר אף על גב בספרו הב"י כתב כהר"ן והמגיד מ"מ כאן בש"ע נוט' אחר דעת הרמב"ם ולא כתב אם נשאת תצא אלא אחר הבבא אם מת הבעל או אבד ובזה דוקא תצא כמ"ש ברמב"ם משא"כ אם הגט קיים והבעל קיים וכן מוכח בסי' קמ"ח דפוסק כרמב"ם ע"ש וכן הוא דעת רמ"א כמ"ש בסי' ק"כ בתנאי שיחתמו כולם והיינו נמי תנאי באם ולא תנאי ע"מ ובחנם השיג שם הח"מ על הרב רמ"א כי כן ס"ל להרמב"ם והטור והמחבר:

ה"א מגורשת מעכשיו או מהיום וכו'. עיין סי' ל"ח להפוסקים דס"ל בע"מ צריך נמי להיות התנאי קודם למעשה צריך לומר התנאי בראשון קודם שיאמר ה"א מגורשת:

בידה הוא בשב וא"ת. הנה המבחר סתם ופסק כדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן דאסורה להנשא שמא לא תתקיים התנאי אא"כ תנאי שבידה והוא שב וא"ת אבל לדעת הרמב"ם כל שבידה הוא אפילו הוא בקום ועשה לא חיישינן שתעבור ומותרת להנשא והא דתניא בברייתא כמ"ש ע"מ שתתני לי מאתיים זוז וכו' לאחר לא תנשא כתב המגיד הרמב"ם ס"ל דנדחה ברייתא זו כי משמע בסוגי' פ' המגרש דמותרת להנשא, מיהו דבר שביד אחרים לא תנשא לפ"ז לא היה צריך לומר דנדחה הברייתא אלא תנאי שתתן הוי כתנאי שאינו בידה שמא תפסיד כל אשר לה כמ"ש ברש"י ובתוס' ובטור או י"ל מבריית' זו יליף נתינה בע"כ פסול לא תנשא לכתחלה והיינו לפי לישנ' בתרא דרבא נתינה בע"כ הוי נתינה וקשה למה תני' בברייתא ולאחר לא תנשא וא"א לומר משום שמא לא תקיים התנאי הא מסוגי' פ' המגרש מוכח כל שבידה לקיים מותרת להנשא אלא נתינה בע"כ הגט פסול מ"ה אין בידה שהוא יקבל ברצון ועיין סוף סי' ל"ח:

בטלו הגירושין. כל זה שפיר לשיטות הפוסקים דפסקו כרבנן בסעיף ח' אבל לי"א שהביא בהג"ה שם דפסקו כרשב"ג אז הוי בכה"ג נתקיים התנאי וע"ש מ"ש:

עד שתחלוץ. מלשון הרמב"ם פ"ח מ"ש בדין זה ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן משמע לעול' הוי ספק גט וכ"כ בטור בסעיף י"ב וכ"כ ב"ח ולא כמשמעות בב"י בסעיף ד' והמחב' השמיט דעת הטור דס"ל אפי' לא קבע זמן כיון דא"א לקיים התנאי הגט בטל אף על גב באומר ה"ז גיטך אם לא באתי עד יב"ח ומת תוך הזמן צריכה להמתין עד יב"ח שם קבע זמן שאני והטור סעיף ד' כ' בשם הרמב"ם באומר ע"מ שתתן לאחר ל' יום ומת שתחלוץ ע"כ ס"ל כשאומר שתתן לאחר ל' יום לא הוי קבע זמן כי לאחר ל' יום אין זמן קבוע אימת שיתן רק שיתן אחר ל' יום, ול"ד לאומר שהוא חייב לשלם אחר פסח אמרינן דחייב לשלם אחר פסח הראשון כמ"ש בח"ה סי' מ"ב שם ע"כ כוונתו לפסח הראשון דאל"כ בטל השטר כמ"ש שם להדיא אף על גב הרשב"א ס"ל שם לעולם אמרינן פסח ראשון קאמר אפי' היכ' דלא שייך לומר דיתבטל הדבר מ"מ י"ל הטור לא ס"ל כן מ"ה הבי' הטור דברי הרמב"ם דס"ל כשלא קבע זמן דחולצת על דין זה כשאומר שתתן אחר ל' יום משום דזהו ג"כ טעם דלא קבע זמן ובזה ניחא קושי' ב"ח על הטור ומ"ש בדרישה דאיירי כשמת תוך ל' יום ע"ז כתב הטור בשם הרמב"ם דחולצת היינו אם רצונה להנש' תוך ל' יום צריכה חליצה הואיל עדיין לא נשלם הזמן ודבריו אינם מובנים לי חדא הלא גם הטור ס"ל כשמת תוך יב"ח צריכה להמתין עד אחר יב"ח כיון דלא שלם לה הזמן עדיין גם איך אפשר להתייבם אותה תוך ל' יום הלא בל"ז אסורה עד צ' יום והטור ס"ל צ' יום מתחילין מיום הנתינה כמ"ש בסי' י"ג:

ה"ז גט פסול. כ"פ הרמב"ם וס"ל נתינה בע"כ הוי נתינה ע"פ הדין אלא בגט פסול ואם נשאת לא תצא ואפי' אם הוא אינו רוצה לקבל כלל כמ"ש בב"י בשם תשובת מורו וכן מדוייק הלשון והוא אינו רוצה לקבל עוד כתב בתשובה זו אם קיבל המעות אפילו בע"כ לכ"ע הוי נתינה ואין מוכרח וראיה שלו מתוספות שפיר דוחה המשיג עליו עיין שם, מיהו לדעת הרא"ש ורשב"א הוי ספק מגורשת וכל זה כשהיא נתנה המעות בפניו אבל שלא בפניו לא הוי נתינה כלל כמבואר בש"ס וכשהוא אינו בכאן ונתנה ליד הב"ד עיין בתשובת רשב"א בב"י בח"ה ר"ס ע"ג ועיין בסמוך:

מחולים ליך. אפי' אם מת אחר כך ולא כהראב"ד שם, ומשמע מכל הפוסקים דאין כאן ספק גט אלא הגט בטל בוודאי ולא מהני מחילה, ומה שכתב ב"ח בשם רש"י דהיא ספק מגורשת אין מוכרח די"ל דכוונתו מספיקא דא"י כוונתו אמרינן מסתמא כוונתו לצעורי והגט בטל בודאי:

ויש אומרים דה"מ בשלא אמר וכו'. הנה בסמוך כ"כ בפשיטות דמהני אם אומר דליהוי גט בלי שום תנאי ואפשר דס"ל אבד שאני מיהו א"י מי הוא החולק גם המגיד כתב בדין זה ובאבד מהני אם אמר ליהוי גט בלי תנאי וא"צ ליטול הגט ממנה וליתן לה ולומר ליהוי גט בלי תנאי ול"ד לאומר חוץ מפלו' כמ"ש לעיל סי' קל"ז ש"ה הואיל וקנאתו לפסול מן הכהונה אף על גב בתנאי ע"מ א"י לבטל הגט או להוסיף על תנאי מ"מ יכול לבטל התנאי כדי שיחול הגט כמ"ש:

ויש מ"ש. כ"כ הרא"ש אם הוא מרוצה לקבל המעות הוי גט וע"כ צ"ל רבנן ורשב"ג פליגי כשאינו מרוצה א"כ קשה הא מוכח נתינה בע"כ לא הוי נתינה לרבנן דקי"ל כוותיי' וכן הקשה בדרישה וב"ח בשם מהרש"ל ולא תירצו, וי"ל נתינה בע"כ היינו אם היה התנאי ליתן מעות ונתנה בע"כ אבל ליתן מעות בעד הכלי וניתן בע"כ לא אמרינן נתינה בע"כ הוי נתינה לכן כתבתי בה' קידושין ר"ס כ"ז בשם מהרש"ל וא"ל מדאמרי רבנן איצטליתא דוקא קאמר ת"ל אפילו אם לא היה אמרי' דוקא קאמר לא הוי נתינה בע"כ אלא ודאי במעות הוי נתינה וקשה על הרא"ש דס"ל נתינה בע"כ הוי ספק ודוחק לומר דה"ק איצטלית' דוקא קאמר מ"ה לא הוי נתינה כלל אבל אם היה מתנה על מעות הוי ספק ואפשר דס"ל להרא"ש נתינה ליד הב"ד שלא בפניו הוי נתינה כשא"י לנו דלא ניחא ליה ומותרת להנשא ולא כתשובות רשב"א שהביא הב"י בח"ה ר"ס ע"ג לכן קאמרי רבנן איצטלית' דוקא קאמר מ"ה לא הוי נתינה אפי' ליד הב"ד שלא בפניו, ובתשו' רש"ך ס"ב סי' צ"ט פסק ג"כ בנתינה ביד הב"ד הוי נתינה, ובאמת ראי' של הרשב"א לכאורה תמוה דהבי' ראיה מדהלל תיקן ליתן המעות ללשכה ש"מ בעלמא לא הוי נתינה ליד הב"ד דשם גילה דעתו דלא ניחא ליה שאני אבל אם א"י דעתו י"ל דהוי נתינה, מיהו קשה לרבה דאמר שם הא לא אצטרך וקאמר דאתי' כרבנן אף על גב לרבנן דוקא איצטלית' קאמר משום לצעורי קמכוון ואיירי להרא"ש בנתינה בע"כ אם כן נשמע אפילו לא נתן אותו דבר שהתנה ונותן בע"כ מכל מקום הוי נתינה לאו משום לצעורי קמכוון וכן קשה על דברי מהרי"ט שהבאתי רסכ"ז:

כמפרש יום א'. היינו בגיטין מסתמא לצעורי מכוון מ"ה אמרי' דכוונתו רק יום א' אבל בעלמא אמרי' אם התנה ליתן מזונות או כיוצא בזה להנאתו מכוון כל ימי חייו קאמר כ"כ הרשב"א ועיין בר"ן והמגיד ובח"ה סי' ס':

וי"א דצריכה לשמש וכו'. כתב הרא"ש ראוי לפסוק כרבא דאמר דצריכה לשמש כל ימי חייו וכו' לחומרא ואם שמשה יום א' וקידש אחר חוששין לקידושיו ואם אמר ע"מ שתשלם שכר הנקה לכ"ע שכר ב' שנים קאמר:

ואם מתו לאחר שהתחילה לקיים. יום א' ל"ד אפילו שעה א' ומתו די כמ"ש בתו' ובר"ן ובהמגיד ועיין בסמוך:

או מת אביו וכו'. לכאורה קשה הא הוי כדבר שאינו קובע זמן דהא בכל ימי חיי האב יכולה לשמשו יום א' א"כ במת האב עדיין לא נשלם הזמן והוי כתנאי שתתן לו ר' זוז ומת דצריכה חליצה וכאן כתב אינו גט והיינו הגט בטל ומותרת ליבם וכן הקשה בדרישה ואפשר כיון שהוא התנה עמה תנאי זה א"כ אחר שמת האב יכול לתובעה לקיים התנאי ואימת שתבעה מחויב' היא לקיים התנאי כמו הקובע ז"פ לשלם אחר הפסח וכשתובעה והיא א"י לקיים התנאי מיד הגט בטל אבל כשמתנה ע"מ שתתן לו אין שום אדם יכול לתובעה דהא התנאי היה שתתן לו א"כ א"א שיבטל התנאי בפועל, לפ"ז מ"ש אינו גט היינו כשתובעה הוא אבל אם מת או חי ולא תבעה לא נתבטל בפועל וצריכה חליצה:

אינו גט. כן הוא דעת הרמב"ם והרא"ש אבל תוס' והרשב"א ס"ל אפילו אם מת קודם השימוש או קודם שתניק הוי גט ונראה דאזלינן לחומר':

או שאמר האב אין רצוני וכו'. כתב הרשב"א אם לא קבע זמן לשמש את האב אלא אמר סתם שתשמש את אבי י"ל בכה"ג אפילו לרבנן דפליגי ארשב"ג הוי גט כיון שאין העיכוב ממנה דהא לא נתן זמן להשימוש ש"מ כוונתו להרווחת אביו ויש מחלוקת בזה בתוספת' ומשמע מרשב"א אפי' לא שמשה לאביו כלל ואמר אין רצוני שתשמשני הוי גט והיינו לשיטתו דס"ל כתוס' אם מת האב קודם שתשמש הוי גט י"ל גם כאן אם אמר א"א שתשמשני הוי גט אף על גב דלא נתקיים התנאי כלל אף על גב שם כתב בפשיטות דהוי גט וכאן כתב צ"ע משום הכא הוא בחייו ועדיין יכולה לשמשו שם ג"כ גרע טפי אבל לשיטות הפוסקים דקי"ל כוותייהו אם מת האב ולא נתקיים התנאי לא הוי גט ולהרא"ש צריכה לשמש כל ימי חייו והיינו והרווחת האב ומ"מ ס"ל אם מת לא הוי גט מוכח לרבנן אפי' אם אמר אי אפשי שתשמשני לא הוי גט דהא לא קבע זמן והעיכוב לא ממנה ומ"מ הגט בטל א"כ אפי' אם אמר א"א מ"מ לא נתקיים התנאי כלל, ואם שמשה יום א' ואמר א"א י"ל אף להרא"ש מהני די"ל בזה לא פליגו רבנן אלא מה דמשמע מרשב"א באמר א"א אפי' לא שמשה כלל הוי גט ול"פ רבנן בזה מוכרח לשיטות הרא"ש דלית':

וי"א דכל שאין העיכוב וכו'. היינו בין אם אמר א"א שתשמשני ובין אם מת כמ"ש בתוס' ובטור אבל קודם שתניק לא הוי גט משום דלא נתקיים התנאי כלל גרע טפי כן הוא מדוייק בטור ע"ש וי"א אלו לא קאי על מ"ש המחבר בסמוך מת הבן קודם שהניקו, והיינו לשיטת הפוסקים דס"ל לרבנן אם התנה סתם הוי תנאי להרווחה מ"מ אם מת קודם שתניק לא הוי גט כן הוא לרשב"ג דס"ל אפי' במפרש אמרי' להרווח' התנה א"כ אם מת קודם שתניק או קודם שתשמש לאביו לא הוי גט אבל לשיטות שאר הפוסקים שהבאתי והרשב"א בסמוך דס"ל לרבנן בהתנה סתם אפי' אם מת קודם שתניק כלל הוי גט נראה לרשב"ג אם מת או אמר א"א שתשמשני וקודם שתניק הוי גט והקשה תוס' בתנאי אם תתן לי למה לא מהני מחילה או נתינה בע"כ הא עכבה אינה ממנה ותירצו הכא ס"ל רשב"ג להרווחה התנה כיון שמת לא אצטרך הוי כאלו נתקיים התנאי אבל התם שתתני לי בדעתו שיקבלם ולבסוף כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי לפ"ז צ"ל הא דפליגי רבנן ורשב"ג דף ע"ג בתנאי אם תתני לי וס"ל לרשב"ג שתתן לאביו או לאחיו ולת"ק א"י לקיים התנאי משום רשב"ג ס"ל לי היינו לי או ליורשי א"כ עדיין יכולה לקיים אף על גב הוא לא אצטרך מ"מ התנאי היה ליתן לו או ליורשיו והת"ק ס"ל אף על גב דעכבה אינה ממנה מ"מ לא הוי גט וקושי' של תו' זו ל"ק אלא לשיטת' דס"ל כל תנאי שהוא להרווח' כגון אם התנה סתם להניק אם מת קודם שתניק הוי גט כן הוא דרשב"ג אפי' במפרש על ב' שנים ס"ל להרווחה התנה ואם מת קודם שתניק הוי גט מ"ה קשה ממחולי' לך או מנתינה בע"כ אבל לשיטות שאר פוסקים י"ל עד כאן לא קאמר רשב"ג דהוי גט אלא בהתחילה לקיים ושם במחולי' לך לא נתקיים כלל והוי כמו מת קודם שתניק, מיהו נשמע מזה אם התנה ליתן לו מאה זוז ונתנה לו קצת והשאר אינו רוצה לא הוי גט לכ"ע אף על גב במת הוי גט, גם נשמע מתוס' אם התנה ליתן לידו דוקא ולא ליורשיו ומת לשיטות תוס' לרשב"ג הוי נתקיים התנאי כמו במת קודם שתניק, ולשאר פוסקים אפילו לרשב"ג אם מת קודם שתניק לא הוי גט אא"כ התחילה להניק כך הוא בתנאי שתתן לידו אם נתנה קצת מעות ומת הוי גט ולרבנן לא הוי גט דמסתמא לרבנן הוי תנאי ליתן מאה זוז כמו תנאי לשמש את אביו שתי שנים דאמרי' לצעורי קמכוון, ועיין סעיף ג':

ויש מי שאומר וכו'. משמע שחולק על מ"ש אפי' שעה אחת ובאמת לא מצינו חולק בזה כמ"ש בתוספות ובהר"ן ובמגיד ומ"ש הרמ"ה דווקא כליל שבת ויומו היינו דוק' כשאומר לה שתשמש יום א' אבל אם אומר סתם מודה הרמ"ה דסגי אפילו שעה א':

וחזר והתנה תנאי אחר. בר"ס מבואר בתנאי באם יכול להתנות תנאי אחר אבל אם התנה תנאי ע"מ א"י להתנות תנאי אחר וצ"ל דאיירי בתנאי באם וכ"כ המגיד פ"ח בתירוץ א' לפ"ז לכאורה קשה מנ"ל לרמ"א די"א היינו הר"ן ס"ל אפילו בתנאי באם מ"מ התנאי שמתנה בשעה שנותן הגט הוא קיים מאחר דקי"ל אפי' אחר נתינת הגט יכול להתנות תנאי אחר א"כ לעולם תנאי האחרון קיים אפי' אם התנה אחר הנתינות הגט אלא הר"ן איירי בתנאי ע"מ אז א"י להתנות תנאי אחר אם כבר נתן הגט לידה בתנאי ראשון ואפשר דס"ל לרמ"א לרמב"ם מדכתב סתם איירי אפי' בתנאי ע"מ ויכול להתנות תנאי אחר היינו כשנתרצו שניהם לתנאי אחר כמ"ש במגיד שם לתירוץ השני ובפ"ט דין ט' לרמב"ם ולרמב"ן כששניהם מתרצי' לבטל תנאי הראשון ולהתנות תנאי שני יכולים להתנות ובר"ס איירי דבעל לבדו א"י להתנות תנאי בתנאי ע"מ וע"ז כתב רמ"א אפי' בריצון שניהם לא מהני אחר שנתן הגט לידה כמ"ש בר"ן בסוגיא וליחוש שמא פייס דכתב תנאי שאין לטובתה א"י שניהם לבטל אפי' התרצו שניהם אלא אכתי קשה ממ"ש בס"ס ל"ח בתנאי מעכשיו וכבר מסר הקידושין ומ"מ פסק שם דיכולין להוסיף או לגרוע ודוחק לומר שאני להוסיף באותו תנאי היינו להאריך זמן כמ"ש שם משא"כ להתנות תנאי אחר לגמרי ועיין תשובות הרא"ש כלל ל"ה ואין לומר תנאי שבידה לקיים א"י להתנות תנאי אחר כתנאי' שבכאן שהכל בידה משא"כ התנאי' בסי' ל"ח אין ביד' לקיים אז הקידושי' תלוים ועומדים אז יש בידו להוסיף או לגרוע וכן יש לדייק ממ"ש בתשובות הרא"ש שם וממ"ש בכלל מ"ו דף ע"ח ע"א דהא למ"ש בשם תוס' אין בידה שמא תפסיד כל אשר לה גם הר"ן כ"כ על הסוגי' ושם תנאי הראשון הוא שתשמשי לאבא והוא תנאי שאין בידה ואפשר הטעם משום תנאי' לצעורי הוא כמ"ש לקמן ועיין דינים אלו במגיד פ"ט דין ט' ובסי' קמ"ד יתבאר בס"ד:

ואין א' מהראשונים וכו'. עיין מ"ש בסי' קל"ג בכל אסורים מצטרפין העדות אפילו בדיני אישות ושאני הכא דכל תנאי תנאי אחר הוא ופשוט בעיני וא"י מ"ש הרב רמ"א בח"ה סי' ל' עיין סי' קמ"ג סעיף י' מה ענין דין זה לדינים דשם:

שאין זה כריתות. מאחר הנייר אין שלה נמצא האותיות פורחו' באויר ואם אמר הנייר בין שיטה לשיטה שלי והנייר מ"מ מעורה דהוי ספר א' עלתה בתיקו והוי ספק גט והטור כתב אינה מגורשת ל"ד בלישנא ואינו אלא ספק וכ"כ בבדק הבית:

ותתן. והיינו להפוסקים דס"ל בתנאי ע"מ א"צ ת"כ ושאר דברים אז צריכה לקיים התנאי ותחזור לו הנייר אח"כ אבל להפוסקים דס"ל אפי' בעל מנת צריכים להיות כל התנאים שיהיה ת"כ ושאר דברים צריך כאן ג"כ להתנות בכל התנאים מיהו קשה הא הוי תנאי ומעשה בד"א למה שהוכחתי בסי' ל"ח אפי' כשאינו סותר התנאי למעשה מ"מ הוי תנאי ומעשה בד"א וע"ש:

אין חוששין שמא נבעל' לו אפי' נתיחדה עמו. רשב"א אף על גב דאין בידה כי יש לחוש שמא יבוא עליה באונס לא חיישינן שיעשה איסור גדול כזה והא דחיישינן בסעי' י"ט שמא תבעל לאותו פלוני באונס אף על גב דאסורה לו משום א"א צ"ל שם חיישינן שמא יבוא עליה אחר מיתת המגרש ואז למפרע הגט בטל או שמא לא ידע אותו פלוני מתנאי כצ"ל לדעת הפוסקים דהחשש הוא שם שמא יבוא עליה אותו פלוני אבל מדברי הר"ן בשם הרמב"ם נראה דס"ל דלא חיישינן שמא יבו' עליה באונס דהא כתב דהיא נאמנת לומר שלא בא עליה אביו כיון שהתנאי בידי' הוא ובתנאי שלא נבעלה לפלוני כתב משום דהוי שיור בגט מ"ה לא תנשא ולא משום חשש שיבוא עליה באונס:

שלא יאמרו וכו'. אבל מטעם דאסורה עליו משום א"א עד שנתקיים התנאי כמ"ש בסעיף י"ח בע"מ שתבעלי לפלוני דהא יכול' להנשא בחופה וקידושין ונתקיים התנאי וליכ' ביאת איסור ח"ר ונשמע מזה אם גירש אחר החופה וקידושין קודם הביא' מותרת לכל דהא נתקיים התנאי:

נשאת לאחר וכו'. אף על גב בתנאי ע"מ מותרת להנש' קודם קיום התנאי לדעת הרמב"ם היינו בתנאי שבידה משא"כ בתנאי כזה לכן הוי כזינתה ואסורה לזה:

נשאת אח"כ לאותו פלו'. בתוס' מבואר אם נשא' לאחר מותרת לאותו פלו' אפי' לכתחילה ולא שייך לומר נשותיה' נותנים במתנה כיון דנשאת לאחר בינתים והטור כתב כל' הג"ה נשאת אח"כ היינו בדיעבד י"ל דס"ל תוס' כתבו כן למה דס"ד דמותר' להנשא לאחר אז שפיר הטעם של תוס' שלא יאמרו נשותיה' נותנים במתנה אבל למה דקי"ל אסורה לאחר ואם נשאת תצא אכתי שייך לומר נשותיה' נותנים במתנה לאחר מאחר דאסורה לכל חוץ מזה מיהו מראב"ד יש לדייק דמותרת להנשא לזה כדי לתקן שאל יהיו הבנים מראשון ממזרים וכן שאל יהיו הנשואין של איסור וכל זה לשיטות תוס' ושאר פוסקים אבל לשיטות הרמב"ם אין תקנה לדבר אפי' אם נשאת לאותו פלוני כי כוונת המגרש שתנשא לאותו פלוני קודם שתנשא לאחר לכן השמיט המחבר דין זה לחייש לדעת הרמב"ם מיהו דעת הראב"ד ושאר פוסקים ס"ל דיש תקנה אם נשאת אח"כ לאותו פלוני:

נתקדשה לאחר וכו'. דאז אין כאן איסור ביאה אלא דאסורה לו הואיל לא נתקיים התנאי מ"ה אם מת הבעל או אם נותן גט אחר מותרת לו:

עד זמן פלוני. עיין סי' קל"ז באומר על מנת שלא תנש' לפלוני לי"א הוי שיור וליכא למימר בקוצב זמן ואומר שלא תנשא עד זמן פלוני לא הוי שיור ודין זה אתיא לכ"ע דהא לשיטות הרמב"ם איירי הסוגיא בקוצב זמן מטעם שאכתוב בסמוך מ"מ אם אמר חוץ לפלוני הוי שיור ש"מ אפי' בקוצב זמן הוי שיור לדידיה בחוץ כן הוא לשאר פוסקים באומר ע"מ אפילו בקוצב זמן הוי שיור ודין דכאן לא אתיא אליבא די"א שם והא דצריך לקצוב זמן היינו מטעם שכתב הרמב"ם פ"ח דאם לא נתן זמן הוי כאומר כל ימי חייכי דאין לדמות לאומר כל ימי חיי פלוני דשם עכ"פ אחר מות פלוני היא מותרת באותו דבר משא"כ כאן דאין מותרת בדבר זה ובסעיף כ"ב הביא פלוגת' בזה:

שלא תנשא עד שימות. א"כ לכאורה ר"ל ר"ת שכתב הרשב"א בשמו כן ס"ל שכל התנאי' אפילו מה שהוא בידה והוא שב וא"ת אסורה להנשא עד שתתקיים התנאי כמ"ש בר"ן וכמ"ש במגיד פ"א שהביא די"א כן, אבל לדעת הפוסקים שהכריע רס"ז כמותם דבר שהוא בידה והוא שב וא"ת מותרת להנש' אין חילוק בין שאר תנאים לתנאי זה לפ"ז לא היה להמחבר להבי' דעת ר"ת כאן וא"י לחלק בין תנאי לשאר תנאי':

ואין תקנה להתירה. כיון שנתן לה גט כשר אין בידו להתירה אא"כ יקדשנה כ"כ הטור מזה נשמע דא"י לבטל התנאי כלל אפילו כשנתרצו שניהם אלא קשה ממ"ש הטור ס"ס ל"ח ולקמן בסי' זה, בשם תשובת הרא"ש דיוכל לבטל התנאי ונראה דל"ד למ"ש ס"ס ל"ח דשם התנאי הוא אם יבוא תוך יב"ח אינו בידו לקיים ועדיין לא חלו הקידושין, ומ"ש סס"ז התנאי היא אם לא יבוא המגרש תוך יב"ח אף על גב התנאי הוא בשב וא"ת ויש ביד המגרש לקיים מ"מ היא אסורה להנשא כיון דאין בידה אלא ביד המגרש אז כל כה"ג יש בידם לבטל אבל כאן גט גמור הוא ומותרת להנש' מיד כי התנאי בידה לקיים בשב וא"ת לכן א"י לבטל התנאי מיהו י"ל הטור לטעמו דס"ל בתנאי ע"מ שתתן לי ר' זוז לא מהני מחילה אפילו באומר ליהוי גט בלי תנאי מ"ה אפי' בתנאי זה אין תקנה שיאמר ליהוי גט בלא תנאי אבל לדעת הפוסקי' שהבי' בסי' ה' דמהני אם אמר ליהוי גט בלא תנאי י"ל אף כאן מהני מיהו למ"ש תנאי שתתן לא הוי בידה לקיים כי שמא תפסיד כל אשר לה י"ל שם התנאי אין בידה מ"ה יכול לבטל והא דלא מהני כשאומר מחולי' לך משום לצעורי קמכוון אבל כאן התנאי בידה והגט חל מיד אין בידה לבטל אפי' אם אומר ליהוי בידך בלא תנאי לפ"ז י"ל הטור ס"ל בתנאי שתתן דמהני אם אומר ליהוי בידך בלא תנאי מיהו קשה למה כתב הטור בתנאי ע"מ שתשמשי לאבא ב' שנים וחזר והתנ' ע"מ שתתן ר' זוז דלא מסר הגט בתנאי הראשון דאל"כ א"י להתנות תנאי אחר למה א"י להתנות תנאי אחר הא תנאי הראשון הוא תנאי דא"י להנשא דהא קום ועשה הוא גם אין בידה ואפשר שם תנאי לצעורי הוא א"י למחול התנאי ולהתנות תנאי אחר, והכלל הוא תנאי לצעורי א"י למחול התנאי ותנאי שאינו לצעורי אם הוא תנאי שבידה ושב וא"ת מותרת לישא לאחר וא"י לבטל התנאי, וב"ח מתרץ דתלי' הכל אם תנאי לצעורי הוא או לאו לצעורי ובס"ס ל"ח וסס"ז הוא תנאי דלאו לצעורי הוא יכול לבטל אבל תנאי שלא תנש' לזה הוא תנאי לצעורי וכן תנאי שתשמשי לאבא הוא תנאי לצעורי לפ"ז הטור שכתב כאן אין תקנה לדבר מוכח דס"ל דלא מהני אם התנה שתתן ר' זוז אם אומר ליהוי בידך בלי תנאי דאל"כ הא יש תקנה לומר ליהוי בידה וכו' אלא לשון הטור מ"ש כאן לא משמע כדבריו:

ואם נשאת לו נתבטל הגט. משמע אפי' אם נשאת לו בחיי המגרש קאמר וקשה דהא לפי תנאי שלו נמצ' שהיא א"א ולא הוי הנישואין נישואין א"כ לא עברה על התנאי שלו שלא תנש' לפלוני וכתב המגיד טעם א' בשם הרמב"ם דכוונתו שלא תנשא כדרך נישואין אלא לפ"ז י"ל בתנאי שלא תנש' לאבא ונשאת לו נמי הגט בטל והמחבר פסק בסעיף י"ד דהוי גט משום דאין בה נישואין והיינו כשיטות תוספות שכתבו שם דאין נישואין בה ותוספות ס"ל בתנאי ע"מ שלא תנש' לפלוני נמי אין נישואין בה אלא דוק' כשנשאת לו אחר מיתת המגרש והרמב"ם דפוסק כאן דנתבטל הגט ומשמע אפי' בחיי המגרש ס"ל שם נמי נתבטל הגט כי דין הנ"ל ע"מ שלא תנש' לאבא ליתא מפורש בש"ס ומ"ש הב"י דכן אית' בתוספתא ליתא כי מ"ש בתוספתא ע"מ שלא תנש' לאביך ה"ז גט איירי שלא נשאת לו אלא דלא חיישינן שמא ישא אותה משא"כ בתנאי שלא תבעל לאבא חיישינן שמא יבעל אותה אלא תוס' דייקא דין זה וע"ש, והמחבר פסק כאן נתבטל הגט ומשמע אפי' בחיי המגרש ובסעיף י"ד פסק אם נשאת לאב הוי גט צ"ל דס"ל כאן י"ל ממ"נ אם לא הוי נישואין ע"כ צ"ל הגט בטל והיא א"א דאל"כ הא הוי נשואין ועברה התנאי א"כ לעולם אתה מוכרח לומר הגט בטל משא"כ בנישואי אבי' אין שייך נישואי' מצד האיסור ולא מחמת התנאי ומכל הני פוסקים מבואר דס"ל אם עברה התנאי אפילו אחר מיתת המגרש הגט בטל ולא כדעת ה"ג דס"ל אחר מיתת המגרש אין הגט בטל:

ולכתחלה לא תבעל וכו'. אף כאן שייך הטעם שלא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה וכ"כ המגיד בשם הירושלמי ואפשר משום חשש איסור שכתב המחבר הוא יותר חמור שהוא איסור א"א לכן כתב טעם זה ובתנאי שתנש' לפלוני לא שייך זה כמ"ש שם:

דחיישינן שמא תבעל באונס. כבר כתבתי החשש הוא שמא תבעל אחר מיתת המגרש לכן חיישינן כאן טפי מחשש שמא יבוא עליה אביה באונס:

עד זמן פלוני. כן הוא לדעת הרמב"ם ולדעת שאר פוסקים אלא לדעת הרמב"ם אם לא קצב זמן לא הוי תנאי אף על גב אם ימות האב מותרת לילך לאותו בית מ"מ אין היתר לבית אביה דתו לא נקרא בית אביה נמצא אין היתר לאותו דבר שאסר עליה וכ"כ לעיל בתנאי שלא תנשא לפלוני וכן ס"ל בכל אלו תנאים ולשיטות תוספות והרא"ש אם לא קצב זמן הוי תנאי לעולם משום אפילו אחר מיתת אביה לא הותר ועיין בי"ד סי' רט"ז ותוס' גיטין ובערובין דף ט"ו כתבו יוצאי יריכו בכלל בית אב והוי כאלו אמר לעולם:

סעיף ב' נתבאר רובו בסוף סי' זה כי שם הביאו הטור (ואני הצגתיו על סדר הש"ע): לפיכך יש לבעל הגט זו הנוסח' ברמב"ם שבידנו אבל הטור העתיק כאן לבטל התנאי וב' הגי' אמת:

ואם ניסת תצא זה דעת הפוסקים כיון שבאיסור א"א בא עליה שהרי עדיין לא חלו הגירושין אסורה עליו עולמית אפילו אחד שיחולו הגירושין שהרי אסורה עליו מכח אחד לבועל וא' לבעל אבל ברמב"ם כתב בזה אם ניסת לא תצא ותמהו עליו ראשונים ואחרונים והטור העתיק דבריו כאלו הם מתוקנים ולע"ד נראה ליישב דמיירי שניסת בשוגג שהיתה סבורה כמו שיש היתר באמת בתנאי ע"מ ה"נ יש היתר בלא ע"מ ועי"ז לא נאסרה על הבועל אח"כ דגם על הבעל לא נאסרה בזינתה בשוגג כ"ה אע"ג דמהרי"ק שורש קס"ח אוסר בזינתה שסברה שמותר לזנות ורמ"א מביאו בסימן קע"ח מ"מ ל"ד לכאן דהתם האיסור משום שהיא מתכונה לזנות עכ"פ כמ"ש מהרי"ק שם מה שאין כן כאן שנתכוונה לנשא בהיתר אלא שטעתה בעיקר הדין:

כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט הטור כתב כיצד אמד לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז לאחר ל' יום חל הגט מיד כו' וקשה למה לו להזכיר כאן לאחר ל' יום הא בסתמ' נמי דינא הכי דכשאו' ע"מ שתתן לי ר' זוז חל הגט מיד לכשתתן לו מגורשת למפרע ובגמ' איתא באמת הכי בסתם ונראה דרבות' קמ"ל דלא מבעי' בסתום דיש לה רשות בכל פעם שתרצה ליתן ולגמור ענין הגט פשיט' דמועיל למפרע אלא אפי' כל אחד ל' יום דתוך ל' אין לה יכולת לגמור הגט בנתינתה דהוא קפיד שלא תתן לו תוך ל' יום אפ"ה מועיל הנתינה לאחד ל' יום למפרע:

לפיכך אינו יכול לבטל הגט כו' גם כאן העתיק הטור התנאי קשה ממ"ש הרמב"ם בפ"ח הלכה כ"ג ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי כלי פלוני ואבד אעפ"י שנתנה לו אלף זוז בדמיו אינו גט עד שתתן אותו כלי עצמו או עד שיתבטל הרי דאפילו באומר ע"מ יכול לבטל התנאי ואפי' לגירסא שגורס כאן לבטל הגט מ"מ גם התנאי אינו יכול לבטל שהרי כתב אחר כך ולא הוסיף על תנאי א"כ מכ"ש שאין יכול לבטלו לגמרי וה' המגיד כתב שם וז"ל עד שיבטל התנאי פי' שיכול לומר ה"ז גיטך בלא שום תנאי וא"צ לחזור וליטלו ממנה ולתנו לה ואינו דומה לדין הנזכר למעלה הרי את מותר' לכל אדם חוץ מפלו' שצריך ליטלו ממנה דשאני התם הואיל וקנאתו לפסול בו מן הכהונה וא"א שלא תפסול בו ומכאן תלמוד שדין הנזכר למעלה באומר מחולין לך שאינה מגורש' שאם אמר להוי גיטא בלא שום תנאי מגורש' כ"כ וכך הם דברי רבינו עכ"ל הנה לדבריו ודאי קשיא עדיין מה שזכרנו דהא כתב הרמב"ם כאן דאין יכול לבטל התנאי באומר ע"מ ונ"ל דכשתבטל התנאי לחוד ולא הוסיף לומר הרי זה גיטך בזה אין לו כח לבטל כשאומר ע"מ אבל אם אמר באותו פעם ה"ז גיטך בלי שום תנאי שפיר מועיל כיון דהוה כאלו נותן הגט מחדש ונעקרו דברו הראשונים ואע"ג דאין לו רשו' לבטל הגט מ"מ יש לו זכות לתנו באופן אחר ממ"ש מעיקרא ומ"ה כתב שפיר כאן בש"ע סעיף ה' אבל אם אמר לה להוי גיטא בלא שום תנאי ומו"ח ז"ל הוקשה לו קושיא שזכרנו ולא ירד לחלק כמו שזכרנו ע"כ הוצרך להכנס לתירוצים דחוקים:

וי"א דאפילו בתנאי כולי כ"כ הטור ס"ס זה בשם הרא"ש וז"ל אעפ"י שהתנאי לטובתה ולא היתה מקבל' הגט אלא בתנאי ואינה רוצה בביטולו אפ"ה יכול לבטלו דכיון שבא הגט לידה מגורש' ולא בעינן דעתה עכ"ל:

וי"א דאפילו בתנאי דמעכשיו יכול לבטל תנאו כולי בטור ס"ס זה מביא תשוב' הרא"ש באחד שנתן גט מעכשיו אם לא יבא תוך שני שנים שיכול לבטל התנאי ותינשא מיד כולי וכתב ה"ה בכל תנאי שמתנה בשעה שנותן הגט ומבטלו אעפ"י שהתנאי לטובתה ולא היתה מקבל' הגט אלא בתנאי אפ"ה יכול לבטלו דכיון שבא הגט לידה מגורש' דלא בעינן דעתה וכן כתב העיטור עכ"ל וקשה שזה סותר מ"ש תחלה קודם לזה בשם הרמב"ם והסכים עמו דבאומר ע"מ אינו יכול לבטל התנאי דלא חלק עליו אלא לענין שלא תינשא מיד וזה אפילו שלא במקום צער דהרמב"ם כתב שם תחלה כשיתקיים התנאי כולי וזהו פשוט בכל התנאי וע"ז אמר בע"מ אינו יכול לבטל והאיך כתב אחר כך סמוך לזה היפך מזה והבית יוסף כ' ע"ז דלא נתבאר כל הצורך בדברי רבינו הטור ביאור דברי הרא"ש דדוקא בכה"ג שלא היתה כוונתו לצערה אדרבה לטובתה נתכוון שאם יבא תוך הזמן שישוב אליה כו' אבל בתנאי שהוא לצער' ודאי אינו יכול לבטלו כדלעיל והוא תמוה דהא הטור כתב בשם הרא"ש אע"פ שהוא לטובתה כו' דמשמע כ"ש אם הוא שלא לטובתה דיכול לבטל וזה אינו דלצעור' פשיטא שאינו יכול לבטל כדלעיל גבי אצטלא ונראה דדברי תשובה זו לא בעי לחלק בין לצעורה או לטובתה שזה תלמוד ערוך אלא מיירי בכל תנאי שמתנה ותלוי בו כי ההיא דאם לא יבא תוך יב"ח יכול הבעל לומר הנה בודאי לא אבוא ואפילו אבא הרי הוא כאלו לא בא אלא כיון שבידו הוא שלא יבוא ודומה למ"ש הרמב"ן הביאו ב"י בשם הר"ן באומר ע"מ שתתני לי ר' זוז והיא אומרת שלא תקיים התנאי ואף אם אקיים הרי הוא כאלו לא אקיים כי דעתה שלא יהיה וע"כ התנאי הוה כאלו לא נתקיים והגט בטל וה"ה נמי באומר שיבטל התנאי והגט יהיה גט גמור מיד דשומעין לו ואין לחלק בין התם שהוא לבטל הגט ובין הך דלהוי גט מיד דחד טעמא הוא וכן מבואר בר"ן שכתב על הרמב"ן בזה ואני תמה אם איתא שהיא יכולה לבטל הגט למה אסיקנא גבי מחולין לך דאינה מגורש' נהי דמעיקרא לצעורה מכוין למה לא יהיה בידו כאלו נתקיים כשם שהיא אומר' נתקיים כאלו לא נתקיים כולי ש"מ דהני תרי שוין ע"כ כתב הרא"ש דמידי דבידו הוא לקיים מה שהתנה עמה יוכל לבטל אותו התנאי וכאלו לא נתקיים כגון שאומר שאם לא אעשה דבר פלוני יהיה גט יוכל אחר כך לומר איני רוצה לעשותו לעולם ממילא הגט קיים מיד וזה אינו בכלל לצעורה דלצעורה לא שייך אלא במה דתלוי בדידה וע"כ אמר הרא"ש וכן בכל תנאי שהוא מתנה יש לומר שהוא מתנה על עצמו כמ"ש ברישא אם לא אבוא כו' וה"ה בכל מידי דתליא בדידיה לטובתו דפשיטא דיכול לבטלו אלא אפילו אם מה שתלוי בדידיה הוא לטובתה מ"מ יכול הוא לבטלו ולזה הביא גם כן דעת בעל העיטור דמיירי בכה"ג בתנאי התלוי בו והרמב"ם שכת' דבאומר ע"מ אינו יכול לבטל התנאי ולא להוסיף עליו היינו בתנאי שתלוי בדידה וזה מבואר בלשונו שם שכתב מקיימ' התנאי אחר מותו ש"מ דבתנאי התלוי בדידה מיירי ומה דכתב שם בתנאי דע"מ שתנשא לכתחלה אף שלא נתקיים התנאי (אי) ס"ד דתליא בתנאי בדידיה היאך תנא שמא הוא לא יקיים התנאי אלא פשוט דמיירי דתלוי בדידה וע"ז אמר דאם לא אמר ע"מ ולא מעכשיו יכול לבטל אפילו מידי דהוא לצעורה ואם אמר על מנת אינו יכול לבטל ולפ"ז אין פלוגתא בין הרמב"ם להרא"ש כלל ושפיר הביא הטור שניהם סמוכים זה לזה ולא כרמ"א שעושה מחלוק' אליביה דהטור השווה דעתו להרא"ש וה' המגיד כתב בפ"ח דכל הפוסקים ס"ל כרמב"ם זולת העיטור כו'. כל התנאים שנזכרו בסי' זה דהוה גט על תנאי היינו באומר מעכשיו או ע"מ אבל אם אמר חוץ מבואר בסי' קל"ז דינו דהוה שיור בגט:

וחולצת או מתייבמת הטור כ' בזה והרמב"ם כתב דהוה ספק דחולצת ולא מתייבמת ולא נהירא עכ"ל וכתב ב"י ונראה שהוא סובר כדעת רמב"ם שהיא ספק מגורש' ומ"ה כ' דלא נהירא וכפי האמת גם לרמב"ם אינו גט ולא כ' ולא תנשא לזר עד שתחלץ אלא מפני שלא קבע לה זמן כו' עכ"ל פי' דבריו שהוא פי' דברי הטור שהכין ברמב"ם דהוה ספק מחמת הלשון שאמר ע"מ שתתן לי אי משמע גם ליורשי או דוקא לי ויש פלוגתא בזה בגמ' בין ת"ק לרשב"ג וע"ז כ' הטור ולא נהירא דבודאי הלכה כת"ק דלי ולא ליורשי וע"ז כתב ב"י דהרמב"ם לא נסתפק בזה אלא דנסתפק במאי דלא קבע זמן וכמ"ש המ"מ שנעתיק בסמוך ממילא לפ"ז בקבע זמן אין ספק דמתייבמ' דודאי לי ולא ליורשי קאמר ומו"ח ז"ל לא עיין שפיר בדברי ב"י ולפיכך היו קשים מאד בעיניו ובסמוך אח"ז נזכיר בס"ד דהטור לא נתכוין לזה כפי מה שהבין בו ב"י:

ולא קבע לה זמן כל סעיף זה דברי הרמב"ם ופירש בו המ"מ וז"ל וחלק הוא בין אם אמר ר' זוז תוך ל' לאומר סתם ר' זוז דבקבע לה זמן כיון שעבר הזמן ולא נתנה אינה מגורשת ובמקום יבם חולצת ואינה מתייבמ' ואם לא קבע לה זמן לעולם אין הגט בטל אע"ג שמת הוא וא"א לקיימו ובמקום יבם חולצת ולא מתייבמת ומצאתי סברת רבינו ממ"ש הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת בתוך הזמן שאע"פ שא"א שיבוא והיא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר הזמן כשיתקיים התנאי וזה הדין בעיא דלא איפשטא בגמ' אם היא מותרת תכף כשמת או לאחר הזמן והולכין בו להחמיר כו' מתבאר מזה אע"פ שנתבטל התנאי דכיון שמת ודאי לא יבא אעפ"כ אינה מותרת ואין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהיה מקוים בבעל ואף כאן אע"פ שא"א שיתקיים התנאי כיון שמת הבעל אין מחזיקין הגט בבטל עד שיהיה התנאי מבוטל בפועל וא"א להיות מבוטל בפועל כיון שלא קבע לו זמן חולצת ולא מתייבמת וזה דקדוק נפלא מודה על שכ' רבינו זה מה שנראה לי בדעתו ז"ל עכ"ל פי' דל"ש לומר לא נתקיים אלא במידי דתלוי ברצון האשה והבעל דהיינו בזמן קבוע לעשות מעשה הנתינה בזמן קצוב והיא מפסדת באותה שעה שאינה נותנו באותו זמן משא"כ כאן שאין זמן קבוע שתאמר שלא קיימה התנאי והטור השיג עליו ב' פעמים בסימן זה הא' מ"ש כאן על דברי הרמב"ם ולא נהירא ואח"כ מביא דברי הרמב"ם במ"ש בסעיף זה וכתב עליו ואיני מבין דבריו כיון שאינה יכולה לקיים התנאי א"כ למה לא יתבטל הגט עכ"ל ונ"ל דהטור ס"ל דל"ד כאן לההיא דאם לא באתי מכאן עד יב"ח דהתם כיון דעכ"פ זכר בתנאי זמן יב"ח יש לנו לומר שאותו דבר הוא עיקר וע"כ יש לה להמתין עד שמגיע אותו זמן משא"כ כאן בלא קבע זמן רק שתתן לו מאתים זוז וכיון שא"א ליתן לו שהרי מת על מה ימתינו עוד וזהו חילוק ברור. ובמה שהשיג הטור השג' על הרמב"ם והם ענין אחד ובשנוי לשון דתחלה אמר סתם ולא נהירא ואח"כ כתב ואיני מבין דבריו וזכר הקושיא בטעם מה שקשה דהיינו דהוא הקשה למה לא יתבטל הגט ודאי צריך ביאור לדעת רבינו הטור ונראה דתחלה הקשה על הרמב"ם דמיירי שגירש ע"מ שתתן ר' זוז אחר ל' יום ולא סיים אימת לאחר ל' יום ע"כ חשב ליה הרמב"ם לאין זמנו קבוע וע"כ אין כאן ביטול הגט מחמת שא"א לקיים התנאי כדלעיל לדעת הרמב"ם ע"ז אמר הטור ולא נהירא אפי' לפי סברתו דכל שאין זמן קצוב אין מבטל הגט מ"מ אין כאן לומר כן דהא יש כאן זמן קצוב דהא איתא לקמן סי' קמ"ד שיש שיעור לאומ' לאחר ל' יום דהיינו אחר הרגל או אחר ל' יום וא"כ הוה זמן קצוב ואח"כ הביא דעת הרמב"ם אפי' במקום דהוה בבירור לא קבע זמן לנתינתו דלמה לא יהא בטל הגט כיון שבודאי לא יוכל להתקיים שהרי מה זמן שייך בזה וע"ז אמר רבינו הטור ואיני מבין כו' דמה אכפת לן באין זמן קבוע כיון דעכ"פ א"א לקיימו תיתי מהי תיתי עכ"פ הגט בטל וירא' דגם הרמב"ם נסתפק בזה אם לא נימא כסברת הטור ע"כ עושה זה לספק ואינה מתייבמ' ובפריש' נזדקר טעות לפניו שהי' סבור דמיירי כאן שיש לה ליתן תוך ל' יום והאמת דקאי הכל אמ"ש שלא תתן עד אחר ל' יום וכאשר כתבנו נכון דעת הטור ולשונו בלי פקפוק דלא כמתמיהי' על הטור והשאירו בצ"ע:

בע"כ ה"ז גט פסול כו' היינו מדרבנן דד"ת הוא גט גמור אלא שפסול מדרבנן בנתינה בע"כ והביא ב"י כאן תשובה מרבו מהר"י בי רב למ"ד נתינה בע"כ הוה נתינה אלא שלא קבלה אין חשש בזה שאין חיוב על הנותן אלא ליתן והוכיח זה מדברי התו' דף ע"ה פ' מי שאחזו ד"ה מכלל כו'. במ"ש ב"י וחכם אחד השיב על ראייתו שאינה ראיה והביא ראיה אחרת וב"י עצמו הביא ראיה שלישי' ותמהתי למה לא הביא ראיה פשוטית מדברי התו' הנ"ל במה שהקשו למ"ד לא הוה נתינה א"כ למה היה נטמן בראשונה כו' ואי ס"ד דעכ"פ צריך קבלה למ"ד הוה נתינה אע"פ שהוא בע"כ למה לא הקשו התוס' גם למ"ד הוה נתינה למה היה נטמן היה לו לסרב מלקבל אלא ודאי דא"צ קבלה כלל להך מ"ד וזו היא ראיה ברורה שאין עליה תשובה:

אותו כלי או אותו בגד כו' דלצעורה קא מכוון והא לא מצטערה ע"כ הגט בטל:

שאם הוא מתרצה כו' זה דעת הרא"ש וז"ל ויראה דמדעתו הוה גט ואע"ג דמחולין לך לא הוה גיטא שאני התם דלא ציערה אבל הבא דיהיב דמי וציערה על גוף הטלית יכול למחול עכ"ל ורש"ל הקשה ע"ז א"כ כי פליגי רבנן ורשב"ג באצטלית דלרבנן אצטלית דוקא קאמר ולא בדמיה היינו שאינם מתרצ' א"כ קשה תפשוט מדקי"ל כרבנן דנתינה בע"כ לא הוה נתינה והרשב"א פירוש להדיא דאפי' מתרצה בקבלת דמים לא מיקיים תנאה ולא הוה גט עכ"ל רש"ל. ול"נ דלק"מ דיש לנו לומר אף רבנן ס"ל בעלמא בע"כ הוה נתינה משא"כ כאן דמן הדין חייבת ליתן אצטלית כאשר התנה עם הבעל רק באם הוא מתרצה לעשות לפנים משורת הדין וליקח מעות אז הוה עכ"פ גט ואם אינו מרוצה אין שייך כאן נתינה בע"כ כיון שהוא נגד הדין ע"כ ס"ל לרבנן לא הוה גט ולרשב"ג הוא הדין כן ליקח מעות וקי"ל כרבנן זה נ"ל פשוט ותמהני על הרב רש"ל שלא הרגיש בזה:

(עד ל' יום בסופו) עד ל' יום שיהיו שלמים קאמר:

ה"ז ספק מגורשת דמספקא לן אי בעי מעת לעת או ל' יום כדאמרי אנשי דלא קפדי בההוא לילא דעבר לה מיומא קמא כ"כ הטור בשם הרמ"ך בטור העתיק דברי הרמב"ם אם מת בתוך ל' כו' לא קבע זמן כו' וכ' שם ולא בטל התנאי והוא ט"ס וצ"ל הגט וכ"ה ברמב"ם והדרישה הקשה מהא דכתב הטור בסמוך בשם רמב"ם ורי"ף בע"מ שתשמש את אבא או תניק בני שני שנים ומת בתוך הזמן שאין העכבה מצדה אפ"ה ס"ל לחכמים דאינו גט דמשמע דאפי' מתייבמת ואת"ל דשם מיירי כשבבר עברו ב' שנים מ"מ ק' הא לא קבע זמן לשימוש האב ודומה ללא קבע זמן ומת דס"ל לרמב"ם דהוה ספק מגורשת עכ"ל ואשתמיטתיה דברי התו' פ' מי שאחזו ד"ה כלל אמר רשב"ג אלחנן מ"ש מת הבן או האב דהוה גט ממחולין לך דמאתיים זוז דלא הוה גט אפי' לרשב"ג וי"ל דבאמת האב או הבן ודאי להרווחה מכוון וכיון שמת ולא צריך הוה כמו נתקיים התנאי אבל התם שתתני לי ר' זוז בדעתו שיקבלם ולבסוף שאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי עכ"ל א"כ לק"מ גם מההיא דלא קבע זמן:

כליל שבת ויומו פי' לאפוקי אם התחילה באמצע היום או בתחלת היום ונקט ליל שבת כו' דלשבת בעי דקדוק בתחלה בשקיעת החמה וכן ביציאתו ותמהני מאד על מ"ש כאן דבר זה בשם י"א דבאמת אין כאן פלוגתא כלל דזה שכ' כאן הם דברי הרמ"ה בטור דזכ' שם בהדיא שפירש הבעל יום אחד אז הוה דוקא כן לכ"ע וי"א קמא דס"ל לאו דוקא היינו דברי הר"ן ומיירי באמר סתם וכ"כ ב"י בהדיא וז"ל ואפי' לדעת הרמ"ה כו' התם מיירי שפירש יום אחד ודבר פשוט הוא דליכא לשום דעה דסגי בשעה אחת ואומר בפי' יום אחד ופלוגתא שנזכר כאן ליתא כלל:

לא בטלו דבריו האחרונים כו' הטעם ברש"י דלא בא להוסיף מדלא אמר שתתנו ר' זוז ונוסף על תנאי הראשון ולעקור נמי לא בא מדלא בטל דבריו הראשונים אלא ה"ק או תנאי הראשון או השני ונתן לה הברירה:

ואין א' מהראשונים כו' פי' שאין כאן עדות שהיה שם תנאי אלא מהראשונים אומר בפני עוד אחד נעשה תנאי פלוני וא' מהאחרונים אומר כן על תנאי האחרון אין זה כלו' להחזיר תנאי בגט זה והוה כאלו אין עדות כלל:

כבר ביטלה התנאי הא' נראה הטעם דכאן אין שייכו' לברירה בין נתינה ר' או ש' וכתב הטור בשם הרמ"ה ה"ה נמי איפכא שאמר תחלה ש' ואח"כ ר' והקשה ב"י ב' כתובות א' של מאתיים וא' של שלש מאות דה"ק לה אי גביאת מזמן ראשון גבי מאתים אי אי מזמן שני גבי ש' א"כ ה"נ יש לנו לומר כן שאין כאן ביטול כלל אלא אחילוק זמן הנתינה והיינו דכל שאינו אומר זמן קבוע יש בידה לאחר ולעכב הזמן כפי שתרצה והגט תלוי ברצונה אימת שתרצה ליתן וא"כ ה"א דה"ק מתחלה אמר ש' והיינו כל זמן שתרצה ליתן אפי' לזמן מרובה אלא שאם לא תעכב ותתן תכף לא תתן רק ר' וממילא אם היתה מעכבת אין די אלא בש' כתנאי הראשון אבל איפכא שאמר תחלה ר' והיינו אפי' תעכב לא תתן רק ר' ואין שייך אח"כ לו' אם תקדים תתן ש' אלא ודאי דעקריה לתנאה קמא והחמיר עליה משא"כ באומר תחלה ש' שפיר י"ל דאין כאן עקירה אלא בחילוק הזמנים תליא מלתא קמ"ל דגם בזה אמרינן דהוה עקירה ואפי' מעכבת הרבה א"צ ליתן כי אם ר' כנ"ל נכון וברור:

ה"ז מגורשת ותתן בגמרא פרק מי שאחזו (גיטין דף ע"ה) איתא בהאי מלתא בע"מ שתחזור לי הנייר הגט כשר משום דאין כאן תנאי כיון דהוה תנאי ומעשה בדבר אחד פי' התו' שהתנאי סותר דאין הגט אלא אחר שיתקיים התנאי ואז אין הגט בידה עכ"ל רב אשי אמר הא מני רבי דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי פירש"י ואשתכח דבשעת גירושין נקיטא לגט ולאחר זמן היא מחזרת (ומתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה) וא"כ הא דאמרי' כאן דהתנאי קודם שתתן הנייר לבעל אחר כך היינו ודאי כרב אשי וא"כ כל שאומר ע"מ או מעכשיו אין כאן תנאי (קודם למעשה) צ"ל (ומעשה בדבר א') והקשה מו"ח ז"ל דהא כתב הטור סי' ל"ח בשם הרא"ש כל דיני תנאי אפי' באומר ע"מ וחשיב נמי שלא יהא תנאי ומעשה בדבר אחד וכ"ה ברא"ש פ' מי שאחזו והשאיר זה בצ"ע ונראה דודאי אם נפרש הך תנאי ומעשה בענין א' דוקא אם הם סותרי' כמ"ש התו' וראי כל שאומר ע"מ שוב אין חשש מחמת תנאי ומעשה כאחד דשוב לא יסתרו אהדדי וא"כ א"צ להזכיר ד"ז שלא יהיו בענין א' כיון שנזכר ע"מ אלא די"ל דהרא"ש והטור פירשו לאו משום דסתרי אהדדי אלא בכל גווני לא יהיה בענין אחד א"כ אפילו באומר ע"מ דאז אינם בענין אחד בתנאי דתחזיר לי אבל מ"מ יש למצוא תנאי ומעשה בענין א' שלא בתנאי זה אלא במידי אחריתא כגון שאומר הא לך גיטך ע"מ שתקבלהו מעומד וכיוצא בזה וזה אמרו אף שאמר ע"מ מ"מ צריך להזהר משאר תנאי ומעשה בענין אחד. ובאמת נ"ל דגם התו' ס"ל דפוסל התנאי כשהוא עם המעשה בדבר א' אפי' אם אין סותרים זא"ז דודאי כן הוא דהא ילפינן לה מבני גד ובני ראובן מה להלן מעשה בדבר אחד שיכנסו לארץ ותנאי בדבר אחר שיתן להם מעבר לירדן אף כל תנאי כך וזה אינו תלוי בסתירות אחד לחברו והתו' לא כ"כ אלא מטעם דהיה קשה להם הא כאן הוה גט משנותן אותו הבעל והחזר' הוה אפי' לזמן מרובה כשתרצה להחזיר אותו ולא הוה בענין אחד אלא לענין לגמרי דעכשיו אנו קיימין דע"מ לא הוי כמעכשיו לזה אמרו שאלו דברים תלוים זה (בזה) דסותרים אהדדי דהחזרה תעשה ב' דברים א' גמר הגירושין והשני קיום התנאי שהם שני דברים (דסתרי הדדי) וכתבו ע"ש דההיא סוגיא דאתרוג דס"ל דע"מ כמעכשיו ולא כרב אדא בר אהבה דהכא וכ"כ התו' בפ' י"נ גבי אתרוג שיש מחלוקת בין רבא דהתם לרב אדא דכאן:

אמרו חכמים לא תינשא לו דלאחר פשיטא דאסורה שהרי לא נתקיים התנאי ואפילו לו לא תנשא שמא יאמרו כו':

עד זמן פלוני דאלו בלא זמן אין זה כריתות דהא אגודא ביה לעולם כמ"ש סעיף כ"ב:

ואין תקנה להתירה אותו פלוני הקשה מו"ח ז"ל מ"ש ממ"ש הטור סוף סי' זה דאפי' בע"מ ומעכשיו אם לא ישא עד זמן פלו' יכול לבטל התנאי ומותרת לינשא לאלתר ותירץ דכאן לצעורי קא מכוין אינו יכול לבטל התנאי כדלעיל גבי מחולין לך בסעיף ה' אבל לקמן בלא מכוין לצעורי כגון ה"ז גיטך מעכשיו אם לא אבא תוך ב' שנים דלטובתה נתכוין ע"כ ולא נראה דלא מקרי צער לה אלא מה שיהיה אחר גט מה שלא היה לה בלא גט כגון שתתן כך וכך משא"כ בשלא תנשאי לפלוני מה צער נתחדש לה ע"י הגט הלא בלא גט היתה אסור' על כל אדם וקושיא הנ"ל נראה דלא ק"מ דכאן שנאסרה בשעת הגט על אותו פלוני נמצא דהוה עליו כא"א גמורה כאלו לא קבלה גט כלל ואותו איסור היאך יכול להתירו בביטול שלו והיכן הלך איסור א"א בלא גט שני כמ"ש אח"כ בשלמא כשאר תנאי בו שייכת איסור א"א שהגט הוא מתירה לכל דבר רק שיש לו איזה תנאי בדבר אחר עמה זה יוכל לבטל בדבור פיו כנ"ל פשוט:

אא"כ יקדשנ' המגרש כו' אבל לא סגי תיכף גט שני דהגט היה גט גמור אלא שהטיל תנאי שלא תינשא לפלוני והרי קיימה התנאי במה שלא עברה עליו משא"כ בסעי' הקודם לזה שכתב שם או שיתן לה גט אחר שם סגי שפיר בגט אחר דהיה תנאי בקום עשה דהיינו שתינשא לפלוני וכ"ז שלא ניסת הוה כלא נתגרשה לגמרי ע"כ מהני גט אחר בלא תנאי:

שמא תבעל לו באונס קשה הא לעיל סעי' י"ג אין חוששין שמא תבעל לאבא והיינו משום איסור ערוה ה"נ לגבי אותו הנאסרה עליו היאך יבעול באונס הא יש אצלו אשת איש ויש לומר שיבעלנ' אחר מיתת המגרש ואע"ג דע"י זה יגרום שבעלה האחרון עבר על א"א למפרע לא איכפת ליה כזה כ' בטור ומטעם זה ע"מ שתתני לי ר' זוז לא תינשא עד שתתן שמא לא תתן שלא יהיה לה ממה ליתן עד כאן לשונו ולא העתיק זה בש"ע לפי שהטור כתב ר"ס זה בשם רמב"ם דכתכ שיכולה להינשא מיד ולא חיישינן שמא לא יתן כיון שהיה תנאי במעכשיו:

תנאי. איש ואשה שהסכימו לגרש אלא שהאשה היתה רוצה להתגרש לחלוטין והאיש היה רוצה לגרש בתנאי ועמד הדבר ימים רבים. ושוב גירש ובשעת גירושין שכח התנאי. אם האיש תבע האשה לגרשה הגט הוא גט מוחלט בלי תנאי ואם האשה תבעה להתגרש הגט הוא על תנאי שהיה רוצה האיש מהרי"ט ח"ב ס"ק ל"ח. וכנה"ג קע"ב ע"א:

פסול. ואם נשאת לא תצא. מיהו לדעת הרא"ש והרשב"א הוי ספק מגורשת. וכל זה כשהיא נתנה המעות בפניו אבל שלא בפניו לא הוי נתינה כלל. וכשהוא אינו בכאן ונתנה ביד ב"ד עיין בתשובת הרשב"א בב"י בח"מ סימן ע"ג. ועיין ב"ש ס"ק יו"ד. כתב הר"ם אלשקר סי' ל"א אפילו למ"ד נתינה בע"כ לא שמיה נתינה היינו דוקא היכי שאמר ע"מ שתתני לי ר' זוזי אבל האומר ע"מ שאתן לך מאתים זוז לכ"ע לא בעינן שיקבלם המקבל. וע"ל סימן נ"ז הביא הב"ש ס"ק ב' בשם מהרי"ט דאפילו בכה"ג לא הוי נתינה:

אינה מגורשת. ר"ל דהגט בטל בודאי ואין כאן אפילו ספק גט. וב"ח כתב בשם רש"י דהוי ספק מגורשת. וב"ש חולק עליו. וכן נמי אם שמה משכון ביד ב"ד בשביל המאתיי' זוז אינה מגורשת הרא"מ ח"א סי' פ"ה ואם מפרש שיועיל במחילת המאתיים זוז לאו לצעוריה קא מכוין אלא כל זמן שמקפיד עליהם כנה"ג קע"ג ע"ב:

תנאי. מלת בלא שום תנאי הם דברי הבעל בעצמו שאומר יהא גט בלא תנאי עיין ספר מקור ברוך סימן כ"ו. כנה"ג קע"ד ע"ב:

א'. היינו בגיטין מסתמ' לצעורה מכוון מש"ה אמרינן דכוונתו רק יום א'. אבל בעלמא אמרינן אם ליתן מזונות או כיוצא בזה להנאתו מכוון כל ימי חייו קאמר בה"מ סי' ס' ב"ש:

חייו. משום חומרא. ואם שמשה יום א' וקידש' אחר חוששין לקדושיו. ואם אמר ע"מ שתשלם שכר הנקה לכ"ע שכר ב' שנים קאמר ב"ש:

א'. ל"ד אפי' שעה אחד ומתו די. ב"ש:

נשאת לו. דוק' נשאת אבל (נתקדש) [נתקדשה] אינו גט. הרמ"ט ח"א סי' של"ג:

המגרש כו' מתני' וגמרא בכמה מקומות:

ואפילו כו' מתני' פ"א א' וגמ' פ"ק דיומא:

המגרש כו'. דע"כ ל"פ ר"ה ור"י שם ע"ד א' אלא בע"מ כמש"ש אבל באם מודה ר"ה לר"י:

לפיכך כו'. ממש"ש ע"ו ב' וליחוש שמא פייס ופירש שמא בטל הגט ואף דתני שם ג"כ אמתני' מפ' הרמב"ם ז"ש שם ומאן דמתני אברייתא כו' הא לא אתא ור"ל אפילו פייס לא כלום שהרי נתקיים התנאי למפרע. והרמב"ן והר"ן יש להם שם שיטה אחרת ע"ש שאף במעכשיו או ע"מ יש דרך לבטלו ומ"מ לא למדו ממתני' אלא לפי גי' בברייתא ע"מ שאעבור כו' אבל ראיתי להרמב"ם פ"ט ה"י דכל שברצונ' יכולה למחול וז"ש שמא פייס ובמתני' ל"ח שאין דרך כו' וכמש"ל סימן קמ"ד ס"ז אבל ראייתו ממש"ש ל"ט ב' שמא פייס וה"ה כאן כיון שאינו חל כו'. כנ"ל. עתוס' י"ח ב' ד"ה שמא כו' ומ"מ דעתו שם כדעת הרמב"ם: (ליקוט) לפיכך א"י לבטל כו' ומש"ש ע"ו ב'. אמתני' מעכשיו כו' שמא פייס ואפי' מאן דמתני אברייתא כו' משום שאין דרך ב"א לבא בצנעא ממ"ש בפ"ט ה"ט כבר פי' הרמב"ם שם דכל תנאי שהוא לטובתה יכולה למחול וכמש"ל סי' קמ"ד. סו"ז ומ"ש ברישא באם דיכול לבטל כו' ממש"ש ך"ט ב' שמא פייס וכפי' הרי"ף ותוס' הנ"ל שביטל והטעם כיון שלא חל עד לאחר שלשים יום יכול לבטל ושם ל"ד א' ואמר אביי מנא אמינא לה דההוא כו' רבא אטו כו' מ' דאי בטיל בהדיא לכ"ע בטל וע' מרדכי פ' מי שאחזו סימן תר"ט ועוד כ' רי"ף כו'. וכן כאן כיון שלא חל עד קיום התנאי כנ"ל יכול לבטל ודוקא כ' מי שאחזו שהוא בע"מ אומר דוקא שהוא ברצונה וכ"ד תוס' י"ח ב' ד"ה שמא כו' אבל הראב"ד פ"ט ה"ט בהשגות ס"ל דאפילו במעכשיו יכול לבטל וכדעת בע"ה וכ"ד הרא"ש כלל מ"ו ס"ב ע"ש שהאריך והביא ראיה מהא דפרק המדיר ל"ת טעמיה דרב אחולי כו'. וכ' דבגרושין אפילו דבר שהוא לטובתה יכול לבטל כיון שמגרש בע"כ וע"ל סי' ל"ח והביאו הטור גם כן בסי' זה וזה שכתוב בהגה וי"א כו' ועב"ש בס"ס קמ"ד ועוד שיטות אחרות ועמ"ש בסי' ט"ז:

או להוסיף כו' או כו'. שם ע"ו א' ת"ר א"ל כו' אבל כו' ורש"י פירש שלא מסר לה ע"ש בד"ה אמר לה בפני כו' והר"ן כ' דאלו בפני שנים האחרונים ג"כ לא מסר דאל"כ ודאי ביטל דבריו האחרונים את הראשונים וכ' אבל אחרים פי' כשמסר לה בפעם ראשון והאי תנא ס"ל ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי:

ואם מת כו'. מתני' ע"ו ב' הרי זה גיטיך אם כו":

או אבד כו'. שם ע"ד א' פלוגתא דר"ה ור"י ובכה"ג מודה ר"ה כו':

ואם נשאת תצא. כ' המפרשים דלא כהרמב"ם ועמ"מ וכ"מ שם:

ואם א"ל כו'. מתני' ע"ו וגמ' בכמה מקומות:

או מהיום כו'. גמרא שם ומתני' ע"ב א':

או שא"ל כו'. עתוס' ע"ד א' ד"ה ר"ה כו' וכן הסוגייא שם ע"ז א' שם:

לפיכך כו'. כנ"ל כמאן דתני אברייתא וכ"כ הרי"ף בתשובה והשאילתות כיון שאם נקרע הגט או אבד כשר כ"ש שא"י לבטלו הביאו הר"ן שם וכ"ד תוספת כנ"ל ולרמב"ן יש בזה שיטה אחרת ע"ש בר"ן:

ואם אבד כו' כר"ה שם וכנ"ל:

ואפילו מת כו' מתני' ע"ו ב' ושם ע"ד א' ועוד תניא הרי זה גיטך כו':

לכתחלה כו' שם והקשו ממש"ש פ"ג א' אפילו בכולהו תנאין כו' וכתב בזה כמה שיטות ועיין בר"ן כאן ושם וכתב הר"ן והמחוור שבכולן שיטת הרמב"ן לחלק בין קום ועשה לשב וא"ת וז"ש ומיהו כו' וע' ח"מ סימן רמ"א סי' י':

וי"א כו'. כמש"ש ע"ו ב' תנא ובפ"ט דב"ב פ' בהדיא כר"י אבל ס' הראשונה ס"ל דבגיטין אין הל' כר"י כמש"ש פ"ד ב' לאפוקי כו' וערש"י שם ד"ה מן יומא כו' תוס' ע"ב א' ד"ה הכי כו' וזהו דעת ס' האחרונה וע"ל ס"ס קל"ז:

וי"א דאפי' כו'. ממ"ש ע"ו ב' ואיכא דמתני אמתני' ושם א' ת"ר אמר לה בפני כו' וכ"כ הר"ן שם בשם אחרים וכ"כ הראב"ד פ"ט הל"ט וכ"כ הרא"ש כלל מ"ו ס"ב והביאו הטור בסי' זה והגה בשם בע"ה וכ' אבל כבר הכריעו הרמב"ן והרשב"א ז"ל כדברי רבינו בראיות ברורות:

וכיון שכן כו'. שם לא נתנה זקוקה ליבם:

ואם א"ל כו'. עבה"ג וכמ"ש ע"ו ב' מעכשיו א"ל כו' ובעיא שם בגמ' לאלתר כ"ש דהא אוקים כו' ולא איפשטא וכ"ה מחלוקת בירושלמי ואזלינן בתר המחמיר וכמש"ל סימן קמ"ד ס"ג אלמא שאע"פ שא"א שיתבטל התנאי אין מחזיקין הגט בבעל עד שיהיה התנאי מבוטל בפועל וכאן א"א כו':

ה"ז גט כו' עבה"ג ונ"ל חשש לדברי ר"פ דפריך ודלמא כו'

וי"א כו' כמש"ש פ"ב א' כיצד יעשה כו' ושם פ"ד ב' מאן תנא כו' שאני הכא כו' משא"כ כאן כמ"ש בס"א וואע"ג דתניא בתוספתא ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר ה"ז גיטך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ואומר לה הא גיטיך מעכשיו ההיא כרשב"א ואנן קי"ל כרבי:

ויש מי כו' ערא"ש שם ועתוס' ע"ה ב' סד"ה מתני':

ואם מתו לאחר כו'. עתוס' שם ד"ה מת כו' אבל הרא"ש הסכים לפרש"י וכ' שכ"ה בירושלמי:

מת כו' ערש"י שם ד"ה אלא לרב אשי כו' וא"כ לפי דברי רב אשי אפילו בכה"ג הוי גט וכ"כ המפרשים אבל הרמב"ם מפ' לה דאף לרב אשי צריך שיתקיים התנאי בהנקה וה"פ אלא לר"א כו' דע"כ גם ברישא שקיימה התנאי מ"ש רישא דתני ה"ז גט ובסיפא אינו גט דבנתקיים בשניהם הוא גט ולא נתקיים בשניהם אינו גט ועמש"ל דלדעת תוס' אף לרבא א"צ להנקה כלל:

או שאמר כו' כמ"ש הרי"ף בפ' ג"פ דהאי כללא כ"מ ששנה רשב"ג כו' ל"ד:

י"א כו'. עתוס' שם ד"ה ורמינהו כו' וכ"כ ש"פ:

וי"מ כו' טור ב' הרמ"ה אבל לפי' דהרמ"ה כתב שאם התנה בהדיא יום א':

וי"א כו'. הר"נ שם וכנ"ל:

ה"ז כו' כ' ב' ע"ה א':

א"ל כו'. מדקאמר אין חוששין וכמ"ש אבל כו' ועתו"ס פ"ג א' ד"ה ועמדה כו':

ואם נשאת לו כו' כמש"ש וכ"ת אפשר כו' ואינו אסור אלא לכתחלה כמש"ש:

נשאת לאחר כו' שם כאוקימתא דרבא ות"כ:

ולא יחזיר עולמית ר"ל אפילו אחר מיתת הבעל דהיא כסוטה שאסורה לבועל אפילו אחר מיתת הבעל וה"נ כ"ז שלא נתקיים התנאי ה"ה אשת איש:

והולד כו'. אם לא יתקיים התנאי וכ"ז לדעת הראב"ד וטור ב' הרמ"ה אבל לרמב"ם שיטה אחרת והשיגו הראב"ד וכמ"ש בהג"ה:

נשאת כו'. דהא קי"ל כר"ה דלמפרע הוי גט כנ"ל ס"ב:

נתקדשה כו'. דאם אינה כסוטה כיון שלא נבעלה וכמ"ש בפ' האשה רבה א"ל כו' ונתקדשה ומ"ש ולא תחזור לו ר"ל אפילו אם נשאת לאותו פלוני משום דהוי כמחזיר גרושתו מן האירוסין ועכ"ז בטור בשם הרמ"ה:

א"ל ע"מ כו'. כמש"ל ריש סי' קל"ז:

עד זמן פלוני דוקא זמן רמב"ם ועיין סעיף כ"ב:

ויש מי כו'. ע"ל ס"ב מ"ש בשם הר"נ וכתב שם דאחרים ס"ל דבכל תנאי אפילו בשב וא"ת חוששין ומ"ש פ"ז א' א"ה בכולהו תנאין כו' ה"פ דלר"ע דאמר אין זה כריתות כיון שיש לחוש לביטולו א"ה בכולהו כו' והוא הי"א כאן ועוד כ' ואחרים מקילין דאפילו בקום עשה אין חוששין אלא דכל שתלוי ברשות אחרים חוששין אבל בתנאי שבידה אין חוששין וכ' וכ"ד הרמב"ם כו' וכ"כ הרא"ש פ"ח ס"ב וז"ש ויש מי כו' כיון שבידה כו':

ואין תקנה כו'. הרא"ש כלל מ"ה סנ"ו ועמש"ל ס"ח ונהי דמתני' י"ל דדוקא בחוץ שאינו גט כלל או בע"מ לס"ד אבל ההיא דתוספתא שכ' שם פירכיה וע"ש כלל מ"ו ס"ב שכ' שיכול לבטל התנאי והביאו הטור ס"ס זה והביא ראיה ממ"ש בכתובות ע"ג א' ל"ת טעמיה דרב כו'. וכ' דבגרושין אף תנאי שהוא טובת האשה יכול לבטלו וע"ל סי' ל"ח סל"ח וע"ש בתשובה שהאריך בזה וצ"ע וכבר נתקשו בזה האחרוני' ע"ש ואע"ג שבס"ב כ' שא"י לבטלה תנאי היינו התנאי אבל יכול לגרשה עוד בלא תנאי וכמ"ש במתני' הנ"ל ותוספתא הנ"ל וכו' כיון שאינה מגורשת בלא קיום התנאי עדיין יכול לגרשה:

ואם נשאת כו'. גמ' פ"ג א':

בין כו' רש"י שם ד"ה שתבעל כו' ועתוס' פ"ג א' סד"ה ועמדה. א"נ כו':

ולכתחלה כו' ירושלמי א"ר שמאי מצינו אשה בתחל' חייבין עליה משום ערוה ולבסוף אין חייבין עליה משום ערוה א"ר מנא למה זה דומה לא' שאמר לאשתו ה"ז גיטיך ע"מ שתבעלי לפלוני בתחלה אסור הוא לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע כו':

ע"מ כו'. רש"י שם ד"ה אין חוששין כו' ותוס' פ"ג א' ד"ה הנ"ל. ותוספתא הביא הרא"ש שם ס"ב ונפי' בה"ג דחיישינן שמא כו' כמש"ש וכנ"ל הט"ז לשיטת הרא"ש וכ"כ תוס' שם פ"ב ב' ד"ה שר"א כו':

ויש מי כו'. ומ"ש כל חיי פלוני אף שהיא זקנה והוא ילדה וכ' הרשב"ץ שכ"ה דעת הרמב"ם ונקט שנה זמן היותר רחוק כו' עכ"ל שם:

עד זמן פלו' דאל"ה אינו גט כמש"ש:

אמר לה ע"מ כו' ממש"ש שלא תלכי לבית כו' אע"פ שאם מת מותר כמ"ש בנדרים מ"ו א' אלא כיון שנאסרה לו לעולם וה"נ ועבה"ג סק"י:

וי"א כו'. כמש"ש פ"ג א' דבע"מ מודה מ"מ אפי' בסתם שהוא לעולם אבל הרמב"ם מוקי לה לזמן ועוד הביאו ראיה מהתוספתא ע"מ שלא תעלי באילן זה וע"מ שלא תעלה בכותל זה נקצץ האילן ונסתר הכותל ה"ז גט וכמ"ש בס"ב ג'. ומיהו צ"ע די"א אלו ל"ל נקצץ האילן כו' והא אין חוששין שמא יתקיים התנאי ואפשר דהתוספתא ר"ע היא דאמר אין זה כריתות כ"ז דחיישינן לביטול התנאי וכמ"ש הר"ן בשם אחרים כנ"ל בסט"ז. וההיא שלא תלכי לבית אביך כבר תירץ בקדושין ה' א' ד"ה ע"מ כו' ובגיטין דף א"ב וש"מ והרשב"א והר"ן תי' דלבית אביך ל"ד אלא לבית זה שהוא של אביך דלבית זה אסור לעולם כמ"ש בנדרים שם אבל המ"מ כ' שהוא דוחק דהל"ל איסור בלשון היתר וכן על תירץ תוס' הקשה הר"נ ע"ש:

א"ל ע"מ כו'. רמב"ם שם הלכה י"א ולמד הטור דה"ה דס"ל באילן וכותל:

וי"א כו'. וכנ"ל דאפילו לא נקצץ האילן: