דין זה בא בחביתו וזה בא בקורתו - שולחן ערוך חושן משפט סימן שע״ט

ואם עמד לתקן משאו כו'. וביש"ש פ"ג סימן כ"ב פסק דפטור אא"כ ידע דעמד לכתף ע"ש ולא נהירא דמ"ש ממ"ש בסעיף ב' דאם בעל הקורה ראשון ועמד לכתף פטור דאף דגם שם לא ה"ל למידע לבעל חביות שיעמוד הראשון ודו"ק:

ולזה רשות להלך. ל' הטור ודוקא שסייע בעל החבית בשבירת' שדרך הליכתו הטיח חביתו בקורה אבל אם עמד בעל החביות ובעל הקורה בא בקורתו ושוברה חייב:

לנוח מכובד משאו חייב. ואפי' אין הקורה ממלא את כל הדרך טור. והטעם שלא היה לו לנוח בדרך שדרך בני אדם לבא אחריו ולהלוך בו ואם היה מוכרח לזה לפחות היה לו להזהיר להבא אחריו שיעמוד ולא יפגע בקורתו:

אע"פ שלא הזהירו כו'. עמ"ש בר"ס תי"ג מזה:

וכל שישתבר בכניסתו כו'. כן הוא דעת הרמב"ם וכתב המ"מ טעמו דכל שהוא ברשות המזיק ולא שברה כדי להזיקו אלא כדי לכנוס ולצאת הוא פטור אבל הראב"ד והטור כתבו על דבריו שהן תמוהין כיון שהכניס ברשות איך יפטור על מה שמשבר בכניסתו ויציאתו אם לא שלא נתן לו רשות למלאות כל החצר עכ"ל:

פטור. לשון הטור ודוקא שסייע בעל החבית בשבירתה שדרך הליכתו הטיח חביתו בקורה אבל אם עמד בעל החבית ובעל הקורה בא בקורתו ושברה חייב. סמ"ע:

לנוח. ואפילו אין הקורה ממלא את כל הדרך כ"כ הטור והטעם שלא היה לו לנוח במקום שדרך בני אדם לבא אחריו ולהלוך בו ואם היה מוכרח לזה לפחות היה לו להזהיר להבא אחריו שיעמוד ואל יפגע בקורתו. שם:

חייב. ומהרש"ל פ"ג דב"ק סימן כ"ב פסק דפטור אא"כ ידע דעמד לכתף ע"ש ולא נתיירא דמאי שנא ממ"ש בס"ב באם בעל הקורה ראשון ועמד לכתף פטור אף דגם שם לא הוי ליה למידע לבעל חבית שיעמוד האחר ודו"ק. ש"ך:

(ליקוט) ואם עמד כו'. השמיט מש"ש דעמד כשלדא וכן הרי"ף וש"פ וטעמם משום דרבא פליג עליה דר"ל אף בזה דהא רבוצה הוי שלא ברשות ומהלכת ברשות ואמרינן מ"ח א"ב דשלא ברשות חייב אף בהוזקה והרא"ש דחק עצמו בחנם בזה ע"ש שכל דבריו דחוקים ואינן מובנים (ע"כ):

וע"ל ר"ס תי"ג. ששם הביא דעת הרא"ש שפ' כרנב"י וכ"כ הטור שם משמו וכאן סתם כדעת הרי"ף ורמב"ם:

לנוח. דאל"כ הוי ברשות והזיקו חייב כנ"ל:

אפי' כו'. כשיטתו בסי' שקדם דאפי' ברשות אינו חייב אלא בכוונה והראב"ד חולק ע"ז וכ' דוקא שלא ברשות דס"ל כשיטת רש"י שכן בסי' שקדם חולק עליו ג"כ וכ' כשיטת רש"י ותמהו על הטור שבסי' שקדם פ' כדעת הרמב"ם וכאן מסכים לדעת הראב"ד וכבר כ' שם שט"ס בטור וס"ל כרש"י. ונראה לשיטתם גם שלא ברשות דוקא דלא ידע וכמש"ש וברייתא דממלא משום דעביד דינא כו':

(ליקוט) ה"ז נכנס כו' ומ"ה כו'. דייק ממש"ש ה"ז משבר ונכנס כו' מ' דוקא כה"ג ואזיל לשיטתו דאף ברשות אינו חייב אלא במתכוין כמ"ש בסי' שקודם אבל חלקו עליו וכאן משום דעביד דינא לנפשיה (ע"כ):