א׳
בני חצר כו' עיין בתשו' מהרא"ן ששון ס"ס קכ"ט דף קמ"ח וע"ש סי' קצ"א ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' צ"א:
דברים שבני החצר כופין זה את זה - שולחן ערוך חושן משפט סימן קס״א
דברים שבני החצר כופין זה את זה. שולחן ערוך חושן משפט סימן קס״א - 6 סעיפים, ולצידם ש״ך, סמ״ע, באר היטב, ביאור הגר״א. לרבי יוסף קארו, בעברית.
חושן משפט · סימן קס״א
סעיף א׳
דברים שבני החצר כופין זה את זה. ובו ו סעיפים:בני העיר [נ"א החצר] כופין זה את זה לבנות דלת ובית שער לחצר וכן כל הדברים שהחצר צריך להם צורך גדול או הדברים שנהגו בני המדינה לעשותם אבל שאר הדברים כגון ציור וכיור אינו כופהו עשה אחד מעצמו אם גילה השני דעתו שהוא חפץ בו מגלגלין עליו את הכל ונותן לו חלקו בהוצאה:
סעיף ב׳
מי שיש לו בית בחצר ואינו דר עמהם חייב לעשות עמהם דלת נגר (פי' בריחי עצי שיטים תרגום נגרי אעין דשטין) ומנעול אבל לא שאר דברים:
סעיף ג׳
כשגובין דברים אלו גובין לפי הממון ולא לפי קירוב הבתים דדוקא בעיר אמרו לפי קירוב בתים אבל לא בחצר ויש מי שאומר שדין החצר כדין העיר:
סעיף ד׳
אם אחד מבני החצר אינו רוצה ליתן בתיקון הצריך ואינו רוצה להשכיר ביתו שבחצר יתקנו הם וישכירו ביתו ויקחו השכירות עד שיפרעו מחלקו המגיע לו:
סעיף ה׳
אחד מהשותפין בחצר שבקש להעמיד בה בהמה או ריחים (או) לגדל בו תרנגולים חבירו מעכב עליו וכן שאר דברים שאין דרך בני המקום לעשותם בחצרותיהם בכולם השותפין מעכבין זה על זה חוץ מהכביסה לפי שאין דרך בנות ישראל להתבזות על גב הנהר: (ולכן במקום שהאנשים כובסים וליכא האי טעמא יכולין למחות ואפי' לנשים דוקא אי כובסות בד' אמות שלהן וליכא מדרון דאזיל לחלק חבירו אבל אי איכא מדרון וכל שכן אם רצה לכבס בד' אמות של חבירו יכולין למחות) (נ"י פ' חזקת):
סעיף ו׳
חמש חצירות השופכות מים לביב אחד (פי' חריץ מתוקן שנשפכין בו כל השופכין) ונתקלקל צריכים לסייע לתחתונה נמצאת עליונה מסייעת לכולן ואין שום אחת מסייעת לה והתחתונה אינה מסייעת אלא כנגד חצרה:
ש״ך · חושן משפט סימן קס״א
ב׳
לפי שאין דרך בנות ישראל כו' ואפי' שהמנהג בעיר שבנותיהן מכבסין על הנהר מ"מ הבא לשנות ולומר אין רצוני שבתי תתבזה עצמה על הנהר הדין עמו שאין הולכין אחר מנהג גרוע כזה עכ"ל סמ"ע.
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
סמ״ע · חושן משפט סימן קס״א
א׳
לבנות דלת ובית שער פירש"י כדי לסגור בו החצר ובכללו הוא גם כן הנגר והמנעול וכמ"ש המחבר בסעיף שאחר זה אלא ששם נקט ל' התוספתא שכתב דין ההוא וכאן נקט לשון המשנה ובלשון זה כתבם ג"כ הטור ע"ש וכעין זה צריך לומר בריש סי' קס"ג בטור ובדברי המחבר דבס"ב כ' שם זה לשונו מי שיש לו חצר בעיר אחרת בני העיר משעבדים אותו לחפור עמהן כו' ומתחילה לא הזכיר חפירות וצ"ל דמתחלה נקט ל' המשנה ואח"כ כתבו ל' התו' וכן כ' בפרישה ע"ש:
ב׳
ציור וכיור ל' הטור הוא סיוד וכיור וכ"כ לקמן סי' ער"ה סי"ב וכ"כ המחבר שם בעצמו בש"ע בסי"ג וגם הב"י כתב שם דגירס' סיוד הוא עיקר ושכן הוא ברמב"ם פ"ב מזכייה ושגירסת ציור הוא טעות סופר ושפירוש סיוד הוא שסד הכותל בטיט וציור הוא שמצייר צורת אילנות ופרחים בכותל ואני כתבתי שם שעיקר הגירסא הוא סיוד וציור ולא נקט הטור שם ל' הגמ' דהיינו כיור אלא פירושו והיינו ציור:
ג׳
אם גילה השני דעתו כו' זה דומה למ"ש הטור והמחבר בסי' קנ"ז ס"ס י' בדין הגבהת כותל המפסקת יותר מד"א וגם בסי' קנ"ח ס"ו לענין אם גדר הניקף רוח רביעית ע"ש:
ד׳
ולא לפי קירוב הבתים. פי' לו' שהקרוב לפתיחת השער יתן יותר מפני שצריך שמירת הדלת יותר מזה שדר ברחוק מפתיחת השער וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קס"ג ס"ג בגבייה לבנין חומה של עיר והטע' דחצר כיון שהוא קטן נחשבו כל הבתים אשר שם כבית אחד לענין זה וכן כ' בנמוקי יוסף ולא כעיר שושן שכ' טעם וסברא מנפשו דדוקא בעיר דינא הכי משום דיש שם סכנות נפשות משא"כ בחצר וז"א:
ה׳
שבקש להעמיד כו'. גם הרא"ש ס"ל כן דבהעמדה גרידה יכול למחות ועד"ר:
ו׳
ה"ג או לגדל תרנגולים וכ"כ הטור והמחבר לעיל סוף סי' ק"מ וכן הוא ברמב"ם שם ועפ"ר שם כתבתי שגירס' מקצת ספרי הטור הוא בענין אחר:
ז׳
לפי שאין דרך בנות כו' פי' מ"ה אפי' המנהג בעיר שבנותיהן מכבסין על הנהר מ"מ הבא לשנות ולומר אין רצוני שבתי תתבזה עצמה על הנהר הדין עמו שאין הולכין אחר מנהג גרוע כזה דאלת"ה ק' הלא גם בשאר ענינים אם המנהג לעשותן בחצר אינו יכול למחות בו שהרי כ' לפני זה ז"ל וכן שאר דברים שאין דרך כו' דמשמע הא יש דרך הולכין אחריו וק"ל:
ח׳
חמש חצירות כו' פי' ביב הוא חריץ מתוקן להוריד מי גשמים ושאר מים סרוחים מהחצירות אל החוץ מ"ה כולם מסייעים להתחתונה אם נתקלקלה נגדה משום דאם לא יזובו המים בשופי משם יעמדו המים נגד העליונה:
ט׳
ואין שום אחת מסייעת לה משום דכשיעמדו המים נגד העליונה לא ירדו שוב להתחתונה ומה"ט אין התחתונה מסייע לשום אחת מהן וק"ל:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
באר היטב · חושן משפט סימן קס״א
א׳
כופין. עיין בתשו' מהר"א ששון ס"ס קכ"ט דף קמ"א ובסי' קצ"א ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' צ"ח:
ב׳
לתחתונה. משום דאם לא יזובו המים בשופי משם יעמדו המים נגד העליונה. סמ"ע:
ג׳
לה. משום דכשיעמדו המים נגד העליונה לא ירדו שוב להתחתונ' ומה"ט אין התחתונה מסייעת לשום אחד מהן. שם:
נחלת הכלל · Torat Emet 357
ביאור הגר״א · חושן משפט סימן קס״א
א׳
וכן כל הדברים. תוספתא והביאו הרי"ף ורא"ש מי שיש לו בית כו' על הכל:
ב׳
צורך גדול:
ג׳
אבל. למדו מיותר על ד"א במתני' ה' א' שאין מחייבין וז"ש אם גילה כו':
ד׳
דדוקא. מדקבעוהו בגמ' אעיר ולא בחצר:
ה׳
ויש מי. שסובר דקאי אשניהם ונטר עד לבסוף:
ו׳
אם אחד. כמ"ש בב"מ קיז א' במתני' ועסי' קנז ס"ג בהג"ה: אחד כו' וכן. גמ':
ז׳
מעכבין. מ' אפי' דברים שאין להם חזקה מדאמר חוץ מהכביסה והוא דבר שאין לו חזקה כיון שבלא מחיצה היא כמ"ש שם:
ח׳
ולכן ירושלמי פ"א דב"ב ע"ש:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
על הסימן הזה
שולחן ערוך חושן משפט סימן קס״א, מתוך חלק חושן משפט. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל