מי שקיבל עליו להשלים הדין ליום - שולחן ערוך חושן משפט סימן כ״א

ואין נותנים לו זמן יותר. פי' לענין שלא יאבד זכותו אלא אבד זכותו מיד ונתחייב מיד בכל מה שחייב עצמו חבל אם תובע זמן לפרוע מה שחייב נותנין לו כדלקמן סי' ק' וכן הוא בתשו' רשב"א סי' תתקל"ג בהדיא ומסיים בה כאותה ששנינו בפ' גט פשוט מי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו ואמר אם לא אתן לו מכאן ועד יום פלוני החזר לו את שטרו והגיע זמן ולא נתן יחזיר לו את שטרו בזה נותנים לו זמן ל' יום כזמן שנותנים לכל מי שיתחייב בב"ד לפרוע לבעל חובו ע"כ ועיין עוד שם כי הב"י מביא תשובת רשב"א בקצרה ובתשובה (דפוס) שם מבואר הדבר על נכון ע"ש:

שהיה אנוס כו'. ע"ל סי' נ"ה סעיף א' מ"ש בזה:

הרי זה פטור מקנין. עיין בבית חדש שדחק ליישב הירוש' דקידושין להרמב"ם והמחבר ולפי ע"ד בחנם דחק דש"ס ערוכה (בש"ס דילן) פרק ד' דנדרים דף כ"ז ע"א וע"ב כהרמב"ם בההוא גברא דאתפיס זכותי' ואמר אי לא אתינא מכאן עד תלתין יומין לבטליה זכותיה כו' ומסיק דלא בטלין זכותיה משום דאונסא פטור בממון אע"ג דקנו מיניה בבית דין חשוב וכן מוסכם מכל הפוסקים וכדלקמן סי' נ"ה גם על הב"י וכ"מ קשה שמשמע ממנו שהרמב"ם הוציא כן מהירו' וליתא אלא כמ"ש גם על הסמ"ג והגהות מיימוני יש לדקדק כן ומכל שכן לפי מה שהגיה הב"ח בסמ"ג "אכן במקום "וכן ראיתי בירושלמי כו' דמייתי הסמ"ג הירושלמי נגד דעת הרמב"ם קשה הרי ש"ס ערוכה בנדרים כהרמב"ם (ויש שהיו רוצים להגיה בירושלמי אונסא כמאן דלא עב"ר ברי"ש במקום עב"ד בדל"ת וכן הוא בב"י וליתא אלא אדרבא בב"י ט"ס הוא שבסמ"ג והגהות מיימוני וכ"מ הוא בדל"ת וכן הוא בהר"ן ובירושלמי בקידושין פרק האומר ובגיטין פרק מי שאחזו וכן הוא בחדושי הרשב"א פרק מי שאחזו וז"ל ר' יוחנן אמר אונסא כמה דלא עבד כלומר דאין טענת אונס וריש לקיש אמר אונסא כמה דעבד כלומר דיש טענת אונס עכ"ל וכן מוכח עוד להדיא בירוש' שם דקאמר התם רבי יוחנן מפקיד לבניה דליהוין עבדין כריש לקיש דלמא איכא דסבר כר"ל ובאין לידי ממזרו' אלמא דלרבי יוחנן אינה מקודשת ע"ש) וא"כ אפי' לא יסבור הירושלמי כן אין ממנו קושיא על הרמב"ם כיון שבש"ס דילן מבואר להדיא כהרמב"ם ועוד נ"ל ברור דגם הירושלמי סובר כש"ס דילן ואין ענין דינו של הירושלמי לכאן כלל דבירושלמי מיירי להדיא שאמר לה מקדש אני לך ע"מ מכניסיך ליום פלן ואין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי כלום ואירע לו אונסא ר"י אומר אונסא כמאן דלא עבד. וה"נ דס"ל לר"י דהיכא דאדם מחייב עצמו נגד חבירו בדבר שלא היה חייב על תנאי וארעו אונס לזה שחייב עצמו שלא קיים התנאי פטור והרי הדבר כמו שהיה מקדם דאונס רחמנא פטריה אבל מי שחייב עצמו נגד חברו בדבר שלא היה חייב ע"מ שיעשה לו חברו איזה ענין ליום פלוני וארעו אונס לחבירו אין המתחייב חייב בשביל אונסו של זה דאונס רחמנא פטריה אמרינן אבל אונס רחמנא חייביה לא אמרינן ומה לו בזה שארעו לחברו אונס הרי לא קבל על עצמו חיוב זה אלא על התנאי זה וכיון שלא קיים חברו התנאי אף שהוא מחמת אונס למה יתחייב הוא ונראה שלזה כוון הר"ן בקדושין פרק האומר שכ' דטעמא דר' יוחנן דלא דמו קדושין לגירושין דהתם אין הדבר תלוי אלא בו אינו גומר לגרש אלא אם יעבור על התנאי ברצון אבל באונס לא אבל הכא שהאשה אינה מתקדשת אלא מדעתה הרי אינה מסכמת בקידושין אא"כ יקיים תנאו אבל כל שלא נתקיים אע"פ שנאנס אינה מתרצה בקידושין עכ"ל ודלא כהב"ח שלא הבין דברי הר"ן כן ולכן כתב דברישא היכא שהתובע שואל השבועה מהנתבע כו' דמי לקידושין ולכן דחק עצמו ליישב דשאני קידושין דאל"כ תהיה עגונה כו' אלא כוונת הר"ן כמו שכתבתי וא"כ גם כשהתובע שואל השבועה מהנתבע לא דמיא כלל לקידושין מה"ט וזה ברור ודו"ק: ועיין מה שכתבתי בספרי נקודות הכסף ביורה דעה סוף סי' רל"ו דדוקא אם פירש מתחלה התנאי כן בשעת המעשה שע"מ כן הוא עושה כן אבל אם מתחל' נעשה הדבר בסתם ואח"כ נעשו תנאים אחרים ביניהם אז דוקא כשהתנאים הם דבר שגוף המעשה תלוי בו הוא דפטור זה שכנגדו אפילו העיכוב של חברו הוא מחמת האונס ואם אין העיקר תלוי בו חייב ולכן בקידושין שבזמן הזה שמתחלה נעשה השידוך בסתם ואח"כ נותנים תנאים כגון שזמן הנשואין יהיה ליום פלוני וכותבים כך בקשרי התנאים ולא נתפרש שהשידוך נעשה ע"מ כן אע"פ שאח"כ א' מהם עבר הזמן חברו מחוייב לקיים השידוך כיון שעבר מחמת האונס ואין עיקר הזיווג תלוי בזמן וכן מחלק בספר טורי זהב שם והוא מוכרח בתשובת מהרי"ו סי' קל"ז ובדברי הר"ב בהג"ה שם אבל כל שמתחלה נעשה ע"מ כן אפי' אין עיקר המעשה תלוי בזה פטור חברו שכנגדו אע"פ שהעיכוב היה מחמת אונס וכדמוכח מן הירושלמי הנ"ל שהבאתי ודלא כבעל טורי זהב שם שמשמע מדבריו שאין חילוק בזה ועוד השגתי עליו שם באריכות על שאר דבריו ע"ש ודו"ק:

וישבע כשיתבענו חברו כו'. וה"ה בדין השני יכול לבוא אח"כ וישבע ויטול וכ"כ בסמ"ע בתחלה ולא כמ"ש בסמ"ע אח"כ די"ל דלענין לישבע וליטול לא אמרינן הכי דליתא אלא כמ"ש ונכלל במ"ש וכן כל כיוצא בזה וכן דעת הב"ח ועיקר.

וכל זה כשקנו מידו כו' כתב בסמ"ע דבדין הראשון בעינן קנו מידו בב"ד חשוב ובמעכשיו כדלקמן סימן ר"ז רק דלא בעינן מתפיס זכותיה והב"ח חלק עליו דהכא כיון שאין כאן הפקעת ממון בבירור סגי בקנין לחוד ע"ש ובעיר שושן כתב כהסמ"ע דקנו מיניה בב"ד חשוב ומשמע מדבריו דגם בדין השני צריך קנין בב"ד חשוב שהרי כ' כן בסוף על כל הסי' וכן ב"י לקמן סי' ר"ז דף רצ"ו סוף ע"א קודם ד"ה ומ"ש רבינו ונקרא בית דין חשוב כו' כתב דהרמב"ם סמך אהיכא שהזכיר דיני אסמכתא ומיירי שקנו מידו בבית דין חשוב והתפיס זכותיה גם כן ומיהו בסיפא כיון שהלה תפוס אבד זכותו בכל ענין עכ"ל ועיין מ"ש בסי' ר"ז:

שאם לא יבא כו' זו ואצ"ל זו היא דאם יכול לאפקועי ממון בקנין זה מכ"ש שיפטר חבירו עי"ז אלא משום סיפא דאונס נקט דה"ל לא זו אף זו אי נמי משום דקנייניהן אינן שוין דבקמייתא צריך קנין בב"ד חשוב ובתניינא אין צריך בב"ד חשוב וכמו שאכתוב בסמוך מ"ה הוצרך לכתוב תרווייהו כל חד כדינו:

ואבד זכותו. אתרווייהו קאי אקמייתא שצריך ליתן לחבירו ואתניינא שחבירו נפטר:

ואין נותנין לו כו' ושם בתשוב' כ' דין זה אשטרות שהתנה בפני ב"ד שאם לא ישלם ליום פלוני שיתנו השטרות לכשנגדו ועבר היום ולא בא ופסק דיתנו השטרות מיד ועיין מ"ש בר"ס כ':

הרי זה פטור מקנין זה פי' והוה ליה כאלו לא קנה בקנין מעולה ואפי' עבר ממנו האונס ולא בא מיד יבא כשירצה וישבע ועפ"ר שהבאתי ראיה לזה:

וישבע כשיתבענו חבירו ה"מ למכתב רבותא דיכול לבא אח"כ לישבע וליטול אלא דכתבו במאי דפתח תחלה ועפ"ר שכתבתי עוד די"ל דס"ל להרמב"ם והטור דדוקא לענין לישבע ולמפטר ה"ל כאלו לא קנו מידו אף שכבר עבר האונס ולא בא משא"כ לענין לישבע וליטול. ע"ש וצ"ע לדינא:

וכל זה כשקנו מידו עד"ר שכתבתי שברישא שיש בו אפקועי ממונ' שיטול חברו בעינן שיקנה ע"ז בקנין בב"ד חשוב ובמעכשיו לדעת הרמב"ם וכמ"ש לקמן בסי' ר"ז ומיהו מתפיס זכותיה לא בעינן כאן כיון שאין כאן אפקועי ממונא בבירור דיכול להיות דאף אם היה כאן לא היה נשבע מפני שיודע שהדין עם זה שכנגדו ובסיפא שאם לא יבא יפטר חבירו אפי' קנין בבית דין חשוב א"צ אלא קנין לחוד כמ"ש בהג"ה ועד"ר שהבאתי ראיה לזה:

הרי זה פטור מקנין מ"ש הסמ"ע אפיילו עבר האונס כו'. שותא דמר לאידענא אבל אפשר לדמות זה למ"ש בסי' רכ"ז ס"ז לענין אונאה באם יברר שהיה אונס ונלע"ד דזה תלוי בפלוגתת הרא"ש ורשב"א מביא המחבר דעתם בי"ד סי' רכ"א סמ"א בנשבע לעשות הדבר ביום כלוני ועבר היום ולא עשה דלרשב"א אחר שעבר היום עברה השבועה ממנו ולהרא"ש הו"ל כאומר ליום פלוני ועדיין השבועה רובצת עליו אחר אונס כמ"ש בי"ד שם דבזר פליגי וכיון שלא נתברר הלכה כדברי מי יראה לע"ד דכאן בחלוקה הא' שיהא חבירו נאמן ליטול יכול זה לומר קים לי כרשב"א דהקנין בטל אחר יום פלוני כיון שהיה בו אונס אבל בסיפא שיפטר חבורו כיון שזה בא ליטול ולשבע יכול שכנגדו לומר קים לי כהרא"ש וכיון שלא באת אחר האונס נפטרתי שהקנין רבוץ עליך אח"כ זהו לפי גרסת של המחבר שכתב שאם לא יבא וכו' אבל הטור כתב ליום פלוני כ"ע מודים דהקנין עדיין עליו אחר שעבר האונס של אותו יום שקבע תחלה:

(בסוף הסי') וכל זה כשקנו כו' מלשון רמ"א משמע דהוה אסמכתא ולא קנה וכ' ועיין בסי' ר"ז משמע דצריך קנין ב"ד חשוב כמבואר בסי' ר"ז לענין אסמכתא וזה דלא כמ"ש הסמ"ע דבסיפא אין צריכין ב"ד חשוב אמנם עיקר דמילתא פריכא לע"ד חדא דהיה להפוסקים להזכיר כאן ב"ד חשוב ותו דבמרדכי פ"ק דסנהדרין כתב בא' שרצה לתבוע הדיינין שפסקו לו שלא כדין וקבל על עצמו שאם לא יתבעם לזמן פלוני שלא יהא רשאי להזמינם אחר כך והעביר המועד נ"ל דיכול לחזור בו כ"ז שלא קבל עליו בקנין כ"א בדברים בעלמא דע"כ לא פליגי בפרק זה בורר בדור לי בחיי ראשך אלא באחר גמר דין דוקא עכ"ל ואי ס"ד דבלא קנין הוה אסמכתא היה לו לחלק מיניה וביה ואפילו מנין לא מהני כל שאינו בב"ד חשוב וגם מדכתב בלשון יכול לחזור בו משמע דלא הוה אסמכתא דאל"כ לא שייך חזרה דמעיקרא לא גמר והקנה באסמכתא ונלע"ד דכאן הוצריך הקנין לחזק דכאן הוצרך הדבר שלא יהא דבור בעלמא ומש"ה מדמי ליה לדור לי בחיי ראשך מש"ה סבר שהקנין אפילו בלא ב"ד חשוב וכ"ת מ"ט באמת לא הוה כאן אסמכתא נלע"ד דשאני בכל אסמכתות שאין הכחשה ביניהם רק שא' מקנה לחבירו וכן ההוא דפ"ד דנדרים ההוא דאתפיס זכוותיה בב"ד ואמר אי לא אתינא לזמן פלוני לבטלן זכותי דהוה שם אסמכתא התם מיירי שזה הודה לו שהזכיות שביד שכנגדו שהניח ביד בית דין המה אמתיים רק שרצה לבטלם מטעם הקנין זה וכן פי' הר"ן שם בהדיא שדרך משכון ובטחון הניחם שיבא לזמן פלוני ע"כ הוה אסמכת' כיון דלא הוה בב"ד חשוב אבל הכא מיירי בהכחשה ביניהם בעיקר הענין ויש סברא לומר שגם שכנגדו אינו יודע האמת וע"כ גמר בדעתו שתוך זמן פלוני יכול לעמוד על אמיתת הדבר ולהשביע עליו ואח"כ הוא מאמין לשכנגדו וכן ההוא דמרדכי שזכרנו באם לא יברר תוך זמן פלוני שטעו הדיינים שוב יאמין להם שיפה דנו וזה אינו ענין לאסמכחא מש"ה לא צריך בכל סי' זה ב"ד חשוב כנלע"ד וכאן פסק מחז"ל דאין כאן אסמכתא רק שנתן טעם אחר ע"ש:

זמן. הרשב"א בתשובותיו כתב דין זה אשטרות שהתנ' בפני ב"ד שאם לא ישלם לזמן פלוני שיתנו השטרות לשכנגדו ועבר היום ולא בא ופסק דיתנו השטרות מיד עכ"ל הסמ"ע והש"ך כתב דעכ"פ אם תובע זמן לפרוע מה שחייב נותנין לו כו' ע"ש:

מקנין. פי' וה"ל כאילו לא קנה בקנין מעולם ואפי' עבר ממנו האונס ולא בא מיד יבא כשירצה וישבע. סמ"ע:

כשיתבענו. ה"מ למנקט רבותא דיוכל לבא אח"כ לישבע וליטול אלא דכתב במה דפתח ועוד י"ל דס"ל דדוקא לישבע ולפטור ה"ל כאילו לא קנה מעולם משא"כ לענין לישבע וליטול וצ"ע לדינא עכ"ל הסמ"ע אבל הש"ך מסיק דאין חילוק כלל וכן דעת הב"ח ועיקר וכתב עוד דבשידוכין בזה"ז שמתחלה נעשה השידוך בסתם ואח"כ כותבין תנאים כגון קביעת זמן הנישואין ולא נתפרש שהשידוך נעשה ע"מ כן אע"פ שאח"כ עבר א' מהם הזמן מחויב חבירו לקיים השידוך כיון שעבר מחמת אונס ואין עיקר הזיווג תלוי בזמן אבל כל שמתחל' נעשה ע"מ כן אפי' אין עיקר המעשה תלוי בזה פטור חבירו שכנגדו אע"פ שזה הי' אנוס. ודלא כט"ז בי"ד ס"ס רל"ו וע"ש בש"ך:

כשקנו. כתב הסמ"ע דברישא שיש אפקועי ממונא בעינן שיקנה בב"ד חשוב ובמעכשיו ובסיפא שאם לא יבא יפטר חבירו אפי' קנין בב"ד חשוב אין צריך אלא קנין לחוד והש"ך כתב דהב"ח חלק עליו דכיון שאין כאן הפקעת ממון בבירור אפי' ברישא סגי בקנין לחוד ובע"ש כ' כהסמ"ע כו' ע"ש:

מי שקנו מידו. תוספתא פ"א דב"מ שנים שנתעצמו כו' אם לא באתי כו' שם פלוגתא דר' יוסי ור' יהודה והוא פלוגתתם דפ' ג"פ וכ"ה בתוס' שם ואסיקנא בנדר' והלכתא כו' וע"ל סי' נ"ה ועבהג"מ סוף פ"ז ב' הירושלמי: (ליקוט) מי שקנו כו'. ירו' פ' האומר ופ' מי שאחזו אדם המתנה אם לא אעשה לך כך ביום פ' יהיה כך ואירע לו אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עבד ור"ל אמר אונסא כמאן דעבד וכ' סמ"ג והג"מ והלכה כר"י לגבי ר"ל והיא ראיה לפסק הגאונים והרמב"ם ולכאורה הוא להיפך וצ"ל שגי' הוא עבר ברי"ש אבל י"ל דסמך על מסקנא דנדרים כ"ז א' ב' דמסקנא שם דוקא דלא אניס. אבל צ"ע למה לא הזכיר בד"ת וכן מתפסן זכוותיה לשיטתו ובתוספתא פ"א דב"מ מ' דתליא בפלוגתא דר' יוסי ור' יהודה לענין אסמכתא דתני שם שנים שנתעצמו בדין זה בזה ואמר א' מהן לחבירו אם לא באתי מכן ועד יום פי' יהא לך בידי כך וכך הגיע זמן ולא בא יתקיים התנאי דר' יוסי א"ר יהודה האיך זוכה בדבר שלא בא לתוך ידו כו' משכן לו בית כו' הנותן ערבון כו' ואפשר שסמך על הירו' שלא הזכיר כלום אבל אין ראיה דלא נחית לפלוגי שם אלא אם אונס טענה או לא אבל התנאי כדין כל האסמכתא וז"ש בהג"ה וע"ל סי' רז ר"ל כדין האסמכתא שם (ע"כ):

(ליקוט) מיד ואין כו'. כמ"ש בנדר' שם ובפ' ג"פ ר' יוסי אומר יתן מ' מיד כיון שקנס א"ע. רשב"א (ע"כ):