א׳
אינו מתכפר לו עד כו'. כן הוא ל' המשנה והברייתא בפרק החובל (בבא קמא דף צ"ב ע"א) גם ברמב"ם כ"כ אבל רש"י פי' שם דקאי אצער דבושת וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש גם בטורים המדויקים כ"כ בהדיא אבל בדפוס ב"י כתב צער והבושת:
צריך החובל לפייס הנחבל שימחול לו - שולחן ערוך חושן משפט סימן תכ״ב
צריך החובל לפייס הנחבל שימחול לו. שולחן ערוך חושן משפט סימן תכ״ב - 2 סעיפים, ולצידם סמ״ע, באר היטב, ביאור הגר״א. לרבי יוסף קארו, בעברית.
חושן משפט · סימן תכ״ב
סעיף א׳
צריך החובל לפייס הנחבל שימחול לו. ובו ב סעיפים:החובל בחבירו אע"פ שנתן לו ה' דברים אינו מתכפר לו עד שיבקש ממנו וימחול לו ואסור לנחבל להיות אכזרי מלמחול כי אין זה דרך זרע ישראל אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידוע שהוא שב מחטאו וניחם מרעתו ימחול לו וכל הממהר למחול הרי זה משובח ורוח חכמים נוחה הימנו: הגה ועיין בא"ח סי' תר"ו אסור לבקש דין מן השמים על חבירו שעשה לו רעה ודוקא דאית ליה דיינא בארעא וכל הצועק על חבירו הוא נענש תחלה (גמרא פ' החובל) וי"א דאפי' לית ליה דיינא בארעא אסור לצעוק עליו אא"כ הודיעו תחלה (הר"ן פ"ק דר"ה):
סעיף ב׳
דין נחבל נשבע ונוטל נתבאר בסימן צ':
סמ״ע · חושן משפט סימן תכ״ב
ב׳
וימחול לו. בגמרא למדו זה מדכתי' באבימלך ועתה השב את אשת האיש כו' ויתפל בעדך. ונראה דהלימוד משם הוא דאם רצה הש"י למחול לו היה מוחל לו בלא תפילת אברהם אלא למדונו שצריך לפייסו עד שימחול לו במחילה גמורה ואז יתפלל בעדו:
ג׳
ואסור לנחבל כו'. גם זה נלמד מאותו מעשה דהרי אברהם נתפייס מאבימלך והתפלל בעדו כמ"ש בכתוב:
ד׳
ה"ג אין זה דרך זרע ישראל כו'. ור"ל שג' סימנים יש לזרע אברהם ביישנים רחמנים גומלי חסדים ורחמנים הוא היפך אכזריות:
ה׳
פעם הראשונה ושנייה. ובא"ח סי' תר"ו כתב הטור והמחבר ראשונה ושנייה ושלישית שם קאי אהמפייס וקאמר שאם לא נתפייס בשני פעמים ילך אצלו גם פעם שלישית וכאן למדונו שזה שמפייסין אותו יהיה רחמן ולא ימתין עד שילך ויבא אצלו שלישית אלא ימחול לו בראשונה או בשנייה וק"ל:
ו׳
ועיין בא"ח סי' תר"ו שם כתב מור"ם בהג"ה דאם הוציא עליו שם רע א"צ למחול לו עכ"ל והוא מדברי הג"מ פ"ב דהל' תשובה ומהרי"ל והטעם דשם רע פגע בכבוד אבותיו או בניו לדורות ושמא היו אנשים דשמעו הש"ר ולא ישמעו החרטה והמחילה ויסברו שהוא אמת:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
באר היטב · חושן משפט סימן תכ״ב
א׳
ושניה. ובא"ח סימן תר"ו כ' ושלישית דשם קאי אהמפייס וקאמר שאם לא נתפייס בב' פעמים ילך אצלו גם פעם הג' וכאן למדונו דזה שמפייסין אותו יהיה רחמן ולא ימתין עד שילך ויבוא אצלו שלישית אלא ימחול לו בראשונה או בשניה עוד כתב בא"ח שם הרמ"א בהג"ה דאם הוציא עליו שם רע א"צ למחול לו והוא מדברי הג"מ פ"ב דתשובה ומהרי"ל והטעם דבשם רע פגע בכבוד אבותיו או בניו לדורות ושמא היו אנשים ששמעו השם רע ולא ישמעו החרטה והמחילה ויסברו שהוא אמת. סמ"ע:
נחלת הכלל · Torat Emet 357
ביאור הגר״א · חושן משפט סימן תכ״ב
א׳
ואסור כו'. שם:
ב׳
כי אין כו'. יבמות עט א':
ג׳
וכל הממהר כו'. רפ"ב דיומא ופ"ק דר"ה:
ד׳
אסור כו' ודוקא כו' וכל כו'. ב"ק צג א':
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
על הסימן הזה
שולחן ערוך חושן משפט סימן תכ״ב, מתוך חלק חושן משפט. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל