דין אלו שאין אכילתן ראיה - שולחן ערוך חושן משפט סימן קנ״א

אבל בנכסי מלוג יש לו ראי' כו' כן עיקר ודלא כמ"ש בב"ח ולא ידעתי היאך שבק דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וסמך עצמו אדעת הרמ"ה לחוד ע"ש:

כל אלו שאין אכילתן ראיה כו'. פי' כגון האפטרופסים והשותפים והאומנים והאריסים ובאינך דקא חשיב בסימן קמ"ט וק"נ והן הן דקחשיב שם הרמב"ם ג"כ לפני זה בפי"ג ע"ש:

חוץ מהגזלן. טעמו וענינו כתב המחבר בסמוך בס"ג ובעל בנכסי אשתו הטעם משום דיכול' לומר לא גמרתי בדעתי להקנות לו אלא לעשות נחת רוח לבעלי נתכוונתי ודוקא בנכסי' שעומדי' ברשות בעלה בחייו משא"כ בנכסי מלוג שהן עומדין באחריו' שלה ולא שייך בו ה"ט אם יש לבעלה ראיה מעדים או משטר שבידו שמכרה לו מהני ליה:

בנכסי צ"ב כו'. נראה דר"נ כאן נכס' צאן ברזל שהכניס' לו שדה בנדונייתא והנדוניא נקרא צ"ב כמבואר בא"ע ר"ס פ"ה:

בשדה שייחד לה. ר"ל אם קנה ממנה השדה שייחד לה תחת המטלטלין שהכניס' לו בנדוניית' ובשדה שכ' לה הוא מה שכ' לה שדה על מנה או מאתים של כתוב' שתהא לה אפותיקי לגבות כתובתה ממנה:

בשדה שנתן לה משלו. במיימוני כתוב שנתן לה בשום משלו ור"ל כנגד תוספ' כתובה שמוסיף לה על המנה ומאתים וכתב לה ששדה זו תהא מיוחדת לגבות ממנו התוספ' ועד"ז פירשו התוס' בשם ר"ח לשלשה שדות האחרוני' ועיין במ"מ מ"ש בביאור דברי הרמב"ם בפ"ל מהל' מכירה וגם הרשב"ם שפירשו בענין אחר כמ"ש בדרישה ע"ש איירי כאן שקנה ממנה א' מהשדות הללו ונתן לה שטר עליו שתגבה המעות מנכסיו אחר מותו או לכשתתגרש דהא בכל הני לית לה לגוף השדה כ"א לאחר שתתאלמנה או תתגרשה ועפ"ר:

נתבאר בטור אבן העזר. ע"ש בסי' פ"ה בטור ובדברי המחבר ס"ט דמחלק וכ' אם קנתה במעות טמונים דאז אין קנינה כלום דמצי למימר הבעל דכדי להוציא המעות שגנב' ממני מכרתיה לה ואם קנתה במעות שאינן טמונין קנינה קנין גם בסי' זה כ"כ הטור (ע"ש בפרישה שכתבתי טעם למה חילק בקנה ממנה שדות ולא חילק בלוה ממנה וכמו שסתם המחבר לעיל בסי' קכ"ז) ונתבאר מזה דאם יש לה עדים או שטר דנתן לה בעלה שדה זו במתנ' קנתה בכל ענין דהא לא שייך טעם הנ"ל. ומ"ה דקדקו הט"ו וכתבו כאן שמכרם לה ובגזלן ובבעל בנכסי אשתו דלפני זה כתבו ג"כ ונתנה ועפ"ר:

אע"פ שהביא ראייה בשטר. גם בבעל בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה לא מהני שטר ולא כתבו הטור והמחבר בגזלן אלא משום דבגזלן יש פלוגתא בגמרא דלרב מהני שטרא קמ"ל דלא קי"ל הכי ועפ"ר:

ולקח דמים פי' בשטר כתוב כן שהודה בפניהן שמכר לו השדה ושכבר קיבל דמי המכירה אבל אין כתוב בשטר שהעידו שראו נתינת המעות ומ"ה מסיק וכ' דאין לו כלום:

אחריות נכסים י"א דקנ'. ז"ל הטור גזלן שאינו הורג נפשות על עסקי ממון אלא שהוחזק גזלן על שדה זו ודאי כי היכי דאמרינן אם הוחזק גזלן על שדה זו יש לו חזקה על שדה אחרת שאין ירא למחות בו אלא בשדה זו שמוסר נפשו עליה ה"נ אין יראים למחות בו על שיעבוד נכסים דשיעבוד כשדה אחרת דמי הלכך אם כתב לו שיעבוד קנה משא"כ בהורג נפשות על עסקי ממון שהוא גזלן לכל דבר לא מהני ליה כתיבת אחריות דגם זה באונס כתבוהו עכ"ל הטור ומור"ם שסתם וכ' די"א דמהני משום דקאי על דברי המחבר שהתחיל בסעיף זה בגזל שדה זו ודו"ק:

מוציאין השדה מיד הגזלן כו' כן הוא דעת הרמב"ם דבגזלן אין הנגזל צריך למסור מודעא וכ"כ הטור בשמו ז"ל כיון שהוחזק גזלן על שדה זו ול"ד למאנס את חבירו עד שמוכר לו שדהו שזה האנס אינו רוצה לגזול ולא גזל עדיין כלום לפיכך אם לא מסר הנאנס מודע' מכרו קיים אבל זה שהוחזק גזלן המכר בטל בלא מודע' וא"א הרא"ש ז"ל לא כ"כ עכ"ל הטור ועד"ר כאן ובסי' ר"ה שם הארכתי לבאר טעם פלוגתתן מהגמרא:

תלוהו וזבין כו'. ר"ל שמכר אותו באונס ע"י שתלוהו אותו הלוקח על העץ וענה אותו עד שמכר לו הוה זבינא וה"ט דאמרינן אגב שתפטר מאונסו וזוזי שקיבל מלוקח זה גמר והקנה לו וע"ל בסי' ר"ה בטור ובדברי המחבר שם נתבארו דינים הללו באריכות:

[סעיף ג' מוציאין את השדה כו'] רבינו כתב לא יוציא השדה מתחת ידו עד שיתן לו הדמים נ"ל דרבינו מיירי בלא מכרו דנגזל לשום אדם אלא הוא עצמו בא להוציא ואז יכול הגזלן לומר תן לי מעותי ואח"כ טול שדך משא"כ אם מכרה לאחר אז הלוקח מוציאה תיכף מהגזלן והגזלן מבקש את הנגזל שיחזיר לו מעותיו וכדרך זה כ' ש"ע סי' ק"נ דהוה המעות כמלוה ע"פ משמע דאינו תופס השדה בשביל המעות:

אשתו. הטעם משום די"ל לא גמרתי בדעתי להקנות לו אלא לעשות נחת רוח לבעלי נתכוונתי ודוקא בנכסים שעומדים ברשות בעלה בחייו משא"כ בנ"מ שהן עומדים באחריות שלה לא שייך בה ה"ט ופירוש נצ"ב שהכניסה לו שדה בנדונייתא. ושדה שייחד לה ר"ל שקנה ממנה השדה שייחד לה תחת המטלטלים שהכניסה לו בנדוניא. ושדה שכ' לה הוא שתהא לה אפותיקי לגבות כתובתה ממנה. ושדה שנתן לה משלו ר"ל כנגד תוספת כתובה שמוסיף לה על מנה ומאתים וכת' ששדה זו תהא מיוחדת לזה. סמ"ע:

ראיה. כן עיקר ודלא כמ"ש בב"ח ולא ידעתי היאך שבק דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וסמך עצמו אדעת הרמ"ה לחוד ע"ש עכ"ל הש"ך (הא דאין לאיש חזקה בנכסי אשתו כשלא קבלה דמים אבל אם קבלה דמים א"נ דכתבה ליה אחריות המקח קיים נ"י פרק חז"ה וכ' הב"ח ופשוט הוא עיין בחדושי הרמב"ן והריטב"א ובהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"ג. כנה"ג):

נתבאר. ע"ש בט"ו דיש חלוק אם קנתה במעות טמונים או לא:

בשטר. גם בבעל בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה לא מהני שטר ולא כתבו הט"ו בגזלן אלא משום דביה יש פלוגתא בגמ' דלרב מהני שטרא קמ"ל דלא קי"ל הכי. סמ"ע:

תלוהו. לקמן בסי' ר"ה נתבארו דינים הללו באריכות ועיין בתשובת רש"ך ח"א סי' קצ"ד. כנה"ג ועיין שם:

בנצ"ב. שם אילימא למעוטי שאר נכסים. ופי' הרי"ף נכסי' שלה דהיינו נצ"ב:

ובשדה שנתן. כגי' תוס' בשם ר"ח וכן גי' הרמב"ם וש"ע א"ה סי' צ' סט"ז כ' כג' רש"י וכ"כ הרי"ף ורא"ש:

ואם כתב. שם קמ"ל כדשמואל כו' ועבה"ג וכ' י"א משום דהרמב"ם השמיט וס"ל דלא מהני כלל אחריות בגזלן אבל הרמב"ם השמיט הא דאחריות בכ"מ ותמה עליו המ"מ בפ"ל מ"ה מכירה אלא שהנ"י מחלק באחריות ע"ש לפיכך כ' י"א:

ואם העידו. הרמב"ם ל"ג מ"ש שם מח א' ולרב ביבי כו' עד לא ס"ל וכן משמע מלשון רי"ף והוא תוספות מאיזה גאון וכמו שהקשה בתוס' שם ד"ה ורב ביבי כו' ועבב"ח סי' ר"ה סי"ג:

וי"א דאם. כמ"ש הרי"ף ורא"ש דרב ביבי מיירי במסר מודעא דרב הונא מודה בכה"ג. כמ"ש שם מח ב':