הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא. עי' ילקוט תהלים ל"א אמר ר' אבא בר כהנא אמר הקב"ה לישראל אתה צפנת לי תורה ומצות בעוה"ז בלבי צפנתי אמרתיך צפון לישראל תושיה אני צופן לך מאותו הטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא מה רב טובך אתה לפי כחך ואני לפי כחי. מפי השמועה למדו למען ייטב לך וכו'. עי' לח"מ ולק"מ דהכפל לשון ייטב והארכת קאי על ב' עניני עוה"ב א' אחר מיתה, ב' אחר התחיה ומיישב המשך הש"ס ועי' מרכבת המשנה ח"ב.
ב׳
העולם הבא אין בו גוף וגויה וכו'. עי' אגרת מאמר תחית המתים לרבנו ועי' פי' המשנה בסנהדרין חלק עיי"ש ותחזה נועם דברי רבנו ועי' מ"ש רבנו פ"ג ה"ו דהכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא ועל כרחך כהלח"מ. וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן וכו'. מדויק תיבת בראשיהם ולא אמר על ראשיהם.
ד׳
וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה. עי' רעיא מהימנא תולדות דף קל"ה ע"ד ויהי שם עם ה' וכו' מפני שהיה נזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכהאי גונא סעודתן של צדיקים לעתיד לבא ושם כל הענין עם כל הקושיות ושם אמרו סוד אי סעודה ממש לא אתישבה בלבאי עיי"ש היטב בכל זה ובדבר הכוס אם הכל רמז גם הכוס רמז וסוד ועי' מרכבת המשנה כתב ג"כ שהכוס רמז.
ה׳
הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה וכו' שנא' הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. עי' רדב"ז בלשונותיו סי' קכ"ב (דף נ"ה) ועי' היטב בירושלמי פ"א דפאה ה"א מה ת"ל עונה בה וכו' עיי"ש.
ח׳
זה שקראו אותו חכמים העוה"ב וכו'. ורבנו במורה ח"ב פכ"ז הביא המאמר ופירשו עי"ש היטב שאין הכוונה לשלול אפשרות ההפסד אלא חיובו ותלוי ברצון ה' עי"ש היטב.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
לחם משנה · הלכות תשובה פרק ח׳
א׳
הטובה הצפונה לצדיקים וכו'. רבינו סובר דעוה״ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ועוה״ב הוא אחר המות ותחיית המתים אח״כ שיחיו המתים. והרמב״ן ז״ל ואחרים חלקו עליו ואמרו דתחיית המתים הוא עוה״ב והביאו ראיה לדבריהם ממה שאמרו בפ' חלק (סנהדרין דף צ'.) על מתני' דהאומר אין תחיית המתים מן התורה תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק לעוה״ב. וכמ״ש הרב בעל עקרים במאמר רביעי פ' ל״א והוא ז״ל תירץ שם דיש שני מיני עוה״ב אחד אחר המות קודם תחיית המתים ואחד אחר תחיית המתים ולשני אלו קראו עוה״ב. ובזה תירץ קושיא זאת כמו שמבואר שם. ועדיין קשה לי קושיא אחרת על רבינו דא״כ דמוקי האי קרא לעולם שכלו טוב ולעולם שכולו ארוך בעוה״ב. ובגמ' סוף חולין (דף קמ"ב.) אמרינן תניא דבי ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלוי בה בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וכו' בשילוח הקן וכו' הרי שאמר לו אביו וכו' היכן אריכת ימיו וכו' אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכלו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכלו טוב, ע״כ. ובשלמא לשאר המפרשים שפירשו דהאי קרא בתחיית המתים ועוה״ב חדא מילתא נינהו י״ל דה״ק ודאי דמהאי קרא תוכל ללמוד שיש תחיית המתים דאל״כ איך אמר והארכת ימים והלא לא שייך אלא באדם החי ולא שייך לו אריכות ימים אחר המות לכך ודאי הוי הן בעודו חי והיכן הוא אריכות ימיו אלא ודאי שעתיד לחיות, אבל רבינו שפירש האי קרא בעוה״ב א״כ איך קאמר ר' יעקב שמכאן נוכל ללמוד דיש תחיית המתים דלמא תחיית המתים ליכא והאי קרא לא הוי אלא לעוה״ב שהוא הבא לאדם אחר המות. וכבר אפשר לומר דרבינו מוקי קרא דלעולם שכלו טוב לעוה״ב וקרא דכולו ארוך לעולם התחייה דשם שייך אריכות ימים ומשם נלמוד התחייה. אבל הלשון שכתב כאן למען יאריכון ימיך לעולם שכלו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכלו טוב וזהו העוה״ב וכן לקמן בפ״ט משמע דס״ל דוהארכת ימים נמי איירי בעוה״ב ולכך צ״ע:
ב׳
העולם הבא אין בו גוף וגויה וכו'. בברכות (דף י"ז.) אמרו מרגלא בפומיה דרב העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתייה וכו'. ורבינו אזיל לטעמיה דסובר דעוה"ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה"ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות שהוא העולם הבא לאדם אחר המות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתייה אבל לעולם התחייה ודאי שיש גוף שהתחייה גם כן היא לגופות ויש שם אכילה ושתייה: והראב"ד ז"ל נדמה לו שרבינו סובר דעוה"ב היינו תחיית המתים ולכך תפס עליו דברי האיש הזה קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות מפני שהוא סובר דעוה"ב הוא עולם התחייה ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתייה אינו ר"ל שלא יהיה שם גוף אלא יהיה שם גוף אבל יהיה כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהיה צריך אכילה ושתייה. וכבר נתבאר דעת רבינו ז"ל:
ה׳
הנקמה שאין נקמה גדולה הימנה וכו'. כבר תירץ הרמב"ן ז"ל מה שהקשה על רבינו ז"ל כאן בשער הגמול ונסתלקה לפי דבריו התפיסה שתפסו עליו הכל:
ז׳
אמרו חכמים כל הנביאים כולן וכו'. יש כאן תימה דפרק חלק (סנהדרין דף צ"ט.) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כלן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל עוה״ב עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד וכן הובא זה בברכות פרק אין עומדין (ברכות דף ל"ד:) ועוד בפרק חלק (סנהדרין דף צ"א:) אמרו רב חסדא רמי כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכו' וכתיב והיה אור וכו' לא קשיא כאן לעולם הזה כאן לימות המשיח x ולשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח וכו' מאי איכא למימר אידי ואידי וכו' וכן הובא זה בפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף ס"ח.) אם כן משמע ודאי מכל האי דפליגי מאן דאמר כל הנביאים לא נבאו וכו' למ״ד אין בין העולם הזה וכו' דלמ״ד אין בין העולם הזה וכו' משמע שסובר דהנביאים נתנבאו לעולם הבא וא״כ איך פסק רבינו כתרתי כאן פסק כמ״ד כל הנביאים וכו' ובסוף פרק תשיעי כתב וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד כו' וכן בהלכות מלכים בסופו בפרק י״ב אל יעלה על לב שבימות המשיח וכו' ואמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד. ועוד קשה דבשבת פרק במה אשה אמרו (בדף ס"ג.) במשנה לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת וכו' ואם יצא חייב חטאת ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכ״א אינו אלא לגנאי שנאמר וכתתו חרבותם וכו'. ובגמרא אמרו שם לר' אליעזר דאמר דתכשיטין הן למה הן בטילין לימות המשיח ואמרו בגמרא דהיינו דלא כשמואל דאמר אין בין העוה״ז לימות המשיח וכו' והוא כמאן דאמר כל הנביאים לא נתנבאו וכו' ואיכא דאמר שם דר' אליעזר אתי כשמואל אבל רבנן דאמרי בטלין על כרחין אתו דלא כשמואל וא״כ רבינו שפסק בהלכות שבת פרק י״ט כחכמים איך פסק כשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח וכו'. ונראה דרבינו ודאי פסק דלא כשמואל מטעמא דפרישית דאתי דלא כרבנן אלא שהוא מפרש שמי שאמר כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח וכו' סובר שכל הדברים המחודשים שיהיו בעולם כלומר שאין בהם הפך מנהג העולם כמו ביטול החרבות והרמחים שאין זה הפך הטבע אבל שאר הנבואות הדומות לזה הם לימות המשיח, אבל שמואל סובר שאין שום חדוש כלל הפך מנהג העולם ולא במנהג העולם ואפילו עניות ועשירות דהוי מנהג העולם דהא שמואל מקרא דלא יחדל אביון מייתי ראיה משמע דאית ליה דבימות המשיח איכא עניות ואע״ג דאם לא היה עניות אין זה הפך הטבע אלא מפני שהוא שלא כמנהג ובימות המשיח אין שום חידוש כלל כי אם שעבוד מלכיות בלבד. ואמר רבינו ז״ל שהפרשה שנאמרה בישעיה וגר זאב עם כבש וגו' הכל הוא דרך משל והביא ראיה לדבר זה בהלכות מלכים תדע לך שמוכרח אתה לומר כן שאם לא תאמר אלא שיהיה כפשטה אם כן תקשה לך למ״ד אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד לא מצי מכחיש דהאי פרשה לא איירי במשיח דהא בהדיא קאמר קרא ויצא חוטר מגזע ישי וכו' ואפילו שאומר שכל שאר הנבואות לעוה״ב זו ודאי אינו יכול להכחיש שיהיה במשיח ואם מפרש כפשטה איך קאמר אין בין העוה״ז אלא שעבוד מלכיות בלבד הא איכא כל הני האמורות שם בפרשה אלא ודאי שהיה משל ושמואל דריש לענין שעבוד מלכיות כמו שפירשה רבינו ז״ל שר״ל זאב אלו עכו״ם וכבש הוא ישראל וכו'. ולהכי קאמר אין בין העוה״ז וכו' וא״כ כיון שמוכרח אתה לומר לדעת שמואל דאין פרשה זו כפשטה גם למ״ד כל הנביאים לא נתנבאו וכו' אין פרשה זו כפשטה דע״כ לא פליגי אלא שיחודשו דברים שהוא כמנהג העולם אבל הפך מנהג העולם לא וזו היתה כוונתו ג״כ בפ״ט אלא ששם בהלכות מלכים ביאר יותר, זה נ״ל ליישב דברי רבינו ז״ל שלא הביא דברי שמואל אלא כדמות ראיה אבל לא דס״ל כוותיה. אבל מ״מ קשה לזה סוגיא דפ' חלק דפריך על הא דאור הלבנה כאור החמה וגו' ולשמואל דאמר וכו' משמע דלר' חייא בר אבא ניחא ואי כדברי רבינו אפילו לדברי ר' חייא בר אבא נמי קשה דלא ישתנה דבר מטבעו ולהיות אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתים אין לך שינוי טבע גדול מזה. ובספר כסף משנה בסוף הלכות מלכים כתב הרב״י לתרץ השגת הראב״ד ז״ל על ההיא דבן כוזיבא הרגוהו וכו' דרבינו אזיל לטעמיה דפסק כשמואל דאמר אין בין העוה״ז וכו' גם זה קשה למה שכתבתי דפסק כר' חייא בר אבא דאין מקום לתירוץ ההשגה ההיא וצ״ע: סליקו להו הלכות תשובה בס״ד
נחלת הכלל · ToratEmet
דברי ירמיהו · הלכות תשובה פרק ח׳
א׳
הטובה הצפונה וכו' עד סוף הפרק. עי' במדרש תנחומא ויקרא בהמכונה כבר היה לעולמים שם נמצא הרבה כלשון רבינו עיי"ש וצ"ע.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
סדר משנה · הלכות תשובה פרק ח׳
א׳
וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר הכרת תכרת וגו' מפי השמועה למדו הכרת בעה"ז וכו'. מה שיש להקהות בזה דנראה בהשקפה ראשונה דשיטתו דלא כמ"ד דברה תורה כלשון ב"א, וכן מאירין דבריו בשאר מקומות בספרו, ולפעמי' נראה שדעתו לקבוע הלכה כמ"ד דברה תורה כלב"א, ארחיב הדבור בס"ד בהל' רוצח ושמירת הנפש פ"ה הי"א.
ב׳
העה"ב אין בו לא גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמה"ש. וכתב הראב"ד דברי האיש הזה בעיני הם קרובים למי שאמר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד, ומרן תומך בימינו את רבינו ואמר דכוונתו איננה על עולם התחיי' אלא הוא ז"ל קורא עה"ב לעולם הנשמות דשם מקבלין שכר האמיתי, ודבר ה' אמת בפי מרן כי הרואה אגרת מאמר ת"ה לרבינו ובפירושו למשנה ריש פרק חלק יראה אור בהיר כי לחנם חשדו הראב"ד לרבינו, ותמה אני על אדונינו הראב"ד כי יצא לריב בזה מהר על רבינו ולא זכר את דברי רבינו מ"ש לעיל פ"ג ה"ו דמי שכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעה"ב, האמנם אותיות המאמר התחייה ופירושו על המשנה לא האירו אל מול עבר פני הראב"ד ז"ל אבל מדוע העלים עיניו מראות דבריו הכתובים באר היטב בפ"ג, ושם א"א להתעקש ולומר דכוונתו ג"כ על עולם הנשמות והוא אשר יכנהו בשם תחיית המתים, דלא הוי לי' לרבינו לכתוב כופר בתחיית המתים אלא הכופר בעה"ב כמו שמכנהו פה, ועוד דמי שאינו מאמין בעולם הנשמות והוא ההשאר' הנפשיו' נקר' אפיקורס ומין האומ' מה יתרון לאדם בכל עמלו בעה"ז בתורה ומצות הלא מותרו מן הבהמה אין והוא יגוע וימות ואיו, ורבינו בעצמו במאמר תח"ה השיב מזה על החושבים עליו רעה ומבינים מדבריו דאין ת"ה לגופות והצדיק עצמו במ"ש בפ"ג דהכופר בתח"ה אין לו חלק לעה"ב, סוף דבר דברי רבינו הם דברי אלהים חיים אין בהם נפתל ועקש וחסידים ילכו בם כי אין בשפתיו כושל.
ד׳
וחכמים קראו לה דרך משל וכו' סעודה וכו'. וכתב הראב"ד ואם זהו הסעודה אין כאן כוס של ברכה, ולא ירדתי לסוף דעת האדון בזה כי יאמר רבינו דגם מה שאמרו בכוס של ברכה הוא דרך משל כמו שהוא עיקר הסעודה אבל האמת הוא כמ"ש המגדל עוז וגם רבינו מאמת פשטיותן של הדברים וגם לא נעלם מאתו שיש בהן סוד, אך להיות פשוטי הדברים אינם התכלית האחרון של האדם, רק שהסעודה לפי הפשוט היא הכנה לתכלית האחרון, כאשר הערותי בזה בס"ד בספר מאמר אסתר, אשר הוא עדיין בכתובים עמדי, ולכן כתב רבינו מה שהוא התכלית האמיתי ותכלית האחרון להאדם ועורר את הקורא על הסוד מגלה אצבע ומכסה טפחיים כדרכו דרך הקדש בכל המקומות המורים על ענין הזה וכמו שהעיד עליו הראב"ד איש ריבו בפירושו לס' יצירה פ"א משנה ט' ומתוכן יראה האדם לעינים כי עמקו מחשבות רבינו מאד.
ו׳
הטובה הגדולה שתהי' בה הנפש בעה"ב וכו'. עיין מ"ש המפרש בשם הרמב"ן בשער הגמול שענין ג"ע הנאמר בתורה הוא כפשוטו, ותמיהני מדוע שתק המפרש ולא זכר דגם דעת רבינו כן הוא דכתב בפי' המשנה בריש פ' חלק ואולם ג"ע הוא מקום דשן ושמן מבחר הארץ יש בו נהרות רבות ואילנות עושים פירות יגלה אותו הש"י לבני אדם לעתיד לבוא ויורה אותנו הדרך להלוך אליו ויתענגו בו וכו' וכל זה איננו רחוק ולא מהנמנע אבל הוא קרוב להיו' אפי' לא הי' כתוב בתורה כ"ש שנתבאר זה בתורה ונתפרסם וכוונתו שאלו הי' מן הנמנע היינו צריכים להסב כוונת מקראי קדש לכוונה אחרת ע"ד משל ומליצה כאשר אנחנו עושים בהכתובים המורים על הגשמות כמו עיני ה' יד ה' וכדומה אפס היותו אינו מהנמנעות אין המקרא יוצא מידי פשוטו אף אם נעשה בהם כוונים למלאכת שמים לדרוש בהם סודות ותעלומת חכמה אין אנו רשאין להוציא הכתוב מפשוטו כי אחת ידבר אלהים ושתים זו שמענו הנגלות והנסתרות והם תפוחי זהב במשכיות כסף כמ"ש רבינו בפתיחתו לס' המורה, אמנם התכלית האמיתי והאחרון של האדם, והוא התכלית המקוו' לכל איש ואשה אשר לא יעשו מכל חטאת האד' הוא נסתר, ולהיות רבינו הגדול חפץ להאיר עינינו בתכלית האמיתי והאחרון לכן לא הזכיר מענין הג"ע שבארץ מתחת, אבל דבריו אמת וצדק במה שרמז אל השכר הצפון אשר עין לא ראתה אלהים זולתך והוא הפנימיות הנרמזות במאמרים האלה אשר גם פשוטי הדברים היותן לא מן הנמנעות כנים ואמיתים, ועיקרן של הדברים האלה שיש הבדל בין הנמנעות ובין אינן נמנעות בענין הוראת פשטי הכתובים ולהוציא אותן מידי פשוטן תמצא בהרחבה לעיל פ"ה הלכה ה' ובספר המורה באר היטב.
ז׳
אמרו חכמים כל הנביאים לא נבאו אלא לימות המשיח אבל עה"ב עין לא ראתה וכו'. מרן תמה על רבינו והניחו בצ"ע, גם הרב בעל לח"מ הוסיף לתמוה עליו ותירוצו דחוק הוא מאד, ובהל' מלכים פי"ב הלכה א' הנפתי ידי בס"ד להסיר מעל רבינו כל מה שהקהו עליו.
ח׳
זה שקראו אותו חכמים עה"ב לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד וכו'. וכתב הראב"ד דנראה כמכחש שאין העולם חוזר לתהו ובהו והקב"ה מחדש עולמו, ואמרו שיתא אלפי שנים הוי עלמא וחד חרוב וכו', ומרן השתדל להשיב על השגת האדון הראב"ד, אבל תשובתו אינה מוחוורת כי הראב"ד אינו קורא לעולם הנשמות עה"ב כמבואר לעיל בהשגותיו ועיין מ"ש מרן שם, תדע דאל"כ אטו לשיטת הראב"ד לא יהי' שכר טוב לצדיקים שמתו עד אחר כי חלפו ועברו ז' אלפי שנים, א"ו לשיטתו עולם הנשמות לחוד ועולם הבא לחוד ויעלזו צדיקים בכבוד בעולם הנשמות עד כי יתענגו אחר עבור אלף השביעי בעה"ב אמנם בעיקר השגות הראב"ד אומר אני כי לא נעלם מעיני רבינו מאמר תנא דבי אליהו שהביא הראב"ד והוא ז"ל מעתיקו במורה ח"ב פכ"ז ופרק כ"ט דשם הרחיב ביאורו בענין הפסד ונצחיות העולם, והעמיק מאד בכוונת בעל תנא דבי אליהו, והמשכיל על דבריו יראה אור בהיר שלא בא לומר התחייבות קיומו ולא מניעת הפסדו אבל כוונת פה רק לאמת אפשרות קיימו שהוא דבר התלוי בחפצו ורצונו יתברך, וזה הוא משרשי האמונה לדעת רבינו לבלתי האמין היות הפסדו מוכרח בטבעו להיות מחודש וכל הוה נפסד, כי המאמין דבר זה אינו מאמין בבריאת יש מאין המוחלט, כי לפי אמונתינו זרע ישראל הנמשכים אחר תורת מרע"ה, ראש דבריה אמת שהעידה לנו כי העולם נברא יש מהאין המוחלט ועדות ה' נאמנה לנו לנצח, וא"כ אין מהכרח שהעולם נפסד כי זה הכלל דכל הוה נפסד אינו אלא בדברי' הנבראים בטבע שהיא לא תפעל פעולה מתמדת עדי עד רק על זמן מוגבל, לא כן דבר שהוא נברא לא בלבד למעלה מהטבע אלא גם למעלה מכל הנפלאות הנוראות שספרה לנו תורת ה' שאין בפלאות יותר ממציאות יש מאין המוחלט הגמור, לכן לא נמשך ההפסד אצל העולם בכלל אחרי ההוויה ואפשר קיומו לעולם כל עת יהי' חפצו ורצונו ית' לבל תמוט התבל, והוא בידו ית' כחומר ביד היוצר ברצותו תכון תבל בל תמוט לדור דור וברצותו יחזירנו לתהו ובהו כבתחלה, ואין אתנו יודע עד מה תהי' חפצו יתברך לקיים העולם כולו וכל זה מבואר בספרו היקר מכל משכיות חמדה בפ' כ"ז גם אדונינו הרמב"ן המאמת דברי האומר מהפסד העולם, לא מכח החיוב דכל הוה נפסד מאמתו אלא מכח הקבלה שהוא דבר מקובל ומפורסם באומה, גם הראב"ד המשיג על רבינו והאמין בהפסד העולם כתנא דבי אליהו לא מטענת המתפלספים דכל הוה נפסד כי מציאת העולם יצאה מן הכלל הזה כאמור אבל האמין כי יחפוץ השם ית' להחזירו לזמן ידוע לתוהו ובוהו, והפסדו הוא ענין מחויב להם מכח הקבלה המפורסמת באומה הישראלית כי הרבה מאמרי בעלי התלמודא וחכמי מדרש מורין על אמתת דבר זה, דאחרי כלות משך זמן משית אלפי שנין יחזור העולם לתוהו ובוהו ברצונו ובחכמתו הנעלמ' מעין כל חי ולדעת רבינו אין הכרח באמתת פשטיותן של המאמרים ועשה בהם כוונים למלכות שמים.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
צפנת פענח · הלכות תשובה פרק ח׳
ד׳
וחכמים קראו לה כו'. עיין בהשגות. והנה במה פליגי רבינו והראב"ד ז"ל זה אם לאחר מיתה אינם משיגים השגות חדשות ומיקרי עומדים כמלאכים זה סבירא ליה לרבינו ז"ל והראב"ד ז"ל ס"ל דנתוסף בהם השגה וזה ר"ל כוונת הגמ' סוף ברכות ת"ח אין להם מנוחה כו', ועי' בירושלמי פ"ד דשביעית הל' ט' ע"ש ועי' ב"מ דפ"ה ע"ב גבי גוהרקא דרבי חייא ועי' זבחים די"ד ע"ב דשייף מושיף ע"ש, ועי' במה דפליגי בכתובות דל"ט ע"א אם לאחר מיתה שייך גדר זמן ותוספות תלוי בזמן וזה ג"כ ר"ל הראב"ד ז"ל דאם אין להם דבר חדש מה שייך כוס של ברכה דר"ל תוספות עי' ברכות דנ"ה ע"א ודמ"ו ע"א אך באמת יש נ"מ בין צדיקים גמורים לבע"ת דזדונות נעשה לו כזכיות ר"ל דהרע הוא ג"כ דבר שיש בו ממש ונהפך לטוב, ועי' בהך מחלוקת דב"ב דע"ה ע"א כמה חופות היה לאדה"ר קודם החטא אם י"א או י' והיינו זהב וזה ר"ל אם קודם החטא היה דין ג"כ מדה או לא וע' בירוש' דע"ז פ"ד לעתיד לבוא בא ע"ז ורוקקת כו' ובטילה כו' ועיין ע"ז דף מ"ד ע"א דלאחר הביטול נעשה שיקוץ בני עמון כתר לדוד ועיין פסחים דקי"ט ע"ב דדוד הוא יברך על הכוס ע"ש, ועי' יומא דף ע"ו ע"א ע"ש ש"מ כו' וזה משום דדוד תיקן עולה של תשובה כמבואר ע"ז דף ד' ע"א ע"ש והכוס מיין המשומר בענביו ר"ל דמפקד פקיד עי' פסחים דל"ג ע"ב דלא כמה שכתבו התוס' חולין דקי"ז ע"ב דאין שם יין עליו ע"ש, ועי' ברכות דך נ' ע"ב דר"א סבירא ליה דמברכין על יין עד שלא נתן לתוכו מים בפה"ע. וקשה מ"ש מהך דשם דל"ו ע"א דאית ליה עילויא אחרינא ע"ש וה"נ כן וצ"ל דסבירא ליה דהיין גופא מיקרי מחובר לאילן ועי' בירושלמי שבת פ"ז הלכה ג' הסוחט זיתים מאביהם חייב משום קוצר לר"א וזה הך דכאן וע' יומא דס"ו ע"ב גבי שעיר המשתלח ושם דס"ד דחייתו לצוק זו היא שחיטתו ועיין סנהדרין דף ק"ה ע"א ור"א לשיטתי' ע"ב:
נחלת הכלל · Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Warsaw-Piotrków, 1903-1908
ציוני מהר"ן · הלכות תשובה פרק ח׳
ב׳
העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו' וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה. עי' בהשגת הראב"ד, והנה שיטת רבינו ז"ל מבוארת להדיא במדרש הנעלם בזוה"ק פ' תולדות בלשונו ממש של רבינו ז"ל:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות תשובה ח׳, מתוך הלכות תשובה שבספר המדע. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
