המוכר דבר איסור ואכלו הלוקח - שולחן ערוך חושן משפט סימן רל״ד
המוכר דבר איסור ואכלו הלוקח. שולחן ערוך חושן משפט סימן רל״ד - 4 סעיפים, ולצידם ש״ך, סמ״ע, באר היטב, ביאור הגר״א. לרבי יוסף קארו, בעברית.
חושן משפט · סימן רל״ד
סעיף א׳
המוכר דבר איסור ואכלו הלוקח. ובו ד סעיפים:השוחט את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו למומחה מה שאכל אכל ויחזיר לו את הדמים והנשאר מהבשר ביד הלקוחות יקבר ויחזיר להם את הדמים:
סעיף ב׳
וכן השוחט פרה ומכרה ונודע שהיא טרפה מה שאכלו אכלו ויחזיר להם הדמים ומה שלא אכלו יחזיר לו הבשר והוא יחזיר להם הדמים ואם מכרו הלוקחים בשר זה של טריפה לעכו"ם או שהאכילוהו לכלבים יחשבו עם הטבח על דמי הטרפה ויחזיר להם הטבח את המותר וכן דין כל המוכר דבר שאיסור אכילתו מן התורה:
סעיף ג׳
אבל המוכר לחבירו דבר שאיסור אכילתו מדברי סופרים אם היו הפירות קיימים מחזיר הפירות ונוטל דמיו ואם אכלם אכל ואין המוכר מחזיר לו כלום הגה מכר לו מבהמה שלא נבדקה כראוי הוי כאסורה מדברי סופרים שהרי הבדיקה היא מדברי סופרים (ריב"ש סי' תצ"ט):
סעיף ד׳
כל איסורי הנאה בין מדברי תורה בין מדברי סופרים מחזיר את הדמים ואין בהם דין מכירה כלל:
כל אסורי הנאה כו' עיין בסמ"ע ס"ק ו' עד ה"מ לאחרים אבל המוכר בעצמו שהוא בעל דבר אסור למוכרו כו' כ"כ רש"י פ' ר' ישמעאל וכ"כ התוס' ר"פ בתרא דע"ז וכ"כ רש"י ותוס' בחולין גבי חמצן של עוברי עבירה וכן עיקר ודלא כמ"ש בס' מע"מ בבכורות ע"ש ועיין בא"ח סי' ת"ק [ת"נ] ובב"ח שם ומ"ש שם:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
שלא הראהו למומחה רבותא קמ"ל דאע"פ דיכול להיות שיש בה מום מ"מ כיון דסתם בהמה בחזקת שאין בה מום וממילא אסורא מדאוריי' משא"כ בדיקת בהמה מטריפותי' דמספיקא עומדת בחזקת שאינה טריפה ואינה צריכה בדיקה אלא מדרבנן וכמ"ש מור"ם בהג"ה ס"ג מ"ה כ' הטור והמחבר אחר זה בס"ב ז"ל וכן השוחט פרה ומכרה ונודע שהיא טריפה פי' נטרפה בודאי ועוד דבכור שלא נבדק אע"פ שנתוודע אח"כ שהיה בו מום אפ"ה הוא אסור בהנא' מדרבנן כדאיתא במשנה פ' עד כמה וכתבו הטור בי"ד סי' ש"י כיון דהיה אסור בהנאה אין מנכה לו מן הדמים וכמ"ש בס"ס זה משא"כ בבהמה שלא נבדקה דאינה אסורה בהנאה וק"ל ועפ"ר:
ב׳
יקבר ויחזיר כו'. בפרישה כתבתי דר"ל דהלוקח יקברנו ולא יחזירנו להמוכר שיקברנו שלא האמינו לו ע"ז שמא ימכרנו לעכו"ם ויהנה ממנו והוא אסור בהנאה משא"כ במכר טריפה שבסעיף ב' דשם מותר בהנא' למכור הבשר לעכו"ם מ"ה מחזירין לו הבשר הנשאר ולא חיישי' שיאכלנו דהנחשד לאיסור קל דלפני עור כו' לא נחשד לאיסור חמור דיאכלנו וכמ"ש בי"ד סימן קי"ט וגם ליכא למיחש שמא יחזור וימכרנו לישראל כמו שעש' בראשונה להנאות ממון שהבשר כשר הוא ביוקר מהטריפה שהרי כל טבח שיצא מכשול כזה מתחת ידו מעבירין אותו ומכריזין עליו שלא יקנה ממנו שום דבר וכמ"ש הטור והמחבר בי"ד בס"ס י"ט ובס"ס ס"ד וקי"ט:
ג׳
יחשבו עם הטבח על דמי הטריפה ויחזיר כו'. פי' יחשבו כמה קיבל בעד הבשר שמכר ויחזיקנו הלוקח בידו במקום המעות שנתן להטבח ומה שיחסר לו ימלא הטבח המותר:
ד׳
דבר שאיסורו מד"ס דדוקא במכשול דאיסור דאורייתא קנסוהו ועוד דאין אכילת האוכל מחשב לו הנאה ואדרבה מצער הוא לו שעבר על איסור דאורייתא באכילתן אף שהיה שוגג משא"כ באכל איסור דרבנן וק"ל:
ה׳
שהרי הבדיקה היא מדברי סופרים דמדין תורה משנשחטה הבהמה בחזקת היתר עומדת והולכין אחר רוב בהמות שהן כשירות:
ו׳
כל איסורי הנאה כו'. שהרי לא מפסיד להמוכר כלום במה שאכלה הלוקח או האכילה לכלבים כיון שאסור לו להנות ממנו מ"ה אין מנכה לו מהדמים שנתן לו בעד' ואף אם מכרה הלוקח לעכו"ם וקיבל דמים אם הוא דבר שתופס דמיו הרי אסורין ביד הלוקח ואפי' הוא דבר שאינו תופס דמיו כגון חמץ בפסח וערל' וכלאי כרם דתנן מכרן וקידש בדמיהם מקודשת (וחמץ של עוברי עבירה לאחר פסח מותר מפני שהן מחליפין) ה"מ לאחרים אבל המוכר בעצמו שהוא בעל דבר אסור למוכרו ואף אם מכרו קנסוהו דאסור להנות הוא בדמיהן כמבוא' בא"ח סי' ת"ן מ"ה צריך להחזיר לזה הלוקח כל דמיו:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
למומחה. רבותא קמ"ל דאע"פ דיכול להיות שיש בה מום מ"מ כיון דסתם בהמה בחזקת שאין בה מום וממילא הוי איסורא דאורייתא משא"כ בדיקת בהמה מטרפותיה דמספיקא עומדת בחזקת שאינה טריפה וא"צ בדיקה אלא מדרבנן וכמ"ש הרמ"א בס"ג ומש"ה כ' הט"ו בס"ב ונודע שהיא טריפ' פי' נטרפה בוודאי ועוד דבכור שלא נבדק אע"פ שנתודע אח"כ שהיה בו מום אפ"ה אסור בהנאה מדרבנן כראי' במשנה פ' עד כמה ומבואר בי"ד סי' ש"י וכיון שכן אינו מנכה לו מן הדמים כמ"ש בס"ס זה אבל בהמה שלא נבדקה אינה אסורה בהנאה. סמ"ע:
ב׳
יקבר. ר"ל הלוקח יקברנו ולא יחזירנו להמוכר שיקברנו שלא האמינו לו ע"ז דשמא ימכרנו לעכו"ם ויהנה ממנו והוא אסור בהנאה משא"כ בטריפה שבס"ב דשם מותר בהנאה למכור הבשר לעכו"ם מש"ה מחזיר לו הבשר הנשאר ולא חיישי' שיאכלנו דהנחשד לאיסור קל דלפני עור כו' לא נחשד לאיסור חמור דיאכלנו וכמ"ש בי"ד סי' קי"ט וגם ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל אחר כמו שעשה בראשונה להנאת ממון שהבשר כשר הוא ביוקר מהטריפה שהרי כל טבח שיצא מכשול כזה מתחת ידו מעבירין אותו ומכריזין עליו שלא יקנו ממנו שום דבר וכמ"ש הט"ו בי"ד בס"ס י"ט ובס"ס ס"ד וקי"ט. שם:
ג׳
כלום. דדוקא במכשול דאיסורא דאורייתא קנסוהו ועוד דאין אכילת האוכל מחשב לו הנאה ואדרבה צער הוא לו שעבר על איסור דאורייתא באכילתו אף שהיה שוגג משא"כ באכל איסור דרבנן. שם:
ד׳
סופרים. דמדין תורה משנשחטה הבהמה בחזקת היתר עומדת והולכין אחר רוב בהמות שהן כשרות. שם:
ה׳
הנאה. שהרי אין הלוקח מפסיד למוכר כלום במה שאכלה או האכילה לכלבים כיון שאסור לו להנות ממנו מש"ה אינו מנכה לו מהדמים שנתן לו בעדה ואף אם מכרה הלוקח לעכו"ם וקבל דמים אם הוא דבר שתופס דמיו הרי אסורין ביד הלוקח ואפי' הוא דבר שאינו תופס דמיו כגון חמץ בפסח וערלה וכלאי הכרם דתנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת (וחמץ של עוברי עבירה לאחר פסח מותר מפני שהן מחליפין) ה"מ לאחרים אבל המוכר בעצמו שהוא בע"ד אסור למוכרו ואף אם מכרו קנסוהו דאסור להנות הוא בדמיהן עכ"ל הסמ"ע וכ"כ רש"י פ' ר' ישמעאל וכ"כ התוספות ר"פ בתרא דע"א וכ"כ רש"י ותוספות בחולין גבי חמצן של עוברי עבירה וכן עיקר ודלא כמ"ש בספר מע"מ בבכורות ע"ש ועיין באו"ח סי' ת"נ וב"ח שם. ש"ך:
מכר כו' שהרי כו'. כן מ' בפ"ג די"ט כ"ה א' ובירושלמי שם הלכה ד' ר' יודן בעי דמאי מדבריהם וראיית טריפה כמה דאת אמררואין את הטריפה בי"ט ודכוותה מפרישין את הדמאי בי"ט:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
על הסימן הזה
שולחן ערוך חושן משפט סימן רל״ד, מתוך חלק חושן משפט. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
