שלא לשנות השטר - שולחן ערוך חושן משפט סימן נ״ג

אין שומעין לו. הטעם איתא בש"ס בדין הראשון דניחא ליה ללוה דליפגום שטרו ולא יהא המלוה נאמן אלא בשבועה כדלקמן סי' פ"ד ובדין השני דניחא ליה ללוה דלא ליכוף לפרעו וע' בפי' רשב"ם וברמב"ם ולקמן סי' ע"ג [ע"ד] ס"ק י"ח בארתי דברי הרמב"ם דלא כהב"ח כאן ע"ש:

אלא מרצון הלו' אבל ברצון הלו' כותבי' וכ"כ ר' ירוח' דמדע' שניהם כותבים ומביאו ב"י וכתב שפשוט הוא ויש לדקדק אפי' מדעת שניהם ניחוש לקנוני' דלמא הלוה חייב ג"כ לאחרים ולית ליה (קרקע) לפרוע לכולם ועושה לו עתה ב' שטרות כדי שיגבה ב' חלקים כדלקמן סי' ח"ד סעיף ו' וי"ל דמיירי שכותבי' כן בשטר א' בזה הל' אם יהא הלוה חייב ג"כ לאחרי' באופן שלא יגיע לחלק של בעל חוב רק חמשים אזי לא יגבה בעל השטר הזה כלום א"נ כיון דמסתמא אין המלוה יודע מחובות אחרים וכדלעיל סי' ל"ז סעיף י"ג א"כ לא חיישינן שהלוה הגיד לו ולא חיישי' לקנוני' אלא היכא דאיתרע בנפילה ונמצא בשוק וכה"ג משא"כ הכא:

אין שומעין לו ואפילו ידעינן שאין כו' הטעם כתבתי בפרישה משום דיש בשינוי כל חד צד חובה ללוה דכשביד המלוה שטר א' של מאה היום או מחר כשיפרע לו הלוה מקצת אף שיכתוב לו המלוה שובר על מה שנתן לו מ"מ מיקרי ש"ח פגום (אם לא דנכתב הפרעון ע"ג שטר גופו) ולא יפרע מהלוה כשיאמר פרעתי אח"כ עוד כ"א בשבועה אם אין נאמנות בשטר וכמ"ש בר"ס פ"ד ואם יש ביד המלוה שני שטרות כל א' מחמשים י"ל דניחא ללוה באלו השנים יותר מאלו היו שניה' שטר א' של מאה דאז אם יפרע לו מקצת החוב אף שיכתוב לו שובר מ"מ יצטרך לשומרו מהעכברים או שיאבדנו ויתבע ממנו המלוה כל החוב וק"ל ושני טעמים אלו הן ג"כ בגמרא. ולא נצטרך לטעמי' הללו אלא כשידוע שעדיין לא פרעו הלוה (ועמ"ש בפרישה עוד צריכות טעמים הללו להגמרא) אבל כשאין ידוע בלא"ה אין לשנות שטר של המלו' אפי' לעשו' משטר גדול קטן אחד ולקרוע הגדול וכדמסיק המחבר מטעם שמא פרע לו אותו של מאה כו' וכ"כ בטור וע"ש והטור והמחבר לא איירי אלא בלא ידעינן אי פרעו מדכתבו עליה ואפי' אם יש לו א' של מאה כו' הכל בבבא א' ובהאי דינא בתרא פשיטא כשידוע שלא פרעו מותר לשנות ולעשות ממאה אחד של חמישי' אלא שמור"ם אתא ללמדינו דינא דאפי' ידעו שלא פרעו אסור מטעם דכתיבנא:

(בש"ע ס"א בהגה) ואפי' ידעי' וכו' כ"כ התוס' כי היכא דל"ת למה לי' לתלמודא טעמי' דלעיל תיפוק ליה דלמא פרע לי' ועשה ליה שובר כמ"ש בסעי' שאחר זה וא"ל עדיין י"ל לימא הטעם גם ברישא משום חשש זה דאפי' ידעינן דלא פרע מ"מ שמא אח"כ יפרע לו הכל ויקח ממנו שובר ולא ידע לוה מן השינוי נ"ל דמיירי דאפי' אם אמר המלוה תחלפו לי השטר ותודיעו זה ללוה אבל בסיפא דחיישי' שכבר פרעו ול"מ מה שיודיעו לו דקשה גזל הנאכל וקשה הא אמרי' ר"ס נ"ד דהברירה למלוה או לתת ללוה שובר על מקצתו או להחליף השטר אמאי יהיה כחו של לוה עדיף כשאינו לפנינו מאם עומד וצווח דרצונו ליתן לו שובר ויפגום השטר דלא משגיחין בי' ואמאי אין שומעין למלוה עכשיו לעשות ב' של נ' ולהודיעו ללוה ונ"ל דדוקא אם פורע המקצת דאז רודף הלוה את המלוה לעשות א' משתים או להחליף או לתת שובר בזה יפה כח המלוה לברור לו א' מהם דהמע"ה משא"כ כ"ז שאינו פורע לו מוטב לו ללוה בשב וא"ת כיון דאיכא חד צד דלא ניחא לי' והוא אינו מבקש כלום מהמלוה אמרי' להיפך המע"ה:

אין. הטעם דיש בשינוי כל א' צד חובה ללוה דכשיש ביד המלוה שטר א' של מאה היום או מחר כשיפרע לו הלוה מקצת אף שיכתוב לו שובר מ"מ מיקרי שט"ח פגום (אם לא דנכתב הפרעון ע"ג השטר גופיה) ואם יאמר הלוה פרעתי לא יפרע ממנו אלא בשבועה אם אין נאמנות בשטר כמ"ש בר"ס פ"ד ואם יש ביד המלוה ב' שטרות כ"א מחמשים י"ל דניחא ללוה באלו השנים יותר מאחד על מאה דאז אם יפרע לו קצת החוב אף שיכתוב לו שובר מ"מ צריך לשומרו מהעכברים או שמא יאבדנו ויתבע המלו' כל החוב וטעמים הללו הן בגמרא וא"צ לזה אלא כשידוע שעדיין לא פרעו הלוה דאל"כ בלא"ה אין לשנות השטר דשמא פרע לו וכתב לו שובר כדמסיק המחבר עכ"ל הסמ"ע:

מרצון. משמע דמדעת שניהם כותבין וכ"כ ר"י ומביאו ב"י וכתב שפשוט הוא ויש לדקדק דמ"מ ניחוש לקנוניא דלמא הלוה חייב ג"כ לאחרים ולית ליה קרקע לפרוע לכולם ועושה לזה ב' שטרות כדי שיגבה ב' חלקים כמ"ש בסי' ק"ד ס"ו וי"ל דמיירי שכותבים בשטר בזה הלשון אם יהא הלוה חייב ג"כ לאחרים באופן שלא יגיע לחלק של בע"ח רק נ' אז לא יגבה בעהש"ט הזה כלום א"נ כיון דמסתמא אין המלוה יודע מחובות אחרים כמ"ש סי' ל"ז סי"ג א"כ לא חיישינן שהלו' הגיד לו ולא חיישינן לקנוניא רק היכא דאיתרע בנפיל' וכה"ג. עכ"ל הש"ך:

ואפי'. כ"כ תוס' שם והוכיחו מגמ' דאל"כ לל"ל ניחא ליה כו':

(ליקוט) אלא מרצון הלוה. ומ"ש בש"ך ליחוש לקנוניא איני מבין שיחתו אם ירצה הלוה יעשה שטרות הרבה ויחייב עצמו להרבה אבל צ"ל בדכ' דאקנה דאל"כ בלא"ה לא כ' דהא צריך למיכתב מזמן שני כמ"ש בר"ס נ"ד וכצ"ל שם וכמ"ש סי' מ"ג סי"ב (ע"כ):